אימפריה בשקיעה וכעת, השיקום

אין דמוקרטיה ואין צדק אנושי ללא שוויון מלא לכל האזרחים, ואין שוויון בלי זכות הצבעה מובטחת ומוגנת
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

התכנסות המושב השני של הקונגרס השלושים ותשעה יכולה להיות מנוצלת, בצדק, כדי להשמיע מספר מלים כנות על נושא תקופת השיקום (Reconstruction), נושא שכבר נדון לא מעט.

לעתים נדירות היה גוף מחוקק מושא לבקשה עזה יותר, או לשאיפות כנות ובוערות יותר. ולעניין העמוק הזה יש מיטב הסיבות. שאלות בעלות משקל אדיר, שהקונגרס הקודם הותיר ללא הכרעה, חייבות להיות עניין שהקונגרס הנוכחי יתמודד איתו. שום התכתשות פוליטית לא תעזור. הרגע דורש מדינאות.

האם המלחמה האדירה, שהתנהלה בגבורה כה רבה ושהסתיימה בניצחון כה אדיר, תירשם בהיסטוריה ככישלון אומלל, ללא כל תוצאות של קבע – מה שיהיה בגדר בזבוז שערורייתי ומזעזע של דם ושל דמים - עימות שכל מטרתו תהיה בסופו של דבר שליטה, ללא כל ערך לחירות או לציוויליזציה – ניסיון להקים מחדש איחוד בכוח, איחוד שיהיה לעג לעצם מושג האיחוד... או האם, לעומת זאת, כתוצאה הראויה של הניצחון על הבגידה, נזכה לאומה מוצקה, שתיגאל כליל מכל הסתירות ומיני הקיטוב החברתי, אומה שתתבסס על נאמנות, חירות ושוויון: את זאת צריך לקבוע המושב הנוכחי של הקונגרס, לכאן או לכאן.

פרדריק דאגלס

פרדריק דאגלס, תצלום בסביבות גיל 38 (ב-1856), National Portrait Gallery, ויקיפדיה

העבדות, כמו כל יתר מערכות העוולה הגדולות, המושתתת על מעמקי האנוכיות האנושית, ואשר קיימת מזה דורות, לא הרפתה מן הניסיון לשמר את עצמה. היא הפעילה את השפעתה היציבה על כל הסובבים אותה אשר מצדדים בהמשכתה. וכיום היא כה חזקה, שהיא הייתה יכולה להתקיים לא רק ללא חוק, אלא אפילו נגד החוק. מנהגים, אופני התנהגות, הרגלים מוסריים, דת – כולם ניצבים לצדה בכל רחבי הדרום; ואם תוסיפו את הבורות והנטייה לשרת של העבד לשעבר לשכל ולהרגלי הסמכות של האדון, הנה בפניכם התנאים, לא התנאים שהעבדות תשוב לצמוח מתוכם, אלא התנאים שבהם בלתי-אפשרי מבחינת הממשל הפדרלי להרוס את העבדות עד תום. אלא אם כן הממשל הפדרלי יאחז בכוח רודני, עד שיוכל למחות מעל פני האדמה את הסמכויות של המדינות, ולהציב נציג פדרלי בכל צומת דרכים. דבר כזה, כמובן, הוא בלתי-אפשרי לביצוע, ואפילו אם היה ניתן לעשות זאת, הדבר היה לא ראוי. הדרך הנכונה והקלה ביותר היא להביא לכך שהממשל שלנו יהיה עקבי לחלוטין, ולהעניק לכל אזרח נאמן את הזכות לבחור – זכות וכוח שתהיה נוכחת לנצח, ושתקים חומת אש להגנתו.

אחת התוצאות החיוביות רבות הערך של המרידה שהתחוללה [התקוממות מדינות הדרום נגד הממשל הפדרלי, י.מ.] היא הגילוי החשוב של המקור האמיתי לסכנה האורבת לממשל של הרפובליקה האמריקנית. ללא קשר למה שאפשר לסבול בממשלים מלוכניים או רודניים, שום רפובליקה אינה בטוחה אם היא סובלת את קיומו של מעמד בעל זכויות יתר, או אם היא מונעת מאזרחים כלשהם מקרב אזרחיה זכויות שוות ואמצעים שווים לשמור על הזכויות הללו. מה שלפני המלחמה היה בגדר תאוריה היה לעובדה בעקבותיה.

בכל אופן, הקונגרס חייב לפנות כעת למשימה הגדולה הזאת של התחדשות והיטהרות לאומית שלמה, מתוך כוונה מלאה שהפעם העבודה תבוצע באורח יסודי. עצי התרעלה הקטלניים חייבים להיעקר ולהיות מבוראים על שורשיהם, ענפיהם, עליהם, סיביהם, בגוף ובחֶלב הרע שלהם. ברור שהמדינה אינה נמצאת במצב שבו היא מסוגלת להקשיב בסבלנות לבקשות לדחייה, סבירות ככל שיהיו, והיא גם לא תרשה שהאחריות תונח על כתפיים אחרות. הסמכות והכוח עומדים בקנה אחד עם החובה המוטלת. אין שום צללים או עננים המסתירים את הדרך. האמת זוהרת באור בהיר יותר ובחום עז יותר עם כל רגע שחולף, וארץ שנקרעה, ארץ מותשת ומדממת, מתחננת להקלה מסבלותיה ומכאבה.

