חיים ארוכים ובריאים לחלקנו

המדע מתחיל לאפשר לנו לחיות מעבר לגיל 100 ולהימנע מרבים מפגעי הזיקנה. איך אפשר לדאוג שלא רק העשירים יהנו מכך? מה הדרך הטובה למין האנושי כולו?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

מחקר של הביולוגיה של הזקנה מעלה את האפשרות שבני אדם יוכלו יום אחד להאריך את נעוריהם ולדחות את המוות. כשהיום הזה יגיע, הנעורים המתמשכים עשויים להיות נחלתם של העשירים, ויהיו נדבך נוסף באי השוויון המחריד שכבר מחלק את העולם למי שיש להם ולמי שאין להם.

הפער ב"משך החיים הבריא" ניכר מאוד גם היום בתוך מדינות וביניהן. בארצות הברית, הפער בין תוחלת החיים הצפויה במחוזות העשירים והעניים יותר עומד על כחמש עשרה שנה. פער דומה במשך החיים הבריא קיים בין תושבי השכונות השונות בלונדון. ובעולם הפער הזה גדול עוד יותר. יפני ממוצע צפוי לחיות 30 שנות חיים בריאות יותר מתושב סיירה ליאון. הפערים הללו צפויים לגדול כשטכנולוגיות מאריכות חיים יהיו זמינות לרכישה.

צריכה מוגבלת של קלוריות עשויה להוביל למשך חיים ממוצע של מאה שנה ובמקרי הקיצון עד 160 שנה

היכולת להאט את ההזדקנות, שנצפתה כבר בחיות, תורמת כנראה לכך שהאוכלוסייה היפנית באוקינאווה מאריכה חיים כל כך, ובבריאות טובה. באוקינאווה חיים הכי הרבה בני מאה ומעלה בעולם. ממש כפי שהתגלה במחקרים על מינים אחרים, תושבי אוקינאווה שומרים על תזונה העשירה בחומרים מזינים ומועטה בקלוריות. חלק מהם, שהשתתפו במחקר על בני המאה באוקינאווה, צרכו בממוצע 15 אחוז פחות קלוריות ביום ממה שצרך האמריקני הממוצע בשנת 1971.

אוקינאווה, יפן, שוק, זקן

עובד שליחויות בשוק של אוקינאווה. תצלום: RyuFilms

על פי אחת ההערכות, הנשענת על מחקר בעכברים, צריכה מוגבלת של קלוריות עשויה להוביל למשך חיים ממוצע של מאה שנה ובמקרי הקיצון עד 160 שנה. מחקר בתחום העלה ממצאים מבטיחים כל כך עד שבארה״ב הוקמה אגודה להגבלת צריכת הקלוריות, כדי לתמוך במי שמנסים לאמץ סוג כזה של תזונה תובענית, ולהגביל את צריכת הקלוריות שלהם בכארבעים אחוז.

אבל מותר להניח שלא רבים יאמצו דיאטות תובעניות כאלה. לכן לא מפתיע לגלות שהמחקר פונה לפיתוח תרופות שישפיעו על הגוף באותו מידה, ואולי אפילו יותר, כמו הגבלה בצריכת הקלוריות. חברות כמו GlaxonSmithKline וגוגל השקיעו סכומים עוצרי נשימה במחקר בתחום האטת הזקנה.

מי שכיום עשירים יותר בשנות בריאות יהיו עשירים עוד יותר, ומי שיש להם פחות שנות חיים בריאות ייוותרו עניים מבחינה זו

במהלך דיווחים על התפתחויות מסעירות כאלה, ישנה נטייה להתעלם משאלות של מוסר. אחת ההתנגדויות רבות העוצמה (אך לגמרי לא היחידה) לשימוש בטכנולוגיות כאלה היא שהן יחריפו את אי השוויון הקיים כבר היום במשך החיים הבריא, על פי חלוקת העושר הקיימת היום.

