הרופא שגילה שהוא פסיכופת

מדען המוח ג'יימס פאלון הוכיח שרוצחים רבים אינם אחראים על מעשיהם והיה עד מבוקש במערכת המשפט האמריקאית -- עד אשר בדק בפיזור דעת את המוח שלו עצמו
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

אף שלקח לו זמן להבין זאת, יום אחד באוקטובר 2005 היטלטל עולמו של מדען המוח ג'יימס פאלון. עשר שנים לפני כן, ב-1995, פנה אליו עמיתו במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת קליפורניה, אירווין. הקולגה, שייעץ לעורך דינו של רוצח שהמתין בכלא להמתה, שאל אם פאלון יסכים לנתח סריקת PET של מוח הרוצח. הוא פושע אלים, קר רוח, פסיכופת אמיתי; אבל אם פאלון יצליח למצוא בסיס ביולוגי במוח להתנהגותו, אפשר יהיה לטעון בבית המשפט שאינו אחראי למעשיו ועונשו יומתק למאסר עולם. מדען אחר היה אולי מפקפק ביכולתו של מבנה המוח לנבא התנהגות, חריגה ולא-אנושית ככל שתהיה, במנותק מגורמים סביבתיים, תרבותיים ופסיכולוגיים. לא פאלון. חוקר אנטומיה של המוח זה העשור הרביעי, לעדותו האמין תמיד שבני אדם הם מכונות עם הגדרות יצרן שהשפעות חיצונית יכולות לשנות אך במעט.

ג'יימס פאלון

ד"ר ג'יימס פאלון עם אמו, ג'ני פאלון. היא סיפרה לו על שבמשפחה היו חשודים רבים ברצח. צילום: הוצאת פינגווין

פאלון ניתח את הסריקה ואכן הבחין בפעילות נמוכה מהרגיל בקורטקס האורביטלי ובאזור שסביב האמיגדלה, האמונים על מניעת התנהגות אימפולסיבית. השופט הסכים לראות בזה בסיס ביולוגי להתנהגות, וביטל את עונש המוות. באשר לפאלון, עורכי דין החלו להיוועץ בו עם הדמיות מוחיות של רוצחים שבאכזריותם וגם בפרסומם מתחרים בצ'רלס מנסון. הוא בחן לפחות 15 כאלה, ועם הזמן נהפך למעיין מומחה בתחום וניסח תיאוריה של מוח פסיכופתי. ב-2005, היתה לו פריצת דרך נוספת כאשר בחן 50 הדמיות והצליח לנחש בדיוק מושלם אילו מהן שייכות לרוצחים פסיכופתיים. בבחינה מעמיקה, הוא זיהה בבהירות מעגל מוחי ייחודי להם בלבד, שמתבטא בפעילות ירודה בקליפת המוח באזור הלימבי, הפרה-פרונטלי והטמפורלי - אזורים שקשורים בפחד, חרדה, אגרסיביות, עונג וויסותם.

הפסיכופתים המסוכנים ביותר עשויים להיראות טובי רוח, נטולי דאגה וחברתיים, אבל במוקדם או במאוחר הם יפגינו ריחוק ניכר, אדישות שקטה וחוסר התחשבות באחרים. לעתים קרובות הם אימפולסיביים, אבל נעדרים אשמה או חרטה

מרגע שהבחין בה התבנית הבהירה הסעירה אותו. איש לא זיהה אותה לפניו והוא היה קצר רוח להציג את התיאוריה החדשה שלו לעמיתיו. אבל הוא המשיך לעבוד במקביל בתחומי מחקר אחרים. ביום ההוא ב-2005, פאלון ערך במשרדו תיקונים אחרונים למאמר "רקע נוירו-אנטומי להבנת המוח של פסיכופת צעיר", שכתב עבור כתב עת לחוק פלילי בהתבסס על מסקנותיו; ואחרי שגמר עם זה עבר לעניין דומה אך שונה בתכלית: הדמיות מוח שלו ושל בני משפחתו, בהן השתמש כקבוצת ביקורת במחקרו על הבסיס הגנטי של מחלת האלצהיימר. הוא עלעל וניתח כמה הדמיות נורמליות לגמרי, עד שהגיע למוח אחד שלפי כללי התיאוריה שהוא עצמו ניסח לא יכול להיות שייך אלא לפסיכופת. מאחר ששמות בני המשפחה, כמו גם שמות הפסיכופתים, הוסתרו ממנו לטובת אובייקטיביות מחקרית, הוא לא ידע למי שייך המוח. ומאחר שלא חשד באיש מבני משפחתו, הניח שהשתרבב איכשהו לערימה מתוך המחקר הפסיכופתי.

הוא ביקש מטכנאי המעבדה לגלות את שם הנסרק, ולא היה בזה היגיון. אז הוא ביקש מהטכנאי לבדוק אם חלה תקלה במכונת ההדמייה. הטכנאי בדק והשיב שלא, הכל נראה תקין. הוא גם בדק את כל תווי השמות, ולא נפלה שום טעות. זו היתה הדמייה של מוחו שלו והיתה בה את אותה תבנית זוהרת בבהירותה שזיהה אך ורק אצל פסיכופתים מסוכנים.

מוח פסיכופת

סריקת המוח של ג'יימס פאלון (מימין) מגלה אזור חשוך בקורטקס האורביטלי, בדיוק מאחורי העיניים. צילום: ג'יימס פאלון

פאלון השתהה. מצד אחד, לפניו הונח סוג נדיר של מוח שהוא עצמו תיאר כמנת חלקם הבלעדית של פסיכופתים, אך הפעם היה זה המוח שלו. מצד שני, אלוהים עדו שהוא לא הרע לזבוב. הוא, בן 57, פרופסור לפסיכיאטריה והתנהגות אנושית, נשוי באושר קרוב ל-40 שנה, אב לילדים וסב לנכדים, משגשג במחקר וגם בעסקים עם שתי חברות ביו-טק שהקים. הכי חשוב, חברותי. מוקף בחברים, אדם של אנשים, לפעמים חיית מסיבות וגם רודף שמלות לא קטן, כפי שהוא מעיד על עצמו. נכון, הוא היה קצת שובב כילד, אבל לא שונה מרבים וטובים בפרבר האמיד של מדינת ניו יורק בו גדל בשנות ה-50. למעשה, הוא נבחר כילד לדוגמה ומופת של הכנסייה הקתולית באזורו. ילדותו היתה מאושרת. מי כמוהו יודע שמעולם לא הגה במחשבותיו הפרועות ביותר פשעים מחרידים כמו אלה שביצעו הפסיכופתים שלו.

בהתחלה התייחס לכל זה בביטול. אבל העניין שב ועלה בהרצאות שנתן לקולגות על ממצאיו. מדי פעם הזכיר את סריקת המוח שלו עצמו, וכמה עיתונאים החלו מתעניינים. פאלון נמשך למסע גילוי עצמי כאדם וכמדען שהוליד ספר אוטוביוגרפי הרואה אור בימים אלה ברעש תקשורתי גדול בארצות הברית, The Psychopath Inside. מתוך שפע הספרות הפופולרית שיצאה לאור בשנים האחרונות בתחום הנוירולוגיה, המבארת את היום-יום ואת האדם באור הידע החדש המצטבר במעבדות חקר המוח, הספר מתבלט בהיותו גם אוטוביוגרפיה חושפנית; רגע נדיר ומקרי שבו החוקר ומושא המחקר אותו אדם הם, ופאלון עושה כמיטב יכולתו להתבונן בעצמו באותו קור רוח מחקרי שהקדיש לסריקות של רוצחיו הפסיכופתים.

