הקטע עם האונס

הקטע עם האונס הוא שהיית בת תשע-עשרה.

הקטע עם האונס הוא שזה היה החבר שלך.

לקטע עם האונס היה זקנקן. זקנקן.

תארו לכם את הקטע עם האונס מסתכל בראי, בוחן ביסודיות את הבבואה שלו ומתחתך כדי להיות עוד יותר דומה לקטע עם אונס. "הממממ," הוא חושב לעצמו. "כן. זקנקן."

בלי להעליב אף אחד.

הקטע עם האונס הוא שהוא היה מבוגר ממך בשבע שנים. הקטע עם האונס הוא שהיכרת אותו שנים, מאז שהיית צעירה מכדי להיות מעניינת בעיניו. אהבת את השימוש במילה מעניינת, כאילו את איזו פיסת מידע שמישהו משתוקק לרכוש, להפנים, ואז לירוק אותה בחזרה בנוסח שונה מתוך פיו עטור הזקנקן.

ואז פתאום היית בוגרת יותר, אבל לא מבוגרת בכלל.

הקטע עם האונס הוא ששתיתם בריזֶרים.1 מי שותה בריזרים? אנשים שנאנסים, לדברי הקטע עם האונס.

הקטע עם האונס הוא שהוא היה סלקטור, ובתור פרנסה לא נתן לאנשים להיכנס.

לא לך!

הקטע עם האונס הוא שהיה לו אולר והוא סובב אותו שוב ושוב בידיים כאילו זה ספר.

הוא לא איים עליך, הבנת. הוא פשוט נורא אהב את האולר שלו.

הקטע עם האונס הוא שפעם הוא כמעט רצח איזה בחור כשהוא זרק אותו דרך זגוגית של חלון. למחרת הוא סיפר לך על זה ורעד, ואת ראית בכך הוכחה לרגישות שלו.

איך יכולה פיסת מידע להיות מטומטמת? אבל את היית כמובן כל כך מטומטמת.

הקטע עם האונס הוא שלפעמים הוא היה אומר לך שאתם הולכים לצאת ואז לוקח אותך לבית של החבר הכי טוב שלו פּיווי והיית צריכה לצפות איתם בתוכניות היאבקות בזמן שהם התמסטלו.

הקטע עם האונס הוא שלחבר הכי טוב שלו קראו פּיווי.

אוקיי, הקטע עם האונס הוא שהוא העריץ את דה רוק.2

הבנאדם היה לגמרי מאוהב בדה רוק. הוא חשב שזה אדיר, מה שהוא מסוגל לעשות עם הגבה שלו.

הקטע עם האונס הוא שהוא קרא להיאבקות "אופרת סבון לגברים". גם גברים אוהבים דרמה, טען.

הקטע עם האונס הוא שמדף הספרים שלו היה שורה של ספרים בכריכה רכה על רוצחים סדרתיים. את טעית לראות בזה עניין בהיסטוריה, ומתוך הטעות הזאת נתת לו פעם את "המאה שלי" של גינטר גראס, שהוא אף פעם לא ניסה אפילו לקרוא.

הקטע עם האונס הוא שהוא כתב יומן. אני תוהה אם הוא כתב בו על האונס.

הקטע עם האונס הוא שפעם קראת אותו, והוא כתב שם על בחורה אחרת. הוא קרא לה מיס גיאוגרפיה ואמר ש"כבר אין לו דחפים כאלה כשהוא מסתכל בה", לא מאז שהוא פגש אותך. שיחקת אותה, מיס גיאוגרפיה!

הקטע עם האונס הוא שהוא היה תלמיד של אבא שלך בתיכון – אבא שלך לימד דתות. היית עוזרת לו לנקות את הכיתה בסוף שנת הלימודים, והוא הירשה לך לקחת את ספרי הלימוד הכי ממורטטים.

הקטע עם האונס הוא שהוא הכיר אותך כשהיית בת שתים-עשרה. פעם הוא עזר למשפחה שלך לעבור דירה ממדינה אחרת, ואת נסעת איתו לבד מסינסינטי לסיינט לואיס, והוא היה נחמד אליך, ודיברתם כל הדרך. כל הזמן היה לו בפה טבק ללעיסה, ואת אמרת לו שהוא מגעיל והוא צחק, וירק את המיץ דרך הזקנקן שלו לתוך בקבוק Mountain Dew3.

הקטע עם האונס הוא שבחייך, היית צריכה לצפות את זה. הקטע עם האונס ממש כותב את עצמו.

הקטע עם האונס הוא שאת שכבת עם הפנים למטה. הקטע עם האונס הוא שענדת מחרוזת ירוקה יפה שהכינה לך אחותך. אחר כך קרעת אותה. למזרן היתה תחושה מסוימת, ולפה שלך הפתוח עליו היתה תחושה מסוימת, כאילו את מדברת, אבל את יודעת שלא דיברת. כאילו הפה שלך נפתח לתוך עשור מאוחר יותר ודיקלם שיר שנקרא הקטע עם האונס.

