כלכלה בלגאן

הכלכלה בעידן הטכנולוגי שלנו אינה דומה למכונה, היא יצור חי, מורכב ומשתנה. כיצד תשפיע החיה הכלכלית על הדמוקרטיה, על פרנסתנו ועל חיינו האישיים?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

תורת הכלכלה המקובלת מתבססת על ההנחה שכלכלה היא מערכת דמוית מכונה שפועלת בשווי משקל. על פי תפישה זו, שחקנים יחידים – דוגמת חברות, משרדי ממשלה וצרכנים – מתנהגים באורח רציונלי. המערכת חווה לעתים טלטלות, אבל התוצאה של כל ההחלטות הזעירות שמתקבלות בה היא שבסופו של דבר הכלכלה מצליחה לחזור ולהתייצב.

אסור להתעלם מהצורך האנושי הבסיסי להרגיש חיוניים, להיות יצירתיים ויצרניים ולהגיע למעמד ולקבלה בקהילהלרוע המזל, הגישה הנאיבית הזו מונעת מאתנו להשלים עם ההשלכות מרחיקות הלכת של תחומים כמו למידת מכונה (machine learning), רובוטיקה ובינה מלאכותית. מרבית תחזיותיהם של כלכלנים בתחומים אלה אינן מציאותיות. מצד אחד, הליברלים חוששים מפני עלייה בפערי השכר והדרה של חלקים בחברה בעקבות עבודה ממוכנת ובעקבות שיתוף במשרות שיש בצדן שכר מועט באמצעות פלטפורמות כמו 'אובר' או 'טאסק ראביט'. הם חוששים שמא רק האינטליגנטים, המשכילים והיצירתיים ביותר ישגשגו. ממשלות הלהוטות לרכך את המכה שוקלות מתן קצבאות (המכונות 'כספי הליקופטר') במסווה של הכנסה בסיסית לכל. אבל אסטרטגיות כאלה מתעלמות מהצורך האנושי הבסיסי להרגיש חיוניים, להיות יצירתיים ויצרניים ולהגיע למעמד ולקבלה בקהילה. כל ניסיון 'לרכוש' את נאמנותם של אזרחים באמצעות מערך רווחה עצום וממותג מחדש מלווה בסיכון להעמקת הניכור ואי היציבות.

בה בעת, מומחים הנוטים לשמאל המפה הפוליטית שוגים בפנטזיות על קומוניזם שופע מותרות הנשען על מכונות אוטומטיות, שבו בינה מלאכותית, המונהגת על ידי ממשלה בסגנון סוציאליסטי, מבצעת את העובדה בעצמה. אבל התסריט הזה אינו מצליח להסביר כיצד אפשר יהיה להמשיך לחדש חידושים או איך תתוחזק תשתית המידע היקרה מאוד, כשהמוטיבציה היחידה לעשות זאת תהיה אלטרואיסטית.

שני המחנות הפוליטיים מסכימים על גרסה אלגנטית של הנחת היסוד בדבר שווי משקל כלכלי, הדנה אותם לצורת חשיבה ליניארית ודטרמיניסטית. אבל למה לא לראות את הכלכלה במונחים של מורכבות מבולגנת שמאפיינת את המערכות הטבעיות, כמו הצמיחה הפרקטלית של אורגניזמים חיים או הקופצנות התזזיתית של אטומים? מסגרות אלה גדולות מסך כל חלקיהן, ולכן אינן מאפשרות לצפות את התנהגות הכלל על ידי בחינה מדוקדקת של התנועות של כל חלק וחלק. החוקים שבבסיסן אמנם פשוטים, אבל מה שעולה מהם הוא דינאמי בעיקרו, כאוטי ובמידת מה גם מתארגן בכוחות עצמו. כלכלה של מורכבות מבוססת על מערכות כאלה, ויוצרת דגמים חישוביים של עולמות מלאכותיים, שבהם השחקנים מפגינים מערכות יחסים יותר סימביוטיות וניתנות לשינויי עם סביבותיהם. באור כזה, הכלכלה הופכת לדפוסים של תנועה מתמשכת, הצומחים מתוך אינספור אינטראקציות. צורתם של הדפוסים הללו מושפעת מהתנהגות הסוכנים שבתוכם, ואלה בתורם מושפעים מצורת הדפוסים וכן הלאה.

