התקף זאוּם

חציית גבולות של שפה ומשמעות: המאה ה-20 היגרה לכאן, למאה ה-21
X זמן קריאה משוער: 9 דקות

טקסט מתוך קטלוג התערוכה ״התקף זאוּם״ של האמנית נינו ביניאשוילי. בתערוכה, ביניאשוילי מתבססת על אחד מהפרויקטים המהותיים של הפוטוריזם הרוסי בתחילת המאה ה-20: שפת זאוּם. היא בוחנת את הקשר והרלוונטיות העכשווית של הניסיוניות האוונגרדית ביחס לחיי היומיום, בעיקר בהקשר של חוויות סביב שפה תוך כדי הגירה.

1.

בתחילת המאה העשרים הגתה קבוצת אמנים ומשוררים ברוסיה את שפת ״זאוּם״. שפה זו הייתה חלק מן הזרם הפוטוריסטי באמנות האוונגרד, שהציע ביטוי אסתטי לרעיונות המהפכה בשלהי האימפריה הרוסית, ימי עלייתו של המשטר הסובייטי. אמני האוונגרד ומשורריו ראו ערך עליון בהתרסה נגד הקאנון הפוליטי, התרבותי והאמנותי שקדם להם ובביטולו. הם הפנו גב למסורות העבר, למוסדות השלטון, לאמנויות היפות ולייצוג המימטי, וביקשו לאתגר את הנחות היסוד בכל הקשור לאמנות ואסתטיקה ולהפנות את תשומת הלב ליחסים שבין המציאות לשפה ולאמנות.

אמנים אלו יצרו ציורים, טקסטים, שירים וקולאז'ים שטרם נראו – היו אלו יצירות מופשטות שבהן המשמעות עלומה והפרשנות אניגמטית. הביטוי האמנותי המופשט חתר כנגד הטעם הטוב של אותם הימים, וערער על הנחות היסוד בנוגע ל"מהי אמנות" ו"מהי שירה". כחלק מרוחות מרדניות אלו הכריזו האמנים על פיתוח "שפת העתיד" – שפה שנשמעת מוכרת, אך למעשה היא חסרת היגיון. לשפה זו הם העניקו את השם זאוּם, משחק מילים ברוסית שפירושו "מעבר לתודעה".  באמצעות הזאוּם שאפו האמנים לנתק את השפה מהיבטיה הקונקרטיים והפיגורטיביים, ועל-ידי כך לעורר מחשבה ביקורתית על אודות מנגנוני הכוח השקופים של העולם הישן. המטרה המרכזית הייתה להגיע לאבסטרקט באמצעות השפה – להפשיט משפטים ומילים ממשמעותם, להפוך אותם לצלילים חסרי היגיון, ובכך לצלוח את גבולות השפה ולהגיע אל מחוזות שמעבר לתודעה.

אלקסיי קרוצ'וניח, "דיר בול שצ'יל", איור: דויד בורליוק, בתוך פומדה, 1912. דימוי: Getty Research Institute, Los Angeles, מק"ט 88-B2624

דיר בול שצ'יל
אובש שור
סקום
וי סו בו
ר ל עז

יצירות הזאום קיבלו ביטוי בספרי אמן שיצאו לאור במהדורות מוגבלות, ובהם שולבו איורים וטקסטים שנכתבו בשפה פורמליסטית-עתידנית. ביצירות אלו קודשו באופן מיוחד שירים ומשחקי מילים, דרכם יכולה השפה היומיומית להתנתק מהיבטיה הקונקרטיים ולהפוך לביטוי צורני-פונטי-מופשט. ליצירות הזאום היה היבט פרפורמטיבי מובהק שבו הגיעו היצירות לשיאן, ובמיוחד כשהוקראו על ידי האמנים בקול רם מול קהל.

"בשירה יש רק צורה; הצורה היא התוכן. כשמשיבים להם על כך בטענה שבזיכרון נשארת רק עלילה, תמונה, רעיון - מסבירים הפוטוריסטים: כן, אבל רק משום שטרם למדתם להעריך את הצורה בפני עצמה. הצורה אינה אמצעי להביע דבר-מה. להפך - התוכן הוא רק תירוץ נוח ליצירת הצורה. ואילו הצורה היא המטרה כשלעצמה. השירה קיימת למען השירה, ובתוכה הצורה למען צורה".

ואדים שרשניביץ'

עד שנת 1930 האוונגרד, רעיונותיו המהפכניים וביטוייו האמנותיים נשאו חן ואומצו על ידי מנהיגי המהפכה הקומוניסטית. אולם, בתקופה זו החל סטלין לצבור כוח רב, לצנזר ולטהר את כל מי שהעז לגלות רוח התנגדות או חוסר הסכמה ובכלל זה אמנים רבים ברחבי ברית המועצות. וכך נעלמה שפת הזאום כמעט לחלוטין ממרוץ המהפכות הפוליטיות והאמנותיות שבהן התאפיינה המאה העשרים.

