זה רק נראה בריא

הקידום האגרסיבי של גזרה ״בריאה״ וסופר-אתלטית מביא להשלכות לא צפויות
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

לא משנה כמה ג'נין דה-מישל באגט התאמנה ועקבה באדיקות אחר צריכת הקלוריות שלה, היא אף פעם לא הייתה לגמרי מרוצה מהגוף שלה. מאז שהייתה בתיכון, נהגה השחקנית ומעצבת האתרים בת ה-26 לבלות שעות רבות במכון הכושר מדי שבוע, ולנזוף בעצמה בסתר על כל סטייה קטנה ממשטר הדיאטה הנוקשה שלה. בגובה 1.57 מטר, משקלה היה בדרך-כלל איפשהו סביב 54 קילוגרם, וגזרתה הייתה נראית רזה ובריאה כמעט לכל מתבונן מהצד. אבל מנקודת מבטה, כל שראתה היו ההבדלים הבולטים שבין הגוף שלה לזה של דוגמניות שתמונותיהן מתנוססות על שעריהם של מגזינים לנשים.

תופעת ה-fitspiration הולכת וצומחת בקצב מהיר במדיה החברתית בשנים האחרונות, במאות חשבונות אינסטגרם, דפי פייסבוק, לוחות פינטרסט וחשבונות טמבלר שמפיצים את התמונות בקרב מיליוני אנשים

לפני כמה שנים, פגשה באגט בז'אנר חדש של תמונות באינטרנט שמיועדות באופן מפורש לגרום לאנשים לעשות יותר כושר. בתמונות האלו, המכונות תמונות "fitspiration", או "fitspo", מופיעות נשים עם גזרה רזה ומחוטבת בדיוק כמו זו שהיא שאפה אליה. היא התחילה לעקוב אחרי אלבומי תמונות כאלה במדיה החברתית, כשהיא מאמינה שהתמונות יעודדו אותה לרוץ את הקילומטר הנוסף הזה, לעשות סט נוסף של אימון משקולות או להימנע מאכילת הלחם בארוחת הערב. במקום זאת, היא הפכה לאובססיבית לגבי התמונות האלו שהזינו אותה בפחדים ובתחושות של ייאוש בנוגע למאמצים שלה. "הייתי מסתכלת על הפרופילים של נשים שהיו מפרסמות את התמונות המושלמות האלה ואז עומדת מול המראה ומשווה את עצמי אליהן", אומרת באגט, "תמיד הרגשתי שאני לא טובה מספיק ושאני צריכה להתאמן יותר. הייתי הכי רזה שהייתי בכל ימי חיי, אבל לא יכולתי להבחין בהתקדמות שלי כי כל מה שיכולתי לראות היה הפער ביני לבינן".

הבלוגרית ״קריסטל קיי״ העלתה לאתר שלה קולאז׳ של תמונות "fitspiration״ עם הכיתוב "אובססיה חדשה״. צילום: קריסטל קיי.

הבלוגרית ״קריסטל קיי״ העלתה לאתר שלה קולאז׳ של תמונות "fitspiration״ עם הכיתוב "אובססיה חדשה״. צילום: קריסטל קיי.

הקלדה של המילה "fitspiration" בכל מנוע חיפוש תניב מבול של תמונות של אנשים חטובים להפליא – בעיקר נשים – במכנסוני ספנדקס קצרצרים ובחזיות ספורט, עם שרירי בטן מחוטבים, ישבנים מוצקים, זרועות מפוסלות וירכיים הדוקות. תופעת ה-fitspiration הולכת וצומחת בקצב מהיר במדיה החברתית בשנים האחרונות, במאות חשבונות אינסטגרם, דפי פייסבוק, לוחות פינטרסט וחשבונות טמבלר שמפיצים את התמונות בקרב מיליוני אנשים. חלק מהדפים מוקדשים לתמונות של דוגמניות מקצועיות, ובאחרים מתפרסמות תמונות סלפי של נשים רגילות שמעוניינות להציג לראווה את פירות ההשקעה שלהן באימוני כושר ואולי גם להפוך לכוכבות רשת. פעמים רבות מופיע כיתוב על התמונה, לפעמים כזה שאמור לעורר מוטיבציה ("זה לא שזה נהיה קל יותר, את פשוט נעשית טובה יותר"), לפעמים אנטגוניסטי ("תסבלו עכשיו ולא תצטרכו לשאוב אח"כ"), ולפעמים כזה שנועד לעורר רגשות אשם ("אל תתייחסו לאוכל כאל פרס, אתם לא כלב").

במבט ראשון, אפשר לחשוב שתמונות fitspiration הן התשובה הבריאה לתמונות ה-"thinspiration"– ז'אנר נוסף של תמונות שבהן נשים ונערות מציגות לראווה את הרזון הקיצוני שלהן, ובמקרים מסוימים מעודדות אנורקסיה באופן מפורש בהתייחסותן למחלה כאל בחירה ב"סגנון חיים" מסוים. רבים כבר הוקיעו את תמונות ה-thinspiration כגורמות להפרעות אכילה ולדימוי עצמי נמוך. לעומתן, תמונות fitspiration אמורות, לכאורה, לעשות בדיוק את מה שמומחי בריאות מנסים לעשות לאמריקאים, ש-70 אחוז מהם סובלים מעודף משקל ומהשמנת יתר: לעודד אותם לקום מהכורסה, להניע את הגוף שלהם ולהזיע קצת. אבל בזמן שתופעת ה-fitspiration הולכת וצומחת ברשת במהירות, חוקרים מוצאים עדויות לכך שההשפעות השליליות שלה עולות על אלה החיוביות.

האידיאל החדש של גוף רזה ושרירי רחוק מלהיות מציאותי עבור רוב הנשים, לא פחות מהסטנדרט השדוף של שערי המגזינים בעבר

בכדי לבחון את ההשפעה שיש לצפייה בגוף נשי אתלטי על נשים, בריאן קרז'ה (Karazsia), פרופסור לפסיכולוגיה בקולג' ווסטר (Wooster) באוהיו שעוסק במחקר של דימוי גוף, ועמיתתו, קת'רין בנטון (Benton), הראו ליותר מ-300 נשים צעירות מבחר של תמונות שהוצאו ממגזינים פופולאריים ומאתרי אינטרנט שעוסקים בכושר. לכל הדוגמניות היה שיעור נמוך מאד של שומן בגוף אבל הן התחלקו לשלוש קטגוריות של שריריוּת: "היפר-שריריוֹת", כמו אנשים שעוסקים בבאדי-בילדינג; רזות ואתלטיות עם כמות בינונית של שרירים; ורזות בלבד עם מעט שרירים. במחקר נמצא כי כשנחשפו הנשים לתמונות של נשים מהקטגוריה הראשונה לא הייתה לכך השפעה על שביעות הרצון שלהן מגופן שלהן, אבל לאחר שראו תמונות של נשים משתי הקטגוריות האחרות ירדה שביעות הרצון שלהן מגופן בצורה משמעותית. "כשהביטו בנשים ההיפר-שריריוֹת, הן חשבו לעצמן 'איזה גועל!', אך כשהביטו בדוגמניות רזות, חשבו לעצמן 'הלוואי והייתי נראית כך', כמו שהן נוהגות לעשות כל חייהן בעצם", אומר קרז'ה. "עכשיו הן חושבות 'הלוואי והייתי נראית כך' לגבי אידיאל חדש של מראה – רזה ושרירי". אבל האידיאל החדש הזה רחוק מלהיות מציאותי עבור רוב הנשים, לא פחות מהסטנדרט השדוף של שערי המגזינים בעבר, וקרז'ה מאמין גם שהוא מזיק באותה מידה.
"אי שביעות רצון מהגוף לא מקושרת עם בריאות", הוא אומר. "היא מקושרת עם הרבה דברים שליליים, כמו הפרעות אכילה, הרגלי כושר לא בריאים, דימוי עצמי נמוך וגם דיכאון". ההפנמה של אידיאל הגוף הרזה והאתלטי מעוררת דאגה באופן מיוחד, מוסיף קרז'ה, "מאחר שמדובר במצב שבו אנשים מנסים לרזות באמצעות אכילה מועטה מאד, ואז עורכים אימוני כושר כשהתזונה שלהם לא נאותה. זהו מצב מסוכן".

