"הזעזוע היה כל כך גדול עד שהתחלתי לשתות ולהשתמש בסמים כדי לשכוח. רציתי נקמה. רציתי להרוג את וינסנט. אבל לא ידעתי איפה הוא, אז התחלתי להרוג את עצמי"
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
שלוש שנים לפני רצח העם ברואנדה, ז'אן פול סמפוטו, שהיה באותו זמן כוכב עולה בסצנת המוזיקה המזרח אפריקנית, הוחזק במשך חצי שנה בכלא יחד עם אלפי בני טוטסי אחרים שנעצרו בבתיהם. עקב הצפיפות הגואה בבתי הכלא, החליטה לבסוף הממשלה לשחרר את האסירים, אבל המצב הלך ונהיה מתוח יותר. במשך 100 ימים, החל באפריל 1994, כמעט מיליון מבני הטוטסי נרצחו על-ידי רואנדים כמוהם – בני ההוטו. מבין הנספים היו גם כמה מבני משפחתו של ז'אן פול.
כשהממשלה התחילה ללמד את בני ההוטו איך לשנוא, אבי רצה שאעזוב את המדינה – הייתי מוזיקאי ידוע מבני הטוטסי ולכן גם הייתי מטרה מתבקשת. בתחילה הוריי לא הבינו שגם הם היו בסכנה, מכיוון שבבּוּטָרֶה שבדרום המדינה היו יחסינו עם שכנינו מבני ההוטו טובים. אבא שלי נהג לומר: "אני סומך עליהם, הם חברים שלי", וגם כשהתחננתי בפניו שיעזוב, הוא אמר: "אני בן 86, אני רוצה למות כאן".
לקח הרבה זמן לגייס את בני ההוטו שבכפר שלי לרצח העם מאחר שחלקם היו נשואים לבנות טוטסי. נסו לדמיין מצב שבו אומרים לכם שאתם צריכים לשנוא אדם שאתם אוהבים, אדם שחייתם איתו יחד זמן רב כל כך.
יצאתי מהמדינה ברגל, דרך היערות, והתחלתי במסע הופעות בבורונדי ואוגנדה. החדשות על כך שבני ההוטו הורגים את כל בני הטוטסי התפשטו במהירות – כך נודע לי שהוריי, שלושה מאחיי ואחת מאחיותיי נהרגו.
ברגע שההרג פסק חזרתי לרואנדה ונסעתי לכפר שלי. הניצולים לא ידעו לומר לי מי הרג את אמי ואת אחיי, אבל הם אמרו: "את אבא שלך רצח וינסנט, החבר הכי טוב שלך, חבר של אבא שלך". לגמרי לא ציפיתי לשמוע זאת ומשגיליתי את האמת, חיי השתנו לתמיד. העובדה שמי שעשה זאת היה חבר משפחה קרוב פשוט ריסקה אותי. הוא היה צעיר ממני בשנתיים, שכני וחברי הטוב ביותר.
הזעזוע היה כל כך גדול, עד שהתחלתי לשתות ולהשתמש בסמים כדי לשכוח. רציתי נקמה. רציתי להרוג את וינסנט. אבל לא הצלחתי למצוא אותו, אז התחלתי להרוג את עצמי.
תשע שנים עברו לפני שהצלחתי להתגבר על הזעם, המרירות והרצון לנקמה. באותו זמן חייתי במקביל ברואנדה ובקנדה, שם גרו אשתי ובתי הנכה, והזעם והמרירות השתלטו עליי עד כדי שלא יכולתי לשיר או להופיע. הייתי מכור, הייתי אלכוהוליסט. כמה מחבריי היו מתפללים בשבילי כי הם היו בטוחים שאמות. אבל יום אחד קרה סוג של נס. בתוך כל הגיהינום הזה, לפתע הרגשתי שלווה מוזרה.
האמונה היא שעזרה לי להפסיק לשתות. ניסיתי המון דברים לפני כן – תרופות, רופאי אליל, אבל דבר לא עזר. אז לקחתי ספר תנ"ך והלכתי אל אחד מהרי התפילה שבאזור, שם ביליתי שלושה חודשים הרחק מהכול במטרה למצוא מזור אצל האל. במהלך התקופה הזו נהגתי לשמוע קול שאמר לי שאין די בלהפוך לנוצרי, ושעליי למחול לאיש שהרג את אבא שלי מכיוון שכל עוד קיימת שנאה בליבי, לא אוכל לאהוב אף אחד. הקול אמר לי גם שהמחילה נועדה להיטיב איתי ולא עם התוקף.
