העתיד של הפשע

דאגלס הבן מראיין את מארק גודמן על הצד האפל של הקדמה
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

לספר החדש שלך קוראים "Future Crimes". איך הפשע משתנה?

פעם היית קונה אקדח או סכין ומתחבא בסמטה אפלה עד שאיזה פראייר יעבור ואומר לו: "תן לי את הארנק שלך". מודל עסקי טוב, אבל אתה יכול לשדוד רק ארבעה או חמישה אנשים ביום. אבל חוק מור להתקדמות טכנולוגית הביא איתו גם את הפושע של מור, אז אנחנו רואים שינוי פרדיגמה בפשע. יותר משליש מהאמריקאים נפלו קורבן לפריצה אחת לחנות Target ב-2013, כולל עשרות מיליוני אנשים שפרטי חשבונות הבנק שלהם נגנבו. אז אדם אחד יכול לשדוד 100 מיליון אנשים. זה מעולם לא היה אפשרי קודם לכן, וזה קורה כי כולנו מחוברים באמצעות טכנולוגיה רגישה.

בעברך היית שוטר. איך התחלת להתעניין בפשע מקוון?

הייתי הגאון הטכנולוגי במשטרת לוס אנג'לס, זה שידע להשתמש בבודק איות. עבדתי במשטרה המקומית, ואז עבדתי עם האינטרפול במשך יותר מעשר שנים, עזרתי לכוחות משטרה ברחבי העולם להתמודד עם פשע מקוון. כשנכנסתי יותר למקרים האלה, הבנתי איך הרעים מנצלים את הטכנולוגיה. ראיתי חברי כנופיות וסוחרי סמים משתמשים בביפרים עוד בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, כשאלה לא היו כל כך נפוצים. לפושעים היו טלפונים ניידים הרבה לפני השוטרים. לעתים קרובות פושעים הם הראשונים לאמץ טכנולוגיות חדשות.

איזו טכנולוגיה הפושעים אימצו עכשיו?

אפשרות הפריצה בעצם מקודדת לתוך תוכנות. אילו רצית לפרוץ לבנק לפני עשרים שנה, היית צריך להיות האקר גאון. עכשיו אתה פשוט יכול לשלם להאקר הגאון שקודד את הידע שלו לתוך אמצעי הפריצה. רוב ניסיונות הפריצה לא מתבצעים היום על-ידי בני אדם. מי שפרץ לטארגט היה ילד בן 17 ממוסקבה שקנה איזו תוכנה באינטרנט.

קראת לפשע המקוון "סערה מתחשרת". מה עומד לקרות?

האינטרנט עומד להפוך להיות גדול הרבה יותר. זה כמו פעם, כשללונדון או לניו יורק נגמרו מספרי הטלפון, והן היו צריכות ליצור אזורי חיוג חדשים. אנחנו עושים אותו דבר באינטרנט, וההשפעה תהיה עצומה. האינטרנט הישן היה יכול לתמוך ב-4.5 מיליארד חיבורים בו זמנית, אבל שיטת הכתובות החדשה – Internet Protocol version 6 – תומכת בעד 78 אוקטיליון חיבורים. זה 78 מיליארד מיליארד מיליארד דברים שיכולים להיות מחוברים לרשת בו זמנית. אז אם האינטרנט של היום הוא בגודל כדור גולף, בתוך כמה שנים הוא יכול להגיע לגודל של השמש. לכל גרגיר חול על פני כוכב הלכת שלנו תוכל להיות כתובת אינטרנט משלו טריליון פעם. פעם לא הייתי צריך לדאוג מפריצה אפשרית לדברים כמו טלוויזיה, קוצב לב, מכונית או חיית מחמד.

אבל עכשיו כל זה אפשרי. חיברנו את העולם, אבל לא הצלחנו להפוך אותו לבטוח. אתה טוען שכל מכשיר מחובר הוא מטרה. מה גורם לך לחשוב ככה?

אף אחד עוד לא בנה מערכת ממוחשבת שאי אפשר לפרוץ אליה. אנחנו רצים לחבר כל מכשיר אפשרי לאינטרנט, אבל אף אחד מהם לא מאובטח. צריך לעצור לרגע. אם מישהו פורץ לי לטלוויזיה, אכפת לי מזה? אבל כל השירותים החיוניים בעולם מנוהלים על-ידי מחשבים, ואנחנו רואים שהם מותקפים יותר ויותר. אנשים תמיד שאפו להשיג כוח. עכשיו אם אתם שולטים בקוד, אתם שולטים בעולם.

האם זה כולל טכנולוגיה מחוברת כמו מצלמות אבטחה במעגל סגור?

אפשר להשתמש לרעה בכלים ובטכנולוגיה שאמורים להגן עלינו. אני קורא לזה מודל הג'ודו של הביטחון המקוון – להשתמש במשקל של היריב שלך כנגדו. אין שום סיבה להאמין שהממשלה היא היחידה שצופה כשמציבים 300 מצלמות ברחובות של לונדון, או בכל מקום אחר.

גם אי אפשר לבטוח במה שאנחנו רואים על המסך. כולנו קיבלנו אימיילים זדוניים שנראים כאילו נשלחו מהבנק שלנו. תולעת הסטוקסנט שתקפה את אירן ב-2010 לקחה את זה צעד אחד קדימה. מהנדסי אטום בחדר הבקרה בהו במסכים שהציגו את הסטטוס של צנטריפוגות העשרת האורניום. המסכים אמרו שהכול בסדר, אבל בעצם הצנטריפוגות יצאו משליטה. אנחנו נעשים יותר ויותר מנותקים מהמציאות הפיזית באופן הזה.

לעתים קרובות אומרים שבני האדם הם החוליה החלשה מבחינת האבטחה. האם זה הוגן?

