זאת לא הדמוקרטיה

ההבחנה הזו – בין הדמוקרטיה ללאום – היא מכרעת להבנת המתרחש בכל הקשור לממשל עצמי על פני הכוכב הזה.

זוהי הבחנה שאנו עורכים לעתים נדירות בלבד. כשאנשים בעולם מדברים על מצבה של הדמוקרטיה, אנחנו מתכוונים כמעט תמיד לרמה הלאומית. אנחנו רואים זאת בכל שנה, כאשר צוותי חשיבה ועמותות מדווחים ומדרגים את מצבה של הדמוקרטיה – הבחינה היא של ממשלות לאום בלבד.

ראו למשל את International IDEA, ארגון בין-ממשלתי שבסיסו בשוודיה, ואשר תומך בבחינות ודמוקרטיה בעולם. בדו״ח שלו מספטמבר 2024 שכותרתו ״מצב הדמוקרטיה בעולם״, הארגון מכריז כי הדמוקרטיה עדיין בירידה משום שרק אחת מכל ארבע מדינות הפכה לדמוקרטית יותר, ואילו ארבע מתוך תשע מדינות הפכו לפחות דמוקרטיות. הארגון גם ציין כי באחת מחמש מערכות בחירות כלל ארציות המפסידים מערערים כעת, וכי ממוצע האזרחים הטורחים להצביע בעולם ירד בעשר נקודות האחוז (מ-62.5 אחוזים ל-55.5 אחוזים) בחמש עשרה השנים האחרונות.

יש הטוענים כי כי הדמוקרטיה נמצאת בירידה כבר חמש עשרה שנה ברציפות, מאחר ששיעור האוכלוסייה החי במדינות שהופכות לאוטוקרטיות גבוה  משיעור האוכלוסייה החי במדינות העוברות תהליך דמוקרטיזציה

באופן דומה, הארגון Freedom House שבסיסו בוושינגטון הבירה, מצביע על מספר גדל של מדינות לאם שבהן הבחירות בעיתיות או שמתנהלים בהם עימותים צבאיים כדי לציין כי זו השנה ה-18 ברציפות שבה ישנה ירידה בכוחה של הדמוקרטיה. ובדו״ח לשנת 2024, צוות החשיבה הבינלאומי Varieties of Democracy הפועל בשוודיה, אומר כי הדמוקרטיה נמצאת בירידה כבר חמש עשרה שנה ברציפות, מאחר ששיעור האוכלוסייה החי במדינות שהופכות לאוטוקרטיות גבוה  משיעור האוכלוסייה החי במדינות העוברות תהליך דמוקרטיזציה.

הוגו צ'אבס מצביע, אבל החל בימיו ועד היום מדינת הלאום ונצואלה מתחסלת, ואין בה דמוקרטיה לאומית. תצלום: וילסון דיאס, ABr, ויקיפדיה

אמנם, המגמות ברמת המדינה אינן מבשרות טוב. אבל הן מציירות תמונה בלתי מושלמת ומטעה של מצב הדמוקרטיה על פני כדור הארץ, בשל שלוש סיבות עיקריות.

הראשונה די ברורה. דמוקרטיה היא ממשל עצמי, עניינים של האנשים הפשוטים המנהלים את חייהם שלהם. ורוב הדמוקרטיות על פני האדמה מתקיימות במקום שבו רוב בני האדם מנהלים את שגרת חייהם בקהילות המקומיות, ולא ברמת המדינה.

שנית, הדירוגים הגלובאליים הללו של הדמוקרטיה נשענים בכבדות על חירות, שהן רק אחד מתהליכי הדמוקרטיה. כן, האמון וההשתתפות בבחירות יורדים, אבל צורות אחרות של דמוקרטיה – שבהן אנשים עצמם מקבלים החלטות ולא מאצילים כוח בידי נציגים נבחרים – גדלות.

חשבו על ארבע הצורות הבאות:

דמוקרטיה ישירה – שבה אנשים מצביעים כדי לקבל חוקים או לתקן את החוקה באמצעות משאל עם, והיא כעת חלק מן הממשלה ביותר ממחצית המדינות. אבל תהליכים כאלה משמשים בעיקר ברמה המקומית והאזורית, כפי שעולה מן הדו״ח Global State of Direct Democracy.

דמוקרטיה השתתפותית – שיש בה כלים המאפשרים לתושבי שכונות או אזורים אחרים לבנות בעצמם תקציבים ותוכניות פיתוח, והיא מתפשטת במהירות מאז השקתו של כלי כזה בשנת 1990 בפורטו אלגרה שבברזיל. הארגון הבינלאומי People Powered הפועל להעצמת אנשים לדמוקרטיה והשתתפות, מדווח כי יותר משבעת אלפים תקציבים, בעיקר בערים ובבתי ספר מקומיים, כבר גובשו באמצעות התהליך המשותף של יצירת תקציב.

