כמה חכם ילד שגדל ליד שדה תעופה?

ילדי גן חובה, לבושים במעילים ונעולים במגפי גומי, מדלגים בשבילי הבוץ של האי ואשון במפרץ פיוג׳ט, כשהם מדקלמים את האלפבית בעודם מדשדשים בשלוליות ומטפסים על עצים. הם לומדים במסגרת בית הספר לטבע ״סידרסונג״,  שאחת ממקימיו הייתה חוקרת הטבע והמחנכת המנוחה ארין קני (Kenny).

את עלילותיהם ניתן לראות בסרטון ש״סידרסונג״ העלו ליוטיוב בשנת 2018, חודשים ספורים לפני שהסרטן גבה את חייה של קני. קני צידדה בלמידה בחוץ, והאמינה שילדים לומדים באורח ספונטני כשהם משוטטים בטבע. המוטו שלה עבור בית הספר היה ״ילדים אינם יכולים לטפס על הקירות אם לוקחים מהם את הקירות״.

אינספור מממצאים מורים על כך שעצים, נחלים ושדות מזינים את האינטליגנציה של הילדים ואת בריאותם הנפשית. אבל בעוד שישנם ילדים היכולים ליהנות בקלות מיום בפארק, יש ילדים שלומדים  בכיתות רועשות ודחוסות

המדע תומך בפילוסופיה של קני. אינספור מממצאים מורים על כך שעצים, נחלים ושדות מזינים את האינטליגנציה של הילדים ואת בריאותם הנפשית. אבל בעוד שישנם ילדים היכולים ליהנות בקלות מיום בפארק, ואפילו ממערכת לימודים שלמה בחוץ, אחרים חיים בבתים ושכונות צפופים, בעוני והזנחה. יש ילדים שלומדים במבנים מרווחים ונעימים ואילו אחרים לומדים בכיתות רועשות ודחוסות.

לסביבות האלה יש השפעה עמוקה ביותר על הקוגניציה והרגשות של ילדים, אבל מדעי החברה לרוב מתעלמים מהגורמים הללו, כך טוען גריי ו. אוונס (Evans), חבר האיגוד האמריקני לפסיכולוגיה (APS), החוקר את הפסיכולוגיה של ההתפתחות והסביבה באוניברסיטת קורנל.

טוב תמיד, טוב לכל הילדים: ירוק, ואור, טבע בלי קירות. תצלום: נטלי ת׳ורנלי

״בפסיכולוגיה, ׳סביבה׳ מציינת לרוב את התנאים החברתיים, ומתעלמת מן התכונות הפיזיות של המקום והחפצים שאנשים מתנהלים בתוכם״, אומר אוונס, שכתב לאחרונה את המאמר Current Directions in Psychological Science. ״תוצאה אחת היא הבנה מצומצמת מדי של האופן שבו תכונות פיזיות של הסביבה והחפצים תורמות להתפתחות ילדים״.

המחקר הבוחן את השפעות הסביבה הפיזית על ילדים סבל במשך השנים מחסרונות מתודולוגיים, כתב אוונס. הפניית תשומת לב מחקרית רבה יותר לנושא הניבה ראיות מוצקות להשפעה שיש לסביבה ולאווירה על למידה והתנהגות של ילדים.

החיים בכאוס

מחקר של ילדים וסביבתם החומרית נשען על תאוריית המערכות האקולוגיות הקלאסית של חבר האיגוד האמריקני לפסיכולוגיה יורי ברונפנברנר, אשר הפנה את תשומת הלב לאינטראקציה בין היחיד לסביבה. המודל של ברונפנברנר עודד את אוונס וחוקרים אחרים לבדוק את השפעת הכאוס במשחק הבית על ילדים. הוא וחוקרים אחרים במדעי החברה אפיינו את הכאוס כרעש, צפיפות, אי סדר וחוסר יציבות.