הקטע עם האונס הוא שהזמן שונה, הוא נעשה איום יותר ונוח יותר, ונענה לצורך שלך לחדור אליו עמוק יותר.

בדיוק כמו הגוף, שיותר מצורה מוחשית נהפך ליכולת.

את יודעת שגוף הזמן גמיש, יכול לקבל כמעט כל דבר שתתני לו, ומחלים במהירות.

הקטע עם האונס הוא שכמובן היה דם, שאצל בני האדם הוא קרוב לפני השטח.

הקטע עם האונס הוא שהלכת הביתה כאילו כלום לא קרה, וצחקת על זה למחרת וביום שלאחר מכן, וכשסיפרת לאנשים צחקת, וזה היה הקטע עם האונס.

עברה שנה עד שסיפרת להורים שלך, כי הוא היה כמו בן בשבילם. הקטע עם האונס הוא שכשסיפרת לאביך, הוא התווה עליך את סימן הצלב ואמר, "אני מוחל לך על חטאייך, בשם האב, הבן ורוח הקודש," שעם כל הפנאטיות העיקשת היה בזה גם משהו כל כך מתוק.

הקטע עם האונס הוא שהיית מטורפת למשך חמש השנים הבאות, והיית צריכה לעבור בין ערים, ולעבור בין מדינות, וימים שלמים צללת לתוך בולען המחשבות על למה זה קרה. כאילו הלכת להביט בחצר האחורית שלך ופתאום היא לא היתה שם ובמקומה הסתכלת מטה ללב האדמה, שהציג תמיד אותו מאורע אדום.

הקטע עם האונס הוא שאחרי כמה זמן כבר לא היית מטורפת, אבל שיחקת אותה, מיס גיאוגרפיה.

הקטע עם האונס הוא שבמשך חמש השנים הבאות לא עשית כלום חוץ מלכתוב, אף פעם לא על עצמך, על כל דבר אחר, על תפוחים שעל העץ, על אייִם, על משוררים מתים ועל תולעים שמנקבות אותם, ולא היה גוף חם במה שכתבת, הוא היה במקום אחר.

הקטע עם האונס הוא שבסופו של דבר זה ישר ולעניין. הקטע עם האונס הוא שאת לא כותבת ישר ולעניין.

הקטע עם האונס הוא שאם את כותבת שיר בשם הקטע עם האונס, את מבקשת שזה יהיה הדבר היחידי שאנשים יזכרו ממך.

הקטע עם האונס הוא ששאלת למה הוא עשה את זה. הקטע עם האונס הוא שהוא אמר שהוא לא יודע, כי מה עוד יגיד הקטע עם האונס? הקטע עם האונס אמר שאת זו שהיתה שיכורה, והקטע עם האונס אמר שאת זוכרת את הכל לא-נכון, מה שגרם לך לצחוק בקול רם לרגע אחד ארוך וחשוף. הבריזרים לא היו של ברטלס אנד ג'יימס, אבל זה היה יותר מצחיק בשביל הקטע עם האונס אם הם כן היו. הם היו באיזה טעם של כּוּס, מנגו לוהט או תות מרוסק, שאת שתית בלי שאלה ובאמון מוחלט בלב סינסינטי, אוהיו.

האם קטעים עם אונס יכולים להיות מצחיקים בכלל, זו השאלה.

האם כל חלק שהוא מהקטע עם האונס יכול להיות מצחיק. החלק שבו זה מסתיים – חה חה, זה היה סתם בצחוק! אפילו שבמשך שנים חלמת שאת הורגת את הקטע עם האונס, שופכת את הדם שלו והכל, ומספרת על זה ככה.

הקטע עם האונס תובע בזעקות את הזכות להיות מסופר.

הקטע עם האונס הוא שבדיוק ככה זה קרה.

הקטע עם האונס הוא שלמחרת הוא נתן לך את Pet Sounds4. לא, באמת. Pet Sounds. הוא אמר שהוא מצטער ואחר כך נתן לך את Pet Sounds. בחייך, זה קצת מצחיק.

תודי.

 מאנגלית: טל ניצן.

 

כל הזכויות לגירסה העברית שמורות לאלכסון.All Rights Reserved, Patricia Lockwood 2013. First published by The Awl. Hebrew version published on Alaxon by special permission

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על הקטע עם האונס

01
מיכל

"הקטע עם האונס" הוא ממש ישות שמקבלת משמעות בפני עצמה. ישות שנולדה ומתהווה התובעת את מקומה באופן יותר ויותר אכזרי.
הכתיבה מצוינת ועוצמתית.