העתיד המכושף

העתיד מסתורי תמיד, והניסיון לדמיין אותו הוא מעשה של כישוף. האם יביטו בנו בעתיד ופשוט יפרצו בצחוק פרוע, בלעג על דמיוננו המוגבל?
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

היה זה הסופר האנגלי ארתור סי קלארק שאמר כי "כל טכנולוגיה מתקדמת די הצורך, אין הבדל בינה ובין כישוף". ואכן, אם היינו מציגים את הטלפון שבכיסנו לאנשים מתקופת הברונזה, סביר שהיו נדהמים-עד-אימה מיכולתנו להעביר מסרים דרך מלבן קטן ושחור. הם היו המומים מהקסם שלנו, בדיוק כפי שאנו נהיה אם, למשל, בן-שיחנו יעלם לנגד עיננו, ואז יגיח לפתע במקום אחר. אך כשאותו אדם יסביר לנו כיצד מְשַׁגֵּר קוונטי חדשני יכול לפרק אטומים ולשכפלם במקום אחר, נתחיל אולי להבין את הטכנולוגיה העומדת מאחורי הכישוף.

כיצד אנשים מדמיינים את המחר? מדוע "הגיוני" לחשוב שמשהו יתרחש בקרוב, ודבר אחר לא?

בינתיים, כידוע, אין בידנו מכשירים כאלו. אך עובדה זו מעולם לא הפריעה לאנשים לדמיין אותם, ולתאר בספרים, בציורים, בסרטים ובנבואות עוד אינספור תחזיות דומות לעתיד. וכשאנו מכירים בתכונה זו של האנושות, ברצונה לתפוס בכל עת את מה שעוד רגע יבוא, ביכולתנו בהחלט לתהות: כיצד אנשים מדמיינים את המחר? מדוע "הגיוני" לחשוב שמשהו יתרחש בקרוב, ודבר אחר לא? כדי לבחון את העניין, נוכל לחשוב על מה שאנשים דמיינו עד לא מזמן בקשר לתקופתנו אנו.

בשנות החמישים והשישים למשל, אנשים דמיינו כי בעתיד, בשנות האלפיים, עיקר ההתפתחות הטכנולוגית תתבטא במכוניות מעופפות, בתרמילי ריחוף (Jet pack), בטיסות לחלל, ובאופן כללי – בתחבורה מתקדמת. וזה הגיוני, שכן זה היה עידן שבו מכוניות, רכבות ומטוסים הפכו לנפוצים יותר ויותר, מה שהסעיר (וגם הפחיד) את דמיון הציבור. במובן זה, החזיונות של אנשים אלו התמצו בהכפלת חידושי התחבורה של זמנם, בהרחבת האופקים הטכנולוגיים שאך הפציעו בחייהם.

טיל, קרטיב, אמריקה

פנטזיית טילים אמריקנית. תצלום: צ'רלוס דלוביו

אך בפועל, עיקר ההתפתחות ה"עתידית" שהגיעה בשנות האלפיים הייתה דווקא בתחום המחשבים והתקשורת. המהפכה הגדולה ביותר שהתרחשה לא הייתה בדרך שבה אנשים מגיעים ממקום אחד לאחר, אלא בדרך שבה אנשים מתקשרים זה עם זה, כלומר ביכולת העיבוד והשיתוף של מידע. ומה שמפתיע עוד יותר במהפכה זו, הוא העובדה שלא היה מדובר בטכנולוגיה חדשה לחלוטין, כזו שלא יכולנו לחזות כלל את בואה. מחשבים היו קיימים כבר משנות הארבעים, והם שימשו אוניברסיטאות ומוסדות שונים לצרכי מחקר ופיתוח. מעניין לציין, שמבחינת ההשפעה על אורח חיינו, המחשבים פשוט "עקפו בסיבוב" את המכוניות.

אם כן, אנו רואים כי התפתחות טכנולוגית אינה מתמצה רק בהרחבת החידוש האחרון, בשדרוג של המצאות ופיתוחים עדכניים, אלא דווקא בשדרוג מסוג אחר, אותו אגדיר כשינוי בנגישות ובשימוש. הסיבה שרוב האנשים התעלמו מקיומם של מחשבים בשנות הארבעים, הייתה כי מכשירים אלו תפסו חדר שלם, ושימשו מספר מצומצם של מומחים כדי לבצע פעולות מסובכות. אך עם הזמן המחשב הפך למוצר ביתי ויומיומי. מחשבים הפכו לקטנים בהרבה, חזקים וזולים ממחשבי החדר המקוריים, ולכן נגישים לכל. ועם השינוי בנגישות, נעשה בהם גם שימוש חדש לחלוטין: תקשורת, משחק, יצירה ושיתוף. התשתית לעולם המוכר לנו כיום.

