והצלחת תמשיך להתעופף

עשרות שנים, אלפי דיווחים, ואולי כעת יש לנו תשובה: מאיפה באים העב"מים ומי אחראי עליהם?
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

הם החלו להופיע בשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים. אלף תצפיות בשנה קנו להם מקום בתודעה הציבורית.  מה הם היו? איש לא ידע. או ליתר דיוק, לא נמצא מי שיאמר בביטחון ובאורח משכנע שהוא יודע במה מדובר. והם הגיעו ברגע הנכון, שהיה גם הרגע הלא נכון ביותר. ימים של חשדנות, פחד ואפילו אימה קיומית היו להם כר פורה לפריחה, וכיוון שהיו אלו גם ימים של פריצה של גבולות מדעיים וטכנולוגיים, עד מהרה הייתה להם עדנה ואפילו תור זהב.

עד מהרה נצברו בארכיון הלאומי האמריקני ארגזים כבדים ובהם בין 80 ל-100 אלף דפים העוסקים בעניינם. תיעוד מכובד, בעיקר כשמדובר בדברים שמומחים הצהיר שהם "לא קיימים כי הם לא יכולים להיות קיימים". באי-קיומם המוחשי עד מאוד, הם גם זכו לשמות: "צלחות מעופפות" היה השם העממי, UFOs היו ראשי התיבות של הכינוי הרשמי, Unidentified Flying Objects, כלומר "עצמים מעופפים בלתי מזוהים". בהתאם, בעברית מיהרו לכנותם "עב"מים".

משרד ההגנה האמריקני, הפנטגון, הקים תכנית שפעלה במשך עשרות שנים כדי לאסוף את כל המידע על התופעה, על התצפיות, על העצמים, על מעופם, על מקורותיהם האפשריים ועל מי שעומדים מאחוריהם, ואולי אפילו יושבים בתוכם

משרד ההגנה האמריקני, הפנטגון, הקים תכנית שפעלה במשך עשרות שנים כדי לאסוף את כל המידע על התופעה, על התצפיות, על העצמים, על מעופם, על מקורותיהם האפשריים ועל מי שעומדים מאחוריהם, ואולי אפילו יושבים בתוכם. כמקובל בנושאים מסווגים במיוחד, התכנית פעלה בחשאיות עמוקה, ואף מומנה בכסף שלא סומן באופן מזוהה בספרי התקציב האמריקני. במשך השנים התכנית הולידה ועדות והוועדות הולידו ועדות בדיקה ופאנלים לבחינת התופעה. למשל, פאנל רוברטסון מ-1953, מטעם ה-CIA, ניסה לקעקע את האמונה בעב"מים, והשיג את ההפך. חברי הפאנל, שולחיהם בארגון החשאי והמממנים של כל העניין בממשל האמריקני צלול המבט לא ידעו אז, עדיין, מה קורה כשממשלה מנסה לקעקע אמונה שהתפשטה כבר בציבור. חלפו שנים לא רבות, וב-1966, באן ארבור שבמדינת מישיגן (יש שם אוניברסיטה מצוינת, גם במדעי הרוח) צף ועלה ה-Swamp-gas Case, כלומר המקרה הנוגע לגז בביצות. מדען גויס לבדוק אם תצפיות רבות של עצמים מעופפים, זוהרים, מהירים ובעלי מסלול טיסה משונה מבוססות על תופעה ממשית, מעידות על דבר ממשי כלשהו. רוב המקרים הוסברו על ידי גזים שנפלטים מהביצות, תופעות ליליות של אור וקרינה על רקע השמיים המכוכבים ועוד, אך הוא גם אמר: "איני יכול להוכיח שזה ההסבר לכל התופעות כאן" – והדגיש שהוא אסטרונום ולא כימאי.