אלקסיי קרוצ'וניח, "אחמט", בתוך ספרם של ולימיר חלבניקוב ואלקסיי קרוצ'וניח, מירסקונצה, 1912. דימוי: Getty Research Institute, Los Angeles, מק"ט: 88-B27486

מיכאיל לריונוב, פורטרט של אחמט, בתוך ולימיר חלבניקוב ואלקסיי קרוצ'וניח, מירסקונצה, 1912. דימוי: Getty Research Institute, Los Angeles , מק"ט: 88-B27486

2.

בשנת 2019 האמנית והמאיירת נינו ביניאשוילי נתקלה בשפת הזאום, בעקבות פודקאסט של מוזיאון הגטי בלוס אנג'לס, אשר בו סיפרה האוצרת ד"ר ננסי פרלוף על פרויקט הדיגיטציה של ספרי אמן נדירים מתחילת המאה העשרים. זו הייתה הפעם הראשונה שביניאשוילי שמעה על השפה הפוטוריסטית מאז שהייתה תלמידה בגאורגיה. יצירותיהם של משוררי ואמני זאום ידועים, ביניהם ולדימיר מאיאקובסקי, אל ליסיצקי וקזימיר מלביץ' אמנם נלמדו בבתי הספר בברית המועצות, אך ברוח השלטון הקומוניסטי הם נותקו מתוך ההקשר המהפכני והפוליטי שבתוכו נוצרו. הפגישה המחודשת של ביניאשוילי עם שפת הזאום, יחד עם הנגשת הספרים הנדירים בארכיון דיגיטלי, הציתה זיק של התרגשות אצל ביניאשוילי, ודחפה אותה למחקר בין ארכיונים ויצירות זאום נשכחות מרוסיה ומגאורגיה.

במחקרה, שאפה ביניאשוילי להתחקות אחר ניסיונותיהם של אמני האוונגרד לחצות את גבולות השפה. כבר בתחילת הדרך היא הבינה כי הניסיונות של אמני האוונגרד להתנתק מכבלי השפה הדהדו את תחושת הלימבו וחוסר המובנות שהיא חוותה כאשר היגרה לישראל בשנות התשעים. הגירה בגיל צעיר היא אירוע מכונן שנצרב מעבר לתודעה, מהדהד ומשפיע על נפש האדם לאורך כל חייו. השינוי העמוק מוביל לשבר בזהות, משבש את מסלולי המחשבה הטבעית ומאתגר את תפישת העולם המוכרת, אך בכך הוא גם פורץ דרך למשמעויות וסינתזות חדשות; זהו מצב ביניים שאין בו שייכות ממשית למקום החדש, בעוד המקום הישן כבר איננו; מצב תודעתי שבו פרגמנטים משני עולמות ושתי שפות מתלכדים ומתפצלים ללא הרף. ביניאשוילי מתארת את תקופת עלייתה לישראל כתקופה של חוסר הבנה, תסכול והזרה. משום שהייתה זו עת חסרת היגיון, האינטואיציה קיבלה משקל רב יותר, ללא תיווך של השכל הישר והשפה הקונבנציונלית. במקביל לתסכול ולצד הגעגועים העזים והיעדר תחושת השייכות, התקיים ממד נוסף שבו חוסר ההתמצאות בשפה ואי-המחויבות לה אפשרו תחושת שחרור וחוסר אחריות.

החיבור האינטואיטיבי שנוצר בין השפה הפוטוריסטית-היסטורית לבין זיכרונות מתקופות הגירה שונות בחייה הובילו את האמנית למפות אירועים שבהם איבדה השפה משמעות. לאירועים אלו העניקה את השם "התקף זאוּם": התפרצות של תחושות מתעתעות הנובעות מתחושת חוסר מובנות, עקב אובדן האחיזה המוצקה בשפה. כל אדם יכול לחוות התקף זאום כשהוא שוהה במקום זר, אך חושיו משדרים לגוף תחושת שייכות מתעתעת, הנקטעת בחדות, ולאחריה מחלחלת ההבנה כי מדובר בשפה ובמקום אחרים. בזמן התקף זאום האינטואיציה מקבלת משקל רב, בעוד שתיווך השכל הישר והשפה הקונבנציונלית נדחקים ומצטמצמים. חוסר ההלימה בין הצלילים שהאוזן שומעת ליכולת לפרש אותם מייצרת אימת זרות, המקבלת גם ביטוי גופני: זיעה, דופק מואץ, גמגום, תסכול וזעם על אובדן ההבנה. אי-המובנות של השפה המקומית מחוללת שינוי זמני בתודעה: מילים הופכות לצלילים, דיבור הופך לחסר היגיון ואותיות הופכות לסימנים מופשטים. בזמן ההתקף מודגשת הצורניות שבשפה, בעוד שהצורך להבין ולהיות-מובן משתחרר ואובד. רגע הקטיעה, על אף חוסר המובנות, הוא בעל פוטנציאל להפוך לעיתים נדירות לרגע נשגב, המאפשר חצייה של גבולות השפה אל הלימבו שמעבר לתודעה.

