ואף על פי כן, טעה טעית

בשנת 1614, כשהטלסקופ היה בגדר טכנולוגיה חדשה, גרמני צעיר פרסם ספר גדוש איורים של תגליות חדשות ומסעירות שנחשפו באמצעות צפייה בטלסקופ: ירחים המקיפים את צדק, גופים דמויי ירח הקשורים לנוגה, כתמים על פני השמש ומכתשים וגבנונים על פני הירח. הצעיר הזה היה יוהן גיאורג לושֶר וספרו נקרא "דיונים מתמטיים במחלוקות ותחדישים אסטרונומיים". ועל אף שלושֶר הרעיף שבחים על גלילאו, הוא חלק על רעיונות שבהם גלילאו האמין – מטעמים מדעיים.

תבינו, לושר היה אנטי-קופרניקאי, מעריץ של האסטרונום בן המאה השנייה לספירה תלמי ותלמיד נאמן של הממסד המדעי של ימיו (המנטור שלו היה כריסטוף שיינר, אסטרונום ישועי בולט). לושר טען כי קופרניקוס טעה כשחשב שהארץ מקיפה את השמש, וסבר שהארץ קבועה במקומה, במרכז היקום, כפי שטען תלמי. אבל לושר לא עסק בטיעונים דתיים. כן, הוא אמר, כדור הארץ הנע אינו מתיישב עם פסוקים אחדים מהתנ"ך, כמו זה שבו יהושע ציווה על השמש לעמוד דום. אבל הוא גם אינו מתיישב עם מושגים אסטרונומיים כמו זריחה ושקיעה. קופרניקוס המציא מיני מעקפים לכל אלה, אמר לושר, אף כי אלה היו מפותלים למדי. לעומת זאת, קופרניקוס לא הצליח להתמודד עם הטיעונים המדעיים נגד התיאוריה שלו. ולושר אמנם הציע אפילו מנגנון באמצעותו הארץ מסוגלת להקיף את השמש (מעין נפילה מתמדת – עשרות שנים לפני שאיזק ניוטון הסביר את מסלולי הכוכבים באמצעות נפילה מתמדת), אבל הוא אמר שזה לא עוזר לקופרניקוס, משום שבתיאוריה שלו ישנן בעיות נוספות.

מה היו הבעיות האלה? אחת הגדולות שבהן הייתה גודל הכוכבים ביקום של קופרניקוס. קופרניקוס שיער שמיני חריגות שנצפו בתנועת כוכבי הלכת בתוך מערכי הכוכבים נגרמו מכך שהארץ עצמה נעה. כוכבים שאינם כוכבי לכת לא הפגינו תנועה חריגה כזו, ולכן קופרניקוס נאלץ לטעון שהכוכבים אינם נמצאים מעבר לכוכבי הלכת, כפי שטענו אסטרונומים לפניו, אלא שהם נמצאים במרחק עצום שלעומתו תנועת הארץ זניחה. אלא שבהתחשב בגודל ובמספר הכוכבים הנראים בתצפיות, אילו אכן היו במרחק גדול כל כך, לא הייתה לנו ברירה אלא לשער שהם עצומים בגודלם, ושכל אחד מהם מאפיל בגודלו על השמש. טיכו ברהה, האסטרונום החשוב ביותר באותה תקופה ויקיר הממסד, חשב שזה אבסורדי ואילו פטר קרוגר, מתמטיקאי פולני חשוב, תהה כיצד תוכל השיטה הקופרניקאית לשרוד אי פעם אל מול בעיית גודלם של הכוכבים.

לושר חשב שיש לבצע עוד מחקרים רבים. לאור בעיית גודל הכוכבים, הוא חשב שהארץ בוודאי אינה נעה וכי השמש מקיפה אותה. אבל הטלסקופ הבהיר כי נוגה מקיפה את השמש, ושכתמי השמש גם הם מקיפים אותה. ברהה הניח כי כל כוכבי הלכת מקיפים את השמש, ואילו היא עצמה מקיפה את כדור הארץ. לושר ציין כי יתכן שברהה צודק, אבל ברור כי הטלסקופ תומך בתיאוריות של תלמי.

