חמישית בעל, במשרה מלאה

יום שישי בערב ואני יושבת על ספה ולוגמת יין מגביע שמפניה. ערכתי לעצמי מסיבת יום הולדת וכל האורחים כבר עזבו. בני בן השבע שהורשה להישאר ער לכבוד האירוע לובש את פיג'מת המשאיות הכתומה שלו וישן על ברכיי. אביו נמצא במטבח ואורז את שאריות החומוס בקופאות פלסטיק. "חוק מספר אחד בניקיון אחרי מסיבות: רכז את הלכלוך במטבח", הוא אומר לי.

זהו אחד מהטיפים האופייניים לאיש שאתו התחתנתי. הוא מסודר וממושמע, חרוץ ויעיל. יש לו אופי שליו ורגוע. עכשיו כשאנחנו גרושים אני מעריכה את התכונות האלו שלו. אנשים רואים בנישואין וגירושין הפכים המצויים על שני קצות קשת היחסים: שחור מול לבן, אהבה מול שנאה. כולנו ראינו די דוגמאות אכזריות שמצדיקות את התפיסה הזו – ההסלמה בכעס, המרירות המתמשכת, פסיכוזת הפרידה שתוקפת ומשתלטת על מי שהיו עד לאחרונה חברינו הנבונים וההגיוניים.

עם זאת מהרגע שהבנו שהנישואין שלנו צריכים להגיע לסיומם אחרי שמונה שנים, לבעלי ולי הייתה תפיסה שונה באשר לאופי הגירושין שלנו. לא רצינו לנתק את הקשר באופן מוחלט עד שהמוות יפריד ביננו. יש לנו ילד משותף ואיננו שונאים זה את זו. קיווינו שמערכת היחסים שלנו תהפוך למשהו אחר, פחות אינטנסיבי. רצינו להגדיר מחדש את הציפיות שלנו וקיווינו שנסתדר יחד טוב יותר אם נצפה לפחות זה מזו.

שלוש וחצי שנים לאחר הפרידה אפשר לומר בבטחה שהשגנו את המטרה. הגעתי למסקנה שקרה משהו שלא צפיתי מראש – היחסים שלנו אינם תואמים את תבנית הגירושין המסורתית. האֶקס שלי הפך למעשה לבעלי באופן חלקי, משהו כמו 20%. הוא ממלא כחמישית מהציפיות שהיו לי מבן זוג.

במרבית הבקרים הוא מגיע להכין לבננו ארוחת בוקר ולקחת אותו לבית הספר. בשבתות אנחנו יוצאים לטיולים בהרי סנטה מוניקה כמו כל משפחה. הוא מסיע אותי לשדה התעופה כשאני טסה מחוץ לעיר ולפעמים הוא אפילו מוריד את הזבל. אני בתורי מתפקדת כאשתו ב-20% משרה. אני קונה עבורו דברים שאני יודעת שחסרים לו בדירה: קפה, כוסות, מטאטא ויעה. אני מעבירה לו מאמרים שאני חושבת שיענינו אותו, אני מבקרת את בני משפחתו ורואה בהם עדיין קרובי משפחה שלי.

לבן שלנו, שאינו זוכר כלל את התקופה בה גרנו כולנו יחד, יש שגרה יציבה שבה כל אחד מאתנו מבלה אתו זמן בנפרד כמו גם זמן משותף של כולנו יחד. הוא אומר שלהיות בן להורים שגרים בנפרד זה לחלוטין נורמלי. כמובן שאין זה מצב אידאלי עבור ילד, אבל הוא מאושר והוא הסתגל למצב כמו כל ילד בגילו. הוא מרגיש הרבה יותר טוב עם הורים גרושים שמסתדרים היטב מאשר עם הורים נשואים נוטרי טינה ומרירים.

הקרבה שקיימת ביננו מאז שהתגרשנו איננה כה יוצאת דופן כפי שאולי נדמה לכם. לשכנה שלי בבניין יש גם כן בעל ב-20% משרה שגר לא רחוק מכאן ומטפל בבתם המשותפת: בקיץ האחרון הם בילו יחד חופשה משפחתית בסן דייגו. לא מזמן יצאתי עם בחור שסיפר לי שלעיתים קרובות הוא מכין ארוחת ערב לבתו ולגרושתו. אני מכירה עוד זוג לשעבר שמצליח לנהל את ענייני המשפחה בהצלחה רבה גם אחרי הפרידה. דיברתי עם זוגות גרושים ברחבי המדינה שעובדים יחד, חוגגים חגים יחד, ואפילו יוצאים לחופשות יחד. כל זה יכול ליצור מראית עין של נישואין מאושרים – אלא שהם כבר אינם נשואים.