דמוקרטיה דיונית – הפכה לכל כך פופולרית בשנים האחרות, שהעוסקים בה מדברים על ״גל דיוני״. רוב הצורות הפופולריות של דמוקרטיה כזו הן אסיפות עם – גופים של אנשים מן השורה הנבחרים בהצבעה במקום או בהגרלה ולא בתהליך בחירות. בוועידה בינלאומית של רשת  Democracy R&D שנערכה לאחרונה, משתתפי הפאנל העריכו כי כאלף אסיפות עם כאלה נערכו כדי לדון ולמצוא פתרונות לאתגרים קשים, רובם ברמה המקומית.

דמוקרטיה דיגיטלית – משמשת בכל העולם, לעתים קרובות ברמה המקומית, כדי לאפשר לאזרחים מן השורה להעלות הצעות, לפתח מדיניות ולנהל את הקהילות שלהם. אחד מכלי הדמוקרטיה הדיגיטלית המוכרים ביותר הוא Decidim, פלטפורמה דיגיטלית פתוחה שפותחה על ידי העיר ברצלונה, ומשמשת כעת מאות רשויות מקומיות ומוסדות בעולם.

מדינות לאום נמצאות בנסיגה, בלי קשר לשיטות הממשל שלהן. הסימנים לכך מתפרשים לעתים קרובות מדי כירידה בכוח הדמוקרטיה אבל בעצם אלה ראיות לדבר מה גדול ומהותי הרבה יותר

אבל מעבר לצמיחה הזו של פרקטיקות דמוקרטיות מקומיות, ישנה סיבה גדולה יותר לכך שאנחנו טועים בהבנת מצבה של הדמוקרטיה: מדינות לאום נמצאות בנסיגה, בלי קשר לשיטות הממשל שלהן. הסימנים לכך מתפרשים לעתים קרובות מדי כירידה בכוח הדמוקרטיה אבל בעצם אלה ראיות לדבר מה גדול ומהותי הרבה יותר.

מדינות לאום בכל העולם – דמוקרטיות או יותר סמכותניות – נמצאות במשבר, ומנהיגיהן מאבדים את היכולת לשלוט במדינות שלהם. ארצות הברית, כמדינה, נמצאת בסכנת התפרקות. וכך גם רוסיה, שהסתבכה במלחמה עם אוקראינה, וסובלת מירידה ארוכת טווח בבריאותם ותוחלת חייהם של תושביה. גרמניה מאבדת את הדינמיות והלכידות שלה, זה ברור, אבל כך גם סין, הסובלת מחובות גדולים, אוכלוסייה מזדקנת, שחיתות עמוקה ודיקטטור – שי ג'ינפינג – ההולך ונעשה מבודד יותר.

שני אזרחים אוקראינים: בעוד מדינת לאום סלבית אחת שוקעת (רוסיה), אחרת (אוקראינה) קמה כדמוקרטיה, גם תוך מלחמת קיום. תצלום: יורי בחמאט

למה זה קורה?

״ההתפתחות העצומה ביותר של תקופתנו, היא היחלשותן של מדינות הלאום: אי היכולת לעמוד מול הכוחות המנוגדים של המאה ה-21, והאובדן המוחלט של ההשפעה על נסיבות החיים של בני האדם״, כותב הסופר והחוקר הבריטי ראנה דסגופטה בספרו After Nations. ״סמכות פוליטית לאומית נמצאת בירידה, ומאחר שאיננו מכירים סוג אחר של סמכות, נדמה שזהו סוף העולם״.

מדינות הלאום הוכיחו שהן אינן מסוגלות להתמודד עם כוחות ואיומים כלל עולמיים – שינוי האקלים, זרימת הון, פיתוחים טכנולוגיים, מחלות, טרור דתי. אם כבר, מדינות לאום החריפו את הבעיות הללו

מדינות לאום אינן מסוגלות פשוט להתעצם או להיחלש מעצמן בעולם של המאה ה-21. במבט מעלה, מדינות הלאום הוכיחו שהן אינן מסוגלות להתמודד עם כוחות ואיומים כלל עולמיים – שינוי האקלים, זרימת הון, פיתוחים טכנולוגיים, מחלות, טרור דתי. אם כבר, מדינות לאום החריפו את הבעיות הללו, ומסרו יותר ויותר כוח (וגם יכולת ניטור ועיקוב שהייתה בעבר בידי המדינה) למוסדות בינלאומיים כמו חברות טכנולוגיה גדולות ממדינתי, קליפורניה.