אם בתחילה היה צורך בזמן, הרי שכעת לקונגרס כבר יש זמן. כל החומרים הדרושים כדי לשקול היטב ולקבל את ההחלטה הנכונה מונחים כעת לפניו. בין אם חברי הקונגרס יביטו במקור המלחמה, במהלכה או בסיומה, ובין אם הם יביטו בלעג בשלום השורר כעת, הם עתידים לגלות שרשרת טיעון אחת בלבד, רציפה ושלמה, לטובת מדיניות רדיקלית של שיקום. אפשר לקבל תירוצים מסוימים למה שלא נעשה במושב הקודם. נשיא בוגדני [אנדרו ג׳ונסון] עמד בדרך כמחסום, ואפשר לראות בקלות כיצד אנשים טובים עשויים להתקשות להודות בדבר כפירה שעירב כל כך הרבה שפלות וחוסר הוקרה. היה זה טבעי שהם יבקשו להציל אותו על ידי השתחוות אליו אפילו כשהוא נטה לצד הלא נכון. אך כעת הכול השתנה. כעת הקונגרס יודע שהוא חייב להמשיך קדימה ללא עזרתו, ואפילו נגד תחבולותיו. למושב הנוכחי יש יתרון עצום על קודמו. בעוד שהקודם בחן וחקר, בידי המושב הנוכחי מצויות העובדות. בעוד שהקודם הודרך על ידי אמונה, הנוכחי יכול להיות מודרך על ידי מה שעיניו רואות. בעוד שהקודם עצר, הנוכחי חייב ללכת קדימה, ובעוד שהקודם כשל, הנוכחי חייב להצליח, ולהעניק לארץ אמצעים שלמים לעומת האמצעים החלקיים שהעניק לה המושב הקודם, כשכל כוונתו של המושב הקודם לא הייתה אלא להציל את הבחירות במספר מחוזות שהיו על כף המאזניים. הקונגרס ההוא ראה מה נכון וצודק, אך לא סמך על הנאורות של ההמונים הנאמנים; אך מה שנסבל מתוך חוסר אמון בעם חייב כעת להיעשות בידיעה שלמה שהעם מצפה לדבר וזקוק לו.

הנושא נדון בכל אסיפה ציבורית משמעותית, וכמעט בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת, בין אם בבית משפט, בבית ספר, בצומת דרכים, בפנים ובחוץ, והאנשים התבטאו באורח ברור לטובת מדיניות רדיקלית. לאחר שהם הקשיבו לנימוקים בזכות פשרה והתגמשות, והקשיבו להם ברחמים, בחוסר סבלנות ואף מתוך דחייה, בכל אשר נפנה נראה שהם התבטאו בהתלהבות הגדולה ביותר כל אימת שנאמרה מלה אמיצה למען שוויון זכויות וזכות הצבעה ללא אפליה. הגישה הרדיקלית, כה רחוקה מלעורר התנגדות, היא כעת הדרכון העממי לכוח ולשלטון. אלו הטעונים בה באורח המר ביותר מגיעים לקונגרס עם התמיכה ההמונית הגדולה ביותר של מצביעיהם, בעוד שהחששנים ואכולי הספקות מגיעים אליו מכוח תמיכה דלה של רוב כחוש, או שהם נשארים בבית.

ברור והגיוני שהמדינות המורדות ניצבות כיום, מבחינת החוק, בדיוק היכן שהן ניצבו כשהן היו מותשות, מובסות, כבושות, ונפלו לרגלי הסמכות הפדרלית כשהן נטולות כל כוח. הממשלים שלהן הופלו, ומנהיגי המרד איבדו את רכושם ואף את חייהם. בשיקום המוסדות של המדינות המרוסקות והמקועקעות הללו, על הקונגרס לפעול כלוח חלק, ולבצע עבודה נקייה. אל לו להסס. כל התחשבות בממשלים הלא חוקיים, החד-צדדיים והקיקיוניים, שהוקמו בחופזה למען המטרה הרעה בהיעדרו של הקונגרס, תהיה בבחינת כניעה מוגת לב לנשיא מובס ובוגדני. הממשלים-לכאורה הללו, שמעולם לא נבחרו על ידי הציבור, ושנמנע מארבעה מיליון בני אדם נאמנים מליטול בהם חלק מכוח הוראה נשיאותית, צריכים כעת לזכות ליחס הראוי להם, כמוסדות של הונאה וכפייה בכוח. ולכן יש להחליף אותם בממשלים אמיתיים ולגיטימיים, שביצירתם יהיו שותפים אנשים נאמנים, שחורים ולבנים.

