הפרעות לא אישיות

הסינים הקדומים ידעו: בריאות נפש היא עניין קהילתי, והקהילה יכולה להיות הסיבה, אך גם חלק מהפיתרון
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

מחלות נפש נחשבות לעתים קרובות להפרעות אישיוֹת. הפסיכיאטריה המודרנית בוחנת את מרכיבי החוויה, ההתנהגות והמחשבות של היחיד, כדי לאבחן מחלת נפש ולהתמקד באמצעים לרפא אותה. אם אתם מדוכאים, הדבר נתפש כתגובה שלכם לנסיבות, בהתבסס על הגנטיקה שלכם, דפוסי חשיבה מופרעים או בעיות אישיוֹת ומצבים רגשיים. הטיפול המערבי במחלות נפש נעשה על פי תפישה אינדיבידואלית זו. ליחיד ניתנים תרופה וטיפול, שבוודאי יעזרו לו.

לעתים קרובות אנו מתעלמים מן הדרכים שבהן מוסכמות חברתיות, אמונות תרבותיות וגישות משותפות בקהילה תורמות למחלות נפש

אולם שימת דגש כזה על היחיד עלולה להוביל אותנו להזניח את הגישות הקהילתיות לטיפול. לעתים קרובות אנו מתעלמים מן הדרכים שבהן מוסכמות חברתיות, אמונות תרבותיות וגישות משותפות בקהילה תורמות למחלות נפש. חכמי סין העתיקה הבינו זאת היטב.

הוגים אלה ראו במספר הפרעות נפש והפרעות התנהגות מחלות, ואלה מוינו ונידונו בטקסט הרפואי המוקדם ביותר המוכר בסין, ה-Huangdi Neijing Lingshu Jing, שהחלקים העתיקים ביותר בו נכתבו במאה הרביעית לפני הספירה. הטקסט הזה מתאר מספר מחלות נפש, ובעיקר את ה-Dian, שתסמיניה ״אומללות, כאבי ראש, עיניים אדומות ומחשבה טרודה״, וה-Kuang, המאופיינת בין השאר ב״שיכחה מאנית, התפרצויות זעם ופעילות פרועה״. אנשי רפואה סינים מן העת ההיא סברו כי מחלות נפש כאלה נגרמות ממספר גורמים, ובכלל זה הצפה רגשית, חוסר יכולת לרסן תשוקה, מחסור ב״אנרגיה חיונית״ באיברים – וגם הקהילה שאליה שייך היחיד.

צעיר סובל, סבל, כאב, חבישה

הכאב, הזעם, התסכול ואני לבד. תצלום: ארמין לוטפי

מחלת נפש מקושרת לרגשות במספר רב של טקסטים פילוסופיים ורפואיים מוקדמים. פסקה מתוך ה-Guanzi אומרת כי פעולה הרמונית ויעילה היא אפשרית רק בהיעדר סוגים של אושר, הנאה או כעס קיצוניים שיכולים להפריע למחשבה, ולגרום לה ״לאבד את צורתה (המקורית)״. ה- Zhongyong מקשר בין הרמוניה (he) לריסון ראוי של רגשות. באחת מפסקאות הטקסט כתוב: ״כשהכעס שופע ואינו מסתיים, אז הוא יפריע למחשבה״. על פי אותם הוגים סיניים, ממש כמו בכל הקשור לכלים או מכונות, ישנן דרכי שימוש בגוף שלנו, שעלולות להזיק לו ולהתיש אותו, וכך לגרום לו לפציעה ומחלה (ובכלל זה למחלת נפש).

היום אנו מבינים את חשיבות הקהילות והנסיבות בחלק מן המקרים הקשורים למחלות, אבל עדיין מהססים לראות באלה גורמים התורמים למחלות נפש. האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית (במהדורה האחרונה של מדריך מחלות הנפש ה-DSM5), למשל, מכירה בקיומן של מחלות נפש נסיבתיות, וגם במחלות הנגרמות בחלקן על ידי גורמים חברתיים והתפתחותיים. אנחנו מכירים בכך שעבודה מאומצת מדי עלולה להוביל לשחיקה, למשל, וכי אירועים טראומטיים עלולים להוביל למחלות כמו הפרעת-דחק פוסט טראומטית, ולמצבים אחרים שה-DSM מסווג כ״הפרעות הקשורות לטראומה ומצבי לחץ״. אולם האם יתכן כי לקהילות ולמאפייניהן ישנה תרומה גדולה יותר מכפי שנדמה לנו בגרימת מחלות נפש?