אפילו אם תרופות מאריכות חיים יהיו זולות יחסית, סביר להניח שהעניים, בעלי ההכנסה הפנויה הקטנה יותר, יעדיפו להוציא את כספם על צרכים מידיים יותר. כל התערבות שיתרונותיה, משמעותיים ככל שיהיו, יבואו לידי ביטוי בעתיד או יהיו קשורים בעיקר למניעה, תיצרך כנראה על ידי העשירים יותר שכבר כעת נהנים מיותר שנות חיים בריאות. מי שכיום עשירים יותר בשנות בריאות יהיו עשירים עוד יותר, ומי שיש להם פחות שנות חיים בריאות ייוותרו עניים מבחינה זו. הדבר עלול להוביל לחברה דו מעמדית, שבה קבוצות עניות סובלות לא רק מעוני אלא מנעורים קצרים יותר יחסית ויהיו חשופות בהרבה למחלות הקשורות להזדקנות.

המומחה לביו-אתיקה ג׳ון האריס (Harris) מאוניברסיטת מנצ׳סטר טוען כי התוצאה הלא צודקת הזו היא ״בעיה מוסרית חמורה הנובעת מטכנולוגיות מאריכות חיים״.

חלק מהמומחים בתחום הביו-אתיקה גורסים כי הדבר מצדיק לאסור את השימוש בטכנולוגיות מאריכות חיים, או לכל הפחות לא להעדיף את המחקר והטיפולים המכוונים להארכה משמעותית של משך החיים הבריא של בני אדם. אבל זהו צעד חריף מדי. מלבד הבעיות המעשיות של אכיפת איסור כזה ומניעה של ייצור מוצרים ללא פיקוח, גם לאיסור כזה יש מגרעות מבחינה מוסרית.

ראשית, איסור על ייצור תרופות מאריכות חיים הוא צעד מפוקפק מבחינה מוסרית, שיוצר שוויון על ידי הרעת התנאים של כולם. בעוד שאיסורים אחרים, כמו האיסור על סמים, אמורים לייצר שוויון על ידי הטבת התנאים של כולם והפחתת הנזקים שיוצרים החומרים האסורים, איסור על הארכת משך החיים הבריא ימנע מאנשים מסוימים בריאות משופרת. כפי שמציין האריס, זה כמו לסרב לרפא אדם מסרטן משום שהדבר לא הוגן כלפי מי שהם חשוכי מרפא.

האפשרות להפחית את שיעור המחלות הקשורות בהזדקנות והקטנת אי השוויון צריכה להיות בעדיפות עליונה במדינות מתפתחות

בעיה מוסרית שנייה שמעורר האיסור הזה, היא שהתערבויות מאריכות חיים יכולות לשמש לטיפול בשורה ארוכה של מצבים רפואיים. בני אדם ופרימטים המפגינים  סימנים של הזדקנות מואטת נוטים לסבול פחות ממחלות לב וכלי דם, סוכרת וסרטן. הדבר מסבך עוד יותר את האפשרויות לאסור על טיפולים כאלה: מניעת האפשרות לקבל טיפול משום שהוא עשוי להוביל לעוד שנים של בריאות נשמעת מקוממת לחלוטין.

איסור כזה הוא אפשרות רעה, אבל אם הימנעות מפער גדול במשך החיים הבריא נמצאת במקום גבוה בסולם העדיפויות שלנו, איזה סוגים של מדיניות עשויים לסייע לנו לממש אותה בצורה הטובה ביותר? האם קיימת דרך לשפר את הבריאות מבלי ליצור חוסר איזון דרמטי במשך החיים הבריא?

אישה זקנה, תינוק, טוקיו

שאלות של גיל. תצלום: scion_cho

חוקרי מוסר כמו קולין פארלי מאוניברסיטת קווינס באונטריו וטום מקיי מהמחלקה למשפטים באוניברסיטת ג׳ורג׳טאון האמריקנית, תומכים בהפצה של תרופות מאריכות חיים על ידי שירותי הבריאות הממלכתיים בעולם. לטענתם, הדבר יוביל לשוויון רב יותר בחברה ובנוסף יש תבונה כלכלית בהאטת ההזדקנות: מיגור מחלות הקשורות בהזדקנות יניח לאנשים לחיות חלק גדול יותר מחייהם ללא צורך להילחם במחלות כאלה.

