הקסם של המשיכה

האם גדול המדענים היה גם בכיר האלכימאים? או: מדוע אייזק ניוטון ממשיך לדבר אלינו?
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

אייזק ניוטון היה אחת הדמויות הבולטות ביותר במה שנהוג להגדיר כ"המהפכה המדעית".  כחלק מהניסיון לייצר נרטיב שמייחד את הפרויקט המדעי, העלימו במהלך המאה ה-18 את נטייתו של ניוטון לעסוק באלכימיה. מסמכים שהחלו להתפרסם בשנת 1936 מגלים שניוטון עסק באלכימיה לא פחות משעסק באופטיקה, מתמטיקה או חקר ספרי הקודש.

רוב המדענים שחוללוּ את המהפכה המדעית פעלו מתוך אמונה יוקדת באלוהים, וגילויים שאנו מגדירים היום כ"מדעיים", נבעו לא פעם מרצון להבין את טבעו של האל ולפארו

את הניסיון לנתק את ניוטון מהאלכימיה או את המדע מהאלכימיה, יש להבין במסגרת הרצון ליצור מיתוס מדעי חד ממדי. הדבר נדרש, אולי, בזמן שהמדע רק החל לבסס את עצמו. בימינו, כשאין מערערים על חשיבות המדע (אף שסביב מגפת הקורונה עלו לאחרונה גם קולות כאלה) מן הראוי להציע תמונה מורכבת יותר. על הנרטיב המעודכן להכיר בכך שרוב המדענים שחוללוּ את המהפכה המדעית פעלו מתוך אמונה יוקדת באלוהים, וכי גילויים שאנו מגדירים היום כ"מדעיים", נבעו לא פעם מרצון להבין את טבעו של האל ולפארו.

ניוטון, ויליאם בלייק, אדוארדו פאולוצי

"ניוטון, בעקבות ויליאם בלייק" (1995), פסל בחזית הספרייה הבריטית, לונדון. תצלום: John McCullough, ויקיפדיה

לפי סטיבן שייפין, מחבר הספר ״המהפכה המדעית״ ומי שנחשב בימינו לאחד הפילוסופים הבכירים בתחום ההיסטוריה והסוציולוגיה של המדעים, קיבל ניוטון את עמדתו של גלילאו שלפיה: "אם יצליח פילוסוף הטבע לקרוא כראוי בספר הטבע המקביל בעזרת המשמעת שמטילה את המתודה הנכונה, הוא יוכל לתרום לא פחות מהתיאולוג, אם לא יותר, להבהרת האמת הדתית ולהבטחת האמונה הנכונה", זאת ועוד, ניוטון האמין כי בנוגע לשאלת קיום האל, מדובר בתופעה אשר "שייכת בוודאי לתחומה של פילוסופיית הטבע".

ניוטון לא ראה בטבע ממד המשקף את הקדושה האלוהית, מבחינתו אלוהים הוא ארכיטקט

על אף שניוטון האמין באלוהים, הוא חשב על הקשר אלוהות-טבע אחרת מהמקובל בתקופתו: ניוטון לא ראה בטבע ממד המשקף את הקדושה האלוהית, אלוהים הוא ארכיטקט: "[אלוהים הוא] יש אשר שולט על כל הדברים, לא במובן של נשמת העולם, אלא כאדון השולט על הכול, או שליט אוניברסלי".

כשהיה בן 24 המציא ניוטון את המכניקה, את החשבון האינפיניטסימלי ואת האופטיקה המודרנית. זהו העולם הניוטוני שאנו מכירים ולתוכו אנו מושלכים – והדבר נכון, גם אם במידה פחותה, נוכח הפיזיקה המודרנית שפיתחו איינשטיין ובוהר (תורת היחסות ותיאוריית הקוונטים בהתאמה). ואולם, בעוד אנו חיים בעולם ניוטוני, ניוטון עצמו נולד לתוך עולם קדם-ניוטוני ולפיכך התקשה לקבל רעיונות שבעבורנו הם מובנים מאליהם. לדוגמה, כולנו מקבלים ללא היסוס את רעיון כוח המשיכה, וניוטון, שביסס את עקרון ההשפעה ממרחק ומי שהגדיר את החוקים על פיהם מתנהג החומר, התקשה לקבל רעיון זה.