על פי מלומדים סיניים קדומים, אנחנו יכולים להימנע ממחלות הנגרמות על ידי הצפה רגשית (או לטפל בהן) אם נלמד לרסן את המחשבה

על פי מלומדים סיניים קדומים, אנחנו יכולים להימנע ממחלות הנגרמות על ידי הצפה רגשית (או לטפל בהן) אם נלמד לרסן את המחשבה. ״מנעו מהמחשבה לכעוס״, מורה אחת הפסקאות ב- Huangdi Neijing. אולם כדי להצליח בכך, צריך לחרוג מהגישה היחידנית שתכליתה לשנות את האופן שבו יחידים חושבים על חוויותיהם. אף שטיפולים כמו תרופות פסיכיאטריות או טיפול קוגניטיבי התנהגותי אכן מועילים, הם אינם מטפלים בכלל הנושאים הבסיסיים שמובילים למחלות נפש. למאפייני הקהילות והתרבות שהחולה הוא חלק מהן נודעת השפעה עצומה על היווצרותם ועל אופן הביטוי של רגשותינו. זו תהיה טעות לראות כעס, למשל, כתגובה טבעית אוניברסלית לאירועים מסוימים, ללא תלות בתרבות. חברי קהילות מסוימות ייטו להפגין או לחוש יותר כעס במצבים מסוימים, לעומת חברים בקהילות אחרות שבהן קיימות מוסכמות תרבותיות אחרות הנוגעות לרגשות. האופנים שבהם אנחנו חושבים ומעריכים, ואפילו חווים רגשות, מושפעים ממרכיבים בתרבות שלנו. בראיון משנת 2018, הפסיכולוגית התרבותית ההולנדית בתיה מסקיטה (Batja Mesquita) אמרה:

״תרבויות רבות אינן חושבות על הרגשות שלהן כמשהו שחי בתוך היחיד, אלא יותר כעל משהו שבין בני אדם. בתרבויות כאלה, רגשות הם מה שאנשים עושים ביחד, זה עם זה. אז כשאני כועסת, הכעס הוא משהו שחי בינכם וביני״.

ציפור, פרח

במערב אנחנו נוטים לחשוב על חרדה ודיכאון במונחים של היחיד, של לבד. תצלום: ניק פיואינגס

מחלת נפש נגרמת לעתים קרובות כתוצאה משילוב של נטייה גנטית מוקדמת וגורמים נסיבתיים. חרדה, כעס, אושר ותגובות אחרות מתעוררות כמעט תמיד תלויות בחלקן בנורמות משותפות, מהסוג שמוטמע בציפיות ובנטיות ההתנהגותיות של היחידים מגיל צעיר, באמצעות אינטראקציה עם הקהילה. משום כך, למשל, התנהגות בלתי מכבדת מצד ילדים כלפי הורים או מבוגרים יגרמו לבושה איומה בתרבויות מזרח אסיאתיות מסוימת, אבל לא בתרבויות מערביות רבות. גורמים תרבותיים גם מבטיחים שקבוצות, למשל בני הקהילה האסיאתית באמריקה, ייטו פחות לפנות לטיפול פסיכיאטרי לעומת קבוצות אתניות אחרות בארה״ב.

קהילות המקדמות התמקדות בעצמי – החל בצורך הבלתי מזיק לכאורה ב״הגדרה עצמית״, דרך מגוון של בחירות צרכניות אישיות, ועד להיעדר שוחק של אמפתיה או של דאגה לאחרים בקהילה – הן קהילות הנוטות להשריש ביחידים התנהגויות וגישות שתורמות למחלות נפש.

דבר מכל זה לא היה חדש למלומדים הסיניים כמו קונפוציוס המוקדם, שהבין כי התנהגויות וגישות של יחידים אינן נובעות אך ורק מהאופי האינדיבידואלי ומהחלטות היחיד. משום כך קונפוציוס לימד כי אם אתם רוצים להפוך לבעלי מידה טובה, אתם חייבים לבחור בזהירות את מי שסובבים אתכם. הוא יעץ כי עלינו להתחבר רק עם מי שהם טובים מוסרית לפחות כמונו. כדי להבטיח התפתחות של התנהגויות, גישות ורגשות בריאים חשוב להיות חלק מקהילות טובות. אם אנחנו חיים בקהילה רעה, אכזרית או חולה, האמונות, הרגשות, הציפיות והגישות שלנו (בין השאר) יהיו מעוותים באורח משמעותי.