צלחות מעופפות, עב"מים

הכריכה של גיליון אוקטובר 1957 של כתב העת "Amazing Stories" - עדות לאובססיה ציבורית. תצלום: ויקיפדיה

דו"ח של ועדת בדיקה מטעם הממשל, מ-1969, בראשות פיזיקאי, נותר עם עשרות בודדות של מקרים שאינם מוסברים, וגם סיפק שורת מחץ כשדיבר על "מתקן מכני בשליטה של גורם אינטליגנטי"

האם כימאי היה פותר את הבעיה באן ארבור? האם היה נמצא הסבר לכל המקרים, לכל התצפיות? האם היה אפשר להזים את כל התאוריות החלופיות, המשונות והמשונות עד מאוד? במדע נדרשת מובהקות של התוצאות המוצגות בעקבות תהליך הבירור המדעי. הדרישה מהמדענים לעולם אינה מגיעה לכדי 100%. ואכן, אחד הפרויקטים של ממשלת ארצות הברית בדק 12,000 מקרים של דיווחים ותצפיות של מה שנחזה להיות עב"מים. המדענים בדקו, מדדו, בחנו, השוו ושקלו, והסבירו הרבה מאוד, כמעט את כל המקרים. כמעט: 701 מקרים נותרו ללא הסבר, על פני 40 שנה. כלומר, נאסף חומר המייצג כמקרה אחד ביום, ולאחר כל הבדיקות כולן נותר מלאי של תעלומות המייצג תעלומה וחצי בחודש. שיעור ה"לא מוסברים" הוא נמוך מ-6%. ברוב תחומי המחקר, נוכח מדגם כה גדול ואחוז כה קטן של חריגים, מקובל לומר שהתוצאות מובהקות די הצורך. דו"ח נוסף של ועדת בדיקה מטעם הממשל, מ-1969, בראשות פיזיקאי, נותר אף הוא עם עשרות בודדות של מקרים שאינם מוסברים, וגם סיפק שורת מחץ כשדיבר על "מתקן מכני בשליטה של גורם אינטליגנטי", ולא שכח לומר שאין בתופעה כל עניין מדעי.

כל הבדיקות, הוועדות והדו"חות הללו, שהופקו בידי גורמים מטעם הממשל האמריקני, באו לעולם בימי המלחמה הקרה. כדאי לזכור זאת, ולפנות למלים עצמן: "מתקן מכני", "בשליטה" ו"גורם אינטליגנטי", ולבחון אותן על מלוא הפוטנציאל המרתק הטמון בהן.

מה חקרו כל הוועדות? במה עסקה תכנית הפנטגון שמומנה בתקציב חשאי? היכן היא חיפשה תשובות? איך מתיישבת הקביעה שהעב"מים "לא קיימים כי הם לא יכולים להיות קיימים" עם המסקנה של הפנטגון ש"התופעה המדווחת היא real"? שלא לדבר על כך שהמסקנה מציבה אתגר תרגומי: "ממשית"? "מציאותית"? "אמיתית"?

היו גופי מחקר ובירור שניסו גם להבין אילו יכולות יש בצד האמריקני וכיצד הן עשויות להסביר תצפיות כה רבות של מה שנראה כ"מתקנים מכניים בשליטה", מתוך הנחה ש"הגורם האינטליגנטי" הוא גוף כלשהו (חשאי מהם!) במערכת האמריקנית

חלק מהגופים החוקרים פנו אל הנתונים שהם קיבלו, והתרכזו בהם. אחרים הבינו שעליהם לנסות לחשוב על יכולות אפשריות של היריב הגדול והאפל, כלומר ברית המועצות, ולנסות לשער עד לאן הגיעו פיתוחים צבאיים מעבר למסך הברזל. והיו גופי מחקר ובירור שניסו גם להבין אילו יכולות יש בצד האמריקני וכיצד הן עשויות להסביר תצפיות כה רבות של מה שנראה כ"מתקנים מכניים בשליטה", מתוך הנחה ש"הגורם האינטליגנטי" הוא גוף כלשהו (חשאי מהם!) במערכת האמריקנית.