העולם השתנה, היקום השתנה – ניוטון ניסח אותו בכלים מתמטיים מדויקים שניתן לאשש או להפריך וקיבע את השיטות המדעיות ואת דרך החשיבה שלנו על העולם

ניוטון אמנם לא היא הראשון לטעון שאפשר לבטא את הטבע בנוסחאות מתמטיות – היה זה גלילאו שטען כי היקום "אינו ניתן להבנה אלא אם כן לומדים תחילה להבין את השפה ואת האלפבית שבה הוא נכתב. הוא נכתב בשפת המתמטיקה" – אבל ניוטון היה מי שאימץ רעיון זה במובן הרדיקלי ביותר, ואף יישם אותו כפי שלא עשה זאת איש לפניו (מלבד פיתגורס, אולי). ניוטון גם לא היה אבי המהפכה המדעית, אבל בשנת 1687, לאחר פרסום ספרו ״העקרונות המתמטיים של הפילוסופיה של הטבע״, חדלה החלופה הגיאוצנטרית של אריסטו ותלמי להיות אלטרנטיבה של ממש. העולם השתנה, היקום השתנה – ניוטון ניסח אותו בכלים מתמטיים מדויקים שניתן לאשש או להפריך וקיבע את השיטות המדעיות ואת דרך החשיבה שלנו על העולם.

המודל הגיאוצנטרי, תבנית הגופים השמימיים, ברתולומאו וליו

"תבנית הגופים השמימיים" (1568) - איור של המודל הגאוצנטרי של תלמי, מאת ברתולומאו וליו, הספרייה הלאומית של צרפת. תצלום: ויקיפדיה

ניוטון הושפע מדקארט, גלילאו וגם מבן דורו המבוגר ממנו, רוברט בויל. כמו בויל, אבל בניגוד לדקארט, ניוטון היה אטומיסט, כלומר הוא סבר שהחומר מורכב מחלקיקים וביניהם ריק, שאינו יכול להתקיים בתיאוריה של דקארט. לפי גישתו של דקארט החומר ממלא את המרחב ויוצר מערבולות מסתחררות שבתוכן מסתובבת הארץ ממש כמו שגזרי עץ מסתובבים במערבולת – מנקודת מבט זו הכדור אמנם מסתובב אך ביחס לסביבה שלנו הוא חסר תנועה, והדבר מסביר מדוע איננו נופלים לחלל  בשל סיבוב הכדור סביב עצמו. לפני שממהרים לזלזל בדקארט, חשוב להסביר את הלך מחשבתו. דקארט דחה באופן נחרץ כל הסבר בעל גוון מיסטי ולוּ הקל ביותר. הוא האמין שבעזרת ניסוי ותצפית נוכל להבין את העולם. ואקום עלול היה להותיר מקום להסבר העלול להיתפש כמיסטי. בעולמו של דקארט, המכאניסט הטוטאלי, אין מקום להשפעות מרחוק, יש צורך במגע ישיר של אובייקט אחד באובייקט אחר, ואם לא במגע ישיר אז דרך חומר ביניים.

העובדה שניוטון האמין שהדרך הנכונה להגיע למידע ודאי כלשהו היא באמצעות ניסויים, לא גרמה לו לדחות אמונה אחרת שלו, שהייתה מקובלת מאוד בזמנו ובוודאי בשיח האלכימאי, ולפיה סודות הטבע היו ידועים לקדמונים ואבדו במהלך השנים

העובדה שניוטון האמין שהדרך הנכונה להגיע למידע ודאי כלשהו היא באמצעות ניסויים, לא גרמה לו לדחות אמונה אחרת שלו, שהייתה מקובלת מאוד בזמנו ובוודאי בשיח האלכימאי, ולפיה סודות הטבע היו ידועים לקדמונים ואבדו במהלך השנים. תפקידנו הוא לפענח את כתביהם. ניוטון שמח, אך לא הופתע, לגלות שבכתבי הקדמונים ישנה עדות לחוק הכבידה שלו: חוק היפוך הריבוע של הכבידה (הכוח פוחת בשיעור של ריבוע המרחק מן הגוף). חוק זה תואם את ממצאיו של קפלר על אודות התנועה האליפטית של כוכבי הלכת במערכת השמש.

