ונדלק הניצוץ

שאלתם את עצמכם אי פעם למה אנשים יצירתיים מזהים, לכאורה, דברים שאחרים מחמיצים? בין אם מדובר בממציאה שמגלה פתרון חדשני לבעיה מוכרת או באמנית שמפרשת מחדש נוף בדרך חדשה, לאנשים יצירתיים רבים יש יכולת מיוחדת למצוא משמעות אפילו בשגרה. מן המחקר עולה כי לא מדובר בצרוף מקרים: הבדלים באופן שבו המוח מתעדף מידע עשויים לעודד חשיבה יצירתית.

בואו נבדוק איך המוח שלכם מתעדף מידע בהקשרים יומיומיים. בכל פעם שאתם פוקחים עיניים, אתם מוצפים במידע חזותי – מידע רב בהרבה מכפי שהמוח מסוגל להתמודד אתו בו זמנית. עם זאת, אתם לא כורעים תחת העומס, הודות למנגנוני תשומת לב מתוחכמים שמסננים את המידע שאינו נדרש לכם. המנגנונים הללו מעניקים לרוב קדימות למידע על פי מה שנדמה כחשיבותו, ערכו או המידה שבה הוא מפתיע ורלוונטי. למשל, אתם עשויים להתפעל מרימון בשל על עץ (משאב חשוב), אבל אם נחש זוחל לפתע בשיחים שמתחת, תשומת הלב שלכם תופנה אליו מיד כי הנוכחות שלו דורשת התייחסות בהולה פי כמה. האבולוציה שכללה את התהליך הזה כדי להבטיח שנגיב במהירות ובדרך ראויה למידע החשוב ביותר; זה עשוי להיות מידע על משאב חשוב ברגע אחד (למשל, הרימונים) אבל ברגע שלאחר מכן זה עשוי להיות מכשול מסוכן (למשל, נחשים). כתוצאה מכך, אנשים נוטים להבחין בדברים דומים בסביבתם. אבל ישנם הבדלים מסקרנים במה שלוכד את תשומת הלב של כל אחד מאיתנו. וכאן נכנס לתמונה המחקר.

הארנב הירוק במנהרה, בועז ארד

העבודה שלי בוחנת את הדרכים שבהן אנשים יצירתיים מתעדפים מידע באופן שונה מחבריהם היצירתיים פחות. באחד המחקרים שלנו, שותפיי ואני השתמשנו במטלה קלאסית כדי לראות כיצד מגיב המוח לסוג אחר של מידע בעל חשיבות רבה: מידע מפתיע. המשתתפים האזינו לצלילים שבעיקר חזרו על עצמם, כשדי פעם שולב בהם צליל ״מפתיע״, בזמן שפעילות המוח שלהם הוקלטה באמצעות מכשיר אא״ג. לרוב, התגובה במוח לגירוי יוצא הדופן הייתה עלייה ברורה וחדה בפעילות העצבית, הידועה כ-P300, ומעידה על הפתעה. אבל אצל היצירתיים? העלייה הזו בולטת פחות.

נראה כי אנשים יצירתיים אינם תופשים מידע חריג כחריג במיוחד. יתכן כי הדבר משמש יתרון גדול לחשיבה יצירתית, כי הוא מטשטש את הגבול בין מה שאופייני לבין מה שחריג, ומאפשר לשקול רעיונות בלתי רגילים

במילים אחרות, נראה כי אנשים יצירתיים אינם תופשים מידע חריג כחריג במיוחד. יתכן כי הדבר משמש יתרון גדול לחשיבה יצירתית, כי הוא מטשטש את הגבול בין מה שאופייני לבין מה שחריג, ומאפשר לשקול רעיונות בלתי רגילים – וגם מבטיח כי החלקים הברורים ביותר מאליהם בבעיה אינם לוכדים את מירב תשומת הלב.

הרעיון שלפיו יצירתיות ותשומת לב קשורות אינו חדש. כבר מזמן התברר במחקרים כי יש קשר בין יצירתיות לסוגים שונים של תשומת לב, ובכלל זה להפרעת קשב היפר אקטיבית, לתשומת לב רחבה ולא ממוקדת ולמה שמכונה תשומת לב ״מחלחלת״ – כלומר למסנני תשומת לב פחות יעילים, שבאמצעותם גם מידע שאינו רלוונטי ״מחלחל״ פנימה. מן המחקר שלנו עולה כי ההבדלים הללו בתשומת הלב עשויים להעיד על צורות שונות שבהן המוח מתעדף מידע חושי – תהליך המוּנע בכוחו של דופמין ומכונה incentive salience attribution (תהליך המייחס לדברים חשיבות על פי התגמול המצופה מהם).

