העונש וחטאו

בני אדם הם יצורים הנוטים להעניש. אולי מפני שאנו חיות חברתיות ואנו זקוקים לשיתוף הפעולה של אחרים כדי להשיג את מטרותינו, אנו נוטים מאוד להעניש את אלו המנצלים אותנו. אלו ש"רוכבים" עלינו ומרוויחים על חשבוננו נידונים להדרה, לקנסות ולשאר עונשים חמורים. מעשי עוולה מעוררים בנו רגשות חזקים בין אם הם מופנים כלפינו ובין אם הם נעשים לאחרים. הכעס והעלבון מלבּים מגוון מסחרר של שיטות ענישה – נידוי, הטבעת אות קלון, עריפת ראשים, ביתור הגוף, קנסות ועוד סוגים רבים אחרים של עונשים. הפרטים משתנים בין מקומות שונים, בין תרבויות ותקופות שונות, אך ענישה היא פעולה אוניברסלית מכיוון שהיא אינטרס אבולוציוני שלנו. אולם דחפים אבולוציוניים אלו הם מדריכים בסיסיים וגולמיים לדרך שבה עלינו להתמודד עם עבריינים בחברה המודרנית.

הרגשות המוסריים שלנו מלבים את הדחפים כלפי נקמה. המצדדים בשכר ועונש מאמינים כי אנשים צריכים להיענש כיוון שמגיע להם. מעבר לכך מטרת הענישה היא גם להרתיע אחרים, למנוע מהעבריין לחזור לפשע ואולי אף לשקמו. אך שיקולים תוצאתיים לבדם אינם יכולים להצדיק את מערכת המשפט הפלילי הנוכחית שלנו. אנחנו רוצים שהעונש יהלום את הפשע – ככל שהפשע חמור יותר כך גם העונש – בלי להתחשב בשאלה אם העונש "עובד", כלומר בלי לחשוב על ענישה במונחים תוצאתיים.

הרתעה היא אפקטיבית עבור עבירות רכוש אך היא אינה אפקטיבית עבור סוגים שונים של תקיפה ומעשי רצח מכיוון שמרבית הרוצחים לא יתקפו שנית. אם נתבסס על שיקולים תוצאתיים גרידא נראה שאנו מענישים רוצחים באופן חמור בהרבה ממה שנוכל להצדיק. וכמובן שבתי הסוהר מזיקים לאנשים יותר מאשר הם מיטיבים עימם. אם אנשים אינם ראויים לענישה נקמנית הרי שיהיה עלינו לכלוא הרבה פחות אנשים, לתקופות קצרות יותר ובתנאים טובים בהרבה.

אם מטרת הענישה היא להרתיע אחרים ולמנוע מהעבריין לחזור לפשע, אי-אפשר להצדיק את מערכת המשפט הפלילי הנוכחית שלנו.

אם כך ההצדקה למערכת הענישה הנוכחית שלנו תלויה בשאלה האם לאנשים מגיע יחס מחמיר ונוקשה. הוגים אחדים, ביניהם סם האריס (Harris) והמומחה למדעי המוח ג'ון-דילן היינס (Haynes), הציעו שלמעשה אף אחד אינו ראוי לענישה, מפני שהבחירות וההתנהגות שלנו נקבעות על ידי תהליכיים פיזיולוגיים שאין לנו שליטה עליהם. מרבית הפילוסופים אינם משוכנעים בכך. ישנם הוגים הטוענים שרצון חופשי ואחריות מוסרית יכולים להתקיים לצד דטרמיניזם – הללו מכונים compatibilists. הדטרמיניזם אינו יכול לכפות עלינו או למנוע מאתנו מלהעריך סיבות ולהגיב בהתאם. אם כבר, הדטרמיניזם מאפשר לנו לעשות בדיוק את זה. אני חושב שהקומפטיביליסטים צודקים: הדטרמיניזם אינו חותר תחת החירות או האחריות שלנו. אך קיימים מכשולים אחרים, רציניים יותר שנקרים בדרכן של החירות והאחריות.

