העבודה ממכרת

מתי מסירות נורמלית לעבודה הופכת להתמכרות אמיתית?
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

כשהפסיכולוג האמריקאי ויין אואטס מת ב-1999, מודעת האבל שלו בניו יורק טיימס פתחה בציון שתי עובדות. הראשונה היתה שאואטס פרסם בימי חייו מספר מרשים של ספרים - חמישים ושבעה; השנייה, ואפשר להניח שלא במקרה, היתה שהוא המציא את המילה וורקוהוליק. אואטס טבע את המונח במאמר מ-1968, שבו הודה שהתמכרותו לחריצות הפכה להפרעה הדומה להתמכרות לסמים. אך כמובן, הוא הסכים, וורקוהוליות נתפסת כמכובד הרבה יותר בעיני החברה מאשר שתיית בקבוק ליום - זו תכונה שיש סיכוי גבוה יותר שתזכה מישהו, למשל, במודעת אבל בעיתון חשוב.

מה בדיוק הופך מישהו לוורקוהליק? הגדרה רפואית מוסכמת עדיין אינה בנמצא, אך פסיכולוגים שונים ניסו להבחין בין מסירות נורמלית לעבודה לבין התמכרות אמיתית. ב-1992 התפרסם מאמר שהניח את היסודות לזיהוי התסמונת, ובו נטען כי הסובלים מההתמכרות לא רק עובדים באופן כפייתי, אלא גם לא נהנים מכך. דרכי אבחון חדשות יותר מנסות לזהות את אלה שבין השאר חווים התקפי עבודה ואז תסמיני גמילה – כמו מישהו עם בעיית הימורים או התמכרות לקוקאין, למשל.

גם אם גבולותיה של הוורקוהוליות נשארים מעורפלים מעט, מחקרים שונים ניסו לעמוד על ההשלכות הגופניות והרגשיות שלה. זה עלול להישמע כמו עלון תרופות: המחקר מצא קשר בין התמכרות לעבודה לבעיות שינה, עלייה במשקל, לחץ דם גבוה, חרדה ודיכאון. וזה בלי להזכיר את השפעתה על חיי המשפחה.

אולי זה לא מפתיע, אך בני ובנות זוגם של וורקוהוליים נוטים לדווח על חוסר סיפוק בחיי הנישואים. ומצבם של ילדים להורים וורקוהוליים לא טוב בהרבה. מחקר שנערך על תלמידי קולג' גילה שילדים להורים וורקוהוליים השיגו תוצאה גבוהה בשבעים ושניים אחוזים במדדי דיכאון מאשר ילדים של אלכוהוליסטים. הם הפגינו גם רמות חמורות עוד יותר של parentification – מונח שמשמש מטפלים במשפחה כדי לתאר ילדים אשר "הופכים להורים של הוריהם ומקריבים את צרכיהם... כדי לספק את הצרכים הרגשיים והשאיפות של הורים או של בן משפחה אחר".

כמה אנשים הם באמת וורקוהוליים? לפי אחד המחקרים שנערכו לאחרונה, כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית מתאימים להגדרה; בקרב עורכים, רופאים ופסיכולוגים היחס מגיע אף לעשרים ושלושה אחוזים. ומסתבר שמספר האנשים שקוראים לעצמם מכורים לעבודה גבוה עוד יותר, בין אם הם באמת כאלה ובין אם לא: ב-1998, עשרים ושבעה אחוזים מבין הקנדים הצהירו במסגרת הסקר החברתי הכללי שהם וורקוהוליים, כולל שלושים ושמונה אחוזים מאלה שהכנסתם גבוהה מ-80,000 דולר בשנה (אפילו בקרב חסרי הכנסה, עשרים ושניים אחוזים קראו לעצמם וורקוהוליים! ככל הנראה שחלקם היו עקרי בית וסטודנטים עסוקים ביותר).

אפשר בהחלט לטעון שהמצב הזה נהנה מיוקרה חברתית מסוימת; כפי שניסח זאת הפסיכולוג בריאן רובינסון, התמכרות לעבודה היא אולי "המתלבשת הטובה ביותר" מכל הבעיות הנפשיות. באחד המחקרים הכלכליים הנדירים שנעשו בתחום, זיהו החוקרים סבירות גבוהה יותר שאנשים משכילים ועשירים ידחו את גיל הפרישה שלהם, מאשר אמריקאים בעלי הכנסה נמוכה – אולי סימן שאפשר לזהות באמצעותו התמכרות לעבודה. פרישה מאוחרת כזו יכולה לתת לביטוי "להעביד את עצמו למוות" מובן חדש. אגב, אף אחד לא יופתע מזה יותר מדי ביפן, שם שעות עבודה מתישות הן הנורמה כבר מזמן, ויש אפילו מילה למוות שנגרם מיותר מדי עבודה – קרושי. בתי המשפט אפילו הכירו בקרושי כעילה לתביעה על גרימת מוות ברשלנות.

הכתבה באנגלית עם רשימה של המחקרים בנושא
מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'רדן וייסמן, Atlantic.


תגובות פייסבוק