השוודי הזה שיחק אותה

הכירו את מלך האינטרנט החדש שעושה מיליונים מלשחק ביוטיוב
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

כמו מייקל ג'ורדן בזמנו, גם פליקס ארוויד אולף שיילברג עושה משהו שהוא ממש אוהב, ומקבל על זה המון כסף. הבחור השוודי בן ה-24 ידוע יותר בכינוי פיודיפאי (PewDiePie), והוא משחק משחקי וידיאו לפרנסתו. הערוץ שלו הוא כרגע הערוץ הנצפה ביותר ביוטיוב עם 25 מיליון עוקבים, 3.8 מיליארד צפיות ו-1681 סרטונים, כשכוכבי פופ בולטים כמו ריהאנה או מיילי סירוס נמצאים הרבה מאחור. פיודיפאי משתייך לקליקה של שחקני Let’s Play, סרטונים שזכו לשמם כי הם פותחים במילים האלה שאחריהן מופיע שם המשחק (Let’s Play GTA וכו'). הם מורכבים מתיעוד של משחק וידאו, לרוב בשילוב הערות של השחקן. מקובל לראות בסרטון שכלל תמונות מסך של משחק The Oregon Trail והועלה לאתר Something Awful בשנת 2006 את אבי אבות הז'אנר, ומאוחר יותר באותה שנה עלתה גרסת הוידיאו הראשונה.

הסרטונים האלה הם לא רק פופולריים להחריד, הם גם מייצרים המון כסף. חלק מהיוצרים מרוויחים מפרסומות גוגל אדסנס שמלוות את התוכן (במסגרת תכנית השותפים של יוטיוב, הם מקבלים חמישים וחמישה אחוז מההכנסות מפרסום), וחלקם משתייכים לסוכנויות שמנהלות ערוצים יוטיוב, כמו Maker Studio או Fullscreen. פיודיפאי הוא מיליונר ממש –ההכנסה החודשית שלו, לפי ההערכות, נעה בין 130 אלף ל-1.3 מיליון דולר. כן, חודשית. זה ללא ספק יוצא דופן, אבל גם עשרות אלפי צופים מיתרגמים להכנסה נאה. ועם הכסף באות הצרות – מצד בעלי הזכויות, יוצרי המשחקים. למרות שסרטוני "בואו נשחק" הם סוג של פרסום חינם למשחקים, עינן של חלק מחברות המשחקים צרה בשחקנים שמצליחים להרוויח מהרכוש שלהן. תביעות בענייני זכויות יוצרים גורמות להסרת סרטונים, ולעתים למחיקת ערוצים שלמים. זה לא ייחודי כמובן לתחום זה. מדובר בעניין שיוטיוב מתמודדת איתו מיום היוולדה, ולא תמיד בהצלחה. מנגד, יש גם חברות שהצהירו במפורש שהן מתירות את השימוש בחומרים שלהם, כמו Ubisoft. חלקן גם עזרו לשחקנים להתגבר על מגבלות שיצרה יוטיוב עצמה בדצמבר 2013, וגרמו לחסימתם של רבים מהסרטונים.

מה גורם לכל כך הרבה אנשים לצפות בסרטים של אנשים אחרים משחקים במשחקי וידיאו? אפשר לשאול למה בכלל אנשים צופים באנשים אחרים משחקים. לפעמים בגלל המשחק עצמו – צופים שעומדים מאחורי שחקני שח בכיכרות נבחרות ברחבי ערים מתורבתות, למשל, ומנסים לעקוב אחרי המהלכים. גם לחלק מהצופים ב"בואו נשחק" יש מטרות פרקטיות יחסית – לדעת יותר על המשחק, או נוסטלגיות – להיזכר במשחק ששיחקו פעם או לחוות אותו מחדש. לפעמים אנחנו צופים במשחקים מתוך התפעלות מיכולות יוצאות דופן, כמו במקרה של כוכבי על בכדורסל או בכדורגל, או אתלטיקה באולימפיאדה; מצפייה קצרה בסרטונים של פיודיפאי קשה לזהות יכולות מיוחדות – הוא נשמע ממש כמו בחור טיפוסי שמשחק משחקי וידיאו, אולי קצת מסטול: עושה קולות, פולט כמה גסויות ומכיוון שהוא מתרכז במשחקי אימה, בעיקר צווח בעוצמות מרשימות. לפי חלק מהדיווחים יש לו הומור לא רע. ואולי העניין העיקרי שמסביר את ההצלחה של פיודיפאי הוא עניין אחר – הרצון להרגיש חלק מקבוצה. אם נאמץ את ההסבר הזה פיודיפאי הוא גיבור מקרי למדי. אנשים שמשחקים משחקי וידאו- לבד בבית – צריכים להתקבץ באיזשהו אופן, והם מתקבצים סביב הסרטונים האלה, כמו ששחקני שח עומדים ליד שחקנים אחרים כדי להיות חלק מקהילת שחקני השח, או כפי שצופים באים למשחק כדורגל או מפעילים את הטלוויזיה עם בירות וגרעינים בידיעה שמיליוני או מיליארדי צופים אחרים עושים זאת באותו זמן.

כתבות נוספות על פיודאיפאי: ב-Independent, Atlantic וב-NPR

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על השוודי הזה שיחק אותה