תלמי הסביר את החריגות האלה בתנועת הכוכבים באמצעות ההשערה כי כשכוכבי הלכת מקיפים את הארץ, הם נעים גם במעגל קטן יותר, המכונה אפיציקל, שמרכזו נע על המעגל הגדול יותר, ויוצרים תנועה משונה כמו בקרוסלה של יריד שעשועים. לושר כתב כי לפני היות הטלסקופ, זה היה בגדר רעיון בלבד – איש לא ידע אם האפיציקלים אכן קיימים. אבל הירחים של צדק, שנתגלו בתצפיות טלסקופיות, היוו הוכחה לסוג כזה של תנועה: הם נעו במעגלים סביב צדק, ואילו המעגלים האלה נעו ביחד עם צדק, באותו מסלול תנועה. הטלסקופ הוכיח כי תלמי צדק, רק שמרכזי האפיציקלים של נוגה, של כתמי השמש (ואולי גם של כל כוכבי הלכת האחרים) היו בשמש. לושר חשב שניתן להמשיך ולחקור את שאלת האפיציקלים באמצעות תצפיות טלסקופיות של שבתאי ובעיקר של הבליטות שנראו על פני שבתאי (איש לא זיהה את אלה באותם ימים כטבעות). לושר טען כי מחקר ארוך טווח של האופן שבו הבליטות האלה משתנות, עשוי לגלות כי שבתאי נע גם הוא באפיציקל.

אבל שבתאי לא היה היעד היחיד שלושר הציע לכוון אליו את הטלסקופים. הוא התלהב במיוחד מירחיו של צדק. הוא הסביר כי השימוש בטלסקופ לאיסוף קפדני של נתונים על הזמנים שבהם חולפים ירחים אלה על פני צדק והזמנים שבהם הם נמצאים בצלו, יאפשרו לאסטרונומים לחשב זוויות ולקבוע באמצעות הגיאומטריה את המרחק בין השמש, כדור הארץ וצדק בדרך חדשה לחלוטין.

לרוע מזלו של לושר, התברר כי הוא טועה וכי הארץ אכן נעה (הגודל הנראה של הכוכבים התגלה כאשליה אופטית). וגרוע מכך, בחיבור "דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות" משנת 1632 גלילאו לעג ל"חוברת תיאוריות", כלומר לחיבורו של לושר, תוך הבאת ציטוטים ממנה בלי להזכיר את המחבר ואת כותרת החוברת. הוא הציג את ספרו של לושר כבדיחה, ואז לעג לבדיחה והציג את "החוברת" כיצירה של איש ממסד מבולבל, הנאחז ברעיון נושן של כדור ארץ נייח. גלילאו לא רמז בשום צורה כי מחבר אותה "חוברת" שיבח אותו, כי הוא התלהב מהתגליות החדשות באמצעות תצפיות טלסקופיות, שהוא תמך בהמשך המחקר באמצעות הטלסקופ ושהוא סיפק טיעונים מוצקים כנגד הטיעון כי הארץ נעה. לושר נשכח, ואילו הקריקטורה של גלילאו התקבלה בדברי הימים, ושימשה לתיאור כל המתנגדים להשערה כי כדור הארץ נע.

מבחינת המדע, זה מצער, משום שהיום מתנגדי המדע הם שמשתמשים בקריקטורה הזו. אלה המתעקשים כי שיגורי אפולו לא התרחשו באמת, שחיסונים מזיקים או אפילו שכדור הארץ שטוח – אלה שקולם רם היום כל כך עד שה"נשיונל ג'יאוגרפיק" הקדיש שער ל"מלחמה נגד המדע", והאסטרופיזיקאי ניל דה-גראס טייסון טרח להתעמת עם הטיעונים הכי מוזרים שלהם – אינם דוחים את המדע כשלעצמו. באצטלה של תלמידי גלילאו, הם קמים (לכאורה) נגד המדע ה(לכאורה)מושחת שמפיק "הממסד המדעי". לכן לושר חשוב. ההיסטוריה של המדע חשובה. מתנגדי קופרניקוס כמו לושר וברהה מוכיחים כי המדע התקיים תמיד כהתנגחות בין רעיונות, וכי המדע נכח בשני צדי הוויכוח העז שניטש סביב שאלת התנועה של כדור הארץ.