***

לקושיית פאלון יש שני מוצאים: או שהוא פסיכופת, או שההנחות המדעיות שעל בסיסן הניח את כל הקריירה שלו שגויות. אנשי מקצוע רבים וטובים יאמרו שפאלון איננו פסיכופת מהסיבה הפשוטה שההגדרה הזו אמנם נפוצה בתרבות אבל אינה קיימת מבחינה פסיכיאטרית. ב-DSM, התנ"ך האבחוני של הפסיכיאטריה, שותפות הגורל הזו לא מקבלת הגדרה אחת. ההפרעה הקרובה ביותר לה היא הפרעת אישיות אנטי חברתית, המוגדרת "תבנית עמוקה ונשנית של אי התחשבות והפרה של זכויותיהם של אחרים שמתרחשת באדם החל מגיל 15", וניתן לאבחן אותה על ידי הימצאותם של שלושה מתוך שבעה קריטריונים: כשל בהתאמה עצמית לנורמות חברתיות; חוסר אחריות; ערמומיות; אדישות לרווחת אחרים; פזיזות; כשל בתכנון קדימה; עצבנות ותוקפנות".

כפי שפאלון עצמו מציין, "קשה לסכם אוסף של התנהגויות כהפרעה אחת. יש הרבה חפיפה בין מצבים שונים כמו הפרעת אישיות היסטריונית, נרקיסיסטית ואנטי-חברתית. וכל אחד הוא קצת פסיכופת ולכל אחד יש קצת הפרעת קשב וכן הלאה". גם ביחס להגדרות קיימות, המגמה הנוכחית בפסיכיאטריה נחלצת מקטגוריות נוקשות לטובת אבחון גמיש על פני רצף ומימדים שונים.

אבל רכות דיאגנוסטית כזו לא אפיינה את פאלון לפני 2005. כדי למצוא תבנית ברוצחים שהוא מכנה פסיכופתים, היה עליו קודם כל להחליט על הגדרה מוצקה. "למרות חילוקי הדעות באשר לקיומם של פסיכופתים", הוא כותב, "פסיכיאטרים לרוב מסכימים שאחד המאפיינים המכריעים במה שאנחנו מכנים פסיכופתים הוא היעדר אמפתיה בין-אישית". לזה הוסיף מאפיינים מוסכמים פחות, כפי שמגדירם מבדק הייר לפסיכופתיה (על שם הפסיכיאטר רוברט הייר שפיתח אותו). ב"הייר" הנבדק עונה על שאלות בראיון עם איש מקצוע ומקבל ניקוד על סקאלה בין 0 (היעדר פסיכופתיה) ל-40 (פסיכופתיה מלאה).

אדם כזה, לפי מבדק הייר, נבחן לפי ארבע קטגוריות של תכונות: בין אישיות, רגשיות, התנהגותיות ואנטי-חברתיות. כאשר פאלון מדגים לקוראיו דרגות שונות על סקאלת הייר הוא פונה לדמויות מסרטים: חניבעל לקטר מ"מנהאנטר" ו"שתיקת הכבשים", טומי דוויטו (ג'ו פשי) מ"החבר'ה הטובים", פרנק בות (דניס הופר) ב"בלו וולווט", פרדי קרוגר מ"הסיוט ברחוב אלם" ועוד. גם בהם הוא נעזר להגדיר מהו פסיכופת, כמו גם בתחושת הבטן שלו. "פסיכופתיה היא כמו אמנות בשבילי. כשאני רואה את זה אני מזהה את זה". כך הוא מתאר פסיכופת:

מאז 2005, פאלון גילה על עצמו דברים שמעולם לא נתן עליהם את הדעת: התנהגות מסכנת חיים, אדישות לרווחתם של הקרובים אליו ביותר, היקלעות לצרות והיחלצות בעזרת קסמו האישי, כמו גם מעין מאניה תמידית שאופפת אותו

פסיכופתים לא בהכרח שונאים, אבל הם גם לא תמיד אוהבים באופן שבו רובנו מעדיפים לאהוב ולהיות נאהבים. הם בדרך כלל מניפולטיביים, שקרנים בחסד עליון, חלקי לשון וכובשים בקסמם. בניגוד לרוב האנשים הם לא מפחדים מהשלכות. חלקם יילחצו כשהם נתפסים בשקר או במעשה אלימות, כמו כל אחד אחר; אחרים יגיבו בקור רוח מושלם. אפילו המסוכנים ביותר עשויים להיראות טובי רוח, נטולי דאגה וחברתיים, אבל במוקדם או במאוחר הם יפגינו ריחוק ניכר, אדישות שקטה וחוסר התחשבות באחרים. לעתים קרובות הם אימפולסיביים, אבל נעדרים אשמה או חרטה. הם יזמינו אותך להצטרף לחגיגה המסוכנת שלהם, אבל ימשכו כתפיים אם מישהו נפגע.

האתגר השני באיפיון מוחו של פסיכופת הוא כמובן המוח עצמו, על רשתות החשמל המסחררות שלו. פאלון כותב: "למרות שהתקדמנו בהבנתנו איך פועל המוח, הוא עדיין ברובו תעלומה [...] שלא כבמחלות אמיתיות במערכות איברים אחרות, במחלות של המוח אין לנו את הפריווילגיה [לזהות את הבסיס הביולוגי של המחלה] מאחר שכל כך מעט ידוע על המנגנונים הביולוגים הפתולוגיים שבפעולה". אבל גם ההתנסחות הצנועה הזו לא הנחתה את פאלון. "למרות המחקר שלי בהתנהגות ובמוח של פסיכופתים, היתה בידי הבנה מועטה מאוד של מהו פסיכופת", הוא מודה, "מכיוון שפסיכופתיה לא היתה נושא המחקר העיקרי במעבדה שלי".

***

מאז 2005, פאלון גילה על עצמו דברים שמעולם לא נתן עליהם את הדעת, גם אם הם הופיעו בקצה שדה הראייה שלו: התנהגות שאפשר לראות בה הרפתקנית, מסכנת חיים, אדישות לרווחתם של הקרובים אליו ביותר, היקלעות לצרות והיחלצות בעזרת קסמו האישי, כמו גם מעין מאניה תמידית שאופפת אותו. הוא מסוגל להבריז לקולגה מהרצאה משותפת כדי ללכת לשתות עם בחורות שזה עתה פגש. הוא נכנס לפעמים לטראנס של דיבור שיכול להימשך שעות, אבל הוא מבחין כשאשתו דיאן או בתו טארה מגלגלות את עיניהן ומקבל את האות לחדול. חברים אומרים לו לפעמים שהוא משוגע, כמה מהם אפילו נקטו במילה פסיכופת - למשל, אותו קולגה שפאלון הבריז מהרצאתם - אבל הוא מעולם לא לקח את זה ברצינות.