ברור שגם קודם היו זוגות רבים שהתגרשו בידידות. עם זאת רמת המעורבות החיובית הנובעת בחלקה מסגנון ההורות המשותף היא תופעה חדשה למדי. האבות של היום מעוניינים להישאר מעורבים באופן מעשי בחיי ילדיהם מה שגורם לזוגות להישאר קרובים יותר כי שניהם רוצים ללכת לאסיפת ההורים או לבנות את בובת השלג הראשונה בחורף. ההליך המשפטי של הפרידה סלל גם הוא את הדרך לגירושין נעימים באמצעות שיטות אלטרנטיביות לפתרון קונפליקטים כמו הליכי גישור שמסייעים לזוגות לפרק את הנישואין תוך שיתוף פעולה הדדי ולא בהתנגחות. יועצי גירושין מנחים זוגות גרושים רבים כיצד להתמודד בהצלחה עם המבנה המשפחתי החדש ומאפשרים להם לשלב את תובנות הייעוץ בחיים שלאחר הפרידה.

עם זאת רבים מגלים ספקות באשר לקשר שלי עם הגרוש שלי. "אם אתם מסתדרים כל כך טוב, למה לא נשארתם נשואים?" הם שואלים, כאילו שלטייל יחד ולשתות כוס יין יחד משמעם שאנו יכולים לחיות יחד, לסמוך זה על זה שנקבל את התמיכה רגשית והפיזית הראויות. האינטימיות שבנישואין מעוררת את הכמיהה לקשר עמוק, את התשוקה להיות נראה ומובן, להיות נאהב באופן נטול ספקות כזה שמביא מזור לפצעים ישנים. רציתי שבעלי יהיה מעורב לעומק בפרטי חיי – שישמח עמי, יתעצב עמי וידאג לי. הציפיות לאינטימיות רגשית התנפצו והשאירו אותי בודדה ופגועה ואותו בתחושה שהוא מבוקר ואינו נאהב כראוי.

האיש לו נישאתי הוא אֶקס נהדר אבל זהו תפקיד שונה לחלוטין מלהיות בן זוג במלוא מובן המילה. הנה כמה דברים שבעלי ב-20% משרה אינו עושה: הוא אינו עושה לי מסאז' בגב כשאני לחוצה ולא חוגג עמי ציוני דרך משמעותיים בחיי – הוא לא זכר שזהו יום הולדתי ומן הסתם הוא הדיח את הכלים כי הוא חש אשמה. איננו אוכלים ארוחות לאור נרות או יוצאים לטיולים רומנטיים בספרד. הוא אינו הולך איתי לבית הכנסת, ליוגה או לגלריות לאמנות. איננו מקיימים יחסי מין. אבל חשובה מכל היא העובדה שהוא אינו מעורב בעולמי הרגשי ואינני מצפה לכך ממנו.

אין זה נכון שכל מערכת יחסים יכולה לתפקד היטב בכל צורה שהיא. לכולנו יש חברים טובים שאנו אוהבים אבל לא נרצה לחיות איתם שלא לדבר על להתפשט מולם. לעיתים קרובות אני חושבת על בובות הפלסטיק של פישר פרייס. אתה יכול לדחוף בכוח את בובת הכבאי לתוך מושב נהג האוטובוס אבל זה לא היה המקום אליו הוא שייך. אנשים מכירים בַערך של מערכות יחסים קצובות בזמן כמו למשל כשיש לך חבר או חברה בתיכון, אך הם אינם מקבלים את הרעיון שגם נישואין יכולים להיות קצובים בזמן וגם כאשר הם מסתיימים הם יכולים להתפתח למשהו אחר בעל ערך. אנו מתקבעים על המסגרת אבל חייהם של אנשים גרושים כמוני למשל, מתקיימים בתנאים משלהם. הקשר עצמו קבוע אך הפרמטרים המרכיבים אותו עשויים להשתנות.

"האם לא עדיף פשוט לחתוך את הקשר?" שואלים אחרים. "האם לראות אותו לא מעורר בך געגועים או חרטה?"