אם ברצוננו לחשוב על ההתפתחות האפשרית בעתיד הקרוב, אין טעם רק להרחיב ולהגביר מגמה שאותה אנו רואים כבר עכשיו

מסיבה זו, אם ברצוננו לחשוב על ההתפתחות האפשרית בעתיד הקרוב, אין טעם רק להרחיב ולהגביר מגמה שאותה אנו רואים כבר עכשיו. לא בטוח שבעתיד פשוט נייצר עוד תרופות, נשתמש ב"טלפונים גאונים", או נפיק יותר מזון מכל שדה. בתחזיותינו, כדאי לנו להישען גם על גרעין רעיוני קיים, ולהחיל עליו את שני העקרונות האמורים: שינוי בנגישות ושינוי בשימוש.

ניקח לדוגמא גרעין קטן שכזה – תִכנות (programming). כיום, יכולת תכנות מהווה כישור או מקצוע, שאמנם הופך לנפוץ יותר ויותר, אך עדיין אינו בן בית בתרבותנו. מרבית האנושות עדיין חסרת אוריינות טכנולוגית עמוקה (מעבר להתמצאות בסיסית במחשב), ורוב האנשים אינם יודעים לקרוא או לכתוב קוד מחשבים, ממש כפי שלפני אלף שנה, רוב האנושות לא ידעה לקרוא ולכתוב כלל.

בדברנו על הצירוף "אוריינות טכנולוגית", יש לציין כי שפות תכנות הן בעצם כלי תרגום משוכלל, כזה שבכוחו להעביר מילים , הנכתבות בדקדוק מסוים, לשפת מכונה. הן מתמללות את הרצונות שלנו לנתונים מוגדרים מראש, ונותנות להם ביטוי פיזיקלי בעולם: אפליקציה. אך הסיבה לחוסר ההתמצאות העמוק של רובנו בתחום זה אינה טמונה רק בצעירותו היחסית של עולם המחשבים. היא קשורה גם לכך ששפות תכנות הן מסורבלות, מסובכות ושונות לחלוטין משפת היומיום האינטואיטיבית שלנו, זו אשר נרכשת ומתורגלת מינקות.

וכאן בדיוק ניתן להשתמש בסוג התחזית שהצגנו. מה יקרה, למשל, אם בעתיד הקרוב נזכה לראות שינוי בנגישות ובשימוש של היכולת לתכנת?

השינוי בנגישות מתבטא בשני רבדים: הרובד הראשון כבר מתחיל להתממש בחיינו, והוא עוסק בהתפתחות "האינטרנט של הדברים" – החיבור של אינספור מכשירים, תשתיות ומוצרים לרשת, והפיכתם ל"תשתיות חכמות". מכבישים דרך חנויות-כלבו ועד לשתלים מוחיים, העולם כולו מתחבר לאינטרנט, וכך הופך מקושר ומחובר יותר. כדור הארץ כולו, כך נראה, הוא אונליין.

ברובד השני של השינוי בנגישות, ניתן להניח כי כמו כל טכנולוגיה אחרת, גם שפות תכנות חדשות וטובות יותר יתפתחו במהרה. בדומה לאלקסה של אמזון או לסירי של אפל, שפות אלו יוטמעו בכלים מתוחכמים ופשוטים כאחד, מה שיאפשר למשתמשים בהם, אלו שכבר נולדו לעולם ממוחשב, לדבר איתם בשפה יומיומית. שינוי זה יקל מאוד על מלאכת התכנות, ויאפשר למיליוני בני אדם להשתמש במחשב (או בכל אובייקט אחר בעולם) כדי ליצור בקלות כל דבר שעולה על רוחם.

