והחומר קם לתחייה

התודעה והמחשבה הן תולדה של מבנה המוח. הקפיצה בין החומר והרוח מסבירה גם את היווצרות החיים והמשכם. חומר למחשבה?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

סטודנטים רבים במדעי המוח הבחינו כי המודעות – כמילה או כרעיון – היא ממלאת מקום, מילה כוללת למספר רב של תהליכים המתרחשים במוח. התהליכים הללו הם מערכות במוח שלנו, שעשויות מחומר פיזיקלי; הן פועלות בכפוף לחוקרי הפיזיקה, ומייצרות את מצבי החישה שלנו ואת תחושת החיים הסובייקטיבית. ואיכשהו, באמצעות סך כל הפעילויות שלהם יחדיו, אנחנו מרגישים, אנחנו אוהבים, אנחנו יושבים על המרפסת בערב ונהנים מהשקיעה.

יש האומרים כי הפער – בין תאי העצב לבין החיים, בין המוח לבין התודעה, בין המציאות האובייקטיבית לבין זו הסובייקטיבית – לעולם לא יהיה מובן, משום שהבנה כזו היא מעבר ליכולתנו האנושית. אבל אני סבור כי ניתן לענות על השאלה כיצד המוח הופך לתודעה. אנחנו צריכים רק לשנות את צורת המחשבה שלנו.

מדענים וכן אנשים רציניים אחרים מקבלים את העובדה שהמוח הפיזיקלי מציית לכל חוקיה של אמא טבע, ומייצר באורח פלא את הדבר המופלא הזה הקרוי מודעות ואת ההתגשמות המופלאה המיוחדת שלו ביצור האנושי

כרגע, אנחנו תקועים – במקום ובזמן בהיסטוריה האנושית – שבו מדענים וכן אנשים רציניים אחרים מקבלים את העובדה שהמוח הפיזיקלי מציית לכל חוקיה של אמא טבע, ומייצר באורח פלא את הדבר המופלא הזה הקרוי מודעות ואת ההתגשמות המופלאה המיוחדת שלו ביצור האנושי. מדענים גם מבינים כי המוח התפתח לאורך זמן רק ויש לו משום כך טריליוני חלקים, המאורגנים בצורות סבוכות שנועדו לנהל תפקודים שונים בחיים, מחיפוש מזון, שתייה ומקלט ועד אכילה ושתיה והתרבות – יכולות שאנחנו חולקים עם בעלי חיים אחרים. בנוסף, לאנושות יש יכולת לחשיבה מורכבת יותר ולדיבור. כל תהליך בפני עצמו – חיפוש, אכילה, התרבות – כונה בשם אינסטינקט, משום שמבחינה מסוימת הוא אינו נלמד. וכפי שהפילוסוף והפסיכולוג האמריקני הגדול ויליאם ג'יימס ציין, לבני אדם יש יותר אינסטינקטים מאשר לכל חיה אחרת.

אבל דבר מכל זה אינו מספק תשובה אמיתית לשאלת המעבר ממוח לתודעה. בימינו, ניתן לקרוא בעבודותיו של הפסיכולוג הקוגניטיבי סטיבן פינקר, שבשנות התשעים הראה כי שפה אינה רק תוצר של המוח או של חברות אנושיות. שפה היא אינסטינקט, פיסה של מוחנו, ולכן היא חלק מן המכונה האנושית עצמה.

הגיע הזמן לחשוב על המודעות כעל אינסטינקט נוסף, כי אנחנו יודעים כי המודעות אכן מגיעה מתוך מקומות גשמיים במוח שלנו

הגיע הזמן לחשוב על המודעות כעל אינסטינקט נוסף. אנחנו יודעים כי המודעות אכן מגיעה מתוך מקומות גשמיים במוח שלנו. חשבו על זה: מודעות מגיעה ביחד עם כל יכולת שיש לנו כבני אדם, והיא גם מצב התחושה שלנו את אותן יכולות שיש לנו. כשאנחנו מאבדים יכולת, אנחנו מאבדים גם את מצב החישה הזה. מודעות אינה תוספת של יכולת המחיה את אחת היכולות האחרות שלנו.