ופה טמון העב"ם. לא תהיה זאת הפרזה לומר שכל גוף שינסה לחקור, במסגרת המדינה שהוא חלק ממנה, מה יש בידי זרועותיה החשאיות של המדינה, על כל הסתעפויותיהן ושלוחותיהן, יעלה חרס בידו, ובוודאי לא יוכל לצייר תמונה שלמה, מקיפה, ממצה וברורה. הדבר נכון לא רק לארה״ב של ימי המלחמה הקרה. בכל הנוגע לעב"מים ולארה״ב, ידוע שהגופים שנשלחו לבדוק ואף הוסמכו לכך, מעולם לא השיגו גישה מלאה לתמנון הטכנולוגי-מדעי-חשאי האמריקני. הדבר מופיע בדו"חות. גופים נושאי ראשי תיבות חקרו גופים אחרים, נושאי ראשית תיבות אף הם, והפיקו דו"חות עם או בלי נספחים מסווגים שהתנסחו כפי שוועדות יודעות ורגילות להתנסח, או כפי שמדענים רגילים להציג את ממצאיהם, כל אחד בתחומו. אין לנו ברירה אלא להבין כי העב"מים הם שיקוף של המערכות שיכולות להסביר אותם, או כיוון שהן אחראיות לקיומם החשאי להבהיל, או כיוון שהן כושלות בניסיון לברר עד תומן את התופעות המטרידות את הציבור וגם רבים באקדמיה ובממשל.

הפנטגון

הצלע השישית במחומש סודית? בניין הפנטגון, מטה משרד ההגנה של ארצות הברית. תצלום: Touch of Light, ויקיפדיה

התוצאה הייתה שככל שגורמים ניסו למסגר את התופעה, לפתור את התהיות, להסביר את החריגים ולצמצם את אי-הוודאות, הם יצרו ואקום. והוואקום – יודעים בני תקופתנו – מאפשר צמיחתן של תאוריות משונות, חסרות בסיס וקונספירטיביות, שגם מהדהדות בתרבות הפופולרית, בקולנוע, בספרות, בקומיקס ועוד. למשל: "צלחות מעופפות" או עב"מים בוודאי נושאים "אינטליגנציות" בדמות יצורים מגלקסיות אחרות. הללו הקימו מרכז שליטה תת ימי כדי לחקור את האנושות, להשתלט על העולם ואולי לשתף פעולה עם איזו מועצה של בני אנוש שמבקשים שררה ברמה האינטר-גלקטית (ההדים של הפרוטוקולים של זקני ציון אינם מקריים); חייזרים בכלל מעוניינים בחומר הגנטי האנושי – כדי לחקור אותנו, לייצר מאיתנו תרופות לעצמם, לשכפל אותנו כגזע משועבד ועוד, וכן – הם גם חוטפים בני אדם, ולעתים מארגנים לעצמם אפשרות לגדול במשפחות אומנה אנושיות. הקונספירציות גדלות ללא עכבות במשך שנים על שנים.

ההתפתחויות טכנולוגיות מניבות יבול נאה של חשדות לעב"מים. התנאים להיווצרות דיווחי עב"מים משתפרים במהירות וללא הרף

מעבר לעב"מים מתגלה גלקסיה מוכרת מאוד. בדור האחרון היה גידול משמעותי בדיווחים הרשמיים על עב"מים, פשוט כיוון שזרועות הצבא האמריקני הורו לקברניטי הספינות של צי המלחמה ולטייסים של מטוסי חילות האוויר האמריקניים לדווח על תצפיות מהסוג הזה. וככל שהמספר הזה גדל, כך נותר אחוז המקרים שאינם מוסברים, עיקש וטורדני כתמיד, והמספרים המוחלטים שלהם גדולים מאשר בעבר. גם ההתפתחויות טכנולוגיות מניבות יבול נאה של חשדות לעב"מים: הן מצד מקורות אפשריים למקרים משונים והן מצד אפשרויות חדשניות ללכוד נתונים אופטיים ואלקטרומגנטיים, שפעם לא היו נקלטים כלל. התנאים להיווצרות דיווחי עב"מים משתפרים במהירות וללא הרף.