ג'יימס פאלון

ג'יימס פאלון (מימין) עם אשתו, בנו ובנותיו. הוא היחיד במשפחה עם מבנה מוח המאפיין פסיכופת. צילום: ג'יימס פאלון

בנעוריו, הוא פיתח התנהגות כפייתית שהתבטאה בכפרה נשנית על חטאים. בשלב מסוים אפילו כומר הווידוי עצמו ייעץ לו להירגע. כלפי חוץ הוא היה ילד אהוד ומוקף חברים, תלמיד חכם שמורות אהבו לטפח והוא זוכר אותן עד היום בהערכה ובחיבה; נראה שהאפיזודה הכפייתית נעלמה מבלי להשאיר צלקות כבדות. בקולג' כבר היה אדם חופשי ברוחו, חיית מסיבות שלפחות פעם אחת נעצר על הפרת סדר - הוא הפעיל זרנוק מכבי אש בבית אחוות סטודנטים - והצליח לשכנע את השוטרים לא לעצור אותו. את אשתו פגש כששניהם היו בני 12, בברכה בשכונת מעמד בינוני-גבוה בה הם גדלו. הם התראו מדי קיץ ובגיל 16 נהפכו לבני זוג. כשהיו בני 22 הם כבר היו הורים לילדים: פאלון ציין את הלידות בבילויים פרועים. פוליטית, הוא הגדיר עצמו לראשונה כליברטיני וההגדרה הזו מלווה אותו עד היום - כמו גם את אשתו. הם עוסקים בצדקה, תורמים כסף מדי פעם, אבל שניהם מאמינים שצריך לבטל לחלוטין שרותי רווחה מטעם המדינה.

ב-2008, פאלון סיפר בפירוט וברצינות מדעית מול מצלמות של TED לא רק על מבנה מוחו, אלא גם על הקו הגנאולוגי שלו, שמצטיין בכמה רוצחים דומסטיים לאורך מאות שנים, כולל המלך ג'ון האכזר מהמאה ה-11. לא היה לו מושג שלמחרת בבוקר כבר יצפו בזה יותר ב-23 אלף בני אדם. הוא עדיין לא ידע מה משמעות מבנה המוח שלו, אבל הוא יצא מארון כלשהו. "הדבר המביך ביותר בפרסום היה לא העובדה שאני נצר לאנשים מטורפים ואלימים, אלא שנעשיתי להוכחה מדברת ומהלכת נגד התיאוריה שטיפחתי כל חיי: שאנחנו מתוכנתים להיות מי שאנחנו".

האם ג'יימס פאלון פסיכופת? כנראה שזה עניין של הגדרה, והוא מצא אותה: "פסיכופת לייט" הוא קורא לעצמו ולשכמותו. בכנס על דיכאון בנורווגיה, אחת הפעמים הרבות בהן דיבר על עצמו מאז גילה שיש לו מוח של מה שהוא מכנה פסיכופת, מומחה עולמי לדיכאון איבחן אותו כסובל מסוג של מאניה-דפרסיה.

בעקבות קורותיו הוא גילה דיווחים על מוחות כשלו ש"אינם שייכים לרוצחים או לפסיכופתים", ועלה בדעתו שגם אם סוג כזה של נזק מוחי "עשוי להיות גורם הכרחי לפסיכופתיה, הוא לא בהכרח מספיק", ו"ייתכן שגורמים אחרים גם הם בפעולה". הוא גם נפתח לאפשרות שלסביבה יש תפקיד רב יותר ממה שהניח בעבר; שגנים עשויים להשתנות כתוצאה מתנאי לחץ, ושהשינוי עשוי להתבטא בדורות הבאים - לא כמוטציה, אלא כווריאציה אפיגנטית קלה. הוא מאמין שהיה לו מזל רב: הוא גדל בסביבה אוהבת ומטפחת. ואילולא כך, עשוי היה לצאת ממנו "מנהיג כנופייה".

אך הוא מצא דרך אמצע: לא פסיכופת אבל קצת, לא לחלוטין שוגה בתיאוריה שלו אבל מעט כן. לפרקים נדמה שהוא מעדיף להאמין שהוא פסיכופת ולו כדי לא להודות בפני עצמו שהניח תיאוריה נוקשה מדי לבני המין האנושי. גם היום הוא סבור שעם התקדמות הבנת המוח, יש ערך בלסרוק את מוחם של תינוקות בני יומם כדי לדעת מה צפוי לצאת מהם - ואם רוצים או יכולים, גם להתערב כדי למנוע מהם את הפוטנציאל ההרסני הטבוע בהם, להבנתו. התמזל מזלו וטכנולוגיה כזו לא היתה קיימת בעת לידתו.

מקור:

The Psychopath Inside: A Neuroscientist's Personal Journey into the Dark Side of the Brain

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומר הלין.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

37 תגובות על הרופא שגילה שהוא פסיכופת

מאמר יפהפה בעיני, אפילו לכם, בהיותכם ישורת נפלאה מאין כמוה למאמרי איכות אמיתיים הנעדרים כמעט תמיד את השפעתם הבעייתית של מגבלות המדיה האינטרנטית.

מעט לגופו של מאמר:
אני מהחסידים הקטנים מאוד של הדטרמיניזם המדעי. לבד מהבעייתיות המדעית הקונקרטית של הוכחת אמירה כזו המצריכה בדיקת כל המקרים כולם, יש תמיד את התחושה הלא נוחה שההנחה שדברים הם מוכרחי מציאות, היא בסופו של דבר יומרנית מידי.

הגינותו המחקרית של פאלון ראויה להערכה לטעמי. זה גרם לי לחשוב קצת על אבחנות קליניות מתחומי המוח וההתנהגות ועל זה שהקשר הסיבתי עודנו רופף בנושאים אלו עד היום. אני לא חושב שבאמת ניתן להצביע על התנהגות גנרית של ADHD למשל או OCD, הרבה פחות מאשר על התנהגות גנרית של קטועי גפה לצורך העניין.

נקודה מעניינת נוספת שלא הכרתי היא שלא קיימת הגדרה ברורה ב-DSM לפסיכופתיה, למרות שמדובר בתופעה קיצונית וייחודית למדי, על כל פנים עבור צופה בלתי מקצועי מהצד שכמוני. התחלתי לחשוב על טיבם של הגדרות ה-DSM, שוב בהקשר של היכולת להגדיר תופעה מורכבת כמו התנהגות אנושית במונחים ברורים וחד משמעיים.

תודה על המאמר, ופתיחת האפשרויות.

יוסף.

העורך דין פנה לקולגה שלו, הקולגה פנה אליו, עדים מומחים מרוויחים מאות דולרים בשעה, הוא פיתח תיאוריה, הוא עזר ב-15 מקרים, בסוף יצא שהוא נסחף - וגם מזה הוא עשה לימונדה. מסקנה: טוב לחיות בדרום קליפורניה.

