והכבוד הלאומי שוב ניצל

המפה העולמית מחולקת על ידי גבולות שרירותיים, מוזרים ואפילו אכזריים, ומדינת הלאום עדיין כאן. מדוע היא אינה נעלמת? מה עתידה?
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

מדי ארבע שנים, בקיץ ובחורף, המשחקים האולימפיים נפתחים בטכס מתוזמר היטב, שעיקרו משלחות לאומיות במדים לאומיים הצועדות בעקבות דגליהן הלאומיים. כל אירוע כזה מגיע לשיא החוזר בטכסים להענקת מדליות, המעטירים כבוד על שלושה מתחרים. בכל טכס כזה מניפים דגלים לאומיים ומשמיעים אל ההמנון הלאומי של הזוכה במדליית הזהב. מניין המדליות הפך מזמן לתחרות אולימפיות, שבה המדינות מתמודדות זו עם זו בתקווה לזכות ביוקרה ובזכות להתפאר בהישגים הלאומיים.

הסיקור התקשורתי הופך הישגים פיזיים וספורטיביים לסיפורים של ניצחון לאומי, או תבוסה לאומית

באופן דומה, משחקי הגביע העולמי בכדורגל משלבים ספורט וזהות לאומית, גם הם נערכים מדי ארבע שנים. בשני המקרים, הסיקור התקשורתי הופך הישגים פיזיים וספורטיביים לסיפורים של ניצחון לאומי, או תבוסה לאומית. בתוך כך, ספורטאים, שרבים מהם לא עוררו עניין רב בציבור קודם לכן, הופכים לגיבורים לאומיים, ולפעמים אף לדמויות שנואות בהקשר הלאומי.

בתוך כל הדרמה והמופעים, הולכת לאיבוד שאלה בסיסית: מדוע בכלל צריך להחיל גאוגרפיה פוליטית על ספורט? כיצד למדנו לראות בעולם אוסף של מדינות?

אומה היא קבוצה של אנשים שיש ביניהם דמיון תרבותי ואשר מאמינים שהם מאוגדים בשייכות משותפת וראויים למשול בעצמם. האופן הזה לחשוב באמצעותו על העולם, או לדמיין את העולם, מתחילה בגן הילדים, כשמלמדים את הילדים לקרוא מפות וגלובוסים פשוטים, שמראים את העולם כשהוא מאורגן בשלל צורות צבעוניות מחוברות יחד, המתוחמות בקווי גבול ברורים, קווים המודגשים תמיד בצבעם השחור. מלמדים אותנו שהקווים הללו מסמנים עמים, חברות וסביבות מובחנות, ואנחנו נענים לכך ולומדים בעל פה את המיקומים, את השמות והתכונות הפיזיות – וכמובן את הדגלים – על ידי צביעת המפות בעפרונות צבעוניים. מורים מקפידים להקנות לנו ידיעה באשר למקומנו בפאזל הפוליטי הזה, ועם הזמן, אנחנו מזהים את עצמנו כשייכים לאומה.

ברזיל, גרמניה, הגביע העולמי 2014

8 ביולי 2014, יום החרפה הברזילאית: הגיבורים הלאומיים עולים להתמודדות נגד גרמניה במשחקי הגביע העולמי בברזיל, ועתידים לספוג תבוסה משפילה, 7:1, שתסמן משבר זהות לאומי.תצלום: Agência Brasil, ויקיפדיה

ארגון המשחקים האולימפיים וטורניר הגביע העולמי בכדורגל מצד אחד, ומצד שני המפה כפי שמלמדים אותה בשיעורי הגאוגרפיה, בין קירותיה האינטימיים של הכיתה בבית הספר היסודי, נראים כעניינים רחוקים מאוד זה מזה. אך שני הדברים הם בעת ובעונה אחת סיבה ותוצאה בכל הקשור לאופן שבו אנחנו חושבים על העולם כעולם של גבולות, גלובוס המורכב מפיסות מתוחמות היטב, משטחים שחלה עליהם ריבונות פוליטית מובחנת. יחד עם זאת, תהליך ההזדהות עם הלאום הרבה יותר מורכב, הרבה מעבר להנחת עפרונות צבעוניים בידיהם של ילדים בני חמש. הוא חוצה את גדרי החינוך ומקיף את רוב ההיבטים המרכיבים את חיי היומיום, מאמצעי התקשורת והתרבות הפופולרית ועד לארגונים פוליטיים ומקצועיים.