ניוטון האמין שהדרך לפענח את כתבי הקדמונים היא באמצעות השוואת טקסטים, ולכן אין זה מפתיע שבספרייתו הענקית, שבה הוסתרו מאות ספרי אלכימיה במשך יותר ממאתיים שנה, נמצא אינדקס בן 100 עמודים שניוטון הכין, ובו 879 נושאים ותתי נושאים. אינדקס זה אמור היה לאפשר לניוטון לפענח את צופן הבריאה ולאתר את השגיאות (וההטעיות המכוונות), במטרה להגיע לאמיתות שהקדמונים קיבלו ישירות מאלוהים. ניוטון הוא אפוא מפענח צפנים: הוא מפענח את צופן הכתבים הקדושים, דוחה את האמונה בשילוש הקדוש ובוחר באמונה באל אחד, הוא מפענח את דברי הנביאים, הוא מפענח את צופן הטבע בדרך מתמטית ודוחה תפישות קודמות לגבי הטבע ומנסה לפענח את הצופן בספרי האלכימאים.

פריזמה, פירמידה

פריזמה שוברת אור וגם פירמידה מלאת סודות מיסטיים. תצלום: מיכאל דז'ידז'יץ'.

ניוטון האמין בניסויים מפורטים ומדוקדקים כדרך להשגת מסקנות ודאיות – כך הוא כתב בפברואר 1672 לפילוסוף והתאולוג הגרמני היינריך אולדנבורג: "הדברים שאומר עליהם אינם השערה, אלא תוצאה דקדקנית מאין כמוה... לא ניחוש שאינו אלא מסקנה שכך הם הדברים מפני שאינם אחרים... אלא פרי העיון בניסויים, אשר הופק במישרין ובלא שמץ של ספק", לדוגמה: התגלית על טבעו של האור הלבן, תערובת הטרוגנית ולא צבע טהור כשלעצמו, היא תוצאה של ניסוי מתוחכם במנסרה שלא היה כמותו עד אז. ניוטון תמיד מסתמך על ניסוי, " [אין] להכחיש דבר מה שאמיתותו תופיע מאליה בבדיקה על דרך הניסוי". באותה נשימה, לא דמותו המפוצלת של ניוטון ולא כפילו, אלא אותו ניוטון ממש היה, לפי ג'יימס גליק שכתב ביוגרפיה של ניוטון, גם "האלכימאי הראשון במעלה באירופה".

קפיצת הדרך של ניוטון הייתה אפילו גדולה יותר, משום שהוא לא מצא שום סיבה מוקדמת לכוח הכבידה – זה היה חוק, אקסיומה של הטבע שיש לקבל כעובדה מוגמרת

ההישג הגדול של ניוטון – ואחת התגליות המדעיות הגדולות בכלל – היה גילוי כוח המשיכה. לפי חוק טבע זה כל שני גופים בעלי מסה נמשכים זה לזה ביחס ישר למכפלת מסותיהם. במסגרת תפישת עולם מכאניסטית-קרטזיאנית, שבה השפעות פיזיקליות דורשות מגע ישיר, קשה להעלות על הדעת השפעה ממרחק, כזו שבאמצעותה פועל כוח המשיכה. על השאלה מה אפשר לניוטון לבצע את פריצת הדרך המחשבתית המדוברת, קשה להשיב. שייפין כותב כי "עבור ניוטון היה זה 'אבסורד' לראות בכבידה כוח הפועל בין שני גופים מרוחקים ללא תיווכם של גופים חומריים, והוא ניסה שוב ושוב למצוא אופן פעולה שיראה כיצד כוח הכבידה פועל באמצעות מצע כלשהו". אכן, לא ברור איזה מקום, אם בכלל, יכול להיות להשפעה מרחוק במסגרת תפישת עולם מכאניסטית קשוחה. קפיצת הדרך של ניוטון הייתה אפילו גדולה יותר, משום שהוא לא מצא שום סיבה מוקדמת לכוח הכבידה – זה היה חוק, אקסיומה של הטבע שיש לקבל כעובדה מוגמרת.