במבט מטה, מדינות הלאום כבר אינן מסוגלות לאחד את תושביהן. במקום זאת, מנהיגים לאומיים מנצלים שוב ושוב מחלוקות כדי לשמור על כוחם. כמעט כל המלחמות מתרחשות בין קבוצות של אנשים בתוך מדינות לאום שמתפרקות. רבות ממלחמות האזרחים הללו הפכו לבינלאומיות על ידי מדינות לאום אחרות, בניסיון לנצל יתרונות קצרי מועד. הדוגמה הנוראה ביותר היא מלחמת האזרחים הנוכחית בסודן, שמתודלקת על ידי רוסיה ואיחוד האמירויות, וכתוצאה ממנה נעקרו מיליונים, מאות אלפים מתו ברעב והעיר חרטום נהרסה כליל.

מנהיגים של מדינות לאום דמוקרטיות ואוטוקרטיות גם יחד מוצאים זרים כשעירים לעזאזל, בעיקר מהגרים, ונשבעים להפעיל כוח עריץ. אבל מופעים סמכותניים כאלה הם בעצם סימנים של ייאוש וחולשה

מלחמה אינה הכלי היחיד שמדינת הלאום משתמשת בו כדי להיאחז בכוחה המתפוגג. מנהיגים של מדינות לאום דמוקרטיות ואוטוקרטיות גם יחד מוצאים זרים כשעירים לעזאזל, בעיקר מהגרים, ונשבעים להפעיל כוח עריץ. אבל מופעים סמכותניים כאלה הם בעצם סימנים של ייאוש וחולשה.

החלל שנותר בשל היחלשות מדינת הלאום הוא מפחיד, בשל האלימות העשויה לפרוץ כשתשתית ניהול העולם שלנו תקרוס. אבל אותו חלל הוא גם הזדמנות אדירה לדמוקרטיה, ולצורות הדמוקרטיה שנעשה שבהן שימוש תכוף יותר ויותר ברמה המקומית.

ילדה מביטה מבעד לחלון באיזמיר. מי יקבע איך היא תחיה? כמה יינתן לה להשתתף בקביעת גורלה? שאלה של דמוקרטיה. תצלום: קונסטנטינוס קוליאס

מרשים לראות כי הדמוקרטיה מוצאת דרכים לגדול אפילו בתוך מדינות לאום סמכותניות עוינות. תורכיה, שיש לה ראש ממשלה דתי וסמכותני, חוותה גל של השתתפות דמוקרטית בערים, בעיקר באנקרה ואיזמיר. בסוריה, הנשלטת בידי רודן אכזר, ישנם מחוזות דמוקרטיים לאורך הגבול עם תורכיה. במיאנמר, על אף דיכוי מצד שליטיה הצבאיים, צומחות צורות חדשות של ממשל עצמי מקומי.

מדינת הלאום המודרנית היא בת פחות ממאה שנה. ואין ספק שהיא פגיעה. והדמוקרטיה – בעיקר צורות הדמוקרטיה שמניעים אנשים מן השורה והן נמצאות כעת בעלייה ברמה המקומית – היא ההימור המוצלח ביותר שלנו להחלפת השיטה הזו

מתקפות על הדמוקרטיה תורמות גם הן למעמדה. באוקראינה, באמצעה של פלישת ולדימיר פוטין, ניתן למצוא גל של תוכניות מקומיות שאפתניות לשיקום הערים בדרכים דמוקרטיות ובנות קיימא יותר.

ברחבי תבל, איגודי ערים פועלים ביחד כדי לטפל במשבר האקלים, עוני ובעיות אחרות שמדינות לאום כושלות אינן פותרות ובעצם מחמירות. שיתופי הפעולה הללו, שלעתים קרובות משלבים תהליכים דמוקרטיים עם מומחיות טכנוקרטית, מציעים דרך לעתיד מוצלח יותר, שבו ממשלים מקומיים חזקים ודמוקרטיים יותר מטפלים בבעיות שלהם, ביחד.

חזון הממשל המקומי-הגלובאלי כתחליף למערכת מדינות הלאום עשוי להיראות למזלזלים כבלתי אפשרי, אבל רעיון מדינת הלאום צץ רק בשנת 1648, ומדינת הלאום המודרנית היא בת פחות ממאה שנה. ואין ספק שהיא פגיעה.

והדמוקרטיה – בעיקר צורות הדמוקרטיה שמניעים אנשים מן השורה והן נמצאות כעת בעלייה ברמה המקומית – היא ההימור המוצלח ביותר שלנו להחלפת השיטה הזו.

ג׳ו מאתיוז הוא בעל טור ב-Zócalo Public Square ומייסדו של כתב העת Democracy Local.

Published in Alaxon by special permission from Zócalo Public Squareתורגם במיוחד ל"אלכסון" על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך: "הבר של מק'סורלי" (1912), ג'ון פרנץ' סלואן, Detroit Institute of Arts. תצלום: ויקיפדיה