ניסיון ראשון לתקן החמצה עגומה של הקורא העברי
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
לא רבים ההומוריסטאנים שזכו להימנות עם הקאנון הספרותי של אומה כלשהי. כולנו מכירים, ודאי, את סרוואנטס, טוויין, שלום עליכם או רבלה, אולם מי מהם יוכל להיחשב, בפראי שבחלומות, לבן קומתו של שייקספיר, דאנטה או גיתה? אולי רק סרוואנטס (לבטח! לבטח סרוואנטס! סילחו שמיים!). הסיבה לכך ודאי עמוקה ומורכבת, אולם נדמה שבאופן עקרוני מגלה הקאנון סלידה משונה מהומור, או, אם להיות מעט יותר נחרץ - שקיים ניגוד עניינים מובהק בין המופת והצחוק. כי בעוד שמהמופת מצופה לדקדק גם בזניח שבפרטים, להפסיע, אם נרצה, בזהירות על פני הגשר המתוח בין פסגות הלשון, מעדיף הצחוק את חניית-הביניים, את השחרור המתרפק והמנוחה תחת עץ רענן בשולי הדרך. אנו מצפים מהמופת לחומרה. מהצחוק - לפרצופים ומטוסי נייר. כל זה, בעצם, רק כדי להסביר עד כמה בלתי שגרתי שסופר מסוגו של קאראג'אלה, אמן מטוסי הנייר והפרצופים, ייחשב לגדול מחזאי רומניה ולאחד ממאורותיה הספרותיים המזוהים ביותר.
לא הרבה העניקו לנו המתרגמים בכרך צנוע זה: מחזה, רשימות וסיפורים אחדים. אולם די בהם כדי לעמוד על ייחודו ואפיו של המחבר, אם נביא בחשבון את תקופת חייו הייחודית. רומניה של שלהי המאה ה-19 היתה למולדת טרייה, צמד נסיכויות שקו הריתוך ביניהן עוד לוהט ואדום, ומאליו- גם מקום פוליטי מאוד. קאראג'אלה הסתייג והדגיש שוב ושוב את הניגוד החמור שבין פוליטיקה וספרות (ויעידו על כך הרשימות הקצרות "1 במאי" או "פוליטיקה וספרות"), אך למרות זאת היה ונותר כל ימיו אדם שהפוליטיקה אופפת את מחשבתו וסגנונו (ויעידו על כך אותן הרשימות עצמן).
ובכן, בתוך מרחביה המשתוללים של אומה נולדת כתב קאראג'אלה, והוא פיתח לו דפוס כתיבה שעשוי לצלצל באופן משונה על אזנינו היום: אירוניה נטולת רעל. הסיפורים הקצרים הללו גדושים ומלאים בהומור ולעג, בביקורת חדה כתער על הבורגנות, העסקנות הפוליטיית והחינוך (כלומר- על רומניה כולה), ובכל זאת, שמץ של ארס לא יימצא בהם, גם בזכוכית מגדלת. חיציו הספרותיים היו מושחזים כך שיכלו לחדור כל שריון, אולם הוא סירב למשוח אותם ברעל ממית, ולכן פגיעתם המדוייקת לא נוראה כל כך.
כך, לדוגמה, בסיפור הקצרצר ורב הקסם "הדוד והאחיין", מיטלטל המחבר בין ליברל צעיר לבין דודו השמרן ומבקש לפשר ביניהם. היינו מצפים מהסטיריקן, בשלב זה, להגחיך את שתי העמדות ולהותיר את היריבים באותה גיגית מבישה של לעג. אולם קראג'אלה עושה דווקא את ההיפך! הוא משתכנע לחלוטין מדבריו של הצעיר, נחוש ומזומן ניגש אל ביתו של הדוד, ומיד כשזה מתחיל לדבר- הופך את דעתו ומתייצב לצדו. כך שוב ושוב, עד שנחתם הסיפור ברטינה המופלאה: "סוף-סוף, מה זה אכפת לי, אם עוד יש אמת בארץ!", כאילו העיסוק בה הוא קטנוני ולא יותר, ואם רק היינו מסלקים אותה יכולנו לגשר על הפערים המצערים הללו.
חיבה מיוחדת נטה המחבר לצוררים קטנים, ובעיקר ילדים וחיות מחמד. שלושה או ארבעה סיפורים מתוך הקובץ מוקדשים להם, ונדמה שקראג'אלה מצא עניין מיוחד באותם רודנים-זאטוטים. הסיפור "ביקור", למשל, מציג בפנינו את יון, ילדה היחיד של מרת פופסקו שמופיע בטרקלין בבגדי איש צבא וממרר את חיי אומנתו, אמו וארחו גם יחד. האם התכוון הסופר לומר לנו דבר מה על טבעם של החיילות והכוח? האם ביקש להעמיד מלפנינו מניאטורה של מפקד, לערוך איזו אנאלוגיה נסתרת בין אנשי המלחמה המנהלים את עולמינו לבין ילדים סוררים? לחוקרי הספרות הפתרונים, שכן המחבר מקפיד שלא לסטות מהשביל הצר של אירוניה רכה ואוהבת, והוא מותיר בידינו, כביכול, את הבחירה עם להטעינה ברעל, אם לאו.