במקום משתנים מורכבים ולוגיקה פורמלית, שפות תכנות אלו ידעו להבין בקשות שונות שנציג להן, ואז לתרגם אותן לקוד מוצלח. כך, למשל, אוכל לומר לבית החכם שלי כי "בכל בוקר, כשאני נכנס למטבח, אני רוצה להרתיח מים לקפה", ובאותו רגע המחשב יכתוב קוד מתאים, שיגשר בין הקומקום ובין הרצון שלי. מגלוי האש, דרך עששית הגז ועד להפקת החשמל, זוהי הרי מהותה של התקדמות טכנולוגית – היכולת לקצר את הזמן שבין הרעיון למימושו, בין הדמיון למציאות.

כמו ילד עם גישה בלתי מוגבלת לגן שעשועים, השעמום לבדו יספיק על מנת לעודד אותנו ליצור יחסי גומלין חדשים עם המרחב, למצוא שימוש חדש במתקניו

כעת, לאחר שסקרנו את עקרון השינוי בנגישות, נוכל לדון בסוג השינוי השני – השינוי בשימוש. אם עד כה השתמשנו במחשבים בעיקר לתקשורת ולעיבוד מידע, אפשר להניח שנגישות מרבית של יכולת תכנות לא תאפשר רק הרחבה של שימושים אלו – עוד שיתוף מדיה, וחישוב מהיר יותר של נתונים (כבר היום האנושות מצלמת יותר מטריליון תמונות בשנה, ומעלה מדי יום לפייסבוק כשלוש מאות מיליון). כמו ילד עם גישה בלתי מוגבלת לגן שעשועים, השעמום לבדו יספיק על מנת לעודד אותנו ליצור יחסי גומלין חדשים עם המרחב, למצוא שימוש חדש במתקניו.

תירס, יד רובוטית, רובוט

ואולי התירס יקבל החלטות? תצלום: צ'רלס דלוביו

בעתיד הקרוב אפילו, אנטנות וחיישנים ימצאו הרי בכל מכשיר מטבח, בכל חדר בבית, בכל מפעל, משרד, כביש ובגד. ובמצב זה, בו כל אובייקט בעולם יהיה מוכן לקלוט בכל רגע קוד מילולי ולממש אותו במציאות, סביר שנמצא את עצמנו בעולם מכושף עד מאוד. שכן במציאות העתידית שאנו חוזים, כל הדברים יהיו מחוברים לרשת אחת, וכל ילד וילדה יהיו בעלי יכולת תכנות מרשימה, המתרגמת באופן מידי את שפתם הטבעית, היומיומית, לקוד בעל השפעה ממשית בעולם. זהו מצב חדש לחלוטין, שבו כל רעיון המבוטא כהלכה יכול להתממש, מה שוודאי יעורר בנו אינספור רעיונות חדשים.

האם יכול להיות שטכנולוגיה אחרת לגמרי, כזו שכבר קיימת היום, תעקוף את כולנו בסיבוב, בעודה רוכבת על מטאטא וצוחקת אל הלא נודע?

בעתיד האמור, אנשים בעלי אוריינות טכנולוגית יפעלו בעולם-קוד-פתוח, עולם משחקי המאפשר ומזמין יצירה, מה שיהפוך אותם למכשפים טכנולוגיים. זהו עולם קסום במובן האמיתי של המילה, שבו אפשר בהחלט להגשים משאלות או "לפתוח פה לשטן. זהו עולם שהוא קנבס דיגיטלי אינסופי, שכל אחד, בכל רגע, יכול לשנותו לפי ראות עיניו וזריזות לשונו. הרי לא סתם המילה האנגלית spell משמעה הן לאיית והן לכשף ולהקסים...

זו אולי נשמעת תחזית מטורפת, אך יש לציין כי העולם העתידי שאנו חוזים אינו שונה באופן מהותי ממה שהתרחש בעולם עד כה. משחר ההיסטוריה, בני אדם הפעילו את רצונם, מרצם, כספם וזמנם בשינוי המציאות ובעיצובה. פוליטיקה, פרסום, גננות, בישול, חינוך – אין תחום בעולם שאינו עוסק באופן פעיל בשינוי העולם ובהשפעה על הנמצא בו, בעיבוד מיגע של חומרי המציאות בכלי המחשבה. ובעוד שבתחומים כגון פוליטיקה או חינוך (העוסקים בעיצוב חוקי המדינה ואופי אזרחיה) שינויים אורכים זמן רב, בתחומים אחרים כגון בישול או גננות, שינויים קורים בן רגע, אנו מעבירים חומרים במסננת רעיונית ובוראים דבר-מה חדש.