במחקר קודם שנעשה נבדקה ההשפעה של אידיאל הגוף הרזה והאתלטי בצורה יותר ניואנסית. קריסטין הומן (Homan), חוקרת פסיכולוגיה בגרוב סיטי קולג' בפנסילבניה, הראתה לנשים צעירות תמונות של דוגמניות עם מידה זהה של שריריות אך במידה משתנה של רזון. הומן מצאה כי הצפייה בתמונות של דוגמניות חטובות מאוד ורזות מאוד הגבירה את אי שביעות הרצון של הנבדקות מגופן, בעוד לצפייה בתמונות של דוגמניות חטובות מאוד אך בעלות משקל נורמלי לא הייתה השפעה כזו. במילים אחרות, כשאנחנו רואות גוף חזק אבל לא רזה במיוחד, זה פחות משפיע על הרווחה הנפשית שלנו.

הדברים הנ"ל יכולים אולי להיקרא ככתב סנגוריה לאידיאל האתלטי, אך לא כך הדבר אם נתבונן בסקירת התוכן של אתרי fitspiration שפורסמה בכתב העת הבינלאומי להפרעות אכילה. בסקירה, שנערכה על ידי ליאה בופל (Boepple), תלמידה לתואר שני באוניברסיטת סאות' פלורידה, נמצא כי ברוב התמונות שהוצגו בדפים שנסקרו היו הדוגמנית הן שריריות ביותר והן רזות באופן בולט – בדיוק סוג הגוף שנמצא כגורם לירידה בשביעות הרצון של הצופות מגופן במחקר של הומן. בופל קטלגה גם את הכיתובים שהופיעו לצד תמונות ה-fitspiration ומצאה שהם מלאים במסרים בעייתיים בנוגע לאכילה ודימוי גוף. לשילוב הזה של מידע חזותי ומידע מילולי יש, לטענתה, פוטנציאל "לגרום לאנשים להרגיש אשמה לגבי הגוף שלהם ולעודד תפיסות לא בריאות בכל הנוגע למזון ולכושר".

באופן אירוני, fitspiration ומסרים אחרים שאמורים להעלות את המוטיבציה לאימוני כושר "ולהתגברות על הסבל" לטובת אידיאל של גוף בריא ואתלטי עשויים למעשה להניא אנשים מלעשות כושר

באופן אירוני, fitspiration ומסרים אחרים שאמורים להעלות את המוטיבציה לאימוני כושר "ולהתגברות על הסבל" לטובת אידיאל של גוף בריא ואתלטי עשויים למעשה להניא אנשים מלעשות כושר. במחקר שביצעה טניה ברי (Berry), פסיכולוגית של אימון כושר באוניברסיטת אלברטה, נמצא אישוש למה שהיא מכנה אפקט ההזרה: היא מצאה כי הצפייה בקטעים מתוך תוכנית הטלוויזיה "The Biggest Loser", שרבים רואים בה כמדרבנת פעילות ספורטיבית – הביאה דווקא לירידה של הצופים בנכונות להתאמן; המסקנה של ברי הייתה שהאינטנסיביות של אימוני הכושר שהוצגו בתוכנית ריפתה את ידיהם של המשתתפים במחקר, ושהם לא הצליחו לדמיין את עצמם עוברים שינויים גופניים דרסטיים כמו אלה שהוצגו. "הבעיה עם מטרה שמבוססת על מראה חיצוני היא שרוב האנשים לעולם לא ייראו כך, כל כמה שינסו", אומר קרז'ה. "יהיה בריא יותר עבור אנשים לקבל את העובדה שאין סטנדרט גופני יחיד ולהתאמן לטובת הבריאות שלהם בלבד. אולי לא סקסי כל כך להגיד את זה, אבל אם המטרה שלנו היא להיות בריאים, אנחנו צריכים להפריד את זה מייצוגים פיזיים של הגוף".

 Reprinted from Psychology Today. ©2013 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי קת'רין שרייבר, Psychology Today.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על זה רק נראה בריא