יחד עם זאת, אין זה מענייני כאן להצביע על הצעדים המדויקים שיש לנקוט, ועל האמצעים שיש ליישם. הציבור פחות טרוד באלו מאשר במטרה הגדולה שיש להשיג. הציבור דורש שיקום שישים קץ למצב הדברים האנרכי במה שהיו המדינות המורדות – שבהן מעשי רצח מחרידים ואף מעשי טבח המוני מבוצעים ממש לנגד עיניהם של חיילים פדרליים. חובה לשים קץ לעניין הנורא הזה. הציבור רוצה שיקום כזה שיגן על האנשים הנאמנים, שחורים ולבנים, יגן על גופם ויגן על רכושם; שיקום שיגרום לתעשייה של הצפון, להון של הצפון ולציוויליזציה של הצפון לזרום אל הדרום, ויגרום לאדם מניו אינגלנד להיות בבית בקרוליינה כמו בכל מקום אחר ברפובליקה. אי-אפשר לסבול כעת שום חומה סינית. יש לפתוח את הדרום לאורו של החוק ולאורה של החירות, ובמושב הזה אנו סומכים על הקונגרס שיבצע את העבודה החשובה הזאת.

הדרך הפשוטה, דרך ההיגיון הישר, לבצע את המשימה, כפי שצוין בראשית הדברים, היא פשוט לקבוע בדרום חוק אחד, ממשל אחד, מערכת משפט אחת, מצב אחיד למימוש זכות ההצבעה, לבני כל הגזעים, מכל הצבעים, באורח זהה. את הצעד הגדול הזה דורשים בכנות וברצינות לבנים נאמנים ושחורים נאמנים, ושני הציבורים זקוקים לו באותה המידה. על התובנה הפוליטית הצלולה לתפוס את מקומה של הדעה הקדומה נטולת ההיגיון, כך שהדבר ייעשה.

המדיניות ששחררה וחימשה את השחורים – שכעת גם קשי ההבנה ביותר רואים בה מדיניות חכמה וראויה – לא הייתה דרישה עזה יותר מהדרישה הנוכחית לזכות ההצבעה. כפי שהייתה הצלחה במלחמה עם צירוף האדם השחור למאמץ, וכישלון בלעדיו, כך יתגלה גם בעתות שלום: האומה תיפול או תעלה ותפרח יחד עם האדם השחור.

למרבה המזל, החוקה של ארצות הברית אינה מבדילה בין אזרחים על בסיס צבע עורם. היא גם אינה מבחינה בין אזרח של מדינה ובין אזרח של ארצות הברית. מובן לכל שאזרחות כוללת את כל זכויותיו של האזרח, בין אם מדובר בזכות ברמת המדינה ובין אם בזכות לאומית. אם החוקה אינה מכירה בהבדלים כאלו, הרי שברור שאין זה מתפקידו של הקונגרס של הרפובליקה האמריקנית לקבוע הבדל כזה כעת. השגיאה של המושב הקודם הייתה הניסיון לעשות בדיוק את זאת, על ידי ויתור על סמכותו להבטיח את הזכויות הפוליטיות של כל קבוצה של אזרחים, מתוך כוונה ברורה לאפשר למדינות המורדות למנוע את זכות ההצבעה מאזרחיהן הלא-לבנים, אם הן תרצינה בכך. הטעות המצערת הזאת חייבת תיקון כעת, והאזרחות המסורסת שניתנה לאזרח השחור חייבת לפנות את מקומה לאזרחות כפי שנקבעה בחוקה של ארצות הברית, המצהירה שאזרחיה של כל אחת מהמדינות ייהנו מהזכויות ומההגנות כאזרחים של מכלול המדינות יחד – כך שמצביע חוקי בכל מדינה יהיה מצביע חוקי בכל המדינות של ארצות הברית.

1866

עם סיום מלחמת האזרחים האמריקנית היה ברור לפעילים למען ביטול העבדות שעתידה של האומה האמריקנית תלוי בהשוואה מלאה של הזכויות בין האזרחים השחורים לאזרחים הלבנים. אחד הקולות הבולטים למען זכות הצבעה מלאה, מיידית, מובטחת וללא מכשולים לכל אזרח אמריקני שחור - עבד לשעבר או מי שנולד חופשי - היה פרדריק דאגלס, עבד לשעבר, עיתונאי, עורך, מסאי, פעיל ציבור ולימים גם דיפלומט. הנואם המבריק השמיע את דעתו מעל אלפי במות ונודע בזכות שלוש האוטוביוגרפיות שהוא פרסם במהלך חייו (1818-1895). בעיני דאגלס, מדינות הדרום בגדו בברית של ארצות הברית, והמלחמה העניקה לאמריקנים הזדמנות להקים מחדש את החברה, המדינה והמסגרות החוקיות לטובת כל האזרחים. זכות ההצבעה ניתנה לשחורים ב-1870, ארבע שנים לאחר המאמר שהטכסט כאן הוא חלק ממנו, אך היא נותרה שברירית ופגיעה עד היום.

תורגם במיוחד ל"אלכסון" על ידי יורם מלצר

תמונה ראשית: דגל ארצות הברית. תצלום: Nico de Pasquale Photography, אימג׳בנק / גטי ישראל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי פרדריק דאגלס.


תגובות פייסבוק