04
aranse

או שאפשר לבטא פסיכופאטיות גם דרך העיסוק במדעי המח והנפש וכמו שלא מעט אנשים סבורים,גם אני,ההבדל בין פסיכיאטר ורוצח סדרתי הוא לא כזה משמעותי,אלא שבעוד שפעילותו של האחד מוגבלת לקומץ אנשים מקריים,זה של השני,כמומחה וסמכות מדעית,פוגעת בעשרות אלפי,אם לא מיליוני,חפים,דרך הטמעת תבניות המשמשות כבסיס לחריצת גורלות ויחס וגישה ופרשנות שוללנית,צרה,נוקשה ומזיקה.
אין שום דבר בהתנהלות של פסיכיאטר או פסיכולוג שעומד בסתירה לזה של רוצח סידרתי,להפך,הפסיכולוגים הורגים הרבה יותר אנשים מהפסיכי הממוצע

05
מיכל

כתבה מעניינת.
"גם היום הוא סבור שעם התקדמות הבנת המוח, יש ערך בלסרוק את מוחם של תינוקות בני יומם כדי לדעת מה צפוי לצאת מהם - ואם רוצים או יכולים, גם להתערב כדי למנוע מהם את הפוטנציאל ההרסני הטבוע בהם, להבנתו."
אני תוהה כיצד לוקחים דעות של פסיכופת לייט ומצטטים אותם ואולי אף מיישמים אותם. הרי זו התערבות חמורה מאוד בחייהם של בני אדם תמימים וחסרי ישע - תינוקות בהיוולדם.

    06
    ד"ר דב פישל

    אני סבור שמיכל צודקת והסכנות הטמונות בחוקרים מסוגו של פאלון (ובעצותיהם) עולות בהרבה על היתרונות.(לבד מאשר לחחשבון הבנק שלו).
    אין זה אלא אך צפוי שאדם-חושב שמתעלם, כמעט כליל, מההשפעות הסביבתיות על ההתנהגות יגלה במוקדם (ע"י התנערות מחשיבה דוגמטית או במאוחר (עי סריקת מוח) - כי הוא טעה והטעה.
    לזכותו יאמר שהכיר בטעות והודה בה ברבים, אולם צודקים השואלים מה עלה בגורל האנשים שאת משפטם עזר לחרוץ.

07
אסף

עומר, תודה רבה על המאמר המרתק. שתי הערות חשובות שעולות מהמאמר:
1. מי אמר שההקשר מח-אישיות הוא חד כיווני?. אולי פעילות המערכת הלימבית והאמיגדלה ירודה בגלל מאפייני האישיות ה"פסיכופתית"?. אולי הדיכאון הוא היוצר את השינויים בספיגת הנוירו-טרנסמיטורים ולא להיפך?. ידוע שפסיכותרפיה משפיעה לטובה הן על דיכאון והן על פעילות מוחית. מדוע בהקשר "הפסיכופתי" התמונה אחרת?. אם כך, כול המרכיב הדטרמינסטי בהסברת הפסיכופתיה הוא "עורבא פרח" ("מרשי הנו קורבן של מבנה מוחו ולפיכך אבקש מכבודו להורות למשפחת הנרצח לשלם למרשי הרוצח "לכאורה", פיצויים בשל מצוקתו המוחית").
2.מצחיק שהמדען פאלון, פונה אל ה D.S.M לבחון את היותו פסיכופאת. המדריך הזה מבוסס כולו על פנומנולגיה התלויה בעיני המתבונן ולא ע"ס בדיקות "אובייקטיביות" כמו מבנה מח, ספירת דם, לחץ דם ודופק. נראה של שהמדען "המובהק" התבלבל כימהה.
3. אכן, כול ההגדרות הנפשיות תלויות תרבות, התבוננות, הערכת התנהגות (מה זה "חוסר אמפטיה"?, מה זה "התפרצויות זעם",? מה זה "שינויים במצבי רוח"?, אלו הגדרות "סיפרותיות" או מדעיות?) ול כ ן-אין לבלבל פסיכולוגיה עם מוסר. הבילבול הזה מסוכן, מזיק חברתית, משחית את הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה ומשול לערבוב בשר עם חלב. יש הרוצח בכלא ויפנה האומלל רגשית לטיפול אם ירצה בכך ובא לציון (ולא רק לציון) גואל.

    08
    עידו אמין

    אסף, שים לב שפעילותו של הדוקטור נעשתה בתשלום ושימשה במערכת המשפט. שם אין צורך להוכיח חפות - בעצם, להוכיח דבר - אלא רק להטיל ספק באשמה. קבילותם של העדים אינה כפופה לקריטריונים מדעיים - וגם לא פדרליים. אלא, כל מחוז פדרלי קובע מה קביל אצלו ומה נחשב מומחה אצלו - ופעמים רבות זה מותיר מקום לשיקול דעת השופט בתיק הספציפי. היכרות עם עולמם של העדים המומחים עלולה לגרום לגעגועים ל-DSM.

09
aranse

אסף,אין וגם יכולה להיות ,גישה,שלא תערב או תשקף עמדה מוסרית כזאת אחרת.
אין עמדה שהיא "טהורה" ממוסר,עצם יומרתו של המדע לבטא עמדה כזאת הופכת אותו למאוד לא מוסרי,ולכן גם,עד כמה שזה ישמע מפתיע למח השמרני,גם לא מדעי.
גם ודווקא לתיאורים כביכול ספרותיים יכול להיות ערך מאוד אובייקטיבי,בדיוק בגלל שבהעדר היכולת לגישות נטולות זיקה לכל מה שאנושי מוטב לברר ולחשוף גם את מה שנחשב כסובייקטיבי ויחסי כבעל ערך ומשקל שאת מהותו יש להעריך כל פעם מחדש.

אין צורך להרחיב אודות הביקורת הרפואית על D.S.M. זאת ביקורת עקרונית של ציבור ברופאים על הפסיכיאטריה. יש הבדל ברור בין איתור גידול בהדמיה ממוחשבת לבין אבחנה של "פסיכופתיה". לגבי הערבוב בין פסיכולוגיה ומוסר. כאקזיסטנציאלסט, אני מאמין בבחירה חופשית, למעט במקרה של פסיכוזה עפ"י כללי מקנוטן. כול היתר, פוסט מודרניזם.

    11
    aranse

    אסף,הפוסט מודרניזם בסך הכל חשף והוסיף עוד מעט אפשרויות בדרך למימוש של עצמאות מהותית ואמיתית,למשל דרך מתן תשומת הלב לחשיבות הפרשנות,למה שעומד מאחורי הסיבה לכך שאנשים מפרשים אותן תופעות בצורה שונה,לדרך שבה הפרשנות של האחר ושל העולם קשורה להתפתחויות תרבותיות וטכנולוגיות ואמנותיות ומדעיות.
    כשאתה מתחיל להבין את המקור לזוויות הראיה שדרכן אנשים ומוסדות שופטים אותך אז הסיכוי שלך לממש בחירה חופשית הוא הרבה יותר איכותי ועמוק ונוגע מזו שהפוזה האקזיסטנציאליסטית מאפשרת,אלא מה,בשביל להבין את זה צריך להיפרד מטונות של יומרה ואת זה אנשים לא אוהבים לעשות ,גם כי יש לזה מחיר לא פשוט בעולם שעדיין מתנהל לפי כללים של שוק עבדים.

16
דני

לא ממש ברור לי למה aranse כל כך כועס על פסיכולוגים ופסיכיאטרים. כנראה מישהו מהם נתן עליו פעם אבחנה כואבת. בניגוד לרוצחים סדרתיים - לפחות כוונתם טובה. התגובה השניה שלו היא ממבו ג'מבו לא מובן. אין עמדה מדעית שהיא נטולת עמדה מוסרית? נו, באמת. באשר למאמר עצמו - הוא מעניין, ולדידי- מוכיח ביתר שאת את השפעת הסביבה וכן שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד בחקר המוח.
ועכשיו שאלה: אני יכול לומר "היד שלי" וגם "העיניים שלי" וכו'. יש לזה מובן. אבל שלי פירושו "של אני". כעת- אם האני, התודעה, נמצא במוחי, האם אני יכול לומר "המוח שלי"? האני בתוך המוח או המוח בתוך אני? אשמח לתגובות.