כלא, ציור של ילדה

כלא, ציור של ילדה. תצלום: ABN2

יש לנו תחושות עמוקות שאנשים אינם ראויים לעונש אם המעשה הרע שבצעו קרה במקרה. מתי המקריות מסבירה התנהגות של אנשים? כאשר ישנה יותר מאפשרות אחת שעולה בקנה אחד עם ערכיהם או אופיים, אז המאפיינים המקריים בסביבתם הפנימית או החיצונית (מה שהפסיכולוגים מכנים "התניה ראשונית") ישפיעו על התנהגותם. הצלחתו או אי-הצלחתו של מישהו לעזור תלויה בהתניה הראשונית שלו. אם יש ריח נעים בסביבה אנשים ייטו יותר לעצור ולעזור למישהו להרים משהו שנפל או לפרוט לו כסף; מצד שני הם ייטו להיות ישרים יותר אם הם יחשבו שצופים בהם, אפילו אם מדובר בתמונה של זוג עיניים. מאפיינים מקריים אלו שמצויים בסביבתנו משפיעים על ההתנהגות שלנו כל הזמן.

בכל פעם שאנו מתפתים לעשות משהו רע כמו לא להשאיר את הפרטים שלך על רכב שפגעת בו, או להשאיר אצלך את הארנק שראית שמישהו איבד, אתה מצוי במצב שבו המזל ישפיע מאוד על הדרך בה תנהג. ריח, מראֶה, צליל שמזכיר לך את אמך או את הבוס שלך, עשויים להשפיע על הבחירה שלך לעשות את המעשה הנכון.

אך כמובן, ישנם מקרים שבהם לאקראיות המזל אין השפעה כה גדולה. אנשים מסוימים ישאירו אצלם את הכסף בלי להקדיש למעשה מחשבה שנייה, או שהם ישדדו מישהו אם הם יחשבו שהם לא ייתפסו. עם זאת רובנו לא נשדוד אף אחד, כך שאנחנו חסינים מפני סוג כזה של מזל. העובדה שאנשים נבדלים זה מזה באופן שבו הם מגיבים לפיתוי לעשות עוול, גם היא תולדה של מזל – סוג אחר של מזל.

אנשים עשויים להיות טובים או רעים בגלל מה שהפילוסוף תומס נייג'ל (Nagel) כינה ב-1979 מזל מכונן. זהו מזל הטמון בגנים של האדם או בסביבה שבה הוא גדל ושהובילה אותו להיות האדם המסוים שהוא, בעל מערך מסוים של חזקות, חולשות, כישרונות וערכים.

פילוסופים אחדים טוענים שאנחנו יכולים לקחת אחריות על המזל המכונן שלנו. נכון שאנשים אף פעם אינם רק תוצר של הגֵנים וסביבתם המעצבת. הבחירות שהם עשו עיצבו את מי שהם. אך בחירות אלו גם כן רוויות במזל. כאשר מדובר בבחירות פשוטות הם רק ישקפו את המזל המכונן שלנו. כאשר מדובר בבחירות קשות, למזל הנוכחי בהווה יהיה השפעה גדולה יותר. הטווח שבין המזל המכונן שלנו לבין המזל בהווה מסיר מאתנו כל אשמה או שבח המגיעים לנו על מעשינו.

כמובן שיתכן שלא תסכימו איתי באשר להיקף ההשפעה שיש למזל על האופן שבו אנו מקבלים החלטות. אך האחריות היא על אלו שלא מסכימים עמי ולא עלי ולהלן הסיבות לכך: להטיל עונשים על אנשים הוא הפרה ברורה של זכויות האדם שלהם במקרה שהם אינם ראויים ליחס שכזה. עלינו להימנע מפגיעה משמעותית, אלא אם אנו משוכנעים שהמעשה שלנו מוצדק מאוד. מכיוון שענישת אנשים מערבת פגיעה בהם עלינו להימנע מעונשים נקמניים אלא אם יש לנו טיעונים משכנעים לכך.

האם הספקנות האחראית שלי מצדיקה שחרור של רוצחים ואנסים? ברור שלא: יש לנו הזכות והחובה להתגונן מפניהם כמו גם להגן על אחרים. התפקידים האחרים של הענישה עדיין לגיטימיים: להרתיע מפשיעה, לנטרל את מי שאינם נרתעים ולשקם את העבריינים.