בתהליך זה מידע חושי גולמי מקבל משמעויות באורח בלתי מודע, ואלה קובעות אם הוא ראוי לתשומת לב, כך שמידע מסוים בולט יותר מאחר. תהליך זה קשור הדוקות לתשומת לב, אבל גם ממלא תפקיד מרכזי במחשבות והתנהגויות המניעות לפעולה בתגובה למידע משמעותי. ההיבט המניע הזה הוא כנראה המפתח להבנת האופן שבו תהליכים של הענקת בולטות תומכים בחשיבה יצירתית.

מספר תאוריות הנוגעות לתשומת לב – כמו הרעיון שלפיו לאנשים יצירתיים ישנו ״פילטר דולף״ – עוזרות להסביר למה אנשים יצירתיים מבחינים במידע חדש, אבל לא מדוע הם מונעים על ידו. נראה כי תודעה יצירתית נמשכת באופן בלתי נמנע למידע חדש ולא שגרתי. עמיתי ג׳ונתן שוּלר (Schooler) ואני סבורים כי המשיכה הזו מונעת על ידי המאפיינים מעוררי המוטיבציה של הבולטות. כשמידע בלתי שגרתי מסומן, הוא פועל כמו מגנט, ומכריח את האנשים הללו לבדוק אותו. הבדיקה הזו מגבירה את הסיכוי שמידע חדש יהפוך לחלק מתהליך פתרון הבעיות היצירתי, ויעורר רעיונות חדשניים.

מה שבשליטתנו ומה שלא בשליטתנו: "סערת שלגים: ספינת קיטור ביציאה מנמל" (1842), ג'וזף מ' וו' טרנר, Tate Britain, תצלום: ויקיפדיה

מסגרת זו מציעה דרך חדשה להבנת התכונות היצירתיות והמצבים היצירתיים גם יחד. במונח תכונות יצירתיות אני מתכוונת להבדלים עקביים ביצירתיות שאנחנו רואים כשאנו משווים בין יחידים. המחקר מצביע על כך שהאופן שבו אדם מעבד את מהות המידע – מערכת הענקת החשיבות של המוח – שונה באופן שיטתי בין אדם לאדם. למשל, אנשים סוציופתיים או אוטיסטים מפגינים לעתים קרובות דפוסי הענקת חשיבות אחרים, כלומר הם נמשכים באורח טבעי לפרטים שאינם שגרתיים. למשל, אוטיסטים נוטים לשים לב פחות לפנים ולאותות חברתיים, כמו לאן האדם מביט, אבל שמים לב יותר לאובייקטים מכאניים או לאובייקטים הקשורים לתחומי העניין האישיים שלהם. באופן דומה, אנחנו סבורים כי וריאציות במערכת הענקת החשיבות משפיעה כנראה על האופן שבו אנשים מסוימים מבחינים בבלתי צפוי ואז שוקלים אותו, ומעדיפים באורח טבעי את החשיבה המקורית היצירתית.

אז הבה נבחן לעומק מצבים יצירתיים – אותם פרצים ספונטניים של יצירתיות העשויים להתרחש בכול רגע. אפילו האנשים היצירתיים ביותר אינם תמיד במצב יצירתי, והם גם לא מפגינים יצירתיות בכל מצב. אבל ברגעים של תובנה יצירתית, היבטים פחות מובנים מאליהם של בעיה יכולים פתאום להתבלט ולהוביל לאותו רגע ״אאוריקה״ רגש, כשנוצרים חיבורים חדשים. מצד שני, רעיונות שאינם יצירתיים עולים לעתים קרובות כשמישהו אינו מסוגל לראות מעבר לברור מאליו, ונתקע בדפוסים מוכרים. כאן באים לידי ביטוי המחסומים הנפוצים של היצירתיות, ובכלל זה קיבעון תפקודי – הטיה קוגניטיבית שמונעת מאנשים לראות שימושים חלופיים לאובייקטים או פתרונות חלופיים לבעיות.

כשתשומת הלב נלכדת על ידי היבט של בעיה או מצב אשר לרוב הוא אינו מרכזי או רלוונטי, זה מפני שמערכת הענקת החשיבות סימנה מידע בלתי שגרתי לעיבוד נוסף, וסללה את הדרך לתובנה יצירתית

אנו סבורים כי תפקודה של מערכת הענקת חשיבות ממלא תפקיד מכריע במצבים השונים הללו. כשתשומת הלב נלכדת על ידי היבט של בעיה או מצב אשר לרוב הוא אינו מרכזי או רלוונטי, זה מפני שמערכת הענקת החשיבות סימנה מידע בלתי שגרתי לעיבוד נוסף, וסללה את הדרך לתובנה יצירתית. לעומת זאת, חסמים יצירתיים, כמו קיבעון תפקודי, עשויים להופיע בשל הענקת חשיבות ״אופיינית״, שבה המערכת מסמנת לצורך בחינה רק את המרכיבים הבולטים והמובנים מאליהם ביותר של בעיה.