קולאז' מתוך התערוכה התקף זאום (2019), נינו ביניאשוילי

בעקבות זאת, יצרה ביניאשוילי את התערוכה "התקף זאום" המבוססת על תחושות אלו, ואשר נולדה מתוך התלכדות של רעיונות השפה הפוטוריסטית עם זיכרונות וחוויות אוטוביוגרפיות. מתוך החיבור המרטיט זוקקו יצירות המשקפות תחושות אנושיות ואוניברסליות ומתכתבות עם סוגיות העת הנוכחית בהקשר של שפה, מקום וזהות.

3.

בחלל התערוכה מתחברות פיסות המגיעות מתוך הקשרים שונים, ומייצרות עולם פרגמנטרי שהוא בה בעת כאוטי ובלתי מוסבר וגם שופע במשחקיות ובהומור. בתוך המרחב שנוצר עוברת השפה-באשר-היא מהלך דה-קונסטרוקטיבי, והופכת לאינדקס של קווים וצורות. מתוך האינדקס מורכבים רישומים, ספרים, וידאו ופסלים. התערוכה היא בעלת מעטה מסתורין ופונה בו זמנית לחוש הראייה, השמיעה ולתפישת המרחב, דבר המאפשר למבקרים לחוות באופן פעיל את חקירת הגבולות שבין שפה והיגיון, מוכרות וזרות. כך מתאפשר גם חיבור טבעי לכאורה בין חומרים ארכיוניים מתקופת האוונגרד לבין יצירותיה העכשוויות של ביניאשוילי. ההיסטוריה הנשכחת של האמנות מתגלה מחדש ומשתקפת בתוך יצירותיה של ביניאשוילי, ובכך מוענקת להן פרשנות עכשווית.

התקף זאום, מראה הצבה. תצלום: נועם פריסמן

הקולאז' מהווה מדיום מרכזי בתערוכה, ועבודות רבות בה טבולות חומרית ומטאפורית ברעיונות של פירוק, תלישה וחיבור מחדש. הקולאז', שהתפתח בתקופת האוונגרד באירופה, עשוי בבסיסו מפרגמנטים התלושים מעולמם המקורי אך נושאים עמם מטענים ומשמעויות המתפצלים ומתלכדים ללא הרף, ולבסוף מתלכדים ליצירה אחת. הפעולה הקולאז'ית מאזכרת את ההגירה ותחושת התלישות, בה נשמרים ערכי המקור יחד עם משמעויות חדשות והיברידיות, הנוצרות מפאת החיבור החדש. הקולאז'ים בתערוכה משלבים בין שפה מופשטת, העשויה כתמי דיו, לבין תצלומי זירוקס בשחור-לבן. בקולאז'ים אלו נוצרת קומפוזיציה מורכבת המכילה פרספקטיבות שונות המנכיחות את הפער שבין הסינטטי לאורגני, החד פעמי למשוכפל ובין ייצוג מופשט לפיגורטיבי.

התקף זאום, מראה הצבה. תצלום: נועם פריסמן

העבודות ממחישות בדרכים שונות את החיבור הפרגמנטרי ותחושת ההתנודדות בין המוכר לבין הזר. פסל הקלידוסקופ, לדוגמה, מבטא היטב את תחושת הפרגמנטריות. התמונה המתקבלת מבעד לקלידוסקופ אמנם מהפנטת, אך מנוגדת להיגיון של העולם התלת-ממדי: פני השטח מתפרקים, משוכפלים ומתחברים מחדש באופן בלתי צפוי. בכך נוצרת סינתזה המחברת את המוכר לקרוע, ומעלה שאלות על מוכרות, זרות ויצירת פרשנות. ניתן לראות בתמונת העולם שיוצר הקלידוסקופ מטאפורה להתקף זאום, המטשטשת את תחושת הלכידות וההתמצאות במרחב. לצד זאת, רישומים אקספרסיביים וגדולי ממדים מתוך הסדרה H2SO4  לוכדים את עיני הצופה. רישומים אלו מאופיינים בכתמי דיו צבעוניים המתפשטים על גבי הבד, יוצרים תמונה מופשטת הנעה בין נופים מיקרוסקופיים לאותיות בשפה זרה ומדמים מעין לימבו לשוני, שבו הקונקרטי הופך לנזיל. הקולאז' מקבל ממד דיגיטלי-רפלקסיבי-עכשווי בעבודת הווידאו אוקטובר. בעבודה משולבים צילומים וקטעי וידאו ארכיוניים, סאונד הלקוח מתוך הפולקלור הגאורגי ושיר הזאום 'דיר-בול-שצ'יל', יחד עם כתיבה אישית המתעדת "התקפי זאום" שאותם חוותה האמנית.

