העבודה משמחת

"עובדה" ידועה שחוקרים בפסיכולוגיה מרבים לחזור עליה היא שהמתאם הגבוה ביותר מתקיים בין מערכות יחסים בין-אישיות לבין אושר. במילים אחרות, המאפיין החזק והמובהק ביותר של אנשים מאושרים הוא חוזק החברויות, הקשרים המשפחתיים ומערכות היחסים האינטימיות שלהם. לאור זאת, תוכלו לדמיין את הפתעתי כשגיליתי דבר שונה למדי בשעה שערכתי מחקר-על של 225 מחקרים על רווחה. מה שגיליתי הוא שיש גורם אחד שהקשר שלו לאושר עולה על זה של החיים החברתיים. הגורם הזה הוא עבודה.

כמובן שלא כל עבודה גורמת לאנשים אושר; כוונתי לעבודה מתגמלת ומצליחה. משרות מספקות, חיי עבודה פרודוקטיביים ומשכורת נוחה אכן תורמים לאושרו של העובד בדרכים רבות. ראיות ממחקרי חתך, לדוגמה, מעידות כי אנשים שעבודתם מתאפיינת בעצמאות, במשמעות ובגיוון – ואלה שמפגינים ביצועים, יצירתיות ופרודוקטיביות גבוהים בעבודתם – מאושרים יותר מאחרים באופן משמעותי. בעלי תפקידים בכירים מאושרים יותר מאלה שנמצאים מתחתיהם בסולם העבודה, ומנהלים שזוכים לציונים גבוהים מלקוחותיהם מאושרים גם הם באופן יחסי.

גם הכנסה מעבודה מקושרת לאושר, אך פחות ממה שרבים מאיתנו היו מצפים. רוב הסקרים מדווחים על מתאם בין הכנסה לאושר שנע בין 0.13 ל-0.24 (קטן אך מובהק סטטיסטית), אך המתאם הזה גבוה יותר אצל אנשים שמצבם הכלכלי גרוע, לא יציב או לא מספק את צרכיהם הבסיסיים. במילים אחרות, לכסף יש השפעה גדולה יותר כאשר הוא מגן עלינו מעוני. כמובן שעבודה מספקת לנו הרבה יותר מאשר הכנסה והבטחה לשגשוג. היא מציעה לנו תחושת זהות, מסגרת ומטרות חשובות ובעלות משמעות. ולבסוף, העבודה מספקת לנו עמיתים קרובים, חברים ואפילו בני זוג. אובדן כל הדברים הללו – שעשויים להיראות לנו פעמים רבות מובנים מאליהם – מודגש כאשר אדם מאבד את מקום העבודה שלו. למשל, מחקר שבחן 24,000 תושבים גרמנים לאורך 15 שנה מצא כי אלה שהיו מובטלים לתקופה כלשהי לאורך המחקר חוו צניחה ברמת הרווחה שלהם, ומעולם לא התאוששו ממנה לגמרי.

אולם הקישור הסיבתי בין אושר ועבודה יכול לפעול בשני הכיוונים. כלומר לא רק שפרודוקטיביות ויצירתיות במשרד הופכות אנשים למאושרים, נמצא גם שאנשים מאושרים יותר נוטים להיות פרודוקטיביים ויצירתיים יותר, אזרחים טובים יותר בארגונים , ויש להם סיכוי נמוך יותר לסבול משחיקה. מחקרים ארוכי טווח מספקים את הנתונים המשכנעים ביותר לגבי השפעתו של האושר על תוצאותיה הרצויות של העבודה (בניגוד לדוגמה ההפוכה). למשל, אלה שמעידים על עצמם שהם מאושרים בגיל 18 משיגים עצמאות פיננסית גדולה יותר, הישגים גבוהים יותר בעבודה ועצמאות רבה יותר בעבודה לפני גיל 26. בנוסף לכך, ככל שאנשים מאושרים יותר, כך יש להם סיכוי גבוה יותר להתקבל לעבודה, להחזיק במשרה ולמצוא עבודה חדשה במקרה של פיטורים. לבסוף, כפי שמחקר מעניין אחד הראה, אנשים שמביעים רגשות חיוביים יותר לגבי עבודתם זוכים להערכות חיוביות יותר מצד הממונים עליהם שלוש וחצי שנים אחר כך.

דו-הכיווניות תקפה גם לגבי ההכנסה. לא רק שעושר גדול יותר הופך אנשים למאושרים, נראה שאנשים מאושרים יותר צוברים עושר רב יותר. מחקרים מראים שככל שאנשים מאושרים יותר בשלב כלשהו בחייהם, כך הכנסתם תהיה גבוהה יותר אחר כך. באחד המחקרים האהובים עליי נמצא כי לתלמידי קולג' שהיו מאושרים בשנה הראשונה ללימודיהם היו משכורות גבוהות יותר 16 שנה אחר כך, כשהיו באמצע שנות השלושים לחייהם.
לפני שנמצא עוד סיבה לקנא באנשים מאושרים – לא רק שהם מרגישים טוב, יש להם גם עבודות טובות – חשבו על מה שהמחקרים הללו אומרים לנו לגבי אושר ועבודה. הם אומרים לנו שבחיי העבודה שלנו אנחנו יכולים ליצור "ספירלות עולות" משלנו. ככל שנצליח יותר בעבודתנו וככל שסביבת העבודה שלנו תהיה טובה יותר, נהיה מאושרים יותר. האושר הזה ייצור הצלחה גדולה יותר וסביבת עבודה משופרת, מה שיגדיל עוד יותר את מידת האושר שלנו, וכך הלאה וכך הלאה.

רבים מאיתנו מאמינים שהיינו מאושרים יותר אילו יכולנו לא לעבוד, ורבים מאיתנו טועים. לא משנה באיזו עבודה אתם עוסקים, דעו שהיא יכולה לספק לכם מידה גדולה של אושר ושל סיפוק, אם תחליטו שכך יהיה. ההחלטה לשנות את האופן שבו אתם תופסים את עבודתכם (לדוגמה, כסתם משרה, כקריירה חשובה או כייעוד אמיתי) תלויה בכם; וגם השאלות בכמה התלהבות, יצירתיות ופרודוקטיביות תעסקו בה, ומה תעשו ממנה. מחקרים מלמדים אותנו שלאנשים שאינם מאושרים בעבודתם הנוכחית יש סיכוי גבוה לא להיות מאושרים גם בבאה.

סוניה ליובומירסקי היא המחברת של The How of Happiness. היא מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה.