זה הזמן לחינוך מחדש

שישה כלים מעולם החדשנות העסקי לטובת המרקם בין חינוך, תרבות וכלכלה
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

העולם שהכרנו השתנה. בשפת החדשנות היינו אומרים שאנחנו בעיצומה של תקופת שיבוש (Disruption). המנטרות המוכרות להתמודדות ברגעי משבר, בתנאים של אי ודאות, והצורך בכלים של עמידות וחוסן פנימי – מהדהדות כמעט בכל מקום. אבל התבוננות מעמיקה ואינטרוספקטיבית על האופן שבו אנחנו מנהלים ומתנהלים במשבר, מגלה שיש בכוחנו לנפץ תבניות ופרדיגמות לא מעטות בכל תחומי חיינו, מחינוך ועד תרבות וכלכלה. זה הזמן לשינוי לא רק ברמה האישית – זה הזמן להמציא מחדש אפילו את הפלטפורמות.

כדי להתחיל ממקום בריא, עלינו להסכים להיות שפני הניסיון של עצמנו. בואו נחליט שזו שנת פיילוט. שנת הטעויות והתעיות. נצא מנקודת הנחה שלא הכל יצליח, שכל דרך שתיבחר תגרור ביקורת, ויחד עם זאת – אם הצעה או מחשבה אחת שנתנסה בה בהעתקת חשיבה עסקית חדשנית אל מערכות חינוך ותרבות תצלח – דיינו.

בבסיס המחשבה הראשונית עומדת ההנחה כי חינוך, תרבות וכלכלה חד הם. ההפרדה הדיכוטומית הנוכחית, בין מורים המלמדים בפלטפורמות "זום" על פי ערכים של המאה ה-20, לבין אמנים ויוצרים מובטלים, המשוועים לעשייה והשפעה, וכלכלה העומדת במקומה – היא הטריגר למחשבות הבאות. אציע כאן שש אסטרטגיות מעולם החדשנות, העשויות להיות מצע לחשיבה אחרת באינטגרציה הנדרשת כעת יותר מתמיד בין עולם החינוך והתרבות:

משך הקשב והריכוז התקצר פלאים, אך בניית מערכות השיעורים לא השתנתה בהתאם. השיעורים נותרו באורך מלא והם מותאמים למצב שבו לקשר הבינאישי היה תפקיד עיקרי

Customization – שעתוק השיעורים הפרונטליים למרחב הדיגטלי באותה מתכונת של יחידת הוראה באורך 45 דקות, נעשתה ללא חשיבה ביקורתית מספקת וראוי לתת עליה את הדעת מחדש. משך הקשב והריכוז של הדור הצעיר (ולא רק שלו) התקצר פלאים, אך בניית מערכות השיעורים לא השתנתה בהתאם. השיעורים נותרו באורך מלא והם מותאמים למצב שבו לקשר הבינאישי היה תפקיד עיקרי. על הקשר בין למידה איכותנית למרכיב האינטראקציה החברתית נכתב רבות, וכעת חסר בשיעורים מרכיב ההיזון החוזר החיוני כל כך, לא רק בין מורה לתלמיד אלא בין התלמידים לבין עצמם (זה לא סוד שמורה שמנסה להספיק את החומרמעביר את התלמידים למצב ״השתק״). תארו לעצמכם עולם שבו השיעורים מתקצרים? לומדים מתמטיקה בשיעורים שאורכם 20-30 דקות בלבד? לא פעם אחת ביום אלא פעמיים... אגב מומלץ בחום לנסות לקצר כך זמני ישיבות עסקיות. ההרגל לקבוע פגישה הנמשכת שעה אינו הולם את צרכי השעה. נסו לתחום פגישה עסקית מראש לחצי שעה או 45 דקות, ותגלו שהפגישה אפקטיבית ומדויקת יותר.

סקייטבורד, שקיעה

פיזיקה, ריקוד והעצמה אישית. תצלום: תום מורבי

האם מערכת החינוך מנסה להספיק ללמד את מה "שצריך" – כלומר, רשימה שאינה מתחדשת תמיד בהתאם לשינויים בעולם? להכשיר אזרחים צייתנים? לתת לתלמידים כלים שיאפשרו להם לחשוב אחרת, גם על המערכת שממנה הם צמחו?

Bisociation – האם זה אינו הזמן המתאים ביותר לחבר בין משרד החינוך למשרד התרבות והכלכלה? חשבו על אותם אמנים, יוצרים, במאים, שחקנים, מנצחים ונגנים שכבר שבעה חודשים הם מחוסרי עבודה. האם אין כאן הזדמנות להחיל אסטרטגיית "בי-אסוציאציה" בחשיבה? אסטרטגיה עסקית, הקוראת לחיבורים חדשים במערכת אשר יוצרים מוצר או שירות חדש. דמיינו את בתי הספר מזמינים את היוצרים הללו מדי שבוע, משבצים אותם במערכת השעות, כפעולה יזומה של חיבור מחודש בין משרד החינוך לתרבות וכמנוע לצמיחה כלכלית. לא עוד "שעת אמן ברבעון״, אלא הזדמנות להפוך את מפגשי האמנים לאלמנט חיוני וקבוע במערכת. עולה כאן שאלה הרבה יותר מהותית: מה תפקידו של החינוך?  האם אנחנו "קונים" מידע או "מקנים" ידע? מהו "המתח" המאוזן בין לימוד "חומר" לבין הקניית כלים לחשיבה ביקורתית? האם מערכת החינוך שאלה את עצמה מה מטרתה העמוקה? האם היא מנסה להספיק ללמד את מה "שצריך" – כלומר, רשימה שאינה מתחדשת תמיד בהתאם לשינויים בעולם? להכשיר אזרחים צייתנים? לתת לתלמידים כלים שיאפשרו להם לחשוב אחרת, גם על המערכת שממנה הם צמחו? אניח לכם, הקוראים, לענות.

Globalization – באותה נשימה, בואו נפתח את שערינו למחשבה מקורית על סיורים וירטואליים. ביקור במוזיאון, שהיה בעבר קשה ומסורבל עבור צעירים המתגוררים בפריפריה, מתאפשר כעת בלי לצאת מהבית. וכך גם ביקור בתיאטרון. דמיינו צפייה משותפת בהצגה שלא חלמנו שילדנו יחשפו אליה, או קונצרט קצר ומוסבר שמנגנת התזמורת הפילהרמונית והמגיע מדי שבוע אל מסך הלימודים. עידן הדיגיטציה מעמיד אתגרים מורכבים, אבל גם הזדמנויות אדירות נוספות: לראשונה, כולנו יכולים להצטרף לסיורים וירטואליים מודרכים במוזיאונים בכל בעולם, לצפות בהצגות בברודווי, להאזין לאופרה במטרופוליטן וליהנות מאלפי מוסדות תרבות בינלאומיים. פינה שבועית שתוקדש להיכרות עם עולם התרבות הגלובאלי, תהיה מתנה נפלאה למערכת החינוך.

Innovation – מקצועות חדשים ורלוונטיים צצים חדשות לבקרים. יש לנו הזדמנות לשנות בהתאם את המקצועות הנלמדים כיום. גם אם נשנה רק 10 או 20 אחוז מן השיעורים, תלמידי בית ספר יסודי יוכלו ללמוד פילוסופיה, פסיכולוגיה ואתיקה, קריירה ושוק ההון? לא חשוב אילו נושאים נבחר – חשוב שנגלה פתיחות להכנסת מודולים חדשים ונושאים עדכניים, התואמים את ימי השיבוש העולמי. פתיחות כזו תשפיע לא רק על תחום החינוך אלא על גם על התרבות והכלכלה.

כיסאות ריקים, אולם ריק, הרצאות, כיתה

העולם של אתמול? ההזדמנות לעתיד? תצלום: יונס יקובסון

Shared Economy – הדור הצעיר אינו הולך לספריות. תארו לעצמכם ילדים המחליפים ספרים דיגיטליים בספריות בינלאומיות? תארו לעצמכם לא רק קריאה החוצה יבשות, אלא חילופי סטודנטים וירטואליים בגיל צעיר? יש לנו הזדמנות לחבר ערכית, תרבותית וכלכלית בין בתי ספר, לבנות ״שעות חניכה״ לא בין תלמידי כיתה ה' לתלמידי כיתה א' באותו בית ספר, אלא בין מקומות נוספים ורחוקים, ולייצר שיתופי פעולה ופרויקטים כלל ארציים באופן הכי מרחיב אופקים, שאינו מנוצל כלל. זו הזדמנות לחשוב על חינוך שיתופי במושגי כלכלה שיתופית.

תארו לעצמכם חלוקתת תלמידים לכיתות הנעשית לא על פי שנתונים, אלא בהתאם להישגים. תלמיד ימצא עצמו בכיתה ה' עם חברים מ"השכונה" וחברים ממקומות רחוקים, החולקים את אותם תחומי תוכן והישגים משותפים

Personalization – תארו לעצמכם חלוקתת תלמידים לכיתות הנעשית לא על פי שנתונים, אלא בהתאם להישגים. אין לי ספק שזה יקרה. יגיע יום, שבו תלמיד ימצא עצמו בכיתה ה' עם חברים מ"השכונה" וחברים ממקומות רחוקים, החולקים את אותם תחומי תוכן והישגים משותפים. יבואו ימים, שבהם תלמידי כיתה ה' ילמדו אנגלית ומתמטיקה או מוסיקה ביחד עם תלמידי כיתות ח' – כי המערכת תספק לתלמידים אפשרויות שיתואמו להם אישית. כך כבר נוהגים בעולם העסקי. כבר עשור שבו עסקים מתמקדים בהתאמה אישית של מוצרים ושירותים. בעתיד הלא רחוק ניקח כדור נגד כאב ראש שיותאם אישית למין ולמשקל שלנו, לוויטמינים החסרים לנו ולמחלות הרקע שלנו. האם לא הגיע הזמן לייצר חינוך בהתאמה אישית?

רוב ההצעות כאן, המבוססות על חשיבה שפרצה דרך בעולם העסקי, אינן עולות כסף. הן דורשות אומץ ומחשבה מקורית ותעוזה. זה לא פשוט, אבל רק מהפכה מחשבתית שתייצר חיבורים חדשניים בין חינוך, תרבות וכלכלה תוכל לספק לדור הבא חינוך משמעותי. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לומר "אי אפשר".

תמונה ראשית: לפעמים צריך להפוך דברים. תצלום: קלי סיקמה, unsplash.com

Photo by Kelly Sikkema on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

2 תגובות על זה הזמן לחינוך מחדש

02
חן

זה מדהים איך במהלך כל כך הרבה שנים מערכת החינוך לא השתנתה בכלום כבר מאות שנים, למרות השינויים הדרמטיים בכל תחום אפשרי כמעט, ואפילו בזמן כזה שהכל משתנה, אין עדיין מישהו אמיץ מספיק שישפר את המערכת המיושנת והארכאית הזאת. ביה"ס שייך לעבר. היום כדי לדעת משהו פותחים גוגל או שואלים את סירי. בית ספר אמור להקנות כלים ללמידה וכלים לבניית אישיות וערכים. לא להיות משפך של חומר. ההפך. בי"ס אמור ללמד איך לדלות חומר רלוונטי מתוך מאגרים לא נגמרים. איך לפתח קשרים בונים. הנסיון המטופש להעתיק את אותה מערכת כושלת לזום וכלים טכנולוגים אחרים מוכיח יותר מתמיד כמה המערכת הזאת לא יעילה ולא רלוונטית לזמננו. והלוואי שנתחיל לפעול כבר לשינוי, בשביל העתיד של כולנו.