כל אחד במקומי היה עושה את זה

היכולת, הצורך והחובה לבחור הם יסוד מרכזי בחיינו ובתחושת הערך העצמי שלנו. אז מדוע כשהתחושה המוסרית מופעלת, אנחנו מרגישים שאיננו בוחרים כיצד לפעול?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

עמיתת קלוג מרים קוצ'אקי נדהמה לשמוע סיפורים על אנשים שמיהרו לפעול כשעמדו מול ברירה כזו –  רדיפה אחרי שודד, למשל –  ולאחר מכן סיפרו שלא הייתה להם ברירה.

"אף שהם עשו את הדבר המדהים ביותר, הם לא חשו שהם שקלו את העניין. הם הרגישו שלא הייתה להם ברירה", אומרת קוצ'אקי, המלמדת מנהל וארגון וחוקרת התנהגות מוסרית –  למה אנחנו עוסקים בה, למה אנחנו כושלים בה ולמה אנחנו חושבים עליה.

לא רק הגיבורים בינינו חושבים כך על החלטות מוסריות. למעשה, מחקר חדש של קוצ'אקי ועמיתיה מגלה כי בכל התרבויות, כשאנשים רואים החלטה מסוימת כבעלת אופי מוסרי, הם אינם חשבים שהם בוחרים כלל, והם שמים לב פחות לדרכי פעולה אפשריות אחרות.

הממצאים הפתיעו את קוצ'אקי. בהתחשב בכך שמוסריות חשובה כל כך לדימוי העצמי, היא חשבה ש"כשעושים מעשה טוב, רוצים לקבל הכרה". וככל שאנו רואים בבחירות שלנו בחירות מוסריות, כך נרצה בוודאי לתת לעצמנו יותר הכרה על כך.

אנשים אינם מנסים לקבל הכרה בבחירותיהם המוסריות אף שבוודאי יכלו לעשות זאת

אבל זה לא מה שהיא ושותפיה למחקר, אייזק סמית' מאוניברסיטת קורנל וקרישנה סבאני מהאוניברסיטה הטכנולוגית בנאניאנג שבסין, גילו. להפך, אנשים "אינם מנסים לקבל הכרה בבחירותיהם המוסריות אף שבוודאי יכלו לעשות זאת".

קוצ'אקי מוצאת בזה היגיון מסוים. "מוסריות כרוכה בהגדרה של מה נכון לעשות", היא אומרת. התנהגות מוסרית נתפשת לעתים קרובות כמערכת של אחריות ומחויבויות. חשבו על המילים שמשמשות אותנו לדיבור על מוסר, היא אומרת, וכמה נפוץ השימוש ב"צריך לעשות".

"ניתן לראות קשר בשפה המשמשת אותנו", מסביר קוצ'אקי.

ציאונה סוגיהארה

צ'יאונה סוגיהארה, דיפלומט יפני שהציל אלפי יהודים כשהיה קונסול בקובנה במהלך השואה. תצלום: ויקידפיה

מוסריות והחלטות

כדי לבדוק איך אנשים מקבלים החלטות מוסריות, החוקרים ערכו מספר מחקרים דומים. בראשון הם גייסו מאתיים משתתפים ברשת, ושאלו אותם אם הם רואים באחד מארבעה נושאים (הפלות, שימוש במריחואנה, הגבלת שימוש בכלי נשק או מחזוּר) נושא הקשור למוסר או לטבע.

לאחר מכן, הם הציגו בפני משתתפי המחקר תרחיש שבו עליהם לקבל החלטות הנוגעות לאחד התחומים –  למשל, הצבעה על איסור שימוש בכלי נשק, או קבלת הצעה של חבר לעשן מריחואנה. לבסוף הם ביקשו מהמשתתפים לדרג, על סולם מאחד עד שבע, כמה מוגבלים הם חשו בקבלת ההחלטה: "הייתי חייב להצביע בעד (או נגד) בנושא כלי הנשק. לא הייתה לי ברירה".

אנשים שראו בנושא מסוימים עניין מוסרי, חשו שיש להם פחות ברירה בנושא בהשוואה למי שלא ראוה בנושא עניין מוסרי

התברר כי אנשים שראו בנושא מסוימים עניין מוסרי, חשו שיש להם פחות ברירה בנושא בהשוואה למי שלא ראו בנושא עניין מוסרי.

הצוות רצה לוודא שהממצאים נכונים בתרבויות שונות ולא רק בקרב אמריקנים אינדיבידואליסטים במיוחד. לכן הם חזרו על המחקר עם מאתיים משתתפים מקוונים מהודו. במקום לשאול על כלי נשק או הפלות, נם בחרו נושא מתאים יותר לתרבות: אכילת בקר, האסור על פי מסורות הינדיות רבות.

כמו במחקר הראשון, המשתתפים נשאלו אם הם רואים באכילת בשר בקר נושא מוסרי. לאחר מכן הוצג בפניהם תרחיש שבו חבר מציע להם סמוסה ממולאת בשר בקר.

למרות הנושא השונה מבחינה תרבותית, התוצאה הייתה זהה: הודים שראו באכילת בשר בקר נושא מוסרי, חשו פחות ברירה בהחלטה אם להיענות להצעת החבר.

השפעת הבחירה המוגבלת

החוקרים בחנו עתה כיצד תחושת המוגבלות עשויה להשפיע על היבטים אחרים בהתנהגות.

בזכות מחקר שערכו חוקרים אחרים בשנות 2009, הם ידעו כי אנשים שמרגישים מוגבלים מבחינה גופנית נוטים לחפש את הבחירות שלהם במקום אחר. למשל, אם המעברים בחנות צרים, הקנייה שלהם תהיה מגוונת יותר מאשר בחנות שמעבריה רחבים. כאילו כשמאפשרים לנו פחות בחירה, אנחנו מנסים להתבטא בדרכים אחרות.

