הפתעה כחולה

יתכן שהגלולה הכחולה הקטנה לא הייתה קיימת אלמלא אחות אחת מסורה.

ויאגרה, הלהיט רב המכר של חברת פייזר לטיפול בבעיות זִקפה הגיעה לשוק בשנת 1998. בתוך עשרים שנה היא הפכה לנפוצה ביותר: 62 מיליון גברים מכל העולם קנו את התרופה – על פי נתונים שמסרה החברה. הצבא האמריקני מוציא מדי שנה 41.6 מיליון דולר על ויאגרה, ומאז שנת 2012 ארצות הברית, מקסיקו וקנדה הוציאו כל אחת 1.4 מיליארד דולר על הגלולה מדי שנה (אם כי צופים שמספרים אלה יקטנו בשנים הקרובות, אחרי שהפטנט של פייזר יפקע).

למרות הפופולריות הנוכחית של התרופה, החוקרים שגילו אותה, לא חיפשו אותה בכלל. סילדנאפיל, החומר הפעיל בוויאגרה, פותח במקור כדי לטפל בבעיות לב וכלי דם. הוא נועד להרחיב את כלי הדם של הלב על ידי חסימת חלבון בשם PDE-5. ניסויים שנערכו בבעלי חיים הראו פעילות די מוצלחת של התרופה: החוקרים מצאו ראיות לכך שהחומר אכן מעכב את ייצור ה-PDE-5 ולא ניכרו בבעלי החיים תופעות לוואי כלשהן. התרופה עברה, לכן, לשלב הניסויים הקליני הראשון בראשית שנות התשעים, כדי לבחון כיצד היא משפיעה על בני אדם.

התהליך כולו נראה תקין לגמרי – אלא שלגברים שהשתתפו בניסוי קרה דבר מוזר כשהאחיות בדקו אותם. "הן גילו שריבם מהגברים שוכבים על הבטן", אמר ג'ון למטינה (LaMattina), שעמד באותם ימים בראש מחלקת המחקר והפיתוח של פייזר, בפודקאסט STAT Signal  משנת 2016 (האזינו בסביבות 07:15 דקות). "אחות חדת אבחנה אחת דיווחה על זה, ואמרה שהגברים נבוכים [מאחר ש] יש להם זיקפה". מתברר שכלי הדם התרחבו לא רק בלב, אלא בעיקר בפין (וכלי דם מתרחבים הם חלק מהתהליך המוביל לזקפה).

החומר, סילדנאפיל, עבד – אבל על האיבר הלא נכון. וכך נולדה הגלולה "המזקיפה".

ויאגרה קיבלה את אישור מנהל המזון והתרופות האמריקני לשימוש כתרופה לטיפול בבעיות הזיקפה בשנת 1998. כעשור לאחר מכן, חוקרים החלו לבצע ניסויים קליניים חדשים כדי לבדוק האם ניתן להשתמש בה גם כתרופה ללב, כפי שנועדה להיות מלכתחילה. ואכן, בשנת 2005, מנהל המזון והתרופות אישר להשתמש באותה תרכובת גם לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי עורקי, מצב שבו ישנו קושי בזרימת הדם לריאות ומושפעים ממנו גברים וגם נשים. החומר שאחראי לפעולת הוויאגרה נמכר כעת גם תחת השם Revatio לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי.

זה אינו מקרה חריג. מדענים יודעים כיצד חלקים נפרדים בגוף פועלים, אבל פעולת הגוף כמערכת שלמה ומורכבת עדיין לוטה במידה רבה בערפל. כתוצאה מכך, קורה שמדענים יודעים שתרופה כלשהי פועלת, אבל אינם יודעים בדיוק כיצד – ולכן מתגלים לעתים קרובות שימושים חדשים לתרופות מוּכרות.