עם זאת מערכת צדק שתהיה מבוססת על צרכים אלו תהיה שונה מאוד מהמערכת הנוכחית המבוססת על ענישה נקמנית ותקופות מאסר ממושכות. לעיתים תהיה חפיפה ביניהן: עדיין נצטרך לכלוא אנשים כדי שלא ישובו ויפשעו. לא נצליח להשיג הרתעה אלא אם תנאי הכליאה יהיו בלתי נעימים במקצת. אך עבור אותם אנשים שאינם פסיכופטים, תקופת הכליאה יכולה להיות קצרה מאוד. נתוני הקרימינולוגיה מבלבלים וקשים לפירוש, אך יש סיבה טובה להאמין שאפשר להבטיח את יתרונות התרעה שקיימים בעונשי מאסר באמצעות תקופות מאסר קצרות בהרבה.

באמצעות השקעה גדולה יותר בשיקום ובמדיניות שתשפר את סביבת הענישה נוכל להבטיח שפחות אנשים יבחרו לבצע פשעים. סביר להניח שתהיה קבוצה של אנשים שלא יירתעו מביצוע פשעים וחלקם אף יהיו מסוכנים מאוד. הם יצטרכו לשהות בבתי כלא תקופות ארוכות יותר. אך ככל הנראה יהיו רק מעטים כאלה ועלות כליאתם בסביבה מאובטחת שאינה מענישה לא אמורה להיות גבוהה. אם נוכל להתגבר על הנטייה האבולוציונית להטיל עונשים ברוטליים על מי שמפֵרים את הקוד החברתי, נוכל להתחיל להבחין בתגובות פחות קשוחות כלפי פשיעה אך הרבה יותר יעילות בהפחתת עלויותיה.

ניל לוי הוא סגן מנהל של מרכז אוקספורד למדעי המוח ופרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת Macquarie בסידני.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ניל לוי, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על העונש וחטאו

01
סופיה

הרתעה מפשיעה היא המטרה העיקרית של ענישה כבדה לפשעים חמורים. הכותב לא באמת מתייחס לכך. דווקא עבור אנשים שאינם פסיכופטים ניתן לצפות שכובד העונש עשוי להרתיע מביצוע הפשע.

02
אופיר

כותב המאמר מניח מראש שענישה נקמנית היא דבר רע, וזה נובע מתפיסה של התועלת שהחברה אמורה לקבל מתהליך הענישה.
אבל, הענישה ה"נקמנית" הזו היא לא סתם "דחף אבולוציוני שיש להתכבר עליו". היא תפיסה של מוסר אנושי בסיסי ואולי פרימיטבי, של עונש כעונש ולא של עונש כתיקון.
השאלה הזו היא לא רק תועלתנית, אלא גם מוסרית.

    03
    טל

    א. כל שאלה תועלתנית היא שאלה מוסרית.
    ב. מה משמעות הביטוי "עונש כעונש"? האם ניתן להציע לביטוי זה את הפירוש הבא: "אתה (הפרט) ביצעת פשע חמור כנגדנו (החברה), עצם ביצוע הפשע שולל ממך מיניה וביה את הזכויות הבסיסיות המוקנות לך כפרט בחברה, ולנו (החברה) יש את הזכות להחיל עליך את שלילת הזכויות הללו." במילים אחרות: ביצוע עוול מסוג מסוים על ידי היחיד מעניק לחברה, באופן אוטומאטי, את הלגיטימציה להפעיל כלפיו עוול מסוג אחר. למה? כי זהו המוסר האנושי ה"בסיסי" וה"פרימיטיבי".
    הם אכן ראוי, בתרבות שלנו, ליישם מודלים מוסריים מסוג זה?

04
אברום רותם

אפרופו.... בכתבים/ תובנות הינדים, ההצדקה לענישה ואף להרג בשם הסדר הציבורי של פושעים, בחברה בה הדת מתפתחת חמלה ואי פגיעה בחי, היא שלמעשה מדובר בטובת הפושע הסורר, למנוע ממנו לעשות עוד רע, ובכך גורלו הקארמתי ירע לו בעתיד מאד. עצם עתירת הרוע שהוא עושה, יטיב עמו בעתיד (בגלגולים באים למשל)....
זה לא מופרך כמו שזה נשמע....