כוח המוח

כאב כרוני פוגע ברבים מאיתנו, ואינו מרפה. תרופות יכולות לעזור, אך מדוע שלא נלמד לגייס למאבק את הכלי החזק ביותר שהתברכנו בו?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

לבני האדם יש דחף טבעי להימלט מכאב. האיתות על איום מידי שממנו עלינו להימנע, מסייע לנו לשרוד.

אבל כשהכאב הופך לכרוני, אותות הסכנה הללו אינם מפסיקים לצלצל. אין לנו יכולת מולדת להתמודד עם מצוקה יומיומית כזו –  ולכן האופיואידים קוסמים לנו כל כך, ולעתים חיוניים לנו. אבל ממחקר בתחום הפסיכולוגיה של המדענית בת' דארנל (Darnall) עולה כי יתכן שאפשר ללמוד להשקיט את צלצולי האזעקה הללו בעצמנו, באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

כאב הוא חוויה חושית אבל גם רגשית. תגובות שליליות קוגניטיביות מתמשכות לכאב ממשי או צפוי מעצימות את עיבוד הכאב במוח, ועלולות עם הזמן להעצים את רגישותה של מערכת העצבים לכאב

כאב הוא חוויה חושית אבל גם רגשית, אומרת פרופסור דארנל, המלמדת את תחומי ההרדמה, ההכנה לניתוח והטיפול בכאב בבית הספר לרפואה באוניברסיטת סטנפורד. לדבריה, תגובות שליליות קוגניטיביות מתמשכות לכאב ממשי או צפוי מעצימות את עיבוד הכאב במוח, ועלולות עם הזמן להעצים את רגישותה של מערכת העצבים לכאב.

אבל CBT, שהוא טיפול מקובל בחרדה ודיכאון המבוסס על ראיות מוצקות ליעילותו, יכול לשמש גם כדי לעזור למטופלים להתמודד עם הנטייה הטבעית של המוח להתמקד בכאבים. נטייה זו, בשילוב עם תחושת חוסר אונים, עלולות לייצר דפוסים עצביים שמעצימים את הכאב, תופעה הידועה בשם Pain catastrophizing.

המחקר המתמשך של דארנל, תחת הכותרתEffective Management of Pain and Opioid-Free Ways to Enhance Relief [ניהול יעל של כאב בדרכים נטולות אופיואידים להעצמת ההקלה, או בראשי התיבות האנגליים המצוינים: EMPOWER] נועד לצמצם למחצית את השימוש בתרופות, אם כי צמצום השימוש באופיואידים אינו מטרתו היחידה –  יתרה מכך, היא רוצה לצייד את המטופלים בכלים לשליטה בכאב כרוני כדי שיוכלו לשוב ולשלוט בחייהם.

אחרי שקיבלה תקציב של 8.8 מיליון דולר למחקר EMPOWER ממכן המחקר Patient-Centered Outcomes Research Institute בספטמבר 2017, דארנל ועמיתיה החלו לגייס מטופלים הסובלים מכאב כרוני אשר רצו לצמצם את כמות האופיואידים שבהם הם משתמשים.

צמצום אישי

להבדיל ממטופלים שהוכרחו לצמצם את צריכת האופיואידים שלהם במסגרות אשפוז וטיפול רפואי, המחקר של דארנל ביקש מן המשתתפים להפחית את צריכת האופיואידים בהדרגה, בלי להימנע מהם לגמרי, במהלך שנה. כל המשתתפים, כולל מי שנכללו בקבוצת הביקורת, הודרכו על ידי אנשי הצוות שהכינו איתם תכנית לצמצום צריכת האופיואידים אשר שימשו אותם כמשככי כאבים, בין אם סבלו מכאבי גב, כאבי גב תחתון, פיברומיאלגיה, מיגרנות או כל כאב אחר.

בו זמנית, המשתתפים, שחולקו לשתי הקבוצות באורח אקראי, טופלו במשך שמונה שבועות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי בהדרכת מטפלים מקצועיים, או השתתפו במשך שישה שבועות בקבוצות שבהן למדו ניהול כאב ממטופלים כמותם, שחוו כאב כרוני.

עד שנת 2022 צפויים לקחת חלק במחקר כמעט 900 מטופלים בשישה מקומות בקליפורניה, אריזונה, יוטה וקולורדו, אבל הם אינם היחידים הסובלים מכאב כרוני ומשתתפים בפרויקט, מסבירה דארנל. רבים מאנשי הצוות המנהלים את המחקר וגם חברים בוועדה המייעצת הם אנשים הסובלים מכאב כרוני, ומטופלים כאלה גם סייעו בתכנון המחקר ובתכנון השאלונים המשמשים מדי שבוע למעקב אחר רווחת הנבדקים.

"השילוב קולם של מטופלים במחקר, בזהירות אבל בצורה משמעותית כל כך, הוא יתרון המבטיח שהתוצאות יהיו משמעותיות למטופלים", אומרת דארנל. "השיטות שלנו יהיו מקובלות על ידי המטופלים ולכן יאומצו על ידי רבים יותר מהם".