בועות, פרקטלים

בועות ופרקטלים. תצלום: מרק קרטר

כלכלת מורכבות מכירה בכך שהמערכת עצמה משתנה ומתפתחת ללא הרף – ובכלל זה כשטכנולוגיות חדשות משנות לחלוטין את כללי המשחק

ישנו ניגוד בולט בין מושג שווי המשקל הקלאסי ותפישת המערכות המורכבות. בעוד שמושג שווי המשקל מניח סוכנים רציונאליים בעלי ידע כמעט מושלם, תפישת המערכות המורכבות מכירה בכך שהסוכנים הם בעלי מוגבלויות שונות, ושההתנהגות שלהם נובעות מן התוצאות של מעשיהם הקודמים. וחשוב מזה, כלכלת מורכבות מכירה בכך שהמערכת עצמה משתנה ומתפתחת ללא הרף – ובכלל זה כשטכנולוגיות חדשות משנות לחלוטין את כללי המשחק.

מאז המצאת פס הייצור, התאגידים הפכו דומים לערים בימי הביניים: הם מקיפים את עצמם בחומות ומנהלים יחסי מסחר עם 'ערים' ולקוחות אחרים. חברות מסחריות קיימות בגלל הצורך להגן על הייצור מפני תנודות עזות בשווקים ומשום שבדרך כלל יעיל יותר לייצב את מחירי הסחורות והשירותים כשמכנסים אותם תחת גג אחד, כך טען הכלכלן הבריטי רונלד קוז (Coase) במאמרו משנת 1937 The Nature of the Firm.

אבל כעת, בעידן של אוּבֶּר-לכל-דבר, החברות הופכות לפלטפורמות שהפונקציה שלהם היא לאפשר – במקום לבצע – תהליכים עסקיים בסיסיים. עלות הנגישות ללקוחות צנחה בצורה ניכרת, בזכות הרשתות הדיגיטליות שהפכו נפוצות כל כך, והייצור הוצא אל מחוץ לחברה אל עובדים וקבלנים עצמאיים. תנודות בשוק וברמות המחירים רוסנו הודות לכך שלמידת מכונה ותחזיות המבוססות על ניתוח נתונים מסייעות לחברות לנהל את ההפרעות הללו, ושירותים של עבודה, חללים משרדיים ותשתית על פי דרישה מאפשרות להן להגיב טוב יותר לתנאים משתנים. תאריך התפוגה של התיאוריה של קוז הולך וקרב.

הכלכלה המכונה 'כלכלת חלטורות' (gig economy)  היא רק ראשיתו של שינוי כלכלי, חברתי ופוליטי מהותי. לעת עתה, אופני העבודה החדשים הללו עדיין נשלטים על ידי מודלים עסקיים בנוסח הישן – פלטפורמות שמוכרות בעיקר 'אמון' באמצעות ביקורות ואישורים, או באמצעות התחברות למערכות כלכליות וחוקיות קיימות. Airbnb, eBay ואוּבר מרוויחות כסף מעבודתם ומנכסיהם של אחרים, משום שהן מספקות ערובות להתנהגות נאותה של המוכרים והקונים, ובה בעת מתחברות ל'עולם הישן' של הבנקים, בתי המשפט ורשויות הממשלה. אבל המודל ההיברידי הזה של העסקים הדיגיטלי עומד להשתנות.

