יום אחד שוב נרד מן העצים

מזה זמן שמדענים מזהירים מפני אפשרות של אסון גלובאלי שהשימוש בדלקי מאובנים עלול לגרום. כעת, רצף של גלי חום שכמותם לא נמדדו בעבר, שריפות יער, בצורות ושיטפונות הביאו, סוף סוף, למודעות של יתר העולם את מידת הבהילות של האיום המרחף כתוצאה משינויים באקלים. מפגינים בכל העולם, ופעילים התובעים בדרכי שלום להגיע לאפס פליטת פחמן בשנת 2050 על ידי הגבלת העלייה בטמפרטורה העולמית לשתי מעלות לכל היותר, הכריחו את הפוליטיקאים להתחיל לפעול.

ניתן ללמוד רבות ממה שקרה במאות ה-16 וה-17, בתקופה שבה בני אדם השתחררו מן התלות שלהם במקור האנרגיה המקורי – העץ – ובמקומו הם החלו לשרוף דלקי מאובנים – בצורת פחם

בעודנו מתאמצים למצוא דרך בריאה יותר להתקדם בה, כדאי שנביט על העבר. ניתן ללמוד רבות ממה שקרה במאות ה-16 וה-17, בתקופה שבה בני אדם השתחררו מן התלות שלהם במקור האנרגיה המקורי – העץ – ובמקומו הם החלו לשרוף דלקי מאובנים – בצורת פחם. מהפכת האנרגיה הזו הזינה את היכולת הכלכלית ואת כושר ההמצאה האנושי, והחלה 300 שנות שגשוג שאנו עדיין נהנים מהן כיום. כדאי לראות כיצד ולמה התרחש השינוי הזה, כדי שנוכל לברר כיצד ניתן לחזור עליו במעבר מדלקי מאובנים בחזרה למקורות אנרגיה מתחדשים.

עץ: מקור האנרגיה שלנו, עד שמצאנו דרך החוצה ממנו. תצלום: Mustaches Cactus

המעבר מעץ לפחם היה אירוע משנה עולם וחסר תקדים. מרגע שההומיניניים המוקדמים ירדו מן העצים, הם השתמשו בעץ כדי להכין כלים כמו מקלות חפירה וחניתות, וכדי לבנות מקלטים. במהלך אלפי שנים, בני האדם למדו גם להשתמש בעץ כדי להבעיר אש ולהבריח טורפים, להתחמם ולבשל את מזונם. בסופו של דבר הם גם השתמשו בעץ כדי להכין פחמים, והבעירו תנורים כדי להכין את החומרים שאפשרו להם לפתח תרבויות: קרמיקה שממנה יצרו כדים, לבנים ואריחים; מתכות כמו ברונזה וברזל; וסחורות כמו מלח, אשלג ואלום. טכנולוגיות מבוססות עץ שוכללו על ידי היוונים והרומאים באירופה העתיקה ועל ידי הסינים בימי שושלת האן באסיה. ערים, מקדשים וספינות כמו אלה שבנו התרבויות הללו נותרו בפסגת היצירה האנושית גם אלף שנה לאחר נפילת האימפריה הרומית – אפילו אומות עשירות כמו באירופה של הרנסנאס לא התעלו עליהן. בעיות של אספקת אנרגיה בגלל הסתמכות בני האדם על עץ עצרו את ההתפתחות הזו.