17
aranse

דני,הכעס שלי נובע בדיוק בגלל שגם בכלל מה שנחשב בטעות לפסיכולוגיה תגובה כמו שלך נחשבת כבעלת ערך או תוקף או משמעות,
התפישה שלפיה פסיכולוגיה בגרוש מהווה תחליף הולם לעיסוק משמעותי בבעיות מורכבות נתפשת כסבירה רק בגלל שענף שלם של פסוודו מדע מתבסס על ההנחה שאפשר וצריך לפסול משמעות לגיטימית ומוסרית ולוגית של תגובות רק בגלל שהמגיב הוא "משוגע",השיח הפסיכולוגי הוא חונק כי כמודגם מתגובתך כל דבר שתגיד לפסיכולוג הוא יענה לך שאתה אומר אותו רק "בגלל שאמא שלך לא אהבה אותך מספיק"(אני בכוונה מגזים) ואם אתה אומר משהו זה נובע ממחלה או לקות או איזה שהוא ליקוי או איזה שהוא חשבון אישי שאתה מנסה לסגור,זאת פשוט השתקה,אלימה,וכיוון שהיא כל כך אופיינית לשיח הפסיכולוגי אז אין בעייה להכליל גם ממנה שרובם של הפסיכולוגים הם פסיכופאטים,יש כמובן גם המון סממנים אחרים,כמו למשל הנסיון לעסוק ולממש קשר אנושי משמעותי מתוך מעמד של שליטה,של סמכות,מתוך עמדה היררכית במקום מתוך כזאת הדדית ושיתופית.

גם אין לי ספק שאין שום סיכוי שדני יצליח לספק נימוק חצי אפוי לעמדה הלא סבירה שלפיה מדע,שהוא כידוע ,לפחות לחלק מאיתנו,עיסוק אנושי,פטור לחלוטין מכל מגע בנטיה או עמדה או רגישות או אינטואציה מוסרית כזאת או אחרת,אין שום פעולה אנושית ש"נקייה" לחלוטין מהמצע המוסרי שמהווה חלק מאוד משמעותי מהתפישה האנושית,אפילו לא פיזיקה,ובוודאי של פסיכולוגיה או פסיכיאטריה,עצם היומרה של הפסיכולוגים לעמדה "על מוסרית" מזכירה שלא בטובתה את הנטייה של הפסיכופאט לנסות לממש את זהותו מחוץ לכבלי המוסר.

ובתשובה לשאלתך הייתי רוצה להציע סוג של תשובה שלפיה עצם התפישה של "חוץ" ו"פנים" מהווה חלק מתנועת ההתפתחות לזהות,שאלת הזהות היא שאלת גבול הזהות,וכמובן גם קשורה לשאלת השייכות ולשאלת ההזדהות,וגם כאן אי אפשר ואסור להפריד את שאלת המוסר מהמאמץ להגדיר זהות,כי למשל מה זה "שלי",יש את ה"שלי" הקפיטליסטי-חזירי למשל,זה שמזהה את זהותו של אדם עם רכושנות,את האושר עם כמות הכסף והרכוש,ויש שלי אמפטי ואנושי יותר,שלפיו האני כולל גם את מה שמחוץ לגופי,שלכן הוא מתממש גם דרך הזיקה והקשר למוח וליד(לאברים אחרים) של האחר,ולכן לפחות מבחינה זאת התודעה נמצאת בו זמנית גם בפנים וגם בחוץ ,מה שאומר שזה בכלל לא משנה אם אתה נמצא בתוך המח שלך או המח שלך נמצא בתוכך,נפשית ורוחנית אתה נמצא בתוך המח שלך,גופנית המח שלך נמצא בתוכך,ולכן התשובה הנכונה היא שאין סתירה אלא 2 התשובות המנוגדות כביכול משלימות אחת את השנייה.

רוב הזוועות שאנשים מעוללים אחד לשני נובעים בדיוק מהיומרה לאפשרות של פעולה שהיא נטולת מוסר ורגש ותשוקה,הדברים האלה תמיד קיימים בכל דבר שאנחנו עושים,רק אינפנטיל מוחלט ינסה בכלל להתכחש לדבר,ולכן רק מהרגע שבו אנחנו בוגרים מספיק ושקולים מספיק על מנת להודות בדבר אפשר להתחיל לבדוק את מהות הזיקות האלה,הכחשת קיומן אינה הדרך ,אבל,כאמור,אלה שמטיפים לכולנו לא להכחיש הם המכחישים הכי גדולים.

18
אסף

דני, יש לי תחושה שהתגובות הללו הם של "תוכנה מחוללת מילים". יש היום אפליקציה כזאת גם לטלפונים הניידים. זה דבר מדהים, היא מחוללת משפטים שלמים, רוויי מילים גבוהות ומתוחכמות, ברם, כשאתה מתעמק בטקסט, הכרתך מתערפלת עד כדי הפיכת המח לג'לי ובמצבים חמורים יותר, אובדן הכרה. טכנולוגיה חדשנית. יש הסוברים שהיא מבוססת על סכיזופרניה, שגם בה, אהשים פולטים מפשטים ללא פשר ונטולי קשר.

    19
    aranse

    אסף,לי יש יותר מתחושה שתגובות כמו שלך וכמו של דני,רק מאשרות ואפילו מוכיחות את הנחותי שמאחורי מה שמתחזה להגיון צרוף יש מטען רגשי מאוד צפוף כבד ומבוהל.

    אם הכרתך מתערפלת ונמסה מול טיעונים של אנשים אחרים יתכן ומוטב שתנסה לבדוק גם את עצמך במקום להטיל את כל האשמה באחרים,
    אני יכול להביא לך עשרות אלפי מסמכים של הוגי הדעות והמדענים הכי גדולים בעולם וכולם יערפלו את הכרתך לחלוטין,חלק גדול מהם יותירו גם אותי עם ג'לי במקום מח בקופסה,אלא מה,כשאני לא מבין משהו אני מחפש את האשמה אצלי ולא אצל האחר,ואם אתה רוצה לנסות ללמוד משהו בחיים,או סתם לנסות להיות בן אדם,מומלץ גם לך לבחור דווקא בגישה הצנועה יותר.

    מפחיד לחשוב שגם אחרי כל מה שהתגלה ונחשף בתחומי המדע וההגות והאמנות במאה השנים האחרונות יש עדיין בבונים שמאמינים שמבט אובייקטיבי הוא כזה הנטול רגשות ותשוקות ומוסר,מוזר שהקונספט הזה שהיה אולי חדשני לאנשי המערות(וגם זה לא בטוח) עדיין משאיר גם אנשים שאמורים לחיות במאה העשרים ואחת המומים לחלוטין.