באותו אופן, גם התמורה בנגישות ובשימוש של טכנולוגיות ההווה, תוביל אותנו כנראה למציאות חדשה וקסומה, מציאות שבה דברים מתרחשים באופן מהיר יותר, מדויק יותר ועמוק יותר. מתחשק לי לאכול מנה אסייתית, והמטבח שלי כבר מכין אותה; חשבתי על משחק מחשב, והוא כבר קיים על כל עולמותיו, דמויותיו וחוקיו; אני רוצה לראות איך נראה נפטון, והחללית שתביא אותי לשם כבר עומדת בחצר ביתי. פילוסופים מסוימים – ובולט בהם ניק בוסטרום - אף טוענים כי המציאות שלנו עצמה היא אך סימולציה אחת גדולה, משחק מחשב של תרבות עתידנית. אך גם אם אין זה כך, ועולמנו הוא אמיתי ובלעדי, גם הוא וודאי יגיע מתישהו ל"בגרות טכנולוגית" – למצב שבו יש לי רעיון, והוא הופך למציאות; מצב שבו העולם נברא כדברי: אברא כדברא.

תחזית זו, יש לציין, היא רק גרסה אפשרית אחת לעתיד, הכנה לקראת עולם מכושף. אך כידוע, עולם הכישוף הוא רב-צדדים ומתעתע מטבעו. עם כל הקסם שבדבר, צריך לזכור שאיש מאיתנו אינו לבדו בעולם. ואם כולם יכולים לפעול באופן דומה, שאלות רבות דורשות מענה: האם תתרחש מלחמת-קוסמים המונית שבה האדם ייכחד והעולם ייעלם? האם מאזן האימה שייווצר יביא שלום פלאי שלא ניתן להפרו? אילו חוקים, נורמות ומנהגים יתפתחו בעולם על-טבעי שכזה, שבו כולנו בעצם מכשפים טכנולוגיים? והאם יכול להיות שטכנולוגיה אחרת לגמרי, כזו שכבר קיימת היום, תעקוף את כולנו בסיבוב, בעודה רוכבת על מטאטא וצוחקת אל הלא נודע?

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

תמונה ראשית: האור בידיים. תצלום: קושגרה קוואט, unsplash.com

Photo by Kushagra Kevat on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

3 תגובות על העתיד המכושף

02
נדב

יש אין ספור דרכים לוותר על האנושיות שלנו לטובת אינספור סוגים של עולם 'מכושף'. ויש גם הרבה דרכים לעשות פרפרזה על טיעון המערה, החלום והשד המתעתע. ויש אינספור דרכים טכניות לאפשר לטרוריסט שרוצה להשמיד משהו (נניח, כדור הארץ) לעשות זאת. ויש המתפעלים, כמו בובר, מעולמנו הממשי ומהפלא הלא פחות גדול של יחסי האני-אתה, המבוססים על ענין כן וטוב לב, ולא על גרימה, כפייה או תכנות.

03
ט

יש הרבה להטוטים במאמר, חלקם גובלים באחיזת עיניים. הגלעין מעניין, אך חוטא בפשע של ה"עתידנות", או בעצם משחק הניחושים. טכנולוגיה היא לא תמיד המגבלה היחידה. אנשים נתקעים באנשים אחרים ברחוב, מכוניות דורסות הולכי רגל על המדרכה, האם באמת צריך שהם גם יעופפו באוויר? אותה אוריינות טכנולוגית היא פיקציה, בגלל שהיא לא דומה בכלל למה שמתואר. כמות בלתי נתפסת של אנשים יודעים קרוא וכתוב, אך כמה מאיתנו סופרים? ידיעת השפה, הדקדוק, זה החלק הקל. אנשי התוכנה לא כולם "מכשפים", לא בעיני הציבור ובוודאי שלא בעיני עמיתיהם למקצוע. האלגוריתמיקה, היכולת לנסח רעיון לכדי ביצוע, הוא המהות והקשה מכל. אם בעולם העתיד כולנו קוסמים שפוקדים על קופסאות שחורות שמבצעות משימות שאיננו מבינים כיצד, זה עולם קודר ועצוב, ואחד חייב להיות תחת כישוף כדי לחשוב שיש בכך קסם.