קאראג'אלה הוא בגדר גילוי של ממש, החמצה עגומה לקורא העברי, סופר מענג שמותיר לקוראיו להשתכשך בכל מנעמי הלעג מבלי לחדול מאהבת הנלעג, בדומה אולי למה שהיטיב לעשות סופר אחר על גדותיו של נהר אחר, ההאדסון - הלא הוא דימון ראניון הגדול.
אבל זה באמת כבר לפעם אחרת.
הספר: יון לוקה קאראג'אלה- מבחר כתבים. ספריית פועלים, 1955.
תגובות פייסבוק
3 תגובות על יון לוקה קאראג'אלה
מדהים! עושה חשק לרוץ ולקרוא
כתוב טוב מאוד, בעיקר הפתיחה. דבר אחד נשמט: לגדת איזה נהר ישב קאראג'אלה?
"אנו מצפים מהמופת לחומרה. מהצחוק - לפרצופים ומטוסי נייר." משפט למופת שדווקא גרם לי לצחוק. כיף לקרוא את הרשימה הזו, הסתקרנתי מאוד.
כראוי ושלא כראוי
בתחום הלשון, ה"מה" הוא אדיר בהיקפו. מספר התופעות, העובדות, המרכיבים והמבנים עצומה מאוד. קשה להקיף את הכול. אפילו ביחס לשפה אחת, נדרשים לכך יותר מחיים שלמים של אדם, וגם חדי העין ועמוקי התפישה ביותר יחמיצו חלקים מן המכלול. קשה לחשוב על יצירה אנושית מורכבת יותר: כל שפה מגלמת פעילות של אינספור בני אדם על פני פרק זמן ארוך ביותר, שרובו הגדול אינו מתועד בכתובים. האנלוגיה המיידית, הטבעית – תרתי משמע – היא הביולוגיה, מערכות החיים.
מתוך כל ה"מה" העצום הזה, יתכן שנוכל לדבר מעט על דברים מתחום ה"איך". כשה"איך" מתייחס לציר הזמן, האפשרויות שלנו להשיב עליו יהיו מוגבלות מאוד. לעומת זאת, כאשר ה"איך" מתייחס למכלול של מבנים, אולי נוכל להשיב על ידי צירוף של מספר תופעות, עם נימוק סביר לכך שאנו מציגים אותן ביחד. או-אז נעמוד מול מה שכיניתי כאן בעבר "סעיף בספר הדקדוק של הלשון" ולומר פשוט: "הנה, כך".
ברמה האתית, העיסוק התיאורי בלשון דורש צניעות ומלמד אותנו ענווה. תמיד נצטרך לזכור שמולנו יש תמונה חלקית, נתונים ספציפיים, צלליות והשתקפויות של אינספור השפעות ותהליכים, בעוד אנו מנסים לתאר את המכלול שמעניין אותנו: קטע מסוים ממבנה ענק, שגם משתנה כל העת. כשאנו מוצאים את עצמנו מול טקסט, אנחנו מול מה שמכונה בצרפתית état de langue, כלומר מצב נתון של שפה, ששונה ממצבים אחרים – כלומר מהעולה מטקסטים אחרים, ובוודאי בתקופה אחרת. וגם מול טקסט מסוים, או מול קורפוס של טקסטים שיש היגיון לצרפם יחד לצורך התחקות אחר תופעה, מתגלה לנו שהכול מורכב מאוד, ולא פעם גם מפתיע. ובכל זאת, אין מדובר בעבודה סיזיפית, אלא בהתקדמות איטית ורבת יופי ביערות עד של עושר מופלא, שבהם אנחנו פוסעים בזהירות, מביטים, רושמים, מתעדים ולאחר מכן מסדרים.
ההקדמה התאורטית הזאת טובה לכל רשימה מהרשימות במדור הזה, ויש לקוות שכל זמן טוב לה גם מבחינת הקוראים והקוראות. והנה מיד דוגמה לתופעה שאפשר להעלות קווים ל"מה" שלה, אך ה"איך" והרבה יותר מכך ה"למה", הם מעבר לאופק, אם בכלל.
ובכן. חברת כנסת בשם אסנת מארק עמדה להתמנות לתפקיד ממשלתי בכיר. וכך נכתב בעיתון:
"לדברי מקורות המעורים בפרטים, ועדת המינויים תכננה שלא לאשר את המועמדות של מארק, והח"כית לשעבר בחרה למשוך אותה בטרם התבשרה על כך".