דמיינו, למשל, רשת של יחידים ומשפחות המקושרים אלה עם אלה באמצעות רשת חשמל אינטליגנטית, שמייצרת ומספקת רק את כמות האנרגיה הדרושה

טכנולוגיות 'בלוקצ'יין' [טכנולוגיות המאפשרות התנהלות ללא מנהל: המתרגמת.] מבטיחות להחליף את הגורם השלישי, שתפקידו לספק אמינות, ברישומי מעקב דיגיטליים מפורטים, שיתפרשו בצורה אורגנית על פני רשתות של מחשבים הגדלות ומשתנות, אבל אינן ניתנות לשינוי מניפולטיבי מכוון. השיטה הזו תיאלץ להתמודד עם אתגרים עצומים בכל הקשור לפיקוח, ועדיין לא ברור כיצד ניתן לתחזק את התשתית האלגוריתמית הנדרשת כדי להפעיל טכנולוגיית בלוקצ'יין בקנה מידה גדול. עם זאת, מערכות מבוזרות עשויות להפוך את העבודה לדמוקרטית באמת, באופנים שקשה לנו לדמיין. ללא מתווכים, הן עשויות להוזיל את עלויות העסקאות בצורה ניכרת, ולעודד את מעורבותם של שחקנים רבים ושונים בכלכלה החדשה, המשוחררת מאחיזתם של מנהיגים ומוסדות.

מדפסת תלת-ממד, 3D

עבודה במדפסת תלת-ממד. תצלום: YouFactory

הנה לכם חזון חלופי שאולי צפוּן בעתיד העבודה. דמיינו, למשל, רשת של יחידים ומשפחות המקושרים אלה עם אלה באמצעות רשת חשמל אינטליגנטית, שמייצרת ומספקת רק את כמות האנרגיה הדרושה, תוך שימוש בלוחות סולאריים המותקנים על גגות בתיהם. הם משתמשים במדפסות תלת ממד וברובוטים כדי לייצר את מרבית צרכיהם, ומחליפים ידע ומומחיות עם רשתות אחרות של בני אדם, שהפכו יצרנים יותר בזכות מכונות חכמות וניתוח מידע. התשתית משותפת ומתוחזקת באמצעות סחר חליפין המתבצע באותן רשתות. טכנולוגיות בלוקצ'יין יכולות לאשר חוזים ולאפשר כלכלת חליפין משגשגת. שינוי חוקי המשחק הכלכלי מאפשר לכל ה'כלכלה' להשתנות – לא בצורה דטרמיניסטית המעמידה פנים ש'עסקים כרגיל', כפי שצופה הכלכלה הניאו-קלאסית, אלא באורח יצירתי, כאוטי ודינמי המאפיין מערכות מורכבות.

מודלים הפוכים ומבוזרים כאלה של התארגנות כלכלית יאתגרו, בסופו של דבר, את המוסדות הפוליטיים הקיימים שלנו. במקום לחשוב על העתיד כעל הרחבה של מדיניות הרווחה לכול, אנחנו יכולים לראות אותו כריענון של הפוליטיקה, שמסגרתו הכוח נע מידיהם של אינטרסים כלכליים מרוכזים אל ידיהם של מוקדים מרובים ומועצמים. על פי התסריט הזה, אפשר שעבודה המבוצעת על ידי אוטומטים תחסל את התאגידים הגדולים, ותבשר את עלייתן של תעשיות דיגיטליות, זעירות, מבוזרות ואפילו ביתיות. במשך הזמן, הרשתות הללו, המבוססות על שיתופי פעולה, יצמחו אולי להיות ערי מדינה וירטואליות, ואולי אפילו יחליפו את האומות הגשמיות כיחידות פוליטיות שלהן נתונה נאמנות האזרחים. בניגוד לתחזיות הנוכחיות, יתכן שעתיד כדור הארץ שלנו עשוי בהחלט להיות ורוד: הוא עשוי להיות מאוכלס במערכות אקולוגיות מנוהלות עצמאית של קהילות דמוקרטיות, המשתפות פעולה בקידום האושר, השגשוג, אריכות החיים והיצירתיות.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ג'ורג' זרקאדאקיס (George Zarkadakis) הוא כתב מדע, סופר ומהנדס בינה מלאכותית. ספרו האחרון In Our Own Image: Savior or Destroyer? The History and Future of Artificial Intelligence ראה אור בשנת 2016. הוא מתגורר בלונדון.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ורג' זרקאדאקיס, AEON.


תגובות פייסבוק