כיום, העימותים הדוחקים ביותר בעולם כרוכים במושגי הגבולות הללו. עניינם של אחדים הוא לערער על גבולות מקובלים, כמו הניסיונות של דאע"ש להקים ח'ליפות חדשה ברחבי סוריה ועיראק, והמאמצים הנמשכים של הממשלה הסינית להבטיח שליטה בים סין הדרומי, או המחלוקות בין רוסיה ואוקראינה על מזרח אוקראינה וחצי האי קרים.

מחלוקות אחרות אינן קשורות כמעט כלל למיקום הגבולות, אלא לאופן שבו על הגבולות לפעול, ולאופן שבו עליהם להיות מסומנים ומפוקחים. קריאתו של הנשיא טראמפ לבנות חומת גבול חדשה בדרום ארצות-הברית, חומה שתמומן על ידי מקסיקו, היא דוגמה בולטת לכך. דוגמה נוספת היא המאמץ של חברות באיחוד האירופי לשמור על גבולות פתוחים ובה בעת לחזק את הפיקוח על נקודות המעבר לאורך הפריפריה הדרומית והמזרחית שלהן – עניין המראה את המרכזיות והעוצמה של הגבולות בפוליטיקה של זמננו. לטוב ולרע, הדעות השונות שלנו על אודות מושגים של שייכות, הגירה, סחר, פופוליזם פוליטי, סכסוכים בין עדות, הפקה של אוצרות טבע, קיימות סביבתית, השינוי באקלים, ואפילו, כמובן, ספורט גלובלי, מסוננות כולן באמצעות הפרדיגמה המרחבית של עולם המחולק על פי גבולות בין מדינות.

אלא שמדובר בתופעה חדשה יחסית. והיא גם תופעה לא שלמה, לא עקבית, ובסופו של דבר עשויה להתגלות כזמנית בלבד.

חוקרים סבורים שמקור המושגים המודרניים שלנו באשר לגבולות הוא במערב אירופה. כשאירופה עברה מימי הביניים לעת החדשה המוקדמת, היא בנתה את עצמה סביב מערכת פוליטית של מחויבויות וזכויות-יתר הדדיות בין אדונים, וסאלים ואיכרים, במה שנודע לאחר מכן בשם "פאודליזם". בהיעדר יכולת למשול בממלכות שלהם באורח ישיר, מלכים העניקו לאצילים את הזכות לנהל אזורים מסוימים, נחלות, בשמו של המלך, וזאת בתמורה לנאמנות ולשירות צבאי. המלך שמר על סמכות פורמלית על הממלכה באמצעות מערכת הווסאלים, אך האצילים השיגו עד מהרה אוטונומיה לא קטנה בנחלותיהם, כולל הזכות לגבות מסים ולהעביר את תואר האצולה בירושה לצאצאיהם.

אצילים חזרו על ההסדר הבסיסי הזה עם אצילים זוטרים מהם וכך חילקו את הנחלות שלהם עוד ועוד, עד שבסופו של דבר נוצרה שמיכת טלאים מבולבלת של נאמנויות חופפות וממשל מבוזר, שהתפזר על פני בליל של נסיכויות, דוכסויות, מחוזות וכו'. במקרים מסוימים, אצילים החזיקו נחלות בממלכות שונות, ולכן לכאורה היו חייבים נאמנות ליותר ממלך אחד. המצב הסתבך עוד יותר בגלל מה שהיינו מכנים היום "ארגונים לא-ממשלתיים", כגון הכנסייה הקתולית, מסדרים צבאיים או נזיריים, גילדות מקצועיות וערי-מדינה. בתוך המערכת הפאודלית הזאת, גבולות טריטוריאליים ברורים לא נדרשו כלל, כל עוד האדונים והווסאלים כיבדו את החובות שלהם זה לזה.