הבעיה הייתה לוגיסטיקה. עץ ופחם הם סחורות שבריריות ובעלות נפח רב, וכדי להפיק אנרגיה דרוש שטח רב, שכן העצים שבהם היא אצורה מפוזרים במרחב ולעתים נמצאים בשטחים שהגישה אליהם קשה

מגבלת הצמיחה לא נבעה ממחסור בעץ עצמו. בסופו של דבר, יערות עדיין כיסו 40 אחוזים משטחי האדמה, וניתן היה לכרות עצים באורח בר קיימא מאחר שיערות ושטחי חורש לכריתה – שמווסתים על ידי כריתה תקופתית של העצים קרוב לבסיסם – מתחדשים בעצמם. הבעיה הייתה לוגיסטיקה. עץ ופחם הם סחורות שבריריות ובעלות נפח רב, וכדי להפיק אנרגיה דרוש שטח רב, שכן העצים שבהם היא אצורה מפוזרים במרחב ולעתים נמצאים בשטחים שהגישה אליהם קשה. בנוסף, דרכי הגישה הקשות באותה עת, הקשו על העברת העצים למקומות שנזקקו להם בעת המודרנית. פריס הצליחה לגדול ולהפוך לעיר הגדולה באירופה, שאוכלוסייתה מנתה 400 אלף איש, רק בזכות העובדה שהיא שוכנת לחופי נהר הסן, שעליו ניתן היה להוביל את העצים שנכרתו בשטחי יער עצומים במרחק של יותר מ-200 ק״מ מן העיר. תעשיות זוללות אנרגיה כמו ייצור ברזל, קדרות וניפוח זכוכית היו קטנות יחסית, ופעלו מתוך אזורי החורש, הרחק מן הערים. התוצרת של מפעלים מבודדים אלה הייתה דלה, והחדשנות מעטה.

המכשול הזה הוסר רק כאשר בני אדם למדו להשתמש בדלק מרוכז ועשיר בהרבה באנרגיה: פחם, סלעים המורכבים מחומר צמחי מרוכז שהצטבר במשך מיליוני שנים.

בני אדם הכירו הרבה קודם לכן את יכולת הבערה של הפחם שניתן לחפור ולהעלות מן האדמה בחלקים מכדור הארץ, ושושלת סונג הסינית השתמשה בו קצרות לחימום עיר הבירה שלהם קאיפנג, במאה העשירית. אולם באירופה, רק עליית מחירי העץ במאה ה-16 שכנעה את היזמים להשקיע במכרות כדי לכרות פחם בכמויות גדולות. הם החלו כורים את מרבצי הפחם הנגישים סביב חופי צפון מזרח אנגליה והובילו את הפחם בעגלות עד לנהר טיין, ומשם השיטו אותו לאזורי תעשיה ונמלים בחוף הצפון מזרחי, ובעיקר לבירת אנגליה לונדון. לונדון הפכה במהירות לעיר הגדולה באירופה, ואוכלוסייה צמחה מ-200 אלף איש בשנת 1600 ל-575 אלף בשנת 1700. היא הפכה גם לאבן שואבת לתעשיות עתירות אנרגיה ולאינטלקטואלים. לראשונה, מדענים, תעשיינים ובעלי מלאכה פעלו זה לצד זה ולמדו אלה מאלה. החברה המלכותית, שהוקמה בשנת 1660, סיפקה מקום שבו מדענים מובילים יכלו להיפגש ולהחליף רעיונות. אוצר החברה, רוברט הוק, עבד עם בעלי מלאכה בעיר על סדרה של כלים מדעיים – מיקרוסקופים, ברומטרים, שעונים ומכשירים אופטיים למדידת זווית – שהמדע נזקק להם כדי להתקדם. יצרן הגלובוסים ג׳וזף מוקסון (Moxon) כתב שם את המדריך הראשון בנוסח ״עשה זאת בעצמך״ – מדריך למלאכות כמו דפוס, נגרות ועיבוד מתכת.