חשבו על התובנה המפורסמת של איזק ניוטון בנוגע לכבידה. על פי הסיפור, ניוטון ראה תפוח נושר מעץ – דבר שמרבית בני האדם היו רואים בו התרחשות טריוויאלית. עם זאת, באותו רגע, הוא ראה את נשירת התפוח כחשובה, והדבר גרם לו לחשוב על כך יותר לעומק. בחינת החשיבות האפשרית של התרחשות שהיא לכאורה בלתי רלוונטית הובילה לקישור פורץ דרך: שאותו כוח הגורם לתפוח לנשור משפיע גם על גופים שמיימיים כמו הירח.

גם הוא נצפה נופל מעץ, לפני ניוטון ועד ימינו - אבל ניוטון ראה אחרת, שבר את המחסום של המובן מאליו. תצלום: אמירול אסלאם

בדוגמה הזו, מוח של האדם היצירתי סימן מידע בלתי שגרתי או ״לא רלוונטי״ כמשמעותי, והביא אותו לבחון אותו הלאה. החקירה הזו אפשרה לו לשקול רעיונות ואסוציאציות פחות ברורים שאחרים התעלמו מהם, והגדילה את הסיכוי לתובנה יצירתית. שימו לב כיצד המידע שמסומן אינו חייב בהכרח להיות קשור לבעיה הנבדקת: ערכו נמצא בקשרים הפוטנציאליים שהוא עשוי לעורר, אלה המובילים לתוצאות חדשניות ובלתי צפויות. תהליך דומה מתרחש כנראה בהקשרים אמנותיים, כמו כאשר ציירת, מוזיקאית או יוצרת קולנוע רואות פרט שאינו רלוונטי לכאורה כבעל משמעות. למשל, אמנית עשויה למצוא את עצמה מהופנטת מול צל שמטיל אובייקט, ולהתעניין בו יותר מאשר באובייקט עצמו. הדבר עשוי לשמש השראה לסדרה של יצירות הבוחנות את היופי החבוי של הצללים.

עולה האפשרות כי ניתן 'להפעיל' מצב כזה ואולי גם להוביל לחשיבה יצירתית. אף שאין לכך ראיות ישירות, ישנן מספר דוגמאות שרומזות על אפשרות כזו

מן המחשבה על תפקוד חריג של הענקת משמעות כעל מצב, עולה האפשרות כי ניתן ״להפעיל״ מצב כזה ואולי גם להוביל לחשיבה יצירתית. אף שאין לכך ראיות ישירות, ישנן מספר דוגמאות שרומזות על אפשרות כזו.

אחת הדוגמאות מגיעה מאנשים החולים במחלת פרקינסון, ובמיוחד חולים שמקבלים טיפול בדופמין. אצל אלה התגלו תסמינים האופיניים לתהליך הענקת חשיבות יוצא דופן; הם מדווחים לעתים כי הם חווים את העולם כשופע משמעות יוצאת דופן, שבה אפילו מידע טריוויאלי ובלתי רלוונטי נראה כאילו יש בו משמעות נסתרת. קו מחקר נפרד מראה כי חולים המטופלים נגד מחלת פרקינסון עשויים לחוות התפתחויות אמנותיות פתאומיות או דחף ליצירה. נשאלת השאלה אם תהליך הענקת משמעות יוצא דופן בחולים אלה מניע את הדחף האמנותי.

סוגים מסוימים של חוויות יומיומיות עשויים גם הם להשפיע על האופן שבו המוח מעניק חשיבות. למשל, ישנם סוגים של אמנות ויזואלית, כמו יצירות מופשטות או סוריאליסטיות, שמשבשות את אופן הראייה הרגיל על ידי יצירת פרדוקסים וקונפליקטים ויזואליים שאינם מתרחשים בטבע. אנחנו סבורים כי אופייה יוצא הדופן הזה של האמנות המופשטות מעודד את המוח להיכנס למצב שונה, המרופף את התחזיות התפישתיות הרגילות שלו כדי להתאים לקלט החושי יוצא הדופן. תמיכה ברעיון זה אפשר למצוא בגילוי של המעבדה שלנו, כי צפייה באמנות מובילה לסוג של תוצאות שאנו סבורים כי הן קשורות לעיבוד חריג של תמריצים – ובכלל זה יצירתיות. כעת אנו מתכוונים לבדוק אם תהליכי הענקת חשיבות אחראיים להשפעה המניעה של אמנות על תוצאות אלה.