נהוג לחשוב על ניוטון כעל מכאניסט, אבל במובנים מסוימים המסגרת הניוטונית החדשה מזעזעת את העולם המכאניסטי, מאחר שהיא מחזירה מהדלת האחורית (ואולי הקדמית) את הכוחות הנסתרים. לייבניץ, שהעריץ את ניוטון, אך כמו רבים אחרים היה לאויבו המר, כתב: "כוח המשיכה [של ניוטון] החדיר יסוד של קסם להסבר תופעות הטבע".

ג'וזף רייט, האלכימאי

"האלכימאי מחפש את אבן הפילוסופים ומתפלל להצלחה" (1771), ג'וזף רייט, המוזיאון והגלריה לאמנות ע"ש דרבי, דרבי. תצלום: ויקיפדיה

האפשרות של ניוטון לחשוב במונחים של השפעה מרחוק בתוך מסגרת קרטזיאנית-מכאניסטית נטולת ואקום, היא פועל יוצא של העיסוק שלו באלכימיה

נראה שאפשר לחשוב על שני סוגי יחסים בין "ניוטון המדען" ל"ניוטון האלכימאי": לפי הגרסה החלשה, פעל ניוטון ברבדים מספר, כך שכל תחום מחקר – כתבי הקודש, עולם הטבע והאלכימיה – עמד באופן עצמי. אף על פי שאפשר למצוא קשרים בין העולמות, כל אחד מגופי הידע עומד כשלעצמו, ואינו זקוק לעולמות התוכן האחרים. לפי גרסה חזקה יותר, שאינה סותרת את הגרסה החלשה, האפשרות של ניוטון לחשוב במונחים של השפעה מרחוק בתוך מסגרת קרטזיאנית-מכאניסטית נטולת ואקום, היא פועל יוצא של העיסוק שלו באלכימיה. גליק סבור כי לאלכימיה היה תפקיד חשוב בתהליך שניוטון עבר: "האלכימיה, הגם שניוטון הרפה ממנה עכשיו, בכל זאת לימדה אותו לקח. הוא היה מוכן להשלים עם כוחות בלתי נראים". על רקע זה ראוי לחשוב מחדש על הקשר בין אלכימיה למדע.

אפשר לחשוב על מספר גשרים בין אלכימיה למדע. על פי התפישה הפשוטה והמקובלת יחסית, הכימיה צמחה מתוך הפרקטיקה של האלכימיה. לפי גישה זו ישנו רצף של פרקטיקות בין האלכימיה למדע ואולם בכל מה שנוגע למערכת האמונות, בין שני התחומים פעורה תהום. לשון אחר, גם אם דרכי הפעולה דומות, בין האלכימיה למדע קיים פער מטאפיזי שאינו ניתן לגישור. אפשר לחזק קו מחשבה זה ולהציע שרעיון הניסוי המבוקר, המשמש שבימינו תשתית למדע, מקורו באלכימיה (כאמור, האלכימאים נחשבו לנסיינים מעולים).

לא רק שבין אופי השאלות שהעסיקו אלכימאים והשאלות שמעסיקות מדענים יש דמיון, אלא שמקורן של שאלות אלה נובע מהאמונה שהדברים החשובים הם נסתרים מן העין

יש מי שמציע קשר עמוק יותר. לא רק שבין אופי השאלות שהעסיקו אלכימאים והשאלות שמעסיקות מדענים יש דמיון, אלא שמקורן של שאלות אלה נובע מהאמונה שהדברים החשובים הם נסתרים מן העין. בספרו ״פילוסופיה של המדע״ כותב זאב בכלר: "המדע אינו עוסק בתופעה ואינו מעוניין בה, אלא רק עד כמה שהתופעה הזו מייצגת חוק. המדע אפילו אינו מעוניין בחוק עצמו, אלא רק עד כמה שהחוק מצביע על סיבות נסתרות שגורמות לתופעות". לפי גישה זו, אפשר לדבר על קרבה בין מדע לאלכימיה ואולי אפילו על מערכת אמונות משותפת – גם אם חלקית.