לא. או ליתר דיוק, רק לפעמים. יתכן וזה היה עוזר אילו הנישואין שלנו היו פחות יצריים, אם לא הייתי חושבת שהוא מושך ואם הוא לא היה נראה בשיאו מאז שנפרדנו. אך אני חושבת שסוג זה של רגשות קורעי לב שאחרים מדמיינים מאפיינים אהבות נכזבות ולא נישואין מוצלחים. שכבתי עם האיש הזה פעמים רבות. התחתנתי אתו, בנינו בית, ילדתי תינוק, מכרנו את הבית במחיר הפסד, ישנתי על הספה וצברתי אתו מספיק תסכול. אין לי שום פנטזיות באשר לְאיך זה היה יכול להיות.

יש לי הבזקי נוסטלגיה, כמו להיזכר ברוך שחלקנו פעם – הדבר בהחלט יכול לגרום לאי נוחות. אבל אני חושבת שאפשר לחיות עם מעט אי נוחות. אני מעדיפה לחיות עם רגשות כאלו מאשר לטפח כעס ולהחניק את רגשותיי. אם אנו רוצים לטפח קשרים בעלי משמעות עלינו לחיות עם מידה של עמימות בחיינו. הגרושים שביננו צריכים לפתח עמידות מסוימת מול התלהבויות נקודתיות שכאלה – במקרה שלי להתמודד עם המשיכה ועם הצער על שהנישואין לא צלחו. מערכות יחסים הן תופעה מגוונת וקשה להכניס אותן לתבניות מסודרות, יפות ככל שיהיו. לפעמם הן קרעי טלאים של אכזבה והתקרבות, רוגז ושמחה.

ברור שכמו מרבית האנשים אני רוצה בן זוג שלם במשרה מלאה. הנחתי שאפגוש מישהו כזה תכף ומיד ואמשיך בחיי רק הפעם עם שותף מוצלח יותר. אך מסתבר שאנחנו מתאהבים לעיתים רחוקות מאוד. אני חשה שבעוד שמיומנויות הזוגיות שלי השתפרו לאחר שהייתי נשואה, ההתנסות הזאת גם גרמה לי להיות פחות להוטה להצליח בקשר רומנטי בכל מחיר. אני מקווה למצוא שותף חדש, ועל אף שאני משוכנעת שהדבר ישפיע על הקשר עם הגרוש שלי, הרי שאני בטוחה שנהיה שם אחד בשביל השנייה תמיד, בחולי ובבריאות.

לעת עתה אני אסירת תודה על הקשר שיצרנו מפני שסוף סוף אנו נמצאים בתפקידים שמתאימים לנו. ביום למחרת המסיבה שלי נסענו לאורך כביש החוף לעבר קניון טוֹפּנגה. הבן שלנו ישב במושב האחורי עם חבריו. בעלי לשעבר היה כרגיל הנהג, ובחר עבורנו את מסלול טיול ואת המקום שבו נעצור לארוחת צהריים. אני תמיד מעריצה את ההחלטיות שלו אך כשהיינו נשואים רציתי בן זוג שיאפשר גם לי להוביל, יתעניין ברצונותיי יצטרף לנסיעה שלי. ועכשיו? אני צוללת לתוך מושב הנוסעים ובוהה בגלי האוקיאנוס המתנחשלים מעבר לזגוגית החלון ומתענגת על העובדה שפעם בשבוע, אחה"צ, אני יכולה לוותר על השליטה. עם האיש הזה כבעלי ב20% משרה אני 100% מאושרת.

 

 וונדי פאריס היא מחברת הספר "Splitopia: Dispatches from Today's Good Divorce and How to Part Well".

Translated from PSYCHOLOGY TODAY. COPYRIGHT 2016 SUSSEX PUBLISHERS LLC. Distributed by Tribune Content Agency, LLC.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי וונדי פאריס, Psychology Today.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על חמישית בעל, במשרה מלאה

01
שם מלא

תודה, זה מעניין מאד.

הגהה אחת: 'אלה שהם' -> 'אלא שהם'
וההיפר-קורקציה ב"האם לראות אותו אינו מעורר בך געגועים או חרטה" זועקת זעקות רמות.

05
לו

פנטזית נישואים של אשה שטרם התבגרה!
איני יודעת מה הסיבות שתכלי'ס הביאו לגירושים, אך מה שרשום,
אלו ססמאות ריקות תוכן!
יפה שמצליחים להישאר ביחסים טובים אחרי הגירושים.
מסכימה עם דנה, בוא נראה איך יראו היחסים הללו לאחר שתהיה
לפרוד שלך בת זוג רצינית.