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

כריסטופר גרייני (Graney) הוא פרופסור לפיזיקה ב- Jefferson Community and Technical College בלואיוויל, קנטקי. הוא מתעניין במיוחד בהיסטוריה של האסטרונומיה של סוף המאה ה-16 וראשית המאה ה-17. ספרו האחרון הוא: Setting Aside All Authority: Giovanni Battista Riccioli and the Science Against Copernicus in the Age of Galileo (2015).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי כריסטופר גרייני, AEON.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על ואף על פי כן, טעה טעית

03
חיים

1. מריו ליביו, בספרו שגיאות גאוניות, מספר שכאשר דרוין פרסם את מוצא המינים, מתמתיקאי צעיר טען שהכל שטויות. גרגור מנדל לא פרסם עדיין את ניסיונותיו באפונים, והגישה המקובלת היתה שהצאצאים יורשים את תכונות שני הוריהם. זאת גם היתה גישתו של דרוין. אבל אם יש וריאציה מוצלחת (למשל ג'ירף עם צוואר קצת יותר ארוך), הסיכוי הוא שהיא תפגוש פרט שהוא ממוצע. ואז הצאצאים יהיו קצת פחות מוצלחים מהאב הגבוה במיוחד, ותוך כמה דורות תשוב המשפחה לממוצע. הטענה הזאת נכונה לחלוטין, ומפריכה את תורת האבולוציה מיניה וביה. ליביו לא שם לב לכשל נוסף בתורתו של דרוין: דרוין משווה את מה שקורה בטבע, מיון והעדפה של הפרטים המוצלחים, למה שעושה האדם כאשר הוא משביח זני צמחים ובעלי חיים. תורת הגנטיקה מסבירה איך נשמרות התכונות החריגות ולא מתמוססות לכיוון הממוצע. בלי זה, ההשוואה בין המיון המודע והמכוון שעושה האדם והמיון הלא מודע ולא מכוון שעושה הטבע היא השוואה מופרכת.
(אלא שדרוין היה ממשפחה מיוחסת, מקושרת בממסד המדעי, והמתמתיקאי היה סתם אחד.)
2. יש צד משותף לדרוין ולקופרניקוס. שניהם תקפו בעיה שיש לה פתרון. החישובים הגיאומטריים של תנועת הכוכבים, שהתפתחו במשך 1,900 שנים, היו מדויקים להפליא. וגם האינטואיציה תמכה במרכזיות כדור הארץ ותנועת השמש סביבה (רואים את זה כל יום מחדש). אבל מה לעשות, והכוכבים מסתובבים סביב השמש? גם שאלת מוצא המינים לא הציבה שום קושי בפני בן המאה ה19: כתוב בכתבי הקודש.
זה מעניין, ששתי המהפכות האלה, שהן פריצות דרך במחשבה האנושית, לא באו מתוך צורך, או מבוי סתום של המדע.
3. גליליאו נחשב בטעות לאבי הגישה ההליוצנטרית. הוא היה אישיות הרבה יותר צבעונית מקופרניקוס. הוא חיזק בעזרת הטלסקופ את רעיונות קופרניקוס, אבל בעיקר היה מומחה לשיווק. "בכל זאת נוע תנוע!" איזה סלוגן קליט. וההצגה של הפלת הכדור ממגדל פיזה...
נכון שיש לגליליאו זכויות לא מבוטלות, אבל הגאון האולטימטיבי הוא בכל זאת קופרניקוס.