כמובן שחלף זמן עד שהסכמתי לקבל את המסר הזה, אך לבסוף לא נותרה לי כל ברירה ויום אחד אמרתי כן, אני מוכן לסלוח! באותו יום הרגשתי לפתע חופשי לחלוטין. הרגשתי עוצמה שכמוה אין לתאר במילים.
מאותו יום השירים שבו לזרום ממני החוצה; באלפיהם. ובאותה שנה, 2003, הוענק לי פרס קורה (Kora) – הפרס היוקרתי ביותר בתחום המוזיקה באפריקה שמדרום לסהרה. בעקבות הזכייה זכיתי להביא את המוזיקה שלי לארה"ב, שם הסתובבתי וסיפרתי לכולם על כלי הנשק הלא פופולארי המכונה מחילה. המחילה איננה פופולארית מכיוון שהיא נושא שקשה לעסוק בו ותהליך שקשה לעבור אותו. רבים לא מעוניינים ללמד את ילדיהם מחילה, אפילו בכנסייה, שכן הם מביטים במראה, והם לא יכולים להטיף לערך שהם עצמם לא יכולים לקיים.
כשחזרתי מאמריקה בשנת 2007 וינסנט כבר שוחרר, והלכתי להעיד במשפט שנערך בבית המשפט המסורתי שלנו, המכונה גצ'אצ'ה (Gacaca). אמרתי שלא הגעתי כדי להאשים אותו אלא כדי לסלוח לו, ובכך לשחרר את עצמי. לא ידעתי שוינסנט עצמו היה נוכח, עד הרגע שבו הוא יצא מתוך הקהל ושנינו נפגשנו לראשונה מאז רצח העם. אמרתי לו אז בפניו שסלחתי לו, והאמירה מילאה את ליבי בתחושת שלווה גדולה, היא ריפאה אותי. לאחר מכן הלכנו ואכלנו יחד, ומאז אנחנו נפגשים הרבה.
הוא אמר לי שהיה מופתע מכך שסלחתי לו. למרות שהוא התחרט וביקש מחילה, מעולם לא ציפה שזו באמת תוענק לו. ביקשתי ממנו שיאמר לי איפה אבי קבור. הוא גילה לי את המקום, ואז הסביר לי על החוק של הטבח. החוק היה שראשית עליך להרוג את חברך הקרוב ביותר, ולא - תירצח בעצמך. כשוינסנט סיפר לי זאת התחלתי להבין איך רצח המוני יכול להפוך כל אחד מאיתנו למפלצת.
״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.
תגובות פייסבוק
אין עליך
אחד מביטויי הפליאה, השבח וההתלהבות המעניינים בעברית שלנו הוא "אין עליך", שמוצדק לייצג אותו עם סימן הקריאה: "אין עליך!"
שני דברים כדאי להקדים: האחד, שעל אף שלרוב מדובר בביטוי שנאמר לאדם שאליו מתכוונים, יש גם צורות בגוף שלישי, "אין עליו", "אין עליה" וגם "אין עליהם", "אין עליהן"; והשני הוא שפירושו של "אין עליך" הוא "אין אף אחד כמוך, אף אחד אינו גדול ממך, אינו עולה עליך בתכונה שבמוקד תשומת הלב – אתה עליון על כל האחרים שעולים על הדעת".
הביטוי הקצר, הדיבורי, הנפוץ, פותח פתח לשורה מגוונת של נושאים. ראשית, השימוש ב"על" מצטרף לשימושים אחרים במילת היחס במובן הנוגע להתמודדות, לאיום, להתגברות. אפשר להביא לעניין הזה דוגמא מקראית מפורסמת: "פלישתים עליך, שמשון", כלומר "הפלישתים עטים עליך, מאיימים עליך". השימוש הזה ב"על" נפוץ ומגוון ומתועד לא רק בעברית אלא גם בשפות שמיות אחרות ובהן ערבית. דוגמא נוספת מהעברית המדוברת תהיה "מה יש לך עליו?", שלרוב יבטא חומרים המשחירים את דמותו של האדם המדובר, ודומה לו השימוש העולה ממשפט כמו "מה אתה בא עלי עם שטויות, אתה לא רואה שאני עסוק במשהו רציני?", כשהכוונה היא שאותן "שטויות" מפריעות, מציקות, מאיימות על הדובר.