המחקרים גילו איי קיו נמוך יותר וכן יותר בעיות התנהגות בקרב ילדים החיים במשקי בית כאוטיים

מחקרים רבים על השפעת מהומה סביבתית משתמשים בסולם הקרוי CHAOS (Confusion, Hubbub, and Order Scale) שפותח על ידי חברי האיגוד האמריקני לפסיכולוגיה אדם פ. מאת׳ני וקיי פיליפס (מאוניברסיטת לואיוויל), תאודור ד. וקס וג׳ניפר ל. לודוויג (מאוניברסיטת פרדו). הסולם מעריך את תפיסת השגרה, הרעש והבלבול הכללי בבית. המשתתפים מדרגים את מידת הסכמתם להצהרות כמו ״אי אפשר לשמוע את עצמך חושב בבית שלנו״ ו״אנחנו לא יכולים למצוא דברים שאנחנו צריכים״. מחקרי אורך שהשתמשו בסולם CHAOS קשרו בין בתים כאוטיים לבעיות התנהגות וריכוז.

מחקר משנת 2009 שעקב אחרי יותר מ-300 משפחות שבהן משפחות של תאומים בני אותו מין מהווה דוגמה לכך. צוות של חוקרים בתחום הפסיכולוגיה, בראשות חברת האיגוד קירבי דיטר-דקארד (מאוניברסיטת מסצ׳וסטס, אמהרסט) ביקש מהורים למלא גרסה מקוצרת של CHAOS והעריך את המשפחות ואת משקי הבית על פי מספר גורמים, ובכלל זה תנאי הבית כמו לכלוך ובלגאן. הם גילו איי קיו נמוך יותר וכן יותר בעיות התנהגות בקרב ילדים החיים במשקי בית כאוטיים.

שפע גירויים? אולי, אבל ילדים צריכים סדר וניקיון. תצלום: אריק פרוזה

בקול רם וברור

המחקרים המקיפים ביותר המשלבים פסיכולוגיה סביבתית והתפתחותית נערכו לפני 50 שנה והתמקדו בהשפעות של רעש הסביבה על חללים שבהם נמצאים ילדים. בין אלה היה מחקר מפורסם משנת 1975 של הפסיכולוגית ארלין ל. ברונזאפט (Arline L. Bronzaft), שנערך בבית ספר יסודי בעיר ניו יורק, ליד מסילת רכבת עילית. היא גילתה כי רעש הרכבות חדר לחלק אחד של בית הספר, שבו התלמידים השיגו תוצאות נמוכות יותר במבחנים אחידים לעומת בני גילם בכיתות שהיו בחלק השקט יותר של הבניין. רעש הרכבות היה רם כל כך, שהמורים נאלצו להפסיק לדבר וכתוצאה מכך לימדו במשך זמן קצר ב-10%. אחרי שבית הספר התקין בידוד סופג רעש נעלמו ההבדלים הללו בהישגי התלמידים.

אצל הילדים שנחשפו לרעש המטוסים התגלו סמנים ביולוגיים לרמות מתח גבוהות יותר וכן קוגניציה נמוכה יותר. החוקרים גילו גם כי ילדים שגרו ליד שדה התעופה הישן הפגינו שיפור קוגניטיבי אחרי שהוא נסגר

אוונס ועמיתיו מוניקה בולינג׳ר (מאוניברסיטת המבורג) וסטפן היג (מאוניברסיטת גאוול, בשבדיה) הדגימו השפעות הרעש על הקוגניציה של ילדים, ועל רמות המתח שלהם. הם החלו את מחקרם במינכן בשנות התשעים, שם נסגר שדה תעופה אחד ואחר נפתח במקומו במקום אחר. הם בחנו את הילדים שגרו ליד שני האתרים בזמנים שונים, וגילו כי אצל הילדים שנחשפו לרעש המטוסים התגלו סמנים ביולוגיים לרמות מתח גבוהות יותר וכן קוגניציה נמוכה יותר. הם גילו גם כי ילדים שגרו ליד שדה התעופה הישן הפגינו שיפור קוגניטיבי אחרי שהוא נסגר.