לאחרונה נתגלה במחקר קליני רחב היקף שבקנקינומב (המוכרת בשם אילריס), תרופה המשמשת לטיפול בסוג של דלקת מפרקים ומיוצרת על ידי חברת נובאטריס, ניתן להשתמש גם לטיפול במחלת לב, אחרי שחוקרים הבינו שלדלקת יש תפקיד ניכר במחלה. קודם לכן, בשנת 2008, התרכובת בימַטופרוסט (או בשמה המסחרי לוּמיגֶן) המיוצרת על ידי חברת אלרגאן לטיפול בלחץ תוך עיניי, אושרה לשימוש בארה"ב כחומר המעודד צמיחת ריסים (בשם -Latisse), אחרי שמשתמשים בתרופה דיווחו על תופעת הלוואי הזוהרת. בתרכובת פינסטריד נעשה שימוש ראשון בתרופה פרוסקר של חברת מֶרק, לטיפול בערמונית מוגדלת, אבל לאחר מכן אושר השימוש בה – בשמה החדש, פרופסיה – לטיפול בהתקרחות. זה קרה לאחר שמטופלים דיווחו על שינויים בצמיחת השיער אחרי שנטלו את התרופה (חלק מהמטופלים בפינסטריד דיווחו על תופעות לוואי מחרידות למדי, שחלקן היו ארוכות טווח).

בכל המקרים הללו, השימוש השני נתגלה אחרי שהתרופה כבר נמצאה זמן מה בשוק. ככל שגדל מספר המשתמשים בתרופה ומתארך משך הזמן שנעשה בה שימוש, גדלים הסיכויים שיתגלו תופעות לוואי שלא נתגלו אפילו בשלב השלישי רחב ההיקף של הניסויים הקליניים. משום כך חשוב כל כך לדווח על כל תופעת לוואי – ולא רק על אלה השליליות – לרופא, לרשות המפקח או אפילו לחברות התרופות עצמן. הדבר יכול לשפר ואפילו להציל חיים. בנוסף, ברור שלחוקרים כדאי מאוד להמשיך ולעקוב אחר תרופות שכבר "פועלות", למקרה שיתברר כי הן עשויות להועיל לטיפול במצבים נוספים שהמדענים לא זיהו בעבר. כמה שיותר מידע, כך יותר טוב.

גילוי תרופות אמנם כרוך בהרבה מחקר ופיתוח, אבל יש בו גם לא מעט תגליות מקריות והוא מחייב תשומת לב לפרטים לא שגרתיים. אילו האחות האחת ההיא לא הייתה מדווחת על התגובות של משתתפי המחקר לחומר סילדנאפיל, העולם לא היה זוכה בוויאגרה. מזל וערנות דומים עשויים לגלות שימושים חדשים לטיפולים קיימים.

 

אם הגעת עד לכאן....

"אלכסון" הוא כתב עת לא פוליטי המחויב להפצת ידע וערכים הומניסטיים. בחמש שנות קיומו הפך כתב העת לנווה מדבר לגולשי הרשת היגעים: מקום להתרווח בו לאחר שצלחתם את הערימה המתעדכנת של חדשות, פיתויי הרשתות החברתיות ומיזמים מסחריים אחרים המבקשים לחטוף את תשומת ליבכם.

החזון שלנו הוא לקיים מקום של קריאה שקטה ובלתי מופרעת ולעודד חשיבה רצינית בעידן של קיצורי דרך, תיוג אוטומטי וטוקבקים של מילה אחת.

לא תמצאו כאן כל פרסומות, מודעות חסות או קליקים של הסחת דעת, רק רעיונות מעוררי מחשבה של מיטב הכותבים בעולם ובארץ. התכנים חופשיים לכולם, אבל לא נוכל לעשות זאת בלעדיכם: 

לתמוך באלכסון

קתרין אלן פולי (Foley) היא כתבת מדע ובריאות של Quartz. היא סיימה תואר שני בעיתונות בתכנית המדעים, הבריאות ואיכות הסביבה של אוניברסיטת ניו יורק, אחרי תואר ראשון במדע, טכנולוגיה ויחסים בינלאומיים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון.

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

Copyright 2017 Quartz. All rights reserved. Distributed by Tribune Content Agency, LLC.

The original text was published here.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: אננס במקסיקו, תצלום: Pineapple Supply Co. ב-unsplash.com

Photo by Pineapple Supply Co. on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי קתרין אלן פולי, Quartz.


תגובות פייסבוק