החוקרים תהו האם המגבלות הפסיכולוגיות של המוסריות עשויות להשפיע באורח דומה. אם אין לנו תחושה שאנחנו בוחרים בהחלטות מוסריות, האם נחפש מגוון גדול יותר בהחלטות אחרות, בנושאים שאינם קשורים?

כדי לבחון את השאלה, הם חזרו על המחקר המקורי, ושאלו משתתפים האם הם רואים בשימוש במריחואנה נושא מוסרי. לאחר מכן הוצג בפניהם תרחיש שבו יכלו לקבל או לסרב להצעתו של חבר לעשן. כדי למדוד את המידה שבה יחפשו מגוון אפשרויות התנהגות, החוקרים ביקשו מהמשתתפים לאחר מכן לבחור שבע קוביות שוקולד מבין שבעה טעמים שונים.

ככל שהמשתתפים ראו בנושא המריחואנה נושא מוסרי יותר –  כלומר ככל שהם חשו מוגבלים יותר ביכולת שלהם לבחור –  כך הם העדיפו בחירה מגוונת יותר של שוקולד.

בעיני קוצ'אקי, זו הייתה הוכחה נוספת לכך שבחירות מוסריות אינן נתפשות כלל כבחירות. "תחושת החופש שלהם הוגבלה וגלשה כך שהשפיעה על התנהגות בתחום אחר", היא אומרת.

חד סטרי, סחירה מוגבלת, פינת רחוב

בחירה מוגבלת. תצלום: ברנדן צ'רץ'

בתוך הליך קבלת ההחלטות

במחקרם האחרון, החוקרים ניסו להבין מה קורה כשאנשים הוגים בבחירות המוסריות שלהם. כמה, ובמשך כמה זמן, הם חושבים על הבחירה? האם באמת אינם שוקלים אפשרויות חלופיות, או שהם רק מדווחים על תחושה של מוגבלות אחרי שקיבלו החלטה?

כדי להיכנס לראשי הנבדקים, החוקרים השתמשו בכלי שאפשר להם לנטר כמה זמן מחשבה הקדישו הנבדקים לכל אפשרות: הם הקליטו את משך הזמן שבו העכבר שלהם ריחף מעל האפשרויות על מסך המחשב.

משתתפים חזרו על מבחן דומה לזה שבמבחן הראשון: הם נשאלו האם נושא מסוים נחשב בעיניהם מוסרי, קיבלו תרחיש על אודות אותו נושא ואז דירגו את תחושת הבחירה שלהם מאחת עד שבע.

הצוות מצא כי המשתתפים שראו בנושא נושא מוסרי השתהו פחות בבחינת האפשרויות שלא בחרו בהן כשהחליטו. זה אפשר לחוקרים לשלול את האפשרות שהמשתתפים שקלו את האפשרויות באותה מידה אבל רק דיווחו על תחושה מועטה יותר של בחירה לאחר מעשה. בפועל, נדמה כי תפישת נושא כמוסרי באמת משפיעה על חוויית הבחירה של המשתתפים.

בחירות מוסריות בעולם האמיתי

אנשים אמנם יודעים מה נכון ומה לא נכון לעשות

אז למה, אם אנשים אינם רואים בחירה מוסרית כבחירה, הם לעתים קרובות מתנהגים שלא כראוי?

בעולם האמיתי, העניינים מסתבכים –  אומרת קוצ'אקי.

"אנשים אמנם יודעים מה נכון ומה לא נכון לעשות", היא אומרת. "ועדיין, אנחנו עלולים להיכנע לפיתוי, כי ישנם מניעים מתחרים המשפיעים עלינו לא פחות".

ביום עמוס, קל הרבה יותר להשליך פחית שתיה מאלומיניום לפח הקרוב במקום לרדת לפח המחזוּר בקומה מתחת. בדרך כלל ישנו מחיר, אפילו זעיר, לקבלת החלטה מוסרית ומחירים כאלה אינם מוצגים על פי רוב במחקרי מעבדה.

בעיני קוצ'אקי, הממצאים מפתיעים וגם, היא מודה, מאכזבים מעט.

היא חשבה תמיד שהחלטות מוסריות היו תוצאה של מחשבה מצפונית מודעת, ולא פעולה רפלקסיבית.

"רציתי לקבל הכרה", היא אומרת, "אבל מסתבר שלא! למעשה, הוכחתי שכוונותיי היו שגויות".

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מבוסס על מחקר של מרים קוצ'אקי, (Maryam Kouchaki)\ אייזק סמית' (Isaac Smith) וקרישנה סבאני (Krishna Savani).

המאמר התפרסם במקור בכתב עת של בית הספר למנהל Kellog באוניברסיטת Northwestern.

Previously published in Kellogg Insight. Reprinted with permission of the Kellogg School of Management

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

 תמונה ראשית: ספיידרמן. תצלום: ז'אן-פיליפ דלברגה, unsplash.com

Photo by Jean-Philippe Delberghe on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי Kellog Insight.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על כל אחד במקומי היה עושה את זה

01
לי גולדברג

מה שאולי מפוספס פה זה שמוסר נוגע לקבוצה ולקודים קבוצתיים ולכן לא רק שהבחירה היא לא אך ורק אינדיבידואלית אלא גם לא נרצה שהיא תהיה לגמרי אינדיבידואלית כשבחרנו במשהו שהוא מעבר לאינטרס האישי, כי אנחנו רוצים שעוד אנשים ינהגו ככה, בהתאם לערכים שלנו ושאנחנו רואים כשל הקבוצה או רוצים לעודד בה.