    21
    aranse

    ליבוביץ כאיש מדעי הטבע גם עסק רבות בעינייני מוסר,למעשה יותר משהוא ידוע בזכות עבודתו כאיש מדע הוא ידוע בזכות היותו נביא ומטיף מוסר,כך שגם אם הוא עצמו לא קשר את הקצוות,שאתה ואחרים כאן מציגים כמופרדים לחלוטין,אין ספק שדווקא בגופו ובזהות הן הכי התקיימו לחלוטין,
    איך והאם הדבר משפיע על טיב העבודה המדעית קשה לדעת,
    רוב המדענים נוטים לציית ככל האפשר למתודות ופרדיגמות שהם ירשו מהעבר,
    החדשנים והמקוריים באמת,ממציאים חדשות,ואצל אלה אפשר לזהות זיקה מסויימת בין תפישות מוסריות לתפישות מדעיות,או לפחות התלבטות מאוד חיונית ואפילו מיוסרת בין הקטבים האלה.

22
aranse

ישעיהו ליבוביץ לא התיימר מעולם לפתור את הבעייה הסבוכה של הזיקה בין הגוף לנפש,להפך,הוא אפילו קבע,לדעתי בטעות,שהבעייה הזאת אינה פתירה,כך שאי אפשר לומר שהוא לא הסכים איתי בכלל,הוא פשוט החליט לעקוב אחרי ההפרדות הקלאסיות למרות שגם בזמנו היו לא מעט תגליות מדעיות ואחרות שהוכיחו עד כמה הן מופרכות.
לייבוביץ היה אדם מאוד נרעש ורועש ורגיז ,כך שניתן להניח שגם הוא לא חש בדיוק בנח בתוך המסגרות השמרניות שהוא קבע לעצמו.

אין אובייקט ללא סובייקט,היומרה והנסיון לנתק את השכל מהרגש,או להפך,תמיד הסתיימו או באסון הומינטרי או בקיטש(יש שידעו לקשור בין הדברים) ולכן,גם אם אין בידינו היכולת לסמן בצורה מדוייקת את הקשר הפסיכו-פיזי אין לנו ברירה אלא להמשיך להתאמץ,לפסול מראש את קיומו או את הסיכוי למפות אותו זו לא גישה שהולמת למדע או בכלל להתנהלות אנושית.

ליבוביץ' טען שהבעיה הפסיכופיזית לא פתירה משום שרק הפיזי נמצא "ברשות הרבים של החקירה המדעית" ואילו הפסיכי תמיד יהיה מוגבל לרשות היחיד ובלתי ניתן לחקירה. זו טענה שאפשר להתווכח איתה אבל לא ניתן לסתור אותה.

היא שונה ונפרדת מהטענה של ליבוביץ' לגבי ההשלכות המוסריות של גילויים מדעיים, שאני אגב לא מסכים איתה. זו, נובעת מהשקפתו של ליבוביץ' בעניין האובייקטיביות של המתודה המדעית, שלשיטתו כוחה נובע מכך שגילוייה "כופים את עצמם על תודעתנו". והוא אפילו מרחיק לכת ואומר שכאשר זה לא כך, לא מדובר במדע.

24
דני

תמהני כיצד ניתן לומר דברים כה מבולבלים בשפה כה משובחת. הנה קיבלת לפחות מחמאה אחת, אראנס (אגב, למה אין לך שם בעברית? זה עניין של זהות נסתרת?). מעולם לא טענתי שאין קשר בין מדע או מוסר, או שהמדע כולו אובייקטיבי. את התזה שלי כתבתי על הקשר בין ביולוגיה ואידיאולוגיה, כך שהנושא מוכר לי. אני מתקומם רק נגד ההכללות הנחרצות שלך, אה, וגם נגד אורך התשובות וגם נגד "ליבוביץ הסכים איתי". זכור- זה אתה שמתייחס אליו ולא להיפך, אז מי מסכים עם מי? קצת כבוד.

25
aranse

ניתן להתווכח עם הטענה של ליבוביץ ואף לסתור אותה דרך סקירה של היסטורית של התפתחות הרעיונות ,למשל,או של הדרך שבה צורת הקבוצה האנושית משתנה,התבניות העולות מתצפיות בתנועות האלה הן חד משמעיות לחלוטין,ולפיהן לא רק שיש זיקה בין סובייקטיביות הפרט לאובייקטיביות הכלל(למעשה,עצם התפישה שלפיה דווקא הפרט והפרטי הוא סובייקטיבי ורק רשות הרבים והכלל היא אובייקטיבית,היא פשוט פשיסטית,וככזאת מהווה סממן לעוד אחת מאין סוף הסתירות הקיומיות הקשות מאוד שלייבוביץ קיים בגופו ובמשנתו)
אין לי ספק שתתקשה מאוד למצוא היסטוריון בעל ערך או פילוסוף משמעותי שלא ידע לתאר לך את התנועה הברורה לחלוטין של השתנות הזיקה והפער בין הפרטי לכללי במהלך התפתחות הקבוצה האנושית,עצם העובדה שהיחס בין הפרט לקבוצה משתנה כל הזמן מוכיח מעבר לכל ספק את קיומה של הזיקה בין הגוף לנפש,
לא מאמין שתמצא אדם שיכחיש שרשות הרבים,גם האקדמית וגם הפוליטית וגם החברתית(וכל הדברים האלה מקיימים ביניהם זיקה שזה יהיה ממש מטופש בטירוף להכחישה) משתנה כל הזמן,והיא משתנה בדיוק ובהתאם ובזיקה לדרך שבה רשות היחיד משתנה,ולא רק שאפשר לחקור גם את רשות היחיד אלא שכל חקירה של תחום אחד היא גם הכי משפיעה והכי תלויה בתחום האחר,כי הרבים זה הרבה יחידים ולכן לא מהווים בשום פנים ואופן תחום נפרד.

לגילוי מדעים תמיד יש השלכות מוסריות,בעיקר דרך התממשותם כטכנולוגיות אבל לא רק,לפצצת האטום,למכונת הכתיבה,למחשב,למכונית,למכונה,לרשת התקשורת,לתרופה... אין שום השפעה מוסרית ?
האם גם הטענה או התפישה שלפיה לשינויים בתשתית החקלאית,תעשייתית,תקשורתית... יש השלכה על הדרך שבה אנחנו מממשים את הבחירות המוסריות שלנו או מזהים אותן הופכת את המח שלך לג'לי ?
האם תמהר לפטור הנחות כאלה כהזיות של סכיזופרן ?

לייבוביץ סותר את עצמו כי עם יש גם אלמנט חזק של דטרמיניזם בתגלית המדעית(דבר שאני מסכים איתו לחלוטין) למה שלא יהיה כזה גם בבחירות המוסריות,
אם המדע הוא אובייקטיבי כי הוא נכפה עלינו כמאפיין של הטבע,של טבענו,למה שהמוסר לא יהיה כזה ?
ובאמת,בשנים האחרונות,יותר ויותר הוגים ופילוסופים ,יודעים לתאר גם את המוסר כתכונה אובייקטיבית לחלוטין של הטבע,והטבע האנושי
התפישה שלפה כל מה ש"הומני" או משתייך למדעי החברה הוא רך ולא מדוייק וחסר כל שורש אמיתי בקיום ורק מה שאנחנו מכירים כמדעי הטבע הוא מדוייק הייתה נחשבת לארכאית ומיושנת בטירוף עוד בזמנים שבהם לייבוביץ היה חי.
ההפרדה הזאת כבר מזמן לא נחשבת כתקפה וטוב שכך,וזו גם הסיבה שאנחנו רואים יותר יותר מחקרים אינטרדיסציפלנרים,וגם רואים,שוב,בזכות הטכנולוגיה,יותר ויותר ביטוי של הסובייקטיבי,של המרחב והזמן של היחיד,ברשות הרבים(דרך הבלוגוספירה למשל או אפילו דרך אתרים כמו זה שאנחנו מדברים דרכו עכשיו)

לא רק הפיזי נמצא ברשות הרבים,גם הנפשי נמצא שם ונוכח דרך אין סוף התנהלויות וטכסים ומפגשי היום יום שלנו,שהם ממשיים לחלוטין,אנשים הם לא חפצים דוממים,הם מדברים וצועקים וגונחים ומייללים וצוחקים ומזדיינים ועשים בציבור אין סוף מעשים שכל אחד מהם מבטא משהו מהיחוד הסובייקטיבי החד פעמי שלהם.
ודווקא המדעים המדוייקים הם אלה שמייצרים את התשתית שמאפשרת ליותר ויותר ממה שנחשב כיחודי ופרטי ואישי להתבטא גם ברבים.