אז'ינקור, מלחמת מאה השנים, אנגליה וצרפת

האנגלים מנצחים את הצרפתים בקרב אז'נקור (1415), רגע של תהילה לאומית במלחמת מאה השנים. איור מתוך כרוניקה מהתקופה, מאת Enguerrand de Monstrelet. תצלום: ויקיפדיה

המערכת המבוזרת הזאת החלו להתפרק בסביבות המאה ה-15, וזאת מסיבות מורכבות, ובכללן עליית הקפיטליזם והעבודה השכירה, חידושים בטכנולוגיה הצבאית, וצמיחתו של מעמד מסחרי שהתבסס בערים. מלחמות הדת הבלתי פוסקות שאפיינו את הרפורמציה האיצו את התהליכים, עד לשלום אאוגסבורג משנת 1555 ושלום וסטפליה משנת 1648.

ההסכמים הללו סייעו בעלייתן של המדינות הטריטוריאליות הריבוניות, אבן היסוד של המערכת הבינלאומית הנוכחית. בעיקרו של דבר, המלכים הללו הכירו זה בזכותו של זה להיות בעלי סמכות מוחלטת על שטחים מסוימים, ללא התערבות חיצונית. לפחות בתאוריה, כל מלך היה בעל ריבונות מוחלטת על השטח שלו ועל התושבים שחיו בו.

הריבונות העממית הולידה את מושג מדינת הלאום, מסגרת שבה המדינה הצרפתית אמורה להכיל את כל העם הצרפתי, בעוד שגרמניה אמורה להכיל את כל הגרמנים

במהלך שלב המעבר הזה, מלכים גם החלו לרכוש את הכלים שיאפשרו להם להחיל את הריבונות הזאת באורח ישיר יותר. בראש ובראשונה, צבאות קבע, בירוקרטיות מקצועיות ומיסוי שיטתי. עיגון הריבונות של המדינה בשטח מוגדר, יצר גם את הצורך להגדיר באורח מדויק את היקף השטח של המדינה. הגבולות המטושטשים של ימי הביניים לא התאימו למושגי הריבונות הטריטוריאלית הזאת. בעזרת פיתוחים בתחום המיפוי, הניווט והקרטוגרפיה, ממשלות מיפו בקפידה את השטחים שלהן. וכך באו לעולם הגבולות כפי שאנו מבינים אותם היום.

התמורה הסופית חלה כשהריבונות של המלוכה הוחלפה בריבונות העממית. עליית הלאומיות כתנועה חברתית המונית בעשורים שלאחר המהפכה הצרפתית הובילה לרעיון הנגזר, לפיו גבולות פוליטיים של מדינה צריכים לתאום את הגבולות התרבותיים של האומה. כך נולד מושג מדינת הלאום, מסגרת שבה המדינה הצרפתית אמורה להכיל את כל העם הצרפתי, בעוד שגרמניה אמורה להכיל את כל הגרמנים.

הרעיון לקבץ עמים דומים מבחינה תרבותית לכדי מדינות הוא רעיון הגיוני מבחינה תאורטית. אלא שהמציאות הוכיחה שבלתי אפשרי ליישם אותו בלי הגירה בכוח בהיקפים גדולים, ובלי אלימות מזוויעה, כפי שהראו זאת שתי מלחמות העולם וכן טרגדיות נוספות.

המושגים המערביים הללו בדבר מדינת לאום, טריטוריה וגבולות – וההנחות שביסודם – היו עתידים להיות מיוצאים אל רחבי העולם, ובכוח, וזאת באמצעות הקולוניאליזם. התוצאה הייתה יצירת המערכת המודרנית של מדינת הלאום. ועדיין: מערכת מדינת הלאום מכילה סתירה בסיסית, שכן הרעיון של ריבונות טריטוריאלית שתוחל על ידי מדינות אינו יכול תמיד לחיות יחד עם הגדרה עצמית לאומית וריבונות לאומית.

