השעמום הוא חלון אל השמש

התחושה המוכרת לכולנו, מסתורית, מעיקה ואפילו מתמשכת, היא גם הזדמנות לגלות את טעם החיים ולגעת באושר
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

מהו בדיוק שעמום? זהו מצב מאוד לא נעים של עוררות שאינה מסופקת: אנחנו מעוררים ולא מדוכדכים, אבל מסיבה אחת או יותר, העוררות שלנו אינה יכולה לבוא לידי ביטוי או למצוא פורקן. הסיבות הללו עשויות להיות פנימיות – לעתים קרובות מדובר בחוסר דמיון, מוטיבציה או ריכוז – או חיצוניות, כמו היעדר גירוי סביבתי או הזדמנויות. אנחנו רוצים לעשות משהו מעניין, אבל מגלים שאיננו יכולים לעשות זאת, ויותר מכך, המודעות לחוסר היכולת הזה מתסכלת אותנו.

המודעות, או ההכרה, היא לב העניין, והיא עשויה אולי להסביר מדוע בעלי חיים – אלה מהם אשר משתעממים – הם בעלי סף שעמום גבוה יותר. במילותיו של הסופר הבריטי קולין וילסון: ״מרבית בעלי החיים אינם אוהבים שעמום, אבל את האדם השעמום מענה״. אצל בני אדם ובעלי חיים, השעמום מתעורר או מתגבר בהיעדר שליטה או חירות, ומשום כך הוא כל כך נפוץ אצל ילדים ומתבגרים, אשר בנוסף לכך שהם נמצאים בפיקוח, אין להם יכולות מנטליות – משאבים, ניסיון ומשמעת – להקל על תחושת השעמום שלהם.

למה כל כך משעמם להיתקע באולם הטיסות היוצאות כשהטיסה שלנו מתעכבת שוב ושוב? אנחנו במצב של עוררות גבוהה, מצפים להגעתנו הקרובה לסביבה חדשה ומלאת גירויים. נכון, ישנם חנויות, מסכים וכתבי עת רבים סביבנו, אבל אנחנו לא באמת מתעניינים בהם, ומשום שהם תובעים חלק מתשומת לבנו הם רק מחריפים את השעמום שלנו

בוא נבחן מקרוב את האנטומיה של השעמום. למה כל כך משעמם להיתקע באולם הטיסות היוצאות כשהטיסה שלנו מתעכבת שוב ושוב? אנחנו במצב של עוררות גבוהה, מצפים להגעתנו הקרובה לסביבה חדשה ומלאת גירויים. נכון, ישנם חנויות, מסכים וכתבי עת רבים סביבנו, אבל אנחנו לא באמת מתעניינים בהם, ומשום שהם תובעים חלק מתשומת לבנו הם רק מחריפים את השעמום שלנו. ואם לא די בכך, המצב אינו בשליטתנו, הוא בלתי צפוי (הטיסה עלולה להתעכב לזמן נוסף ואולי אפילו להתבטל) ואין לנו דרך להימלט ממנו. כשאנחנו בודקים שוב ושוב את הצג, מכה בנו המודעות לכל הגורמים הללו ועוד. ואנו מוצאים את עצמנו שם, לכודים במצב מעבר, בעוררות גבוהה, שאיננו יכולים לספק או להשתיק.

אם אנחנו באמת חייבים להגיע לטיסה הזו, אולי בגלל פרנסה או משום שאהבת חיינו תלויה בכך, נרגיש פחות משועממים (אך יותר חרדים ועצבניים) מאשר אם לא חשוב לנו אם נטוס או נישאר בבית. מבחינה זו, השעמום נמצא ביחס הפוך לתפישתנו את הצורך או ההשתוקקות. אנחנו עלולים להשתעמם בלוויה של קרוב לא מוכר, אבל לא בזו של הורה או אח.

עד כאן הכול ברור, אבל למה בדיוק השעמום כל כך לא נעים? הפילוסוף הגרמני בן המאה ה-19 ארתור שופנהאואר טען כי אילו החיים היו מטבעם בעלי משמעות או מספקים, לא יכול היה להתקיים שעמום. שעמום, אם כן, הוא הוכחה לחוסר המשמעות בחיים, והוא חושף תחושות מאוד לא נעימות, שאנו נוהגים להדחיק בדרך כלל באמצעות פרצי פעילויות או בעזרת רגשות הפוכים. זהו עיקרה של ההתגוננות המאנית – ההימנעות מתחושות של חוסר אונים וייאוש ומהתמודדות עם מחשבות מודעות על ידי עיסוק מוגבר ברגשות הפוכים של אופוריה, פעילות תכליתית ושליטה מוחלטת, או, במקרים שהדבר אינו מצליח, באמצעות כל רגש שהוא.

