ילדי מעבדה

מה קורה בגן שבו הילדים מחוייבים להשתתף בניסויי פסיכולוגי מדי חודש
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

אם למדתם אי פעם באוניברסיטה, בוודאי שמחתם כאשר שיעורים משעממים הופרעו בידי סטודנטים, לרוב מהחוג לפסיכולוגיה או לסוציולוגיה, שביקשו כמה דקות מזמנכם ומזמנם של המרצים כדי להעביר "שאלון קצר". קהל הסטודנטים הוא קהל שבוי ונוח (לעתים נוח מדי) לעריכת ניסויים כשמדובר בבני אדם בוגרים, אבל איפה עורכים ניסויים על ילדי גן?

בחמישים השנה האחרונות, כמות נכבדה של המחקר בפסיכולוגיה של ילדים נערכת בבינג, גן ילדים המשתייך לאוניברסיטת סטנפורד, ובו לומדים מדי שנה ארבע מאות ילדים בגילאי שנתיים עד חמש. בינג הוקם ב-1966 כ-Laboratory School, בעזרת מענק מהקרן הלאומית למדע של ארה"ב ותרומה פרטית מד"ר פיטר ס. בינג. להקמתו היו שלוש מטרות: לשמש כמודל לחינוך ילדים בגיל הרך, לספק מעבדה שבה יוכלו תלמידי סטנפורד ללמוד על התפתחות ילדים, ולשמש סביבת מחקר לחוקרים וסטודנטים מהאוניברסיטה. על פניו, בינג הוא שילוב בין גן ילדים אידילי לבין מעבדת מחקר שממנה יצאה כמות מדהימה של מחקר פורץ דרך. הגן, שמתואר בחלק מהכתבות כגן עדן בזעיר אנפין, נשמע בסך הכול די דומה לגן הילדים של לפני שנים לא רבות – חצר פתוחה, קוביות משחק והרבה זמן חופשי לשחק. המנהלת המייסדת שלו, ד"ר אדית דאוולי, הושפעה מרעיונותיהם של המחנך השוויצרי יוהאן היינריך פסטלוצי, ופרידריך פרבל, שהקים ב-1837 את גן הילדים הראשון וטבע את המושג kindergarten. המשחק, לפי אמונתה של דאוולי, הוא הדרך שבה ילדים לומדים: "ילדים עובדים בלשחק, זו אולי הדרך החשובה ביותר שבה ילדים לומדים."

התמיכה הבלתי מתפשרת הזו במשחק ניצבת כידוע מול מגמות אחרות בחינוך ילדים בגיל הגן. הישגיות גוברת גורמת לכך שסדר היום של גנים רבים הופך דומה יותר ויותר לאלה של בתי הספר, וגן הילדים אכן מצדיק את שמו האמריקאי הרווח preschool, והופך למעין גרסה של כיתה א', עם עלייה חדה במספר השעות המוקדשות ללימוד מיומנויות קריאה, ירידה בשעות המוקדשות לפעילות גופנית, אם בכלל, והתארכות כללית של זמן השהייה של הילדים בגן.

עם זאת, האם ההתלהבות הרבה של הורים לשלוח את ילדיהם לבינג מקורה באמונה עזה בפילוסופיית המשחק שבה דוגל בית הספר, או שמא מהשתייכות לקהילה אליטיסטית ומשורה בקורות החיים של ילדיהם שעשויה להשפיע על התקבלותם לבתי הספר ולאוניברסיטאות בהמשך? המנהלת של בינג מבקרת את הלחץ המופעל על ילדים ועל הוריהם להישגים אקדמיים בגיל צעיר, אך ייתכן שעצם ההתחנכות בבינג היא הישג אקדמי כזה, שבזכותו יכולים הורים לוותר על ההכרח ללמד את ילדיהם קרוא וכתוב בגיל שלוש.