אם אין לך בעיה עם זה שאתה לא מבין כלום בטכנולוגיה ומספיק לך ללחוץ על הכפתורים הקטנים באייפון שלך, אז אתה נמצא בסיכון. מישהו אחר במוסקבה או בגואטמלה מבין בדיוק איך הטלפון הזה עובד, והוא ישתמש בו נגדך. אנחנו צריכים ללמד אנשים היגיינה ברשת. בעולם האמיתי, אני מכסה את הפה כשאני מתעטש. אבל אנחנו לא יודעים איך היגיינה נראית ברשת ולכן אנחנו ממשיכים להפיץ "מחלות": אנחנו שולחים קבצים שמכילים וירוסים ותוקעים USB של זרים לתוך המחשבים שלנו.

אבל אחת הסיבות לסיכונים המהותיים שאנחנו מתמודדים איתם היום היא תוכנות רעות. אני מבין שקוד זה דבר מורכב, אבל המוטו של פייסבוק היה פעם "לזוז מהר ולשבור דברים". במילים אחרות, מהירות הביצוע חשובה מהביטחון. לכן הטענה שצריך להאשים בני אדם ולא תכנות לקוי היא שטויות.

אם נתקן את עניין הבטיחות, נוכל להפסיק לדאוג?

כל האיומים שאנחנו מדברים עליהם נמצאים מאחורי מסכי מחשב. אם מישהו לוקח 50 פאונד מחשבון הבנק שלך, לא נגרם לך נזק גופני. אבל חלק לא מבוטל מהמכשירים שאנחנו עומדים לחבר לאינטרנט יהיו רובוטים שיכולים לזוז. עומדים להיות לנו מיליוני מחשבים שיכולים ללכת, לזחול, להתגלגל ולשחות. הם יעופו מעלינו כמו מזל"טים, יעקבו אחרינו בנחילים, ילכו אחרינו ברחוב. רובוטים שיכולים לבעוט, להכות ולירות – ולכולם אפשר לפרוץ.

כבר ראינו דוגמאות לשימוש של אנשים במזל"טים. ה-FBI עצר בחור בשם רזוואן פרדאוס שתכנן לטעון מזל"טים בחומרי נפץ ולהטיס אותם לתוך הפנטגון ובנייני משרד ההגנה. יש לנו גם מציצנים. בסיאטל אישה התלבשה בקומה ה-25 עם וילונות פתוחים – משהו שמעולם לא הייתה צריכה לדאוג לגביו בעבר – וכשהביטה מהחלון ראתה שמזל"ט מצלם אותה. מה המשטרה תעשה אם מישהו יתקשר ויאמר "יש לי מזל"ט מחוץ לחלון"? אין להם כלים לזה בכלל.

מה לגבי ביולוגיה סינתטית? אתה צופה בעיות גם שם...

איפה להתחיל? אם אפשר לקודד דנ"א, אפשר גם לפרוץ לדנ"א. המתכונים לנשקים ביולוגיים כמו אבולה ושפעת ספרדית נמצאים ברשת. עלות הייצור שלהם ירדה דרמטית והיכולת שלנו לפענח דנ"א עולה בקצב מהיר פי חמישה משל חוק מור. וכשיש עשרות אלפי אנשים שמתנסים בטכנולוגיה הזו, לא אתפלא אם יהיו כמה תפוחים רקובים.

אפשרות נוספת היא תקיפה של אדם ספציפי. אם אפשר לפתח טיפול מותאם אישית לסרטן, אפשר גם לפתח נשק ביולוגי כדי לתקוף את הקוד הגנטי של אותו אדם.

תיארת תיאור חי של הפשע בעתיד. איך תיראה המשטרה בעתיד?

בוטים של פשיעה משתוללים, אבל אין לנו בוטים-שוטרים שיטפלו בהם. רובוטיקה יכולה להיות מדהימה למשטרה. ובחזית הבינה המלאכותית, אנחנו צריכים לנצל את הביג דאטה כדי לפענח פשעים. נראה גם הרבה מהטכנולוגיה הצבאית שמפותחת היום – רובוטים חמושים, מזל"טים – נכנסת לשימוש בשיטור. המשטרה המודרנית נעשית צבאית יותר ויותר גם כך. אין ספק שאנחנו עומדים בפני שינויים.

נשמע כאילו ההתמודדות עם הנושאים האלה תדרוש משאבים רבים. האם זה מה שגרם לך לדבר על הצורך ב"פרויקט מנהטן" חדש?

העתיד הטכנולוגי הנפלא שעמק הסיליקון הבטיח ידרוש זמן, כסף ומאמץ. אבל חשבו על הסכנה הקיומית שעמדה בפני בעלות הברית במלחמת העולם השנייה – האפשרות שהנאצים יפתחו את פצצת האטום ראשונים. היא עוררה אותן לפעולה. בזמן פרויקט מנהטן יותר מ-10,000 איש עבדו עבור בעלות הברית מסביב לשעון.

אני משתמש בהשוואה הזו כי אנחנו עומדים לפני סכנה לא פחותה. אני חושב על החיוניות של האינטרנט בעולם שאנו מקימים – הוא חיוני לרשתות החשמל שלנו, להגנה, לבריאות ולתחבורה. אני חושב מה יקרה אם לא יהיה לנו חשמל או מים זורמים או אם הביוב ידלוף לרחובות כי המערכות האלה יפרצו. זה עוזר להתמקד.

אז למה "הסערה המתחשרת" הזו לא מעוררת את החברה לפעולה?

ההבדל בינינו לבין אנשי פרויקט מנהטן הוא שהם התייחסו ברצינות לאיום שלפניהם.

@2015 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

 

 

 

 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי New Scientist.


תגובות פייסבוק