הדבר נוגע גם למחלות נפש, שכן מחלות כאלה הן, לפחות בחלקן, עניין של מוסכמות התנהגותיות ורגשיות הנשלטות על ידי החברה. קונפוציוס היה בוודאי אומר על עולמנו המודרני, כי הניכור שנוצר בשל ההתמקדות בעצמי הנתבעת על ידי תרבות הצריכה המודרנית ממלא תפקיד מרכזי ביצירתן של מחלות נפש. טוּ ויימינג (Tu Weiming), חוקר של הגישה הקונפוציאנית, כותב כי על פי השקפתו של קונפוציוס, ״התרכזות בעצמי מובילה בקלות לעולם מסוגר עד למצב של שיתוק״. קהילות המקדמות התמקדות כזו בעצמי – החל בצורך הבלתי מזיק לכאורה ב״הגדרה עצמית״, דרך מגוון של בחירות צרכניות אישיות, ועד להיעדר שוחק של אמפתיה או של דאגה לאחרים בקהילה – הן קהילות הנוטות להשריש ביחידים התנהגויות וגישות שתורמות למחלות נפש.

חבורה, ביחד, אופק, סערה, עננים

לטוב ולרע: אנחנו ביחד. זה גם כוחנו. תצלום: הדסון הינצה

אנו עשויים לא להסכים עם חכמי סין העתיקה באשר לטיבו המדויק של הקשר בין מחלת נפש לרגשות כמו כעס, אושר או חרדה, אבל ממחקרים בפסיכיאטריה מודרנית עולה כי כדאי לנו לשים לב לאופן שבו קהילות משפיעות על מרכיבים בהתנהגות ובעמדות שלנו, העלולים לתרום להתעוררות של מחלות נפש, וחייבים להילקח בחשבון בטיפול.

קונפוציוס עצמו אמר: ״מגרעותיהם של יחידים קשורות תמיד לקבוצה שלהם״

בעודנו מנסים להתמודד עם מחלות הנפש, אשר כנראה הולכות ומתפשטות ומתרבות בעולמנו המודרני – המרכז האמריקני למניעה ושליטה במחלות מעריך כי למעלה מ-50 אחוזים מאזרחי ארה״ב יאובחנו בחייהם כסובלים ממחלת נפש או הפרעה, וכי לא פחות מארבעה אחוזים מהאוכלוסייה חיים עם מחלות נפש חמורות – עלינו לשים לב לגישתו של קונפוציוס. ישנן ראיות לכך שמחלות נפש מתגברות בקרב צעירים בחברה, לצד עלייה בשיעור ההתאבדויות וניסיונות ההתאבדות. יתכן כי עלייה כזו בשיעור מחלות הנפש מעידה פחות על תכונות של יחידים ויותר על ניכור ומאפיינים הרסניים של החברה. כפי שקונפוציוס עצמו אמר: ״מגרעותיהם של יחידים קשורות תמיד לקבוצה שלהם״. אף שמאמצים רבים, ובכלל זה הנגשה של טיפולים מקצועיים בתחום בריאות הנפש, צריכים להיות חלק מן התשובה שלנו לבעיית מחלות הנפש, אנו חייבים גם לבחון בזהירות וברצינות אילו היבטים של התרבויות המשותפות שלנו עלולים לתרום לעלייה בשיעור מחלות הנפש. קהילה בריאה היא גם קהילה משגשגת.

אלכסוס מקלאוד (Alexus McLeod) מלמד פילוסופיה ולימודי אסיה/אסיה-אמריקה באוניברסיטת קונטיקט. ספרו האחרון Philosophy of the Ancient Maya: Lords of Time ראה אור בשנת 2017.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: קטע מתוך "מאה הבנים", דיו על גליל משי, אמן לא ידוע, שושלת Ming או שושלת Qing, תצלום באדיבות מוזיאון מטרופוליטן לאמנות, ניו יורק.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אלכסוס מקלאוד, AEON.
- דימוי שערקטע מתוך "מאה הבנים", דיו על גליל משי, אמן לא ידוע, שושלת Ming או שושלת Qing, תצלום באדיבות מוזיאון מטרופוליטן לאמנות, ניו יורק.


תגובות פייסבוק