חברת הכנסת "בחרה למשוך אותה [= את המועמדות]", לאחר שוועדת המינויים "תכננה שלא לאשר את המועמדות". בשתי הפסוקיות, יש לנו מקור פועל שמשמש כמושא: "בחרה למשוך" ו"תכננה שלא לאשר". אלא שבמקרה הראשון מופיע מקור הפועל, "למשוך" כך כפי שהוא, ואילו במקרה השני, "לא לאשר" מופיע כשלפניו "ש-".
נפנה מיד לדוגמה נוספת, מעיתון אחר, יום למחרת הידיעה על חברת הכנסת מארק. הפעם מדובר בעיתון ספורט, שעוסק בעתידו של אסף נמני, מאמן קבוצת הכדורגל הפועל חדרה: "בחדרה החליטו שלא לדון בעתידו של אסף נמני". הם לא החליטו לדון, אלא החליטו שלא לדון.
דוגמאות כאלה אפשר לאסוף מדי יום, ודומה שברור למדי שכשמדובר במקור פועל שלול, יכולה להופיע לפניו "ש-", ואילו כשמדובר במקור פועל שאינו שלול, לא תופיע לפניו "ש-" בשום מקרה. עד כה, מדובר במקור פועל שהוא מושא לפועל נטוי: החליטו לדון או החליטו שלא לדון, בחרה למשוך או תכננה שלא לאשר. הפיתוי לשאול "למה קיים הבדל כזה?" ברור וטבעי. ויש מי שעבורם ברור וטבעי עניין נוסף: שאמורה להיות סימטריה בין חיוב ושלילה. כלומר שתת-מערכת של צורה חיובית תהיה סימטרית לתת-מערכת של צורה שלילית. והנה, הדוגמאות, שתי הדוגמאות הקטנות, מראות אנטי-סימטריה ברורה: לפני מקור פועל חיובי אין "ש-" ולפני מקור פועל שלול יכולה להיות "ש-". ואני אומר "יכולה להיות" כי יש דוגמאות למקור פועל שלול ללא "ש-", עניין שכל מי שייגש לתאר את התופעה באורח מלא יצטרך להתמודד איתו.
הנה: התיאור של ה"מה" קודם, והוא רחוק מלהיות שלם. האם אכן בחיוב אין "ש-"? האם בשלילה יש "ש-" תמיד? ואם לא, מה התנאים שבהם יש "ש-" לעומת התנאים שבהם אין "ש-"? אנחנו עמוק בניסיון ראשוני לגשת לתיאור ה"מה", וכבר ברור שהעבודה רבה וככל הנראה היא אינה פשוטה.
זאת ועוד: אפילו לא מיצינו את קמצוץ הדוגמאות שהבאתי כאן. בשתיהן ראינו מקור פועל כמושא של פועל נטוי. האם ה"ש-" מופיע או לא מופיע במקור הפועל השלול בתלות בפועל הנטוי, בסוג הפועל מבחינה סמנטית? ובכלל, האם יש תת-קבוצה הניתנת לאפיון של פעלים שאם יש להם מושא שהוא מקור הפועל הוא יופיע כשלפניו "ש-"? יכול להיות. את זאת נוכל לבדוק לאחר שנאסוף הרבה מאוד דוגמאות מתוך קורפוס של טקסטים. דרישה בסיסית והכרחית.
ואולי אנחנו מחפשים מתחת לפנס צר מדי? יש בעברית המודרנית מצבים של "ש-" שלעתים מופיע ולעתים אינו מופיע, שגם הם ראויים לתיעוד, למיפוי, לבירור ולתיאור. למשל, "הם עובדים כראוי" לעומת "הם מתנהגים שלא כראוי". שוב נראה, במבט ראשוני וחטוף, שה"ש-" ייטה להופיע עם הצורה השלילית. עוד "מה" לעבוד עליו. ורק לאחר מכן יתכן שנוכל לקשור בין תופעות דומות בשני מבנים שונים.
יתכן שבמהלך הניסיון להבין את המבנים הללו נפנה לביטויים כמו בכותרת המאמר הזה, או לביטויים קדומים יותר המעלים תהייה בעניין שימושים ב"ש-", כמו "מתוך שלא לשמה בא לשמה", ששייכים ל-état de langue אחר, ואולי יוכלו להאיר לנו מנגנון שעינינו אינן רואות מיד, ואולי לא. עסק מורכב, אמרנו. תענוג.
פנאי יעיל יותר
בריאן פלדמןהאם האפשרות להאץ את המהירות בנגני מדיה היא הצעה, או ציווי חברתי? |...
X 4 דקות
הדרך ארוכה היא וטובה, טובה
קודי דֶליסְטרַטיאנו מציבים לעצמנו מטרות ומגייסים כוח רצון ונחישות כדי לכבוש את היעד....
X 11 דקות