לדעתי, כל אחד מתת המערכות, המודולים או היכולות שלנו הם אמיתיים וחיים בגלל אופן הפעולה המסוים של החיים. וכאן אני מבקש לפנות למפעל חייו של מדען יוצא דופן שמרבית מדעני המוח והפסיכולוגים אינם מכירים, ושמו האוורד פאטי. פאטי אמנם למד פסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, אבל הוא בילה את מרבית חייו האקדמיים באוניברסיטה של מדינת ניו יורק בבינגהאם, כביולוג תיאורטי. פאטי מציע דרך שונה לחשיבה על אודות הפער המטריד הזה בין הנוירונים לתודעה. וכדי לעשות זאת, הוא מחזיר אותנו לשאלה קודמת: איך צצים חיים ממה שאינו חי? אל תברחו. החלק הבא מצריך חשיבה נוספת.

התובנה המקורית של פאטי החלה כשהוא חשב על הפער בין חומר דומם לחומר חי. איך הופך אחד מהם לאחר? חומר חי משתכפל ומתרבה עם הזמן. כדי להשתכפל, החומר החי הזה צריך לבנות עותק של עצמו. לשם כך נדרשות הוראות בנייה והרכבה של עותק כזה. וגם העותק שזה עתה נוצר דורש הוראות העתקה משלו, שגם אותן יש להעתיק.

אבל החיים חרגו אל מעבר להעתקה פשוטה: הם מסוגלים להתפתח. והמתמטיקאי והפיזיקאי ג'ון פון ניומן הבין כי כדי להתפתח, התהליך צריך לכלול וריאציות, כדי שהברירה הטבעית תוכל לפעול את פעולה, ווריאציות צריכות להגיע מתוך צופן מופשט, כלומר - ייצוג אמין של ההוראות.

על הפער בין האל-חיים לחיים מגשר צופן מופשט אבל גשמי, תוכן. ואין במערכת הזאת כישוף או קסם

ובדיוק בנקודה הזו, פאטי מצא במקרה את האמת המבריקה: המצע של הצופן הוא אמנם מבנה פיזיקלי, אבל הצופן עצמו עשוי מסמלים מופשטים שנבחרו בגלל האמינות שלהם (ויכולים להשתנות אם פתאום יתגלו סמלים אמינים יותר). סמלים הם סובייקטיביים, וככאלה, לא חלים עליהם חוקי הפיזיקה. משום כך, על הפער בין האל-חיים לחיים מגשר צופן מופשט אבל גשמי, תוכן. אין במערכת הזאת כישוף או קסם: פשוט, כל צופן תובע התאמה בין שני ההיבטים שלו: הפיזיקלי והסמלי.

בעוד שהתוכן המקורי שממנו צומחים החיים אינו ידוע, אנחנו כעת חושבים שמדובר בדי אן איי. ודי אן איי הוא דוגמה מצוינת לתופעה שפאטי מתאר: די אן איי פועל על פי חוקי הפיזיקה ומייצר חלבונים בהתאם למתכון הניתן לו בצופן – ודי אן איי קיים כחומר גשמי. עם זאת, הצופן, המתכון, אמנם נשמר ויציב, אבל הוא מופשט ואינו כפוף לחוקי הפיזיקה.

ממש כך, הפער בין הנוירונים למודעות מגושר באמצעות צופן עצבי סמלי, והצופן הזה תובע גם הוא התאמה בין שני ההיבטים שלו: הפיזיקלי והסמלי. מודעות סובייקטיבית אינה "דבר", אף שהיא מיוצרת על ידי נוירונים פיזיקליים. היא תוצאה של תהליך המוטמע בתשתית, כמו שדמוקרטיה אינה דבר אלא תוצאה של תהליך.

מה שאנו מכנים בשם מודעות צומח באמצעות ביטוי עקיב של יחידות פעולה של המוח, שיש להם תפקודים מסוימים מאוד המפוזרים ברחבי המוח. במשך הזמן, כשיחידות הפעולה הללו נכנסות לפעולה, הן מייצרות "זרם" של מודעות, שהוא גם תהליך וגם תחושה.

