התחכמות יוונית

פייק ניוז אינו חידוש. היוונים ידעו בדיוק במה מדובר, והם גם הותירו לנו כלים להתמודד עם התופעה
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

האם יש תרופה נגד דיסאינפורמציה, תעמולה ושאר סוגי מתקפות נגד האמת?

התשובה של טוויטר לשאלה זו הייתה להוסיף בדיקת עובדות לאמירות מטעות שהופיעו בפלטפורמה שלהם, מהלך שהוביל לעימות מכריע עם הנשיא דונלד טראמפ. על אף שהעימות הוצג כמאבק על חופש הדיבור, הפילוסופים היוונים הקדומים שחששו מאד מהשפעת ה"פייק ניוז" על החברה בה חיו, היו ודאי טוענים שהמאבק הוא בעצם הרבה יותר עמוק ומהותי.

כל ניסיון להתיר לתעמולה ולדיסאינפומרציה להתקיים ללא ביקורת ושאלות נוקבות עלול לפרום את מארג הדמוקרטיה

עד כמה שהמאבק בין טוויטר והנשיא טראמפ נראה מתוחכם מבחינה טכנולוגית, הדילמה הזו אינה חדשה כלל וכלל. בדמוקרטיות הראשונות בעולם, כמו למשל ביוון הקדומה, ניטשו ויכוחים קשים על אמת, ידע ומהות הדמוקרטיה. אילו הפילוסופים הקדומים היו חיים בימינו מן הסתם היו אומרים שאין זו התכתשות של מה בכך על ציוצים, אלא רגע חשוב שבו עלינו להחליט באופן בסיסי האם ברצוננו לחיות בחברה שמעריכה את האמת. גישתם של האתונאים לשאלה זו מראה מדוע כל ניסיון להתיר לתעמולה ולדיסאינפומרציה להתקיים ללא ביקורת ושאלות נוקבות עלול לפרום את מארג הדמוקרטיה.

הרבה לפני פייק ניוז, התברכו היוונים במערכת רעיונות חיה ובועטת בכל הקשור לאמת. סוקרטס טען שנוכל לדעת את האמת המוחלטת סופיה (Sophia) ושביכולתנו לתקשר באופן הטוב ביותר כאשר אנו מתקשרים רק את האמת. אפלטון, תלמידו, הרחיק לכת וטען שניתן להגיע לאמת דרך השיטה הדיאלקטית, שפירושה תהליך של שאלת שאלות ובחינתן שוב ושוב. סוקרטס ואפלטון סברו שתבונה אינה מבוססת רק על בעלות על ה"אמת", אלא, באופן אירוני, על המודעות שלנו להתעלמות ממנה.

אף כי אפלטון זכור כפילוסוף הדגול של אתונה הדמוקרטית, לאמיתו של דבר הוא לא נמנה עם חסידיה של הדמוקרטיה כיוון שסבר שלא כל אחד מסוגל להגיע לאמת באמצעות השיטה הדיאלקטית. מסיבה דומה אפלטון לא צידד בנאומים רטוריים עתירי מיומנות כיוון שחשש פן אנשים שלא יודעים אמת מהי ישתמשו במניפולציות וב"רטוריקה בסיסית" כדי לשכנע קהל שאינו יודע את ההבדל בינן ובין האמת.

כיוון שכך, אפלטון הטיל ספק מיוחד במורי הרטוריקה שהיו ידועים בשם "סופיסטים", כמו הרטוריקן היווני גורגיאס ואחרים, שהכריזו על עצמם כ"אנשים נבונים" וגבו תשלום כדי להורות לאריסטוקרטיה את רזי המוסר ואמנות הנאום. אליבא דאפלטון, הסופיסטים השתמשו בתעלולי רטוריקה שנונים כדי לקנות לעצמם לקוחות ולא כדי להציג את האמת. אפלטון סבר שהסופיסטים היו אנשים שבעצמם לא ידעו את האמת, ובכל זאת התפרנסו מללמד אחרים שאף הם לא ידעו מהי האמת.

יש מידה מסוימת של אמת בביקורתו של אפלטון עליהם, אולם במובן רחב יותר הוא לא היה הוגן במיוחד.

הלנה מטרויה, אוולין דה מורגן

גורגיאס סבר שאפשר לשכנע ביופייה של הלנה מטרויה, באמצעות אביזרי השפה בלבד: "הלנה מטרויה" (1898), אוולין דה מורגן, תצלום: ויקיפדיה

למרות חולשותיהם, מילאו הסופיסטים תפקיד חשוב בבניית דמוקרטיה שתפקדה היטב. וכל זאת למה? כיוון שאת מרבית ההחלטות הפוליטיות לא ניתן היה לפתור באמצעות השיטה הדיאלקטית של אפלטון. האמת לא תמיד הייתה זמינה, או לפחות לא תמיד קל היה למצוא אותה. הסופיסטים, אם כן, סיפקו את המיומנות הנחוצה לקיים את הדמוקרטיה – כלומר לימדו כיצד ניתן להגיע לקונצנזוס לגבי האמת. הם לימדו אנשים כיצד לבנות טיעונים, כיצד לשכנע קהלים שונים להאמין בעמדה שלהם וכיצד למצוא פתרון לבעיות פוליטיות קשות.