דוגמה נוספת שבה יצירתיות ועיבוד בלתי שגרתי של חשיבות נפגשות היא בהקשר של שימוש בקנאביס. משתמשים רבים טוענים כי קנאביס מעורר בהם יצירתיות, עוזר להם לחשוב מחוץ לקופסה ומעלה בהם רעיונות מקוריים. תפישה זו עשויה להיות קשורה ליכולת של קנאביס לעורר תהליכי הענקת חשיבות חריגים, שהוכח כי הם מניעים חלק מן ההשפעות הנוספות המקושרות לצריכת החומר. אולם, את הקשר בין יצירתיות לקנאביס קשה מאוד לאתר בתנאי מעבדה. רוב המחקר המדעי הבוחן יצירתיות וקנאביס התמקד בסוגים מסוימים מאוד של חשיבה יצירתית – כמו אלה שניתן לאתר במשימות במעבדה שבהן משתתפים חייבים להעלות כמה שיותר רעיונות במשך זמן מוגבל. משימות אלה נסמכות בכבדות על שליטה קוגניטיבית, שהיא היכולת להתמקד ולסנן מידע שאינו רלוונטי. סוג כזה של מחשבה עשוי לעמוד בסתירה עם סגנון תשומת הלב בזורם והפתוח המקושר עם תהליכי הענקת חשיבות חריגים. לכן, יתכן כי המחקר הקיים מסתיר את ההשפעות הנרחבות יותר של קנאביס על חשיבה יצירתית.

"זוג נעליים", וינסנט ואן גוך (1886). מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם

מה שעשוי להיראות כמידע שאינו רלוונטי יכול בעצם להציע יתרון הסתגלותי, ולהוביל לתובנות בלתי צפויות. מנקודת מבט כזו, ייחודם של אנשים יצירתיים נובע מהיכולת שלהם לתפוש ולתעדף מידע בדרכים ייחודיות, המקבלות את החריג והבלתי צפוי

הדבר מוביל אותנו לעניין מכריע: מושג היצירתיות הוא רחב ורב-היבטים. תחת מטריית ״היצירתיות״, חוקרים זיהו שני סוגים עיקריים של תשומת לב. אחד מאלה, שתואר קודם, הוא תשומת הלב המחלחלת, המקושרת להישגים יצירתיים של ממש. הסוג האחר של תשומת הלב מאופיין על ידי מיקוד הנשלט במידה רבה מאוד. אנשים שזה סגנון תשומת הלב שהם מצטיינים בחסימת הסחות דעת ויכולים להפנות את תשומת לבם מדבר לדבר על פי צרכי המטלה שלפניהם. וזוג כזה של תשומת לב הוא לעתים קרובות מנבא חזק של הצלחה במטלות יצירתיות במעבדה, בעיקר אלה שתחומות בזמן ותובעת העלאה מהירה של רעיונות רבים.

מסגרת הענקת החשיבות האופיינית שלנו תואמת בצורה הטובה ביותר לסגנון תשומת הלב המחלחלת ולכן סביר שהיא מסוגלת להסביר את הביצועים היצירתיים בתחומי האמנות ולחזות הישגים יצירתיים בחיים. על ידי הבחנה בין שני סוגי תשומת הלב, אנו יכולים להבין טוב יותר את הדרכים המגוונות שבהן היצירתיות באה לידי ביטוי ולהתאים את הגישות שלנו למחקר ואימוץ יצירתיות בהקשרים שונים.

המחקר שלנו לוקח צעד לאחור ומציע התבוננות חדשה במה שנתפש מסורתית כי תפקוד עצבי ״נורמלי״. לעתים קרובות אמנם יעיל להתמקד במידע הרלוונטי ביותר, אבל לעתים הדבר עשוי להגביל את הפוטנציאל היצירתי. לעומת זאת, מה שעשוי להיראות כמידע שאינו רלוונטי יכול בעצם להציע יתרון הסתגלותי, ולהוביל לתובנות בלתי צפויות. מנקודת מבט כזו, ייחודם של אנשים יצירתיים נובע מהיכולת שלהם לתפוש ולתעדף מידע בדרכים ייחודיות, המקבלות את החריג והבלתי צפוי.

מדליין גרוס (Gross) היא עוזרת מחקר במעבדת META (זיכרון, רגשות, מחשבה ומודעוּת) באוניברסיטה של קליפורניה בסנטה ברברה. עבודתה משתמשת בגישות ניסוייות בתחום הנוירו-ביולוגיה כדי להבין הבדלים אישיים בתכונות חיוביות וכדי לפתח אסטרטגיות לקידומן.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תרגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך "גוונים של ערב" (1911), אוסקר בלומנר. תצלום: Google Art Project, ויקיפדיה