הימנעות מכאב

המחקר של דארנל מבוסס על סדרה של מחקרים ראשוניים, ובכלל זה ניסוי שנערך בשנת 2014 בהשתתפות 57 מטופלים במרכז לניהול כאב של אוניברסיטת סטנפורד. דארנל ועמיתיה הציעו אז למשתתפים טיפול CBT של שעתיים, בהדרכת מטפלים. הטיפול כלל שני חלקים: ראשית, המשתתפים למדו איך הכאב מתפקד כ"חוויה חושית-פסיכולוגית" ולאחר מכן, הם למדו טכניקות של טיפול עצמי בכאב. הטכניקות הללו כללו מסגור מחדש של מחשבות העלולות להעצים כאב, תרגילי נשימה עמוקה והרפיית שרירים.

מטופלים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי דיווחו על רמות נמוכות משמעותית של מחשבות טורדניות על כאב, וכן על ירידה בהעצמת הכאב ובתחושות חוסר אונים, על פי סולם המאפשר להם להעריך את חוויית הכאב האישית

בהשוואה לנקודת המוצא, מטופלים שנבדקו שבועיים וחודש לאחר מכן, דיווחו על רמות נמוכות משמעותית של מחשבות טורדניות על כאב, וכל על ירידה בהעצמת הכאב ובתחושות חוסר אונים, על פי סולם המאפשר להם להעריך את חוויית הכאב האישית. דארנל כתבה בכתב העת Journal of Pain Research, כי ניתן להסיק שאפילו טיפול CBT אחד עשוי לספק הקלה כלשהי לסובלים מכאב כרוני. בימים אלה היא חוקרת את ההנחה במחקר שעתיד להסתיים בשנת 2020.

במחקר אחר שלקחו בו חלק 51 איש הסובלים מכאב כרוני, דארנל מצאה כי המטופלים הצליחו להפחית את צריכת האופיואידים היומית שלהם מצריכה ממוצעת של 288 מיליגרם ל-150 מ"ג אחרי ארבעה חודשים בלבד של תוכנית צמצום אישית, ולא דיווחו על עליה בעוצמות הכאב שלהם. המטופלים לוו על ידי רופאים כדי להתגבר על החרדה מפני צמצום צריכת משככי הכאבים. מן השיטות ששימשו במחקר הזה עולה כי הצלחת צמצום הצריכה של האופיואידים עולה כשיש למטופלים תמיכה קרובה של מטפלים המאזינים להם, ובעת הצורך גם מאפשרים להם להפסיק לזמן מה את תכנית הצמצום.

המחקר EMPOWER נועד לבחון את הממצאים האלה לאורך זמן, על ידי בדיקה של אפקט הפלסבו –  מונח שלטענת דארנל, מושמץ שלא בצדק.

"ישנן קונוטציות שליליות למושג פלסבו, כאילו מדובר בזיוף, אבל זאת אינה תמיד המשמעות", היא אומרת.

המונח "פלסבו" אמנם משמש תכופות כדי להביע זלזול בטיפולים "אלטרנטיביים" שלא נבדקו, אבל למעשה הוא נועד לציין השתפרות במצבם של מטופלים כתוצאה מכך שהם מאמינים שגלולת סוכר או כל טיפול אחר יועיל להם, מסבירה דארנל. ממש כפי שמטופל, שלכאורה מצבו הרפואי זהה לזה של מטופל אחר, עלול לא ליהנות כלל מהשפעת תרופה או טיפול אם הוא מאמין שהוא יזיק לו –  אפקט המוכר בשם Nocebo.

עבור הסובלים מכאבים כרוניים השוקלים צמצום בצריכת אופיואידים, גורמים כאלה עלולים להיות ההבדל בין בחירה מעצימה ובין תחושת חוסר אונים ואין ברירה.

"כשמטופלים מאמינים ובוטחים ומרגישים שיש להם תמיכה, מצבם משתפר", אומרת דארנל. "ובסופו של דבר, זה מה שחשוב לנו".

 

מקורות

Darnall, B., Sturgeon, J., Kao, M., Hah, J., & Mackey, S. (2014). From catastrophizing to recovery: A pilot study of a single-session treatment for pain catastrophizing. Journal of Pain Research, 7, 219-226. doi:10.2147/jpr.s62329Darnall, B. D., Ziadni, M. S., Stieg, R. L., Mackey, I. G., Kao, M., & Flood, P. (2018). Patient-centered prescription opioid tapering in community outpatients with chronic pain. JAMA Internal Medicine, 178(5), 707-708. doi:10.1001/jamainternmed.2017.8709

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תמונה ראשית: ניאון. תצלום: קרייג ווייטהד, unsplash.com

Photo by Craig Whitehead on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי קים ארמסארונג, APS Observer.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על כוח המוח