חוץ מזה,השינוי שעליו דיברתי,מתבטא גם דרך וגם בזכות העובדה שעצם ההגדרה של ה"פיזי" משתנה,הרי אחד מהמהפכות המדעיות הכי משמעותיות במאה השנה האחרונות ביססה את התפישה שלפיה גם לעצם המבט יש נוכחות ומשמעות פיזיקלית ומשקל בדיוק כמו למה שאנחנו ידענו לזהות עד היום כגוף פיזי.

הטענות של לייבוביץ הן פשוט מיושנות,אבל אפשר להבינן גם בגלל שאחד מהמאבקים הכי קשים של האדם המוסרי מתבצע דרך הנסיון להפריד את החיבורים המסורתיים בין הנפש לגוף,חיבורים שעומדים בתשתית האלימות והשנאה והגזענות וחוסר הרציונליות,ולכן,חקירה הזיקה בין הגוף לנשמה עוברת גם דרך ביטול הזיקות המסורתיות בין הגוף לנשמה ומציאת זיקות חדשות ומדוייקות יותר,כך עובד המדע וגם מתפתחת האנושות.

בכל מקרה,הטיעון שלי לא עסק בהשפעות המדע והטכנולוגיה על המוסר על בהשפעת המוסר על אופי התגלית המדעית שזה תחום הרבה יותר מורכב והרבה יותר מסובך והרבה יותר קשה להוכחה.

26
aranse

דני,אין לי מושג על איזה שפה משובחת אתה מדבר ולכן איני מבין את המחמאה בכלל,אבל אם התכוונת להחמיא אז תודה,כמו שאומרים בפולנית "באמת לא היית צריך",או בעברית "זה מעניין לי את התחת".

גם לא תופש כבוד כמוך,אני יודע שלייבוביץ היה ענק ואני רק גמד אבל כאן אנחנו לא עוסקים במי יותר חשוב אלא במהות רעיונית ויש מקומות שבהם אפילו אידיוט כמוני חושב כמו לייבוביץ הגאון הגדול ואם יש לנו עניין בכבוד לרעיונות ולדיון אז מוטב להתרכז דווקא בהסכמות האלה ולא במי יותר חשוב(למרות שאני בטוח שבתור אקדמאי הדבר מאוד מאוד לא טבעי לך)

מעולם לא טענת שאין קשר בין מדע ומוסר ?
"אין עמדה מדעית שהיא נטולת עמדה מוסרית? נו, באמת." זה ציטוט שלך
ציטוט שהביא איתו פירוט ותיאור מאוד ארוך ומאוד מנומק של זהותי כרובוט או סכיזופרן או איזה שילוב של שניהם ביחד,משער שגם בעינייני כבוד אתה נוהג בסובייקטיביות מוחלטת(רק רצוי שתדע שכבוד שאינו הדדי אינו כבוד ולכן מי שלא מסוגל לא גם לא ראוי לכבוד בכלל,לפחות לא מבחינתי)

ומה זה עניינך בכלל איזה כינוי בחרתי לי ?למה אתה מתעקש לחשוף את עצמך כאדם הכי לא ענייני בעולם ?

התשובות ארוכות מדי ליכולת הריכוז שלך ? אל תקרא אותן ואל תגיב אליהן או עליהן,מבטיח לך שבלווא הכי אף אחד לא יבחן אותך על הבנתן .

29
יוליה דולז'נסקי

ככל הנראה התיאוריה שגויה, מי שמכיר היטב את מגבלות ההדמיה מוחית יודע שמרבית המסקנות שגויות או מוגזמות. חלק ניכר מהחוקרים אינם יודעים לפענח נכונה את הממצאים. לאחר שהפרופ׳ גילה שמוחו שלו עונה על הקריטריונים מייד עיצב את זכרונו בדיעבד להתאים לתדמית החדשה המביכה והמסעירה. לו היה מגלה שמוחו תואם למוחם של הומוסקסואלים היה ״נזכר״ מייד כיצד נמשך פה ושם לגברים ומתוודה על כך. זה לא רציני.

30
אסף

יוליה. בתחילת המאה העשרים, ערך צ'זרה לומברוזו "מחקרים" בהם שכלל את תורתו של גאל האוסטרי וקבע נחרצות שניתן לזהות עבריינים עפ"י מבנה הגולגולת שלהם. הקונוטוציה של מחקריו של לומברוזו, מזכירה משהו את תאוריות הגזע של הנציונאל-סוציאליסטים בגרמניה של שנות השלושים והארבעים (לומברוזו היה יהודי , רחמנא ליצלן). "מחקריו" של פאלון הנם בעלי ערך ממש כמו מחקריו של לומברוזו, אלא שעכשיו, יש כבר "סריקות מח" וזה משווה לכול העניין איצטלא "מדעית". כול דור והשרלטנים שלו.

35
חובבת מדע

היום, כמעט כל תחום במדע, מכיר ביתר שאת את המצאותם של קו-פקטורים - כלומר, שמחלות ותופעות הן בדרך כלל תוצר של מספר גורמים, ולא מספיק גורם בודד על מנת לחולל אותן. הבעיה המרכזית בגישה הזאת, שהשכל הישר מאמץ בקלות - היא שכמעט בלתי אפשרי להוכיח את הדברים באופן סטטיסטי, בפרק זמן סביר...
בדיוק כפי שאותו הוירוס יכול לחדור לגופם של עשרה אנשים, חלקם יחלו וחלקם לא, חלקם יחלו באופן קשה, וחלקם באופן קל ביותר - והתוצאה תהיה תלויה במערכת החיסונית שלהם ברגע הנתון. כך אני מניחה שהדבר נכון ל"מוח הפסיכופתי", בהנחה שמסכימים שיש דבר כזה...
ואסף - אני לחלוטין מסכימה עם עמדותיך הפיליסופיות והתיאוריות. גם אני כמוך, מאמינה שלא קיים מוסר-על-נכון, ושמוסר, הוא עוד תופעה של המחשבה והקיום האנושי (בדיוק כמו פרשנות). עם זאת, בין אם התפיסה המוסרית נכונה או שגויה - היא הרי מובילה ומעודדת חדשנות, יצירתיות ורעיונות (כשהיא תואמת את המחקר) - אז ממש אין לי בעיה איתה, ואני לא משוכנעת שהיא מסוגלת להרוס ולחרב, כל עוד יש בנמצא מחקרים נוספים המונעים מרעיונות ותפיסות מוסר שונות ממנה.