דלקי המאובנים הניעו את המהפכה התעשייתית שבסופו של דבר שינתה את העולם כולו, והעניקה לנו 300 שנה של צמיחה חומרית חסרת תקדים וכמוה גם התקדמות מדעית

בשלושים השנים הראשונות לחייה, האגודה הפכה את המדע מתחביב אינטלקטואלי של גאונים בודדים לגוף מקושר של גברים המחפשים את האמת האובייקטיבית ומנסים לשפר את שליטתם בעולם. החיפוש הזה הגיע לשיאו בהישגים מפוארים כמו ״עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע״ של אייזק ניוטון  מצד אחד, ומנוע הקיטור של תומאס ניוקומן מצד שני. חמושה בידע ובהמצאות חדשות, האליטה היצרנית חוללה מהפכה בתעשייה ובתשתית בבריטניה, ואפשרה לה לנצל במלואו את הדלק הזול אך המזהם הזה. הם החליפו את התנורים הפתוחים שבערו על עץ בתנורי מתכת סגורים שפעלו על פחם; הם למדו להתיך מתכת בדלק פחמני מוצק במקום בפחמים; הם בנו תעלות ומסילות רכבת כדי להוביל פחם, חומרי גלם וסחורות לכל רחבי המדינה; והם הניעו את הטחנות והרכבות במנועי קיטור שהוזנו בפחם במקום בגלגלי מים או סוסים. דלקי המאובנים הניעו את המהפכה התעשייתית שבסופו של דבר שינתה את העולם כולו, והעניקה לנו 300 שנה של צמיחה חומרית חסרת תקדים וכמוה גם התקדמות מדעית.

"סירות פחם" (1888), וינסנט ון גוך. תצלום: Wikiart

אבל, כמובן, לכל זה יש גם חסרונות. השימוש שלנו באנרגיה גדל פי 20 מאז המאה ה-16 ואל הפחם הצטרפו דלקי מאובנים אחרים כמו נפט וגז, שפלטו עוד ועוד פחמן דו חמצני אל תוך האטמוספרה שלנו. רמות ה-CO2 באטמוספרה של כדור הארץ עלו מ-280 חלקיקים למיליון בתקופה הטרום תעשייתית, ליותר מ-400 חלקיקים למיליון, וגרמו אפקט חממה מוגבר שכבר גרם לעלייה של מעלה אחת (צלסיוס) בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת. אם המגמה הזו תימשך, כדור הארץ עלול לחוות התחממות בלתי נשלטת, בעלת השלכות הרסניות. עלייה של שתי מעלות בלבד בטמפרטורה תביא לעליית מפלס הימים בכ-60 ס״מ ותסכן את יישובי החופים. שינויים בדפוסי האקלים, ובכלל זה שינויים בכמויות המשקעים ובדפוסי הרוחות, עלולים לשבש לגמרי מערכות אקולוגיות וענפי חקלאות.

אנשי התקופה היו בטוחים שמקורו של הפחם באיזה יער תת קרקעי, הגדל שם ממש כפי שעצים גדלים על פני האדמה

אין טעם להאשים את אבותינו. במאה ה-16, לא היה לבני האדם מושג מהו פחם. הם היו בטוחים שמקורו באיזה יער תת קרקעי, הגדל שם ממש כפי שעצים גדלים על פני האדמה – ותפישה זו נראתה סבירה בשל המספר העצום של מאובני עלים שנמצאו בתוך הפחם. בנסיבות אלה, הפחם נחשב למתת שפע מאלוהים.

לנו יש פתרון ברור לתיקון המצב: להפוך את התהליך שהחל במאה ה-16 ולהחליף שוב את דלקי המאובנים במקורות אנרגיה מתחדשים. לרוע המזל, איננו יכולים פשוט לחזור לשריפת עץ, כי היערות אינם גדלים מספיק מהר כדי למלא את צרכי האנרגיה הנוכחיים שלנו. אבל במובן אחד יש לנו יתרון על פני התעשיינים בני המאה ה-16 וה-17. הודות למהפכה המדעית שעידן דלקי המאובנים אפשרה, יש לנו הבנה עמוקה של העולם הסובב אותנו, ויכולת הנדסית לשנות אותו בזמן שיא. בחמישים השנים האחרונות, מדעים ומהנדסים פיתחו את הטכנולוגיות שלהן אנו זקוקים כדי להפעיל את העולם באמצעות אנרגיות מתחדשות: טורבינות רוח ולוחות סולאריים, שהם המקבילה המודרנית של עלי העצים, להפקת אנרגיה; סוללות, מימן ואוויר דחוס שהן המקבילה המודרנית לגזעי העצים שבהם נאגרת אנרגיה; ומסלולי העברה ממוחשבים – שהם המקבילה המודרנית של עגלות הפחם – לשליטה באספקה.