פרט ל"על" במובן השלילי והקשור לעימות או לאיום, "אין עליך" מציג עיקרון עמוק בלשון בכלל. הכוונה לכך שאין סימטריה בין חיוב ושלילה. ל"אין עליך" אין מקבילה חיובית שצורתה "יש עליך". כלומר, "אין" אינו תמיד "ההיפך" של "יש". שוב אנו רואים את חשיבותו של ההקשר, של השימוש. ב"הקשר" יש לראות פה לפחות שני מעגלים. הראשון הוא ההקשר התחבירי המיידי: "אין עליך" הוא ביטוי בעל שני חלקים שהקשר ביניהם יוצר יחידה צמודה, מהודקת היטב. ההקשר השני נוגע לשימוש, לשיבוץ של "אין עליך" בטקסט רחב ומפורט יותר. כקריאת פליאה, כהבעה של התפעלות, כייחוס של שבח, "אין עליך" מתפקד בכוחות עצמו, ללא כל צורך ב"אח" סימטרי בטבלה כלשהי של צורות בספר דקדוק.
עניין נוסף שיש לקחת בחשבון נוגע לתפקידים המגוונים של "אין", כשבהקשר המעסיק אותנו כאן יש לזכור את "אין" (ובעיקר "אין, אין") בעברית המדוברת, שהוא אמירה בפני עצמה ומשמעותה שהדובר מביע חוסר אפשרות להתעלות בדברי שבח על דבר שהוא מתייחס אליו. ה"אין" הזה משתתף גם בביטויים כמו "אין דברים כאלו", שכביטוי של פליאה, התפעמות ושבח, אינו עומד מול "מקביל חיובי" בדמות "יש דברים כאלו".
כל אלו מוכיחים שבעברית המדוברת יש "אין" שאין לו "יש". והם גם מוכיחים שיש יותר מ"אין" אחד. מילון ראוי לשמו היה מפרט מספר ערכים: אין (1) במובן של משפטי ישות ואי-ישות ("יש חלב", "אין סוכר"); אין (2) בביטויים מסוג "אין, אין...", להבעת התפעמות שמשדרת חוסר יכולת למצוא מלים ראויות; אין (3) בביטויים מסוג "אין עליך", משמעות שהיה צורך להפנות אליה גם מהערך העוסק ב"על", שיכלול את כל עושר השימושים המגוונים והדקים ב"על" בשפה העברית המודרנית (עם הפניות לעברית לדורותיה).
אין לנו מילון כזה, אבל אפשר בהחלט לומר ש"אין על העברית כמו שהיא בחיים האמיתיים": ככל שפה, היא ניצבת בפנינו על כל עושרה (והנה לכם עוד "על"), ותפקידנו לאסוף דוגמאות, להשוות, לנתח את התחביר ולהתקרב לתיאור מפורט, עשיר ומרובד של הלשון כפי שהיא. והרי לא נוכל להכחיש את מה שאנחנו מרגישים כשמישהו אומר לנו ש"אין עלינו": אנחנו יודעים זאת כי אנחנו דוברי עברית מודרנית, ישראלית, חיה ומרובדת, בדיוק באותה המידה שאנחנו יודעים שמדובר במשלב דיבורי, בביטוי של קירבה בלתי אמצעית, שגם נדע היכן להשתמש בו, ואולי גם היכן להימנע ממנו. הגמישות שלנו כדוברים נמצאת ביחסי גומלין מורכבים עם הגמישות של השפה, בתהליך מתמיד של גילוי ויישום, ניסוי, תהייה, קבלה ודחייה. מול כל אלו אנו בהחלט יכולים להניד בראשנו ולומר "אין, אין..."
חצץ
אליס מונרוהעניין הוא להיות שמח, בכל מחיר. סיפור לחג . | באותה עת התגוררנו...
X 21 דקות
מתקררים ומרזים
ג'יימס המבליןכבו את מכשירי החימום, זרקו את המעיל ותהנו מהחורף -- על יתרונותיו...
X 9 דקות