די ברעש חלש פי כמה מזה של מנועי רכבת או מטוסים כדי להשפיע על תשומת הלב ויכולת הלמידה של ילדים. במחקר שהתפרסם בשנת 2018, החוקרים בו ז׳אנג ורגינה נאבג׳אר (מאוניברסיטת ויסקונסין, מילווקי) עקבו אחר תגובותיהם של 22 בני נוער לרעשי רקע אופייניים בבית ספר תיכון עירוני. ביותר מ-250 בדיקות שנערכו במהלך יומיים, החוקרים מדדו את רמת הרעש הממוצעת בבתי ספר וגילו כי היא כפולה או משלושת מן הרמה המרבית המומלצת בכיתות. 40 אחוז מהתלמידים דיווחו על הפרעות רעש, החל מטריקת דלתות ועד פטפוט במסדרון. וככל שהתלמידים התלוננו יותר על הפרעות רעש, כך היו הישגיהם במבחנים במתמטיקה נמוכים יותר. מחקרים אחרים קושרים בין רעש כרוני לבין קשיים בקריאה.

״אם תשאלו את רוב חוקרי בריאות הציבור על אודות רעש, הם ידברו על אובדן שמיעה״, אמר אוונס בראיון לאובזרוור [הבריטי]. ״זה חשוב, אבל רמת הרעש שמזיקה לשמיעה גבוהה פי כמה מרמת הרעש שמספיקה כדי לייצר קשיים בקריאה״.

רכבת: לא מומלץ שתעבור קרוב לכיתת הלימוד. תצלום: Eric A K

מהומה ויזואלית

משפחות מעוטות הכנסה, המתקשות למצוא דיור בטוח ויציב במחיר סביר, מתמודדות עם כאוס משלהן בבית. רבקה לוין קולי, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית וחינוכית בבוסטון קולג׳, תיעדה את המחיר שגובה חוסר יציבות במגורים מילדים, באמצעות מעקב אחרי דגימת אורך של ילדים, מתבגרים וצעירים משכונות מעוטות הכנסה בבוסטון, שיקגו וסן אנטוניו. היא ועמיתיה גילו כי ילדים שגדלו בבתים עם מזיקים, גגות דולפים, חלונות שבורים וצורות אחרות של הזנחה, חווים בעיות רגשיות והתנהגותיות בעוצמה גבוהה יותר כבר מגיל צעיר, ובנעוריהם הם מתקשים יותר לקרוא ולהבין מתמטיקה.

ילדים בכיתות שהיו מקושטות מאוד התקשו יותר להתרכז והפגינו הישגים נמוכים יותר מאלו של ילדים שלמדו בכיתות לא מקושטות

בלגאן ויזואלי משפיע גם מחוץ לבית, גם אם לא מדובר בהרס. חוקרים מתחום הפסיכולוגיה מאוניברסיטת קרנגי מלון גילו כי ילדים בכיתות שהיו מקושטות מאוד התקשו יותר להתרכז והפגינו הישגים נמוכים יותר מאלו של ילדים שלמדו בכיתות לא מקושטות. במחקר השתתפו 24 תלמידי כיתות גן שהוכנסו לכיתות מעבדה, לשישה שיעורי מבוא למדע. שלושה שיעורים נערכו בכיתות מקושטות עם הרבה כרזות, מפות ויצירות אמנות של ילדים, ושלושה שיעורים נערכו בכיתות שקושטו במתינות. התוצאות הראו כי אף שהתלמידים למדו בשני סוגי הכיתות, הם למדו יותר – והתרכזו יותר במטלות – בכיתה שלא הייתה מעוצבת מדי.