זהו סיפור מורכב ופרטיו מרתקים וקשים להבנה. זהו מסע מרגש: להביט אחורה, על ההיסטוריה של הניסיונות האנושיים להבין את שאלת המודעות ולראות את המאבק המודרני לאורך החלוקה מוח-תודעה. אבל קל לראות כי המודעות היא אינסטינקט והיא מתעוררת עם החיים. קשה יותר להכיר בכך שזה כל מה שיש בה, במודעות.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מייקל ס. גזאניגה (Gazzaniga) מלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה של קליפורניה, סנטה ברברה. הוא עומד בראש מרכז SAGE לחקר המוח. ספרו החדש  The Consciousness Instinct: Unraveling the Mystery of How the Brain Makes the Mind  ראה אור השנה.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

Published in Alaxon by special permission from Zócalo Public Square

תמונה ראשית: צפרדע עצים קמה ליום חדש מתוך פרח נופר, אוסטרליה. תצלום: דייויד קלוד, unsplash.com

Photo by David Clode on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי מייקל ס. גזאניגה, Zócalo.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על והחומר קם לתחייה

01
יוסי בהגן

לא הבנתי במה המאמר הזה מקדם את ההבנה איך נוצרת התודעה מחומר.
אולי המחבר יוכל לענות על השאלה המתבקשת, האם המאמר קידם אותנו לאפשרות שיום אחד מדען יבנה ויתכנת "רובוט", שכשנדקור אותו בסיכה, אז בנוסף לכל התגובות הפיזיקליות והכימיות (ניקוב, דם, תגובות עצביות וכד') אותו "רובוט" יחוש גם כאב?

02
תמר רדר

ליוסי בהגן, אם הבנתי נכון, הרי שהתהליך של מודעות סובייקטיבית אינה "דבר", אף שהיא מיוצרת על ידי נוירונים פיזיקליים. היא תוצאה של תהליך המוטמע בתשתית,
אז אם הרובוט יגיב לדקירה זה אומר ש"הרובוט חש כאב".

03
יוסי בהגן

לתמר,
ממש לא!
קודם כל אני מתנצל על האיחור בתגובה שלי. במקרה נכנסתי וראיתי את תגובתך.
אולי כדאי שמנהלי האתר יוסיפו שליחת מייל למי שהגיבו להודעתו (לא הבחנתי במייל כזה אצלי. אולי יש).
עכשיו לעניין.
את אומרת ש"אם הרובוט יגיב לדקירה זה אומר ש"הרובוט חש כאב"".
טוב, בואי נעשה ניסוי מחשבתי קטן בשני חלקים.
יש לך מחט, ובואי תדקרי את הרובוט. הצריחה שלו "איי" (וכמובן תגובות נוספות) מוכיחה, לשיטתך, שהרובוט חש כאב.
לא תהססי, אני מניח, לבצע את הניסוי הזה.
זה ניסוי מעניין, אז בואי נחזור עליו מספר פעמים, נאמר חמישים. בכל פעם נדקור את הרובוט, ונרשום איפה דקרנו, מה עצמת ה"איי", ואם יש תגובות נוספות.
עכשיו לחלק השני.
אינני מכיר אותך, אך אני מניח שיש יצור חי שאת מאד אוהבת. לא משנה כרגע אם זה ילד, נכד, הורה, אהוב או אפילו, להבדיל, חית מחמד. לשם הפשטות נקרא לו "אהובך".
כמדענים, בואי נחזור על אותו ניסוי על אהובך.
אני צריך להמשיך או הבנת?
אם עדיין לא - תכתבי ואני אמשיך את ההסבר / ההוכחה...
אגב, אני תמיד נדהם מחדש איך פסיכולוגים, ולפעמים אפילו מדענים דגולים, אינם מבינים את מהותה של התודעה.
לדוגמא - הפסיכולוגים שכתבו את המאמר.
תודה.