חדש חדש ומרגש

אנחנו נמשכים לכל מה שהוא חדש. מדוע? האם זה טוב לנו?
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

אנחנו בטוחים שמה שאנחנו צריכים בחיים זה X. אוטו חדש, אהבה חדשה, אולי אפילו לצאת לטיול. אבל מה שבטוח, זה שהחדש יהיה יותר טוב. "ישן מפני חדש תוציאו", כך אבי היה מצטט.

מחר אני הולכת להיפגש עם מישהו שאני עדיין לא מכירה. אני הולכת להיפגש עם אדם במרכז העיר, במקום שבו אי אפשר לפגוע בי, לפחות לא פיזית. פרסמתי מודעה שבה כתבתי שאני מחפשת שותף או שותפה לחילופי שפות. אני שולטת בשפה העברית, או לפחות כך נדמה לי, אבל ישנן מספר שפות אחרות שלא יזיק לי להשתפר בהן. קבעתי טאנדם למחר בבוקר, ואני מצפה להתאכזב. לכל הפחות אומר, כי אני עשויה להתאכזב. מדוע? מהסיבה שהמפגש לעולם לא יהיה כמו שאני מדמיינת, כי תמיד ארצה משהו או מישהו חדש, להכיר ולשמוע.

אז למה חדש זה טוב? מחקרים מראים שאנשים מעדיפים את החדש על פני מה שקדם לו. בית חדש בשכונה חדשה על פני בית חדש בשכונה ותיקה, טלפון נייד חדש על פני כזה מדורות קודמים, בגדים חדשים למרות הארון מלא. בדלהי,  בחרתי במקום לינה לפי כלל האצבע "חדש זה טוב".ידעתי שאחרי הלילות שעברתי במיין באזאר, עם עכברים וג'וקים כל כך גדולים עד שיכולתי לשמוע אותם הולכים, כבר עדיף לי לחפש מלון שזה עתה נפתח למבקרים. זה היה לפני עידן הרשתות החברתיות – כלומר לפני היכולת של הציבור לדרג הכל, משכונות ועד מתכונים.

ככל שהדף חלק יותר יש לנו יותר מקום, מקום לעצמנו, להתפרע עם הציפיות

אני חושבת שזה היה ניסוי של קולידג׳ על התרנגול שלא נגמר לו החשק המיני כל עוד הכניסו תרנוגלת חדשה לכלוב שלו. האפשרות להתחיל בכל פעם מההתחלה. ועוד לא דיברנו על עסקים – הרעיון המהפכני של לרכב על הגל הזה כדי לשכנע אותנו לקנות את הגאדג׳ט החדש ביותר. מה אנחנו מבקשים, בדייטינג למשל? אולי ללמוד מטעויות העבר על עצמנו, בהנחה שבצד השני לא יודעים על כל הניסיונות שעשינו לפני כן בהידוק הסיפור שאנחנו מספרים. מה יש בנו היצורים – ולא רק האנושיים – שמחפשים את השינוי? למה אנחנו מסבירים פנינו לתיירים (ולא רק מהתקווה ל-HASBARA במובן המקובל בהקשר הישראלי)? למה אנחנו מחפשים להתחבר עם אנשים חדשים? ולמה אנחנו הכי מתרגשים לפני דייט ראשון? אני מניחה כי ככל שהדף חלק יותר יש לנו יותר מקום, מקום לעצמנו, להתפרע עם הציפיות.

לפני מספר שנים פגשתי מישהו שלא הייתי צריכה להמשיך לחפש את החדש איתו. כל דבר היה חדש איתו וזה נמשך הרבה מאוד זמן. אחרי מספר שנים התחתנו. זה סיפור יפה. אחד הגורמים לכך שבסופו של דבר גם השיגרה נהייתה לא רק נסבלת אלא אפילו מהנה. לא מזמן קניתי ניירות לצבעי מים אבל לא השתמשתי בהם מעולם. אני חושבת שחלק מהכיף זה להשאיר את הנייר חלק. אבל יש עוד הסבר, והוא קשור לפרפקציוניזם. אם לא אצייר על הדף אוכל להמשיך להתפעל ממנו בתור קרקע פוריה ליצירות שטרם צוירו. ברגע שאני נוקטת בפעולה, אני מוכיחה שוב שאני בסך הכל אנושית, ובטח לא כישרון גדול בצבעי מים. ארווין יאלום כותב על  הציפיות הבלתי ממומשות מהחיים, ועל הכאב שבגדילה ובבחירת מסלול חיים שבסופו של דבר הוא אחד, על פני כמה וכמה צמתים שבהם ביצענו בחירה אחת על פני אפשרויות אחרות. בחירת תחום לימודים, למשל, יש מי שעבורם היא אחת ממשימות החיים המאתגרות ביותר. אצל אחרים מציאת זוגיות, וכיוצא באלו.

אני בטוחה שההסבר אינו רק פסיכולוגי. הייתה סיבה שבגללה דיברתי גם בגוף ראשון וגם בלשון רבים. אז נכון, אולי זוהי תופעה שנועדה לגרום לנו להעדיף אוכל טרי, להעמיד צאצאים בדמותנו או להוכיח יתרון על פני אחרים (עקרון ההכבדה). אבל אולי לא רק. היפר צרכנות – גם של חוויות רגשיות – יכולה להיות מועילה או מעכבת. מול היפר צרכנות קמים ועולים פרויקטים אישיים של אנשים שתופרים לעצמם את הבגדים, שקונים רק יד שניה מתוך עיקרון, שמתקנים שעוני וינטאג', שמגדלים מזון בגינות קהילתיות, ויש את אלו שהמחאה שלהם היא לחיות ללא עדכונים שוטפים בטלפון החכם. לא מ-eBay, לא מפייסבוק ולא מטינדר.

 

אם הגעת עד לכאן....

"אלכסון" הוא כתב עת לא פוליטי המחויב להפצת ידע וערכים הומניסטיים. בחמש שנות קיומו הפך כתב העת לנווה מדבר לגולשי הרשת היגעים: מקום להתרווח בו לאחר שצלחתם את הערימה המתעדכנת של חדשות, פיתויי הרשתות החברתיות ומיזמים מסחריים אחרים המבקשים לחטוף את תשומת ליבכם.

החזון שלנו הוא לקיים מקום של קריאה שקטה ובלתי מופרעת ולעודד חשיבה רצינית בעידן של קיצורי דרך, תיוג אוטומטי וטוקבקים של מילה אחת.

לא תמצאו כאן כל פרסומות, מודעות חסות או קליקים של הסחת דעת, רק רעיונות מעוררי מחשבה של מיטב הכותבים בעולם ובארץ. התכנים חופשיים לכולם, אבל לא נוכל לעשות זאת בלעדיכם: 

לתמוך באלכסון

לקריאה נוספת:

http://fortune.com/2015/10/20/why-consumers-prefer-new-stuff-iphone/http://www.wnyc.org/shows/notetoselfhttp://edition.cnn.com/20 11/HEALTH/05/24/vacation.mental.benefits/

ענבר לבנת היא דוקטורנטית לחקר החברה האזרחית באוניברסיטה העברית; זוכת פרס מ. ברנשטיין לתרגום שירה (2008). ספרה "קפה ועוגה" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים.

תמונה ראשית: משקפי צלילה, תצלום: Maarten van den Heuvel, ב-unsplash.com

Photo by Maarten van den Heuvel on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ענבר לבנת.


תגובות פייסבוק