דגל, קיפול דגל, נחתים, ארצות הברית

חרדת קודש וטכסיות: נחתים אמריקנים מקפלים את דגל ארצות הברית בנמל מונטווידאו. תצלום: וינסנט אלונג'י

הדבר מוביל לבלבול ולחפיפה חלקית בין המושגים "מדינה" ו"אומה". למשל, אמנת האו"ם מאשרת בעת ובעונה אחת את המחויבות של הארגון לשלמות הטריטוריאלית של מדינות ואת הזכות להגדרה עצמית לאומית. שמו של הארגון, עצמו, "האומות המאוחדות", מטעה, שכן רק מדינות, ולא אומות, יכולות להיות חברות בו. ארגון האומות המאוחדות הוא למעשה ארגון של מדינות לא מאוחדות.

התמורות הפוליטיות, התפשטות האינטרנט והתאגידים הרב-לאומיים גרמו לרבים לחלום על עולם ללא גבולות: "גלובליזציה" הפכה למילת קוד אפנתית

היו מי שראו בסוף המלחמה הקרה, וכן בעליית האינטרנט ובצמיחתם של תאגידים רב-לאומיים, ארגונים ואמנות גלובליים, ובתופעות נוספות מהסוג הזה, בשורה שהנה אנו עומדים בפני עובר של עולם חדש שעומד להיוולד: עולם ללא גבולות. "גלובליזציה" הפכה למילת קוד אפנתית. אלא שבגלל הנטייה הנמשכת שלנו לחשוב על רוב הנושאים, החל בפוליטיקה ובכלכלה וכלה בזהות ובתרבות, במונחים השמים במרכז את המדינה, המסגרת המורכבת ממדינות לאומיוׁת טריטוריאליות ריבוניות המסומנות בגבולות קוויים ברורים, ממשיכה לכבול בכבלים רבי עוצמה את ההבנה שלנו את העולם ואיתה גם את ההבנה שלנו באשר למקומנו בו.

במהלך אולימפיאדת החורף 2018, פרשנים בטלוויזיה דנו בשאלה האם סך כל המדליות שארצות הברית זכתה בהן, מספר נמוך באופן היסטורי, אמור להיות סיבה לדאגה לאומית. התבוסה של ברזיל מול גרמניה, במשחקי הגביע העולמי ב-2014, בתוצאה 7:1, גררה דיון בדבר משבר זהות לאומי בברזיל. העובדה שהנושאים הללו עלו בכנות גמורה, מראה עד כמה חזקים הגבולות כמסגרת שלנו לחשיבה על העולם, אפילו בנושאים טריוויאליים יחסית כמו ספורט.

אנו אמנם חיים בעולם מחובר ומקושר באורח חסר תקדים, עולם שמתאפיין בזרימה גוברת של בני-אדם, סחורות, טכנולוגיות ומידע, עולם העוסק בשאלות גלובליות כגון שינויים באקלים, סכסוכים בין עדות, תמורות דמוגרפיות ותנועות עולמיות בכלכלה – סוגיות שלכאורה קוראות לתשובות גלובליות, אך העולם הזה ימשיך להיות עולם של גבולות לאומיים, לפחות בעתיד הנראה לעין.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ג'ושוע הייגן (Hagen) הוא דיקן הקולג' לאמנויות ומדע באוניברסיטת נורת'רן סטייס בדקוטה הצפונית. הוא מחברם של מספר ספרים ובכלל זה: Borders: A Very Short Introduction ו- Borderlines and Borderlands: Political Oddities at the Edge of the Nation-State.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי יורם מלצר

 Published in Alaxon by special permission from Zócalo Public Square

תמונה ראשית: אזור Hardap בנמיביה, במבט מגובה רב. תצלום: מיכאל טורנייר, unsplash.com

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ושוע הייגן, Zócalo.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על והכבוד הלאומי שוב ניצל

02
יורם גרשמן

האמנם ההנחה שמדינות הלאום חדשות היא נכונה? מה עם מצריים (כדוגמא קרובה אלינו)? היא מתקיימת כבר 3000 שנה, גם אם לא בגבולותיה הנוכחיים.