מבט אל תוך הקלידוסקופ (2019), כשמקצהו השני צילום של המשורר ולימיר חלבניקוב. תצלום: נועם פריסמן

 

רישומים מתוך הסדרה H2SO4, שנת 2019. תצלום: נועם פריסמן

העבודה צִירַה היא סדרת איורים שנוצרו בהשראת השיר "צירה" של המשורר הגאורגי, הפוטוריסט סימון צ'יקובני. השיר הוא אחת מיצירות הזאום היחידות ששרדו את תקופת האוונגרד בגאורגיה, ונחשב ליצירת מופת, שכן הוא משלב אלמנטים מובהקים משפת הזאום, כגון מקצב לא מוגדר וחריזה חריגה, יחד עם אלמנטים מהפולקלור הגאורגי, ובהם שפת כישוף ומלמולים בדיאלקט. ביניאשוילי מגיבה לשיר באמצעות איורים העשויים בטכניקות של רישום וקולאז'. דרך האיורים היא חוקרת את היחסים שבין הפרגמנטים לשלם, ואת היחסים שבין הפולקלור הגאורגי לשפת הזאום. כל איור מדמה ספר פתוח, פגיע ונטול כריכה, ועשוי מספר שכבות בעלות פרספקטיבות שונות, המאפשרות להתבונן ביחס שבין הפרגמנטים לשלם.

איור מתוך צירה (2019). תצלום: נועם פריסמן

משום שיצירות הזאום התפרסמו במקור כספרי אמן, שנוצרו מתוך שיתופי פעולה בין מספר אמנים ומשוררים, רבות מהעבודות בתערוכה חוקרות את נושא הספר. העיסוק בספר כאובייקט מחד, וכרעיון אידאי מאידך, מעלה שאלות על הפער שבין מבנה הספר למילים ותוכן המוטען בין דפיו, וכן על הטרנספורמציה שעובר הספר מאובייקט לסוכן של סיפור, ולהפך. העבודה פינת קריאה מהווה תגובה לתמה זו: זהו ספר אמן תלת ממדי, הפתוח לרווחה בזווית קהה ומתוכו צץ מבנה אוריגמי מופשט. האובייקט מרהיב ומסקרן, אך הדפדוף והקריאה בספר הופכים לבלתי אפשריים.

התקף זאום

התקף זאום: פינת קריאה 2019. תצלום: נועם פריסמן

בניגוד לשפת הזאום הנכחדת, ששורשיה נטועים עמוק באוונגרד, במהפכה הרוסית, בפוטוריזם ובמודרניזם, התערוכה התקף זאום העכשווית מבקשת להציע כיוון מחשבה חדש. שירת זאום בת ימינו, המאחה תוכן עם צורה ומעלה שאלות באשר לחיבור בין גוף-תודעה-מקום-שפה, דרך חוויות של אובדן המובנות. התהליך המחקרי, הכורך אלו באלו את האמנותי, ההיסטורי והסוציולוגי, מייצר שירת זאום בת ימינו. זאת, מתוך ראייה שאינה מבקשת בהכרח להתריס כנגד העבר, אלא לשחק, לאבחן, לרפא ולמלא את הכאב באמפתיה.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

הדס גלזר היא אוצרת אמנות עכשווית, מרצה ומלווה פרויקטים ותערוכות בעלות היבט חברתי-סוציולוגי.

נינו ביניאשוילי היא אמנית העוסקת באיור, כתיבה וספרים, זוכת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק 2018. עבודותיה נעות בין תיעוד דוקומנטרי, באמצעות ארכיונים וכתיבה אוטו-ביוגרפית, לבין פרוזה עלילתית.

רשימת מקורות:

דרור פימנטל, אסתטיקה, (ירושלים, מוסד ביאליק, 2014), 194-197.ואדים שרשניביץ', "אגופוטוריסטים, מתוך: הפוטוריזם הרוסי (יסודות הפוטוריזם)", (1913), בתוך מאניפסטים של מודרניזם, בנימין הרשב (ירושלים, הוצאת כרמל, 2001), 51.דימויים ארכיוניים: Getty Research Institute, Los Angelesצילומי הצבה: נועם פריסמן

תמונה ראשית: נינו ביניאשוילי, פרט מתוך ״מפתח עניינים״

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי הדס גלזר.


תגובות פייסבוק