העתיד כבר כאן, בידינו. תצלום: American Public Power Association

אנרגיה מתחדשת מתחילה להיות זולה יותר מדלקי מאובנים, ממש כפי שבמאה ה-16 הפחם היה זול מן העץ

מה שלא היה לנו עד לאחרונה, שלא כמו במאה ה-16, הוא התמריץ הכלכלי להחליף את דלקי המאובנים. בפעם האחרונה שבני האדם הקדישו תשומת לב למקורות אנרגיה מתחדשים – במהלך משבר הדלק של שנות ה-70 – התברר כי כלכלית כדאי יותר להמשיך להבעיר דלקי מאובנים. הצעות ירוקות נשכחו מיד עם ירידת מחירי הנפט בשנות ה-80. אבל מאז, מקורות האנרגיה החדשים שלנו, ובעיקר אנרגיית רוח ואנרגיה סולארית, המשיכו להתפתח וכיום הם כמעט כדאיים כלכלית. אנרגיה מתחדשת מתחילה להיות זולה יותר מדלקי מאובנים, ממש כפי שבמאה ה-16 הפחם היה זול מן העץ. לפחות ישנו תמריץ כלכלי לעסקים להשקיע את ההשקעה הנדרשת.

החלק היקר והקשה יהיה לבנות את התשתית הדרושה להפקה, העברה ואגירה של אנרגיה מתחדשת. מהפכת הפחם בבריטניה תבעה בנייה של משאבות קיטור חדשות כדי לנקז מים ממכרות הפחם, כבשנים חדשים לשימוש תעשייתי בפחם, ותעלות ומסילות רכבת חדשות כדי לשנע פחם. זה היה תהליך שארך עשרות שנים, והתאפשר רק משום שמומן בעושרה של האימפריה הגדולה בהיסטוריה. השינוי של היום יכלול אתגרים הנדסיים גדולים עוד יותר, שיהיו גם יקרים בהרבה. הוא יתבע שיתוף פעולה גלובאלי אמיתי בין עסקים וממשלות.

בעזרת הטכנולוגיה של היום אנו יכולים לחולל מהפכה בכלכלת האנרגיה שלנו מהר הרבה יותר מכפי שיכלו לעשות זאת קודמינו

בעזרת הטכנולוגיה של היום אנו יכולים לחולל מהפכה בכלכלת האנרגיה שלנו מהר הרבה יותר מכפי שיכלו לעשות זאת קודמינו. כמו הכורים, המהנדסים ובוני התעלות של המהפכה התעשייתית הראשונה, אנחנו יכולים לשנות את עולמנו – אלא שהפעם נהפוך אותו לעולם חדש ונקי, בר קיימא, ופחות מזהם. נותרו לנו רק שני עשורים, אבל אם נפעל מספיק מהר, נוכל להביט לאחור אל ימי דלק המאובנים כאל הילדות הקצרה והמלוכלכת, שבמהלכה למדנו כיצד לעבוד יחד ולשמור על כדור הארץ שלנו. אם לא, נוכל להאשים רק את עצמנו.

רולנד אנוס (Ennos) הוא ביולוג והיסטוריון באוניברסיטת האל באנגליה. ספרו האחרון עד כה הוא The Age of Wood הבוחן את מערכת היחסים של האדם עם החומר החשוב הזה שמקורו בטבע. 

Published in Alaxon by special permission from Zócalo Public Square

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך "מחוץ לתחנת הרכבת סן לזאר" (1877), קלוד מונה. תצלום: ויקיפדיה.