שועל, פיהוק, מפהק

שועל מפהק, האם הוא משתעמם? תצלום: וינסנט ואן-זלינחה

ברומן ״הנפילה״ (משנת 1956) של אלבר קמאי, קלמנס מהרהר באוזני הזר:

״הכרתי אדם שהעניק עשרים שנה מחייו לאישה פזורת-דעת, והקריב למענה הכול, את חבריו, את עבודתו, את עצם מעמדו המכובד בחיים, וערב אחד הבין שהוא מעולם לא אהב אותה. הוא היה משועמם, זה הכול, משועמם כמו מרבית האנשים. לכן הוא בדה לעצמו חיים של מורכבויות ודרמה. משהו חייב היה לקרות – והדבר מסביר את מרבית מחויבויותיהם של בני האדם. משהו חייב היה לקרות, אפילו שעבוד חסר אהבה, אפילו מלחמה או מוות.״

אנשים הסובלים משעמום כרוני נמצאים בסכנה גדולה יותר לפתח בעיות נפשיות כמו דיכאון, אכילת יתר והתמכרות לאלכוהול או סמים. במחקר נמצא כי נוכח שעמום, בתנאי מעבדה, רבים בוחרים לגרום לעצמם מכות חשמל לא נעימות פשוט כדי לא להסיח את דעתם ממחשבות שיש או אין להם. בעולם האמיתי, אנחנו מקצים משאבים רבים למלחמה בשעמום. ערכו של שוק הבידור והתקשורת העולמי אמור להגיע בשנת 2023 ל-2.6 טריליון דולר, ובדרנים [שחקנים, זמרים וכו׳] וכן ספורטאים זוכים לרמות שכר ומעמד גבוהים. הפיתוחים הטכנולוגיים של השנים האחרות הביאו אינסוף אפשרויות בידור למרחק נגיעה, אולם הדבר רק החמיר את המצב – בחלקו משום שהוא הרחיק אותנו מן הכאן והעכשיו. במקום להרגיש מסופקים ומרוצים, סף הריגוש שלנו עולה ואנחנו זקוקים לעוד ועוד גירויים – לעוד מלחמה, עוד זוועה, ועוד בוטוּת.

השעמום עשוי להיות דרכנו לומר לעצמנו שאנחנו לא מבלים את הזמן שלנו בצורה מיטבית, שכדאי שנעשה משהו מהנה יותר, מועיל יותר או ממלא יותר. מנקודת מבט כזו, השעמום הוא סוכן שינוי והתקדמות, המניע שאיפות ומוביל אותנו למחוזות טובים ונעימים יותר

החדשות הטובות הן שלשעמום עשויים להיות גם יתרונות. השעמום עשוי להיות דרכנו לומר לעצמנו שאנחנו לא מבלים את הזמן שלנו בצורה מיטבית, שכדאי שנעשה משהו מהנה יותר, מועיל יותר או ממלא יותר. מנקודת מבט כזו, השעמום הוא סוכן שינוי והתקדמות, המניע שאיפות ומוביל אותנו למחוזות טובים ונעימים יותר.

אבל גם אם אנחנו מן האנשים הנדירים הללו שמרגישים מסופקים, כדאי לטפח מידה של שעמום, משום שהוא מספק לנו את האפשרות לצלול לעומק עצמנו, להתחבר מחדש למקצבי הטבע ולהתחיל ולהשלים עבודה קשה, ממושכת וממוקדת. כפי שהפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל כתב בספרו ״כיבוש האושר״ (משנת 1930):

״דור שאינו מסוגל לשאת שעמום יהיה דור של אנשים קטנים, של אנשים המנותקים מדי מן התהליכים האיטיים של הטבע, של אנשים שכל דחפים מתפוגגים אט אט כאילו הם פרחים שנקטפו והושמו באגרטל״.