36
aranse

דווקא קיומו של מוסר על,אובייקטיבי,ותפישות שרואות גם בפרשנות תהליך שמקורו גם במה שמתרחש מחוץ לאדם ומחוץ לאנושי,עשוי לאפשר בירור מדוייק וטוב יותר,אפילו מזה הסטאטיסטי, של הדרך שבה גורמים רבים ושונים מצטרפים לתופעה יחודית ומגוונת בדרך שעדיין תואמת להכללה או לתבנית קבועה

ולכן המחקר צריך לתאום למוסר בדיוק כשם שהוא צריך לגלות אותו,או לפחות את העדויות לקיומו גם בדברים שנחשבים כטכנים לחלוטין
ולא רק בגלל שרוב הנזקים העצומים שנגרמו לאדם ולטבע מידי האדם נגרמו משימוש לא מוסרי בטכנולוגיה ומדע
וזו עובדה שפשוט אסור להתעלם ממנה
גם בגלל שהיא ממחישה עד כמה מוסריות היא קונקרטית

37
חנה הנביאה

Aranse
שתיתי כל מילה שלך .
אתה אדם מאוד חכם ובעל יכולת אינטליגנציה רגשית מהגבוהות שנתקלתי בחיי ומסביר את עצמך בצורה כזו שלא מותירה מקום לספק .
ליבי ושכלי מחזקים את תגובותייך והאינטואיציה החזקה שלי מאשרת .
אתה פנינת אור בתוך ים של חושך אנושי .
ישר כח . חבל שאין הרבה כמוך .
העולם הזה מייאש בטמטומו אבל בפוגשי בני אנוש נדירים כמוך אני נמלאת חיוך ואיזה תקווה צצה לה לזרוח .
ורציתי לומר לך את זה ולפרגן לך את זה .
ושלא תטעה , אני לא עושה ממך אלוהים חס וחלילה , אבל כן אדם בעל הגיון מטורף בצדקתו שנלחם בתחנות רוח .
אז רציתי לחזק נפשך ולומר לך שאתה לא לבד :)

ולגביי הג׳יימס פאלון הזה ... הבחור פסיכופת רציני .
זה ניכר בעינייו ,במבטו הזד, בנרקיסיזם שנשקף מריבוי תמונותיו באינטרנט , בסיפורים על חייו ובעיקר באינטואיציה שלי שלא מאכזבת אף פעם .
ולא רק זה , גם בנו ירש את הגנטיקה הדפוקה של אביו...
ועל זה נאמר השם ישמור ויציל .
המצחיק הוא הפרדוקס.
האירוניה .
יושב שם פסיכופט אחד שהביא את עצמו בחיים למצב כזה שיש לו הרבה כח ( ע״ע היטלר) וללא ספק בעזרת התנהגות מניפולטיבית מלאה בשקרים גאוניים וסילוף האמת לטובתו בעזרתם ובעזרת כריזמה ואישיות סוחפת שאנשים תמיד אוהבים ללכת שבי אחריה ומתעוורים מחלילו של השקרן מהמלין .
משחק לאנשים במח וכולם קונים .
תסמונת העדר זה נקרא .
שמאופיינת ברובה בחוסר יכולת מחשבה חופשית .
ובחוסר יכולת להטיל ספק בהיתקלות עם משהו שמרגיש שגוי ומעוות מהיסוד .
שגם מונע מפחד של אנשים .
אנשים מפחדים מן האמת .
לא באמת אוהבים להתמודד עם מציאויות קשות לעיכול מפחד שזה ימוטט אותם ולא יתרום לרווחתם הכלכלית או אחרת .
זה כמו סוס עם רטיות . לא מצליחים לראות מחוץ לקופסה והאמת שהפחד משחק כאן תפקיד נוראי בחוסר עמוד השדרה של העדר .
הפחד משתק .
וזו תסמונת העדר .

המסקנה אליה אני מגיעה כל פעם מחדש היא שאין לסמוך על איש מלבד זה שבשמיים והקול הפנימי האינסטינקט החייתי הבועט שנתן לנו שאיתו אנחנו אמורים לזהות ולהבדיל מה רע ומה טוב וללכת עם הבחירה הנכונה ...
האינטואיציות אומרות לנו שמשהו דפוק עוד לפני שהמח מתרגם את זה לשמות ותארים .
אבל בעידן שלנו כולם מקשיבים לכולם רק לא למה שהגוף שלהם כבר אותת ממזמן .

אחת הבעיות בעולם היא שהשיטה הרקובה של האנושות המתפתחת לתוך המאה הזו שמלאה בסילופים מטורפים להחריד- היא הולכת שולל של האדם עצמו וגרימה לכך שילך נגד תחושות הבטן ( האינסטינקטים ) הטבעיות שניתנו לו מראשית בריאתו .
כל זה מעוות את האמת ואת הבחירה הנכונה שאדם צריך לעשות ומכאן התדרדרות לעולם שכולו כאוס שנאה גזענות חוסר סבלנות וקטילת האחר רגשית ופיזית .

מוסר משחק פה תפקיד ענק .
ומי ששולל אותו על הסף שולל בעצם את עצמו הטוב יותר .
ועושה לעצמו הנחות והקלות ראש בכל ההבנה הזו של בני אנוש , הטבע האנושי , הקומפלקסים שהאדם מפתח במהלך חייו וההתנהגות שלבסוף נוצרת משילוב של כל זה בהעדר אינטליגנציה רגשית גם מובנית וגם נרכשת - לדעת יותר טוב מזה .

מוסר הוא בעצם האינסטינקט הטוב שמכוון את האדם לבחירה הנכונה .
הוא מביא את המסר הנכון .
ומי שהולך נגדו ובוחר (ודגש על בוחר כי אנחנו - זה סך הבחירות שלנו) במסר הרע שמביא איתו התעלמות מוחלטת המצפון והשכל הישר ? סופו להתייסר .
המוסר מפעיל את תחושת המצפון השוכנת בכולנו .
לפחות באלו שהצד ההוא של האמיגדלה - לא הגיע פגום מ״פס הייצור״ .

הכל בחיים האלו הוא מלחמה תמידית בין היצר הטוב ליצר הרע.
והמצחיק והאירוני שהבחירה היא תמיד שלנו .
הבחירות , הן אלו שבסוף קובעות מי אנחנו .
וחובתנו (!) היא להטיל ספק בכל מה שגורם לרעידות אדמה והרי געש פנימיים בתוך הגוף .
שקרנים ומעוותי היסטוריה ואמת היו מאז שחר חיינו .
זה לא דבר חדש .

חובתנו להטיל ספק ועוד איך בכל מה שצורח לנו מהגוף שהוא פחות מאמת אף על פי המוסכמות החברתיות טוענות כי ״ אמת ״ .
העולם רץ על טיפשים .
וגם זה לצערי לא דבר חדש .

מאחלת לנו אנושות יותר טובה יותר אמיצה ויותר חזקה מזה , לדעת יותר טוב .
שכן אם לא , הכלל של איינשטיין יחול והמלחמה האחרונה באמת תהיה בעזרת מקלות ואבנים .
שלא נדע .