במקום לחפש את האמת הטהורה של סוקרטס, ראו הסופיסטים את האמת כדבר שאנשים בחברה של שווים בין שווים המחזיקים בדעות שונות משכנעים זה את זה שהוא האמת

בניגוד לאפלטון שתר אחר האמת הפילוסופית, חיפשו הסופיסטים את האמת המעשית (Phronesis). הסופיסטים לימדו כיצד להציג טיעון חזק יותק תוך שימוש בדיון בנראטיבים מנוגדים. במקום לחפש את האמת הטהורה של סוקרטס, ראו הסופיסטים את האמת כדבר שאנשים בחברה של שווים בין שווים המחזיקים בדעות שונות משכנעים זה את זה שהוא האמת.

ברור למדי שמנקודת הראות של האמת הטהורה מצטיירת הפרונסיס כמפוקפקת למדי. כל השומע אנשים בימינו המשתמשים במונח האנגלי "sophistry" ("התחכמות") כמילה נרדפת למילים כמו "חוסר כנות" ו"הטעייה", כאילו שומע את אפלטון מדבר אלינו ממרחק של אלפי השנים.

האם אמנם התעמולה של ימינו והדיסאינפורמציה הם התחכמות או התפלפלות ותו לא? לא לגמרי. הדמוקרטיה שלנו מאמצת, ואפילו מעריכה את הסופיסטים המודרניים. במדדים של היוונים הקדומים, ייחשבו פרופסורים ועורכי דין בימינו - המקצועות של כותבות מאמר זה - סופיסטים יותר מאשר פילוסופים. אנשי אקדמיה מציעים פירוש משלהם לעובדות בשדה המחקר שלהם. עורכי דין משתמשים במיומנותם בתחומי ההיגיון ותורת הנאום כדי לרקוח את הטיעון המשכנע ביותר עבור לקוחותיהם (וכמו הסופיסטים שני בעלי מקצועות אלו מרוויחים כסף תמורת מאמציהם).

כדי להגן על עצמנו בפני מתקפות מקרב אוהדיו הקנאים של אפלטון, עלינו לציין שגם עורכי דין ופרופסורים שמים דגש רב על חיפוש אחר האמת. בכיתות הלימוד באוניברסיטאות שואלים סטודנטים את מוריהם שאלות ללא הרף והם, מצדם, מעודדים אותם לאתגר אותם בדעות ובטיעונים משל עצמם. (פרופסורים בפקולטות למשפטים אף משתמשים, אכן, בשיטת הדיאלקטיקה הסוקראטית). בבתי המשפט שבים וחוקרים עדים, ועל המושבעים שנבחרו לתפקידם בהנחה שהם בבחינת "טאבולה ראסה" ("לוח חלק"), מוטלת החובה להכריע בדבר ה"אמת" המצויה במקום כלשהו בין שני צדדים העומדים מנגד.

אמריקה מגלמת את גרסת הדמוקרטיה שבה צידד אריסטו, גרסה המשלבת את המיטב של אפלטון ושל הסופיסטים. על פי אריסטו הרטוריקה (פרונסיס) היא בת הזוג של הדיאלקטיקה (האמת הטהורה, סופיה). שתי השיטות לחיפוש האמת נחוצות כדי לפתור בעיות פוליטיות ולהגיע אל האמת.

תעמולה ודיסאינפורציה יוצרות יקום חליפי שבו חוסר אמונה נתפסת כחוסר נאמנות, ולא כניסיון משותף לתור אחר האמת

אולם הבעיה היא שתעמולה ודיסאינפורציה נמצאות מחוץ לתחום של שני המודלים האלו. כשאנו נתקלים בתעמולה ובדיסאינפורציה הרי ששורשיהם, כלומר המקורות שייצרו אותן והדרכים שהובילו אליהן, הם על פי רוב בלתי נראים. תעמולה ודיסאינפורציה לא מגישות לנו טיעונים מנומקים היטב ואינן מקבלות בברכה בדיקות קפדניות. תעמולה ודיסאינפורציה הן בבחינת תהליך של שכנוע ללא הסכמה. אכן, בהציגם בפנינו גרסאות חדשות של "עובדות" כל העוסקים בתעמולה ובדיסאינפורציה מנסים להסתיר מכל וכל את כוונתם לשכנע אותנו. צורות התקשורת הללו מספקות מסקנות מבוססות על מניפולציות ולא על הגיון ושכל ישר. תעמולה ודיסאינפורציה יוצרות יקום חליפי שבו חוסר אמונה נתפסת כחוסר נאמנות, ולא כניסיון משותף לתור אחר האמת.