ולכל אלו מצטרפים כשלים והטיות מהסוג האנושי. לכולנו קורה שאנו תוהים "האם יש סיכוי ש...?", ולא משנה עד כמה זעירה התשובה מבחינה הסתברותית, אנו מייחסים לה חשיבות. האדם מתקשה להתמודד עם הסתברויות קטנות. לכך מצטרף הכשל המוכר: "איך אני יכול לדעת שזה לא...?" – כי להוכיח שמשהו אינו קיים זו משימה בלתי אפשרית. ואם לא די בכל אלו, הרי שבשנים האחרונות, בארה״ב, נשמעו קולות מצד נבחרי ציבור ובכירים בממשל, שטוענים שאסור כלל לחקור את עניין העב"מים, שכן הם יכולים להיות זרועות ושליחים של השטן, וכל התעסקות בעניין היא מסוכנת. והרי בתרבות האמריקנית המושלת בכיפה, נדמה שהשטן קיים אולי אף יותר מאשר אלוהים. בד בבד, השיח הציבורי, הפוליטי, האינטלקטואלי והפופולרי בארה״ב – וברבות מגרורותיה התרבותיות – נוטה להעדיף אמונה על ידיעה. בהקשר הנוגע לעב"מים, נשמעים עוד ועוד ביטויים באשר ל"אמונה בממצאים" או "אמונה באמיתות המסקנות", כשידיעה, אמינות, אמון ואמונה מציירות מדרון חלקלק שמוכר לנו מתחומים רבים, קרובים לאין ערוך. כך מדברים סנטורים ותת-מזכירים בממשל על כך ש"אנחנו לא יודעים מה אנחנו יודעים", ומסרבים להתחייב לאמת כלשהי, בפרט אם האמת עלולה להיות מדעית או לפחות כזאת שתסיר את הנושא מסדר היום.

העב"מים הם שיקוף לסבך המנטלי המביך והמזיק שחלקים ניכרים באנושות נתונים בו, והגובה מחיר כבד בבריאות הנפש, בצלילות הדעת, בניקיון המחשבה ובלכידות החברתית

העיסוק הרשמי בעב"מים, כמו העיסוק הציבורי, התרבותי והפופולרי בתופעה מוביל למסקנה שאינה נזקקת לוועדות או לפרויקטים במימון חשאי: הם קיימים. הם שיקוף נאמן, לא פעם מביך ומתמיה, של הסבך האדיר של המערכות החשאיות של המדינה הטכנולוגית והמודיעינית (ארה״ב היא רק דוגמה בולטת במיוחד לתופעה). ולא פחות מכך, הם שיקוף לסבך המנטלי המביך והמזיק שחלקים ניכרים באנושות נתונים בו, והגובה מחיר כבד בבריאות הנפש, בצלילות הדעת, בניקיון המחשבה ובלכידות החברתית. קשה להאמין שנוכח כל אלו יסתלקו להם העב"מים מחיינו בזמן הנראה לעין, גם אם קשה מאוד להניח שחייזרים שמגיעים בהם עשויים להיות מעוניינים לחטוף אותנו או לקחת מאיתנו דגימות, שלא לדבר על ליטול מאיתנו דוגמה.

עם זאת, בחודש יוני 2021 עתיד הממשל האמריקני לפרסם את הדו"ח הסופי, הסופי באמת-באמת, המסכם את כל מה שיש לו לומר על עב"מים. ואין מה לדאוג: אפשר להאמין באמונה שלמה שהצלחת הזאת תמשיך להתעופף, ובפרט כשידוע שהיא אינה נשלטת בידי שום גורם אינטליגנטי.

תמונה ראשית: שלט ב"כביש העב"מים" במדבר נוואדה, ארה"ב. תצלום: פיטר אונגר, אימגבנק / גטי ישראל

הערת המערכת: הדברים נכתבו בעקבות המידע שנמסר בפרק על עב"מים בפודקסט של ה"ניו יורקר".

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

2 תגובות על והצלחת תמשיך להתעופף