בינג נתמך על-ידי המחלקה לפסיכולוגיה בסטנפורד, אך ההורים עדיין משלמים בין 6,000 ל-14,000 דולר בשנה עבור חצאי ימים (שלוש וחצי שעות), פעמיים או חמש פעמים בשבוע. האתר של המוסד אמנם טוען ל"מארג רב-תרבותי חזק המבוסס על הגיוון הטבעי של קהילת האוניברסיטה ועל פנייה עקבית לאוכלוסיות הסמוכות במטרה לכלול ילדים מקבוצות מיעוט" ומציע מלגות לילדים הזקוקים לכך; מצד שני אפשר לתהות מי הם הילדים שהוריהם יכולים להרשות לעצמם להסתפק בגן של שעות ספורות בלבד. וכאמור, חלק מהעניין בבינג הוא ההשתתפות בניסויים. כל ילד בבינג משתתף במחקר או שניים בסמסטר, ולפעמים במחקר אחד בחודש. הילדים תמיד נשאלים אם הם רוצים להשתתף, אך לפי הדיווחים הם מסוקרנים ושמחים. בכל אופן, החוקרים אינם נדרשים לבקש את הסכמת ההורים, שחתמו על הסכמה גורפת להשתתפות בכל הניסויים כאשר רשמו את ילדיהם לבינג.

חדרי הניסויים המכונים "חדרי משחק" נראים אחרת מכיתות הגן – אלה הם חדרים חסרי חלונות, שבכל אחד מהם יש שולחן נמוך, שני כסאות לילדים, מצלמת וידאו וזכוכית אטומה מצד אחד למטרות צפייה. חלק מהניסויים המפורסמים שנערכו בבינג אישרו את פילוסופיית המשחק העומדת מאחוריו. למשל, ניסוי של ד"ר מארק לפר הראה כי לחיזוקים חיצוניים יש השפעה שלילית על המוטיבציה של ילדים – ילדים שהוזמנו לצייר תמורת פרס שיחקו זמן קצר יותר מילדים שהוזמנו לצייר להנאתם.

ניסויים מפורסמים אחרים שנערכו בבינג היו ניסויי המרשמלו שנערכו בשנות ב-60 וה-70 על-ידי הפסיכולוג וולטר מישל. במהלך הניסוי סגרו ילדים בחדר עם חתיכת מרשמלו, והילדים ניצבו בפני שתי אפשרויות – לאכול את המרשמלו מיד, או לחכות שהמבוגר שניהל את הניסוי יחזור ולקבל מרשמלו נוסף. הניסוי נועד לבדוק יכולת לבדיקת סיפוקים, ומישל המשיך לבדוק את אותם ילדים לאורך השנים, וקשר בין התנהגותם בניסוי למגוון גורמים כמו הצלחה במבחני SAT, השמנה או יכולת ריכוז. הקישורים שעשה מישל זכו לביקורת לא מזמן במאמר בניו יורק טיימס, שביקר את הגישה הדטרמיניסטית והפשטנית שלהם.

אפשר להביט גם בבינג עצמו כבסוג של ניסוי, כמחקר שמבקש לבדוק מה קורה כשמערבבים אמביציה של הורים וחוקרים. האם זה הגן המושלם, או שהורים משלמים על מה שהיה עד לפני שנים מעטות גן נורמלי למדי לא רק בכסף, אלא גם בהשתתפות של ילדיהם במעין ריאליטי ילדים? והאם בבינג ערכו ניסויים הבודקים את ההשפעה של סגירת ילדים בני ארבע לבדם בחדר, כחלק מניסויים שמטרתם אינה ברורה להם?

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
- דימוי שערניסויי המרשמלו המפורסם נערך בגן בינג בשנות ה-60 וה-70. צילום: גטי אימג'ס


תגובות פייסבוק

2 תגובות על ילדי מעבדה

01
אייל

התשובות פשוטות מאוד. לתת לילדים בני 4 מרשמלו במסגרת ניסוי מצולם לא מזכיר ריאליטי בשום צורה, ואותם ילדים ככל הנראה ישכחו את הניסוי תוך ימים ספורים (ובוודאי שלא יושפעו מכך, לכאן ולכאן). יאללה בינג!

02
שושי

בהשפעת סיפורי דרוזים על גלגול נשמות אצל מכריהם: מיסטיקן אחד הציע ביוטיוב לשאול ילדים מה הם היו כשהיו גדולים.
האם זאת שאלה מזיקה?

פה באלכסון קראתי רק אתמול: "אם לצטט את וורן באפט: "הדבר שאנשים יודעים לעשות הכי טוב זה לפרש כל מידע חדש כך שלא יערער את המסקנות שהסיקו בעבר"".