מטרתה של תעמולה, שאינה משתמשת בסופיה או בפרונסיס, היא, אם כן, לא לשכנע אלא להביא להתרצות ולציות. זו הסיבה לכך שתעמולה ודיסאינפורמציה הן שיטות התקשורת המועדפות על רודנים. כל ששיטות אלו דורשות מאתנו הוא להאמין ולדחות את כל שאר הטיעונים בדבר האמת. דומה הדבר להצהרה שאמת טהורה אכן קיימת, אך במקום להשתמש בשיטה הדיאלקטית כדי להגיע אליה, לטעון שקיימת שיטת סתרים למציאת האמת. ההאשמה שעובדה כלשהי היא "פייק ניוז", ללא כל ראייה או צידוק, היא עצמה הדרישה, כפי שכתב ג'ורג' אורוול בספרו "1984", "לדחות עובדות שראיתם בעיניכם ושמעתם באוזניכם".

מלך, יהלום, קלף

מלך יכול להתהפך וגם להיעלם, אבל האמת תחיה אחריו. תצלום: קואושיק רוי סאגור.

בתעמולה ובמידע שיקרי טמונה דרישה משתמעת לצייתנות והיא היסוד ההרסני ביותר לדמוקרטיה. כאשר יש ביננו מחויבות משותפת למציאת האמת והסכמה על השיטות להגיע אליה אנו קובעים כללי יסוד דמוקרטיים חשובים. לא רק שערכים משותפים אלו ואמונה בתהליך מסייעים לנו להגיע לפתרונות שיתופיים, הם גם מייצרים ביננו קשר שמחזק את החברה מול ממשלה שתעצב מדיניות או תקבל החלטות שאתן אולי לא נסכים.

האם, לפיכך, כאשר טוויטר מנסה להכניס (בדיקת) עובדות לציוצים של הנשיא טראמפ פירוש הדבר שהם משתמשים בשיטה דמוקרטית עתיקה של היוונים הקדומים? הדבר מזכיר לנו שיש לנו אחריות כלפי עצמנו וכלפי שאר האזרחים בחברה שלנו לחפש אחר האמת ולהמשיך להתדיין אודותיה. הדבר מעודד אותנו להיות נאמנים לערכים המשותפים שלנו ולעקרונות הבסיסיים ולא לאף אדם או לאף מפלגה.

כאשר תועמלנים, בין אם הם נשיאים או כל אדם אחר, דוחים כל ניסיון לספק עובדות מול שקרים, הם דוחים את אושיות אמירת האמת עליהן מבוססת החברה הדמוקרטית

אולם כאשר תהליך קבלת החלטות מבוסס על "בחירת צד" במקום שיתבסס על טיעונים הגיוניים וגילוי האמת, כללי היסוד האלו מתרוקנים מתוכן. מחקרים מראים שאמונות המבוססות על נאמנות לאדם או למפלגה. אטומות במיוחד בפני עובדות שמנסות לאשרר את נכונותן או להפריכן. בהיעדר מציאות עובדתית משותפת כנקודת פתיחה, האידיאל של אריסטו בדבר הצורך לדון ברעיונות ולהגיע לעמק השווה על נושאים משותפים הופך לבלתי אפשרי.

כאשר תועמלנים, בין אם הם נשיאים או כל אדם אחר, דוחים כל ניסיון לספק עובדות מול שקרים, הם דוחים את אושיות אמירת האמת עליהן מבוססת החברה הדמוקרטית, כלומר: סקרנות ודיון עובדתי. האשמות במקום טיעונים, כפייה של צייתנות במקום שימוש באמצעי שכנוע אינם עומדים בקנה אחד עם השיח הדמוקרטי. היוונים הקדומים דחו במפגיע תעמולה ודיסאינפורמציה שלא ניתן להטיל בהן ספק ומיקמו אותן מחוץ לנורמות של הדמוקרטיה. כך מוטל גם עלינו לעשות.

אשה רנגאפה (Asha Rangappa) היא עורכת דין ומרצה בחירה במכון לסוגיות גלובליות ע"ש ג'קסון באוניברסיטת ייל, פרשנית ב-CNN וסוכנת FBI לשעבר.

ג'ניפר מרסייקה (Jennifer Mercieca) היא היסטוריונית של הרטוריקה הפוליטית האמריקנית באוניברסיטת A&M בטקסס ומחבר הספר Demagogue for President: The Rhetorical Genius of Donald Trump.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי סמדר פרץ.

Published in Alaxon by special permission from Zócalo Public Square

תמונה ראשית: "האמת מעורפלת על ידי שמועות", מתוך כרזה של צוות התגובה של האו"ם לווירוס Covid-19. תצלום: United Nations COVID-19 Response ב-unsplash.com

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אשה ראנגאפה וג'ניפר מרסייקה, Zócalo.


תגובות פייסבוק