כתוצאה מכך, ביודמוגרפים וגרונטולוגים כמו ס. ג׳יי אולשנסקי (Olshansky) מאוניברסיטת אילינוי טוענים כי טכנולוגיות אנטי-אייג׳ינג יסירו מעל החברה את עול ההזדקנות. האפשרות להפחית את שיעור המחלות הקשורות בהזדקנות והקטנת אי השוויון צריכה להיות בעדיפות עליונה במדינות מתפתחות. אבל האם טכנולוגיות מאריכות חיים יספקו את אותם יתרונות ויקטינו את הפער בין מדינות עשירות לבין העולם המתפתח? במקרים רבים התשובה שלילית. זאת משום שהשפעתה של תרופה מאריכת חיים תלויה בגורמים שתורמים למוות מוקדם. בשוויצריה, למשל, מוות מוקדם קשור לעתים קרובות לגורמים כמו HIV ואיידס. אם אנשים מתים לפני שהם מזדקנים, תרופות שמאטות את ההזדקנות לא יועילו.

מצד שני, אפילו בעולם המתפתח, שיטות למניעה ולטיפול במחלות הקשורות להזדקנות חשובות אפילו יותר. דו״ח שהתפרסם בכתב העת Lancet, מצביע על כך שעיקר המעמסה על תקציבי המדינות בעלות ההכנסה הנמוכה או הבינונית נובע ממחלות הקשורות להזדקנות. עם ירידה בתמותת תינוקות, מספר האנשים שחיים עד לגיל שבו מחלות כאלה פוגעות בהם הולך וגדל במהירות. פירוש הדבר הוא כי גישה לטיפולים שמונעים את ההזדקנות הביולוגית תועיל לרבים בעולם המתפתח. ניתן לצמצם את אי שוויון במשך החיים הבריא באמצעות דחייה וצמצום של מחלות הנובעות מהזדקנות.

במדינות שונות, נושאי בריאות שונים מקבלים עדיפות שונה, אבל ישנו שיתוף גובר בנושאים הקשורים למערכות הבריאות והנובעים מעלייה בהזדקנות החברה. פירוש הדבר כי מדינות עשירות או עניות יותר יכולות ליהנות מהטכנולוגיות המאטות את ההזדקנות. איסור על שימוש בהן עשוי להתגלות כהחמצה הרת אסון של הזדמנות להתמודד עם המחלות הקשורות בהזדקנות, כלומר הזדמנות להאריך את משך החיים הבריא.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

כריסטופר וורהאם (Wareham) הוא מרצה למוסר מעשי במרכז סטיב ביקו לביו אתיקה באוניברסיטה של ויטווטרסנד ביוהנסבורג, דרום אפריקה.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תמונה ראשית: "איש זקן עם כובע וזקן, תצלום: ג'ארד סלויטר, unsplash.com

Photo by Jared Sluyter on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי כריסטופר וורהאם, AEON.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על חיים ארוכים ובריאים לחלקנו

02
לאה

אם ימצאו תרופות כאלה, ובהנחה שזה יקרה כשהעולם מתנהל כמו שהוא היום, מן הסתם בתחילה התרופות יהיו מאוד יקרות, בשלב מסוים יפוג הפטנט,ייצרו תרופות גנריות, מחירי התרופה ירד והיא תופץ לעוד אנשים. במדינות רווחה כמו קנדה וישראל היא תמכר לאזרחים בסבסוד ניכר. בארצות הברית הקפיטליסטית האנשים שאינם מבוטחים לא יצליחו לרכוש אותה. כמו שהיום אותם אנשים מתים ממחלות שניתנות לריפוי.