נראה שבשלה העת לשיח פתוח על הקשר מדע-אלכימיה, ולא רק במסגרת תוכניות שונות שעוסקות בהיסטוריה ובפילוסופיה של המדעים. התעמקות ביחסים שבין אלכימיה למדע יעזרו לנו להבין טוב יותר את האקלים שבתוכו עשה הפרויקט המדעי את צעדיו הראשונים וחשוב לא פחות – את הפנטזיות המדעיות בהווה.

ביבליוגרפיה

Dobbs, B. J. (1975). The Hunting of the Green Lion: Foundations of Newton’s Alchemy. Cambridge: Cambridge University.

Moran, B. T. (2005). Distilling knowledge: Alchemy, chemistry, and the scientific revolution. Cambridge MA‏: Harvard University Press.

Newman, W. R. (2004). Promethean ambitions. Chicago: University of Chicago.

Osler, M. J. (2010). Religion and the Changing Historiography of the Scientific. In T. Dixon, G. Cantor, & S. Pumfrey (Eds.), Science and Religion: New Historical Perspective (pp. 71-86‏). Cambridge: Cambridge University Press.

Principe, L. M. (2011). Alchemy Restored. Isis, 102(2), 305–312.

ג׳ון גריבין, היסטוריה של המדע. (תרגום: דפנה לוי), ספרי עליית הגג, ידיעות ספרים, 2010.

זאביהו זכאי, הסרת הקסם מהעולם. הוצאת רסלינג, 2018

תמונה ראשית: מטוסים במפגן אווירובטי, תצלום: Curioso Photography, ב-unsplash.com

Photo by Curioso Photography on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

3 תגובות על הקסם של המשיכה

01
ארז

כמה הערות לגבי הפסקה שמתחילה עם ניוטון של גיל 24:
הייתי אומר שגילה יותר מתאים מהמציא, לפחות בכל מה שקשור לחוקי הפיסיקה.
יש גם ויכוח די נוקב לגבי החשבון האינפיטיסימלי (כרגע זה נחשב גילוי משותף, אבל מהיכרותי עם הנושא אני בעד לייבניץ), ולגבי האופטיקה (סנל, דקארט, הוגינס..)
לגבי רעיון כוח המשיכה, שבפסקה מאוחרת יותר אתה מתייחס אליו כהישגו הגדול ביותר: על פי תורת היחסות הכללית זו טעות, ואם כולנו מקבלים ללא היסוס, כפי שכתבת, את רעיונותיו של ניוטון על כוח המשיכה, זה נובע מחוסר ידיעה. אין כוח משיכה שמסות מפעילות אחת על השנייה מרחוק. יש מסות שמעקמות את המרחב וכך משתנה תנועתן של מסות אחרות שחולפות סמוך מספיק להן.

02
מאיר

אכן, אפילו במאמרו של רנה דקארט על המתודה שנחשב לאחד המשפיעים ביותר על ההתפתחות של מדעי הטבע בעידן המודרני הפרק הרביעי מוקדש להוכחת קיומו של האלוהים. דקארט מביא לא פחות משלוש הוכחות שונות לקיומו של האל...

03
אליהו

הערה נוספת - בעצם- הערה רביעית לשלש הערותיו של "ארז:
"משיכה" אינה כח. אין gravitational force . באנגלית מקפידים על המושג gravity. ה"תרגום" העברי- שגוי. דומה למה שנעשה (ועווות!) במושג " evolution" שתורגם ל"התפתחות" (= development)- שדארווין התנגד לה בכל תוקף- שאמור להיתרגם ל"תמורה".
כך, ה"כבידה"- תיאור מתאים יותר, אינה מהווה "כח" אלא "תופעה". ואכן, כך הוכר הדבר שהכבידה אמורה להתבטא כ"גל" שהיא הפרעה בשדה האלקטרומגנטי