בשנת 1918, ראסל בילה ארבעה חודשים וחצי בכלא בריקסטון באשמה שהפיץ ״תעמולה פציפיסטית״, אבל בעיניו חוסר המעש שם הועיל ליצירתיות:

״בית הכלא היה בעיניי נעים למדי מהרבה בחינות... לא היו לי עיסוקים, לא נאלצתי לקבל החלטות קשות, לא פחדתי ממבקרים, עבודתי לא הופרעה. קראתי המון. כתבתי ספר, ״מבוא לפילוסופיה מתמטית״... והתחלתי לעבוד על "Analysis of Mind"... פעם, כשקראתי את ״ויקטוריאנים דוגלים״ של [ליטון] סטרצ׳י, צחקתי בקול רם כל כך שהסוהר הגיע כדי להשתיק אותי, ואמר שאני חייב לזכור כי הכלא הוא מקום ענישה״.

לא כולם הם, כמובן, ברטנרד ראסל. איך אנו, בני התמותה, יכולים להתמודד היטב עם שעמום? אם אכן מדובר, כפי שאמרנו, במודעות לעוררות שאינה מסופקת, אנחנו יכולים לצמצם את השעמום על ידי: הימנעות ממצבים שיש לנו עליהם שליטה מועטה, להימנע מהסחות דעת, לעודד את עצמנו לפעול, לצמצם ציפיות, לראות דברים בפרספקטיבה נכונה (להבין כמה אנחנו בעצם בני מזל) וכן הלאה.

משה רבנו, פרת משה רבנו, עלים, חיפושית

הפרטים, הפרטים, עולם שלם לחקור. תצלום: מארי-הלן רוטס

אבל במקום להילחם בקרב אינסופי נגד השעמום, קל יותר, וגם הרבה יותר מועיל, להשלים איתו. אם השעמום הוא חלון אל טבעה המהותי של המציאות, ולכן גם אל המצב האנושי, אז מלחמה בשעמום פירושה לסגור את הווילונות. כן, הלילה הוא שחור משחור, אבל הכוכבים זוהרים משום כך בזוהר עז.

בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם במצב משעמם, השליכו את עצמכם לתוכו ללא מעצור – במקום לעשות את מה שאנו נוהגים לעשות בדרך כלל, כלומר להתרחק עוד ועוד

מסיבות אלה בדיוק, מסורות מזרחיות רבות מעודדות שעמום ורואות בו דרך למודעות גבוהה יותר. הנה אחת מבדיחות הזן האהובות עלי:

תלמיד זן שאל כמה זמן ייקח לו להגיע להארה אם יצטרף למקדש.

״עשר שנים״, אמר מורה הזן.

״טוב, ומה אם אני אעבוד ממש קשה ואתאמץ כפליים?״

״עשרים שנה״.

אז במקום להילחם בשעמום, לכו איתו, הפיקו ממנו משהו. בקיצור, היו פחות משעממים בעצמכם. שופנהאואר אמר כי השעמום הוא רק הצד הנגדי של ההיקסמות, משום ששניהם תלויים בכך שנהיה מחוץ למצב ולא בתוכו, והאחד מוביל לאחר.

בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם במצב משעמם, השליכו את עצמכם לתוכו ללא מעצור – במקום לעשות את מה שאנו נוהגים לעשות בדרך כלל, כלומר להתרחק עוד ועוד. אם נדמה לכם שזו בקשה גדולה מדי, מורה הזן טיק נהאט האן ממליץ פשוט להוסיף את המילה ״מדיטציה״ לכל פעילות שמשעממת אתכם, למשל ״מדיטציית עמידה בתור״.

במילותיו של הסופר האנגלי בן המאה ה-18 סמואל ג׳ונסון: ״כשאנו לומדים דברים קטנים אנחנו רוכשים את האמנות הגדולה – כיצד לחוות אומללות זעירה ואושר רב ככל האפשר״.

ניל ברטון (Neel Burton) הוא פסיכיאטר ופילוסוף. הוא חוקר ב״גרין טמפטלון קולג׳״ באוניברסיטת אוקספורד. ספרו האחרון Heaven and Hell: The Psychology of the Emotions ראה אור ב-2020.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מחכה, מצפה, משתעממת. תצלום: ג'ושוע רוסון-האריס, unsplash.com

Photo by Joshua Rawson-Harris on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ניל ברטון, AEON.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על השעמום הוא חלון אל השמש

01
ד"ר פנינית צפורי-בקנשטיין

יופי של מאמר. תובנות מאלפות על יתרונות המדיטציה ובפרט זאת שאיננה דורשת התמסרות טוטאלית של ישיבה במקום מסויים ובצורה מסויימת. ניתוח של מצב השיעמום כמצב של חוסר שליטה בסיטואציה מצא חן בעיניי במיוחד.