השפעות של גורמים פיזיים נוספים, כמו התנאים בשכונה, מרחבי פנאי ומזג האוויר קיבלו פחות תשומת לב במחקר הפסיכולוגי, אמר אוונס. אבל מן הממצאים עולה כי סביבות עירוניות מקשות על חלק מהילדים. צוות בינלאומי של חוקרים, הכולל את עמיתי האיגוד האמריקני לפסיכולוגיה אבשלום כספי וטרי א. מופט (מאוניברסיטת דיוק) השתמש בנתוני מחקר האורך על סכנות הסביבה (E-Risk) שבו נערך מעקב אחר 2200 זוגות תאומים בבריטניה, החל מגיל 12. הם העריכו את מצבם הנפשי של הילדים בגיל 12 באמצעות ראיונות שהתקיימו בבתים. הם גם אספו נתונים מסקרי דיירים, רשומות ממשלתיות ותמונות לוויין, ובחנו גורמים כמו פשיעה, לכידות שכונתית ואי סדר שבא לידי ביטוי בגרפיטי, ונדליזם ורעש. כפי שדווח במאמר משנת 2016, החוקרים גילו כי 7.4 אחוז מהילדים בשכונות עירוניות חוו לפחות תסמין פסיכוטי אחד עד גיל 12 – כמעט כפול מילדים באזורים כפריים או בפרברים. התוצאות היו דומות גם כשהמדענים שקללו מצב סוציו-אקונומי ומקרים פסיכיאטריים במשפחה.

נחמד, אפילו יפה - אבל לא רצוי בכיתה. תצלום: דניאל קליי

כוחות טבע

מחקרים רבים קושרים מרחבים ירוקים לרמות נמוכות יותר של בעיות התנהגות ולקויות קשב אצל ילדים. במחקר רב תחומי משנת 2106 נמדדו רמות תוקפנות בקבוצה של 1287 תאומים ושלישיות בני 9-18 בדרום קליפורניה. החוקרים השתמשו בצילומי לוויין כדי למדוד את המרחבים הירוקים בשכונות כמו פארקים, גינות ורחובות שבהם היו עצים. הם גילו כי ילדים החיים ליד מרחב ירוק הפגינו התנהגות פחות תוקפנית. הממצאים נותרו תקפים גם כשהחוקרים שיקללו מגוון של גורמים דמוגרפיים, סוציו-אקונומיים וסביבתיים.

ילדים המתגוררים בבתים המוקפים ביותר חללים ירוקים השיגו תוצאות טובות יותר במבחני קשב והתגלה כי בילוי של זמן בטבע משפר את הישגיהם של ילדים בלימודים

ניתוחים בתחום בריאות הציבור מצביעים גם הם על כך שילדים החיים בסביבות עירוניות ירוקות יותר הם בעלי איי קיו גבוה יותר מעמיתיהם שאינם נחשפים לטבע. בספרד, קבוצה של 19 מדענים מתחומי הפסיכולוגיה, הרפואה והאפידמיולוגיה כללו צילומי לוויין במחקר האורך שלהם וגילו כי ילדים המתגוררים בבתים המוקפים ביותר חללים ירוקים השיגו תוצאות טובות יותר במבחני קשב ממוחשבים בגילים 4, 5, ו-7. וניתוח-על שהתפרסם לאחרונה גילה כי בילוי של זמן בטבע משפר את הישגיהם של ילדים בלימודים. צוות החוקרים הרב תחומי, שכלל את הנוירופסיכולוגית קת׳רין ג׳ורדן מאוניברסיטת מינסוטה, גילה כי הטבע משפר את תשומת הלב, מקל מתח, משפר משמעת עצמית ומוטיבציה, ומעודד תלמידים לשתף פעולה.

לחשיפה לטבע יש כנראה השפעות ארוכות טווח. מספר גדול של מחקרים הראו כי מבוגרים הנוהגים בסביבה באחריות בילו בילדותם זמן משמעותי בטבע.

בסך הכול, המחקר הפסיכולוגי המצטבר הולך ומצדיק התייחסות לסביבה הפיזית בקביעת מדיניות ובהתערבויות לטובת ילדים הנמצאים בסכנה לפיתוח בעיות פסיכולוגיות. התערבויות אלה צריכות להיות מקיפות, בהתחשב בכך שהתנאים בבית ובבתי הספר משפיעים על מבוגרים ולא רק על הילדים שבטיפולם. סיבה אחת לכך שילדים בשכונות רועשות הם בעלי כישורי שפה לקויים היא שהם פשוט מתקשים לשמוע את הוריהם מדברים.

״ההתערבות העיקרית להתמודדות עם בעיות הנובעות מעוני ומן הסביבה בארה״ב נעשתה על בסיס אישי – למשל, הורות״, אמר אוונס. ״אני נדהם מכך שלרוב מתעלמים מהעובדה שההורים נמצאים באותה סביבה גם הם״.

סקוט סליק (Sleek) הוא כתב עצמאי, ובעבר היה ראש מחלקת החדשות והמידע באיגוד האמריקני לפסיכולוגיה (APS).

מקורות

Bronzaft, A. L., & McCarthy, D. P. (1975). The effect of elevated train noise on reading ability. Environment and Behavior, 7(4), 517–528. https://doi.org/10.1177/001391657500700406 

Coley, R. L., Leventhal, T., Lynch, A. D., & Kull, M. (2013). Relations between housing characteristics and the well-being of low-income children and adolescents. Developmental Psychology, 49(9), 1775-1789. https://doi.org/10.1037/a0031033 

Dadvand, P., Tischer, C., Estarlich, M., Llop, S., Dalmau-Bueno, A, López-Vicente, M., Valentín, A., de Keijzer, C., Fernández-Somoano, A., Lertxundi, N., Rodriguez-Dehli, C., Gascon, M., Guxens, M., Zugna, D., Basagaña, X., Nieuwenhuijsen, M. J., Ibarluzea, J., Ballester, F., & Sunyer, J. (2017). Lifelong residential exposure to green space and attention: A population-based prospective study. Environmental Health Perspectives, 125(9), Article 097016. https://doi.org/ 10.1289/EHP694

Deater-Deckard, K., Mullineaux, P. Y., Beekman, C., Petrill, S. A., Schatschneider, C., & Thompson, L. A. (2009). Conduct problems, IQ, and household chaos: a longitudinal multi‐informant study. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 50(10): 1301–1308. https://doi:10.1111/j.1469-7610.2009.02108.x

Doan, S. N., & Evans, G. W. (2020). Chaos and instability from birth to age three. The Future of Children, 30(2), 93–114.  

Evans, G. W. (2021). The physical context of child development. Current Direction in Psychological Science, 30(1), 41–48. https://doi.org/10.1177/0963721420980719 

Evans, G. W., Bullinger, M., & Hygge, S. (1998). Chronic noise exposure and physiological response: A prospective, longitudinal study of children under environmental stress. Psychological Science, 9(1), 75–77. 

Fisher A. V., Godwin K. E., & Seltman, H. (2014). Visual environment, attention allocation, and learning in young children: When too much of a good thing may be bad. Psychological Science, 25(7), 1362–1370. https://doi.org/10.1177/0956797614533801 

Kuo, M., Barnes, M., & Jordan, C. (2019). Do experiences with nature promote learning? Converging evidence of a cause-and-effect relationship. Frontiers in Psychology, 10, Article 305. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2019.00305 

Newbury, J., Arseneault, L., Caspi, A., Moffitt, T. E., Odgers, C. L., & Fisher, H. L. (2016). Why are children in urban neighbourhoods at increased risk for psychotic symptoms? Findings from a UK longitudinal cohort study. Schizophrenia Bulletin, 42(6), 1372–1383. https://doi.org/10.1093/schbul/sbw052 

Pujol, S., Levain, J. P., Houot, H., Petit, R., Berthillier, M., Defrance, J., Lardies, J., Masselot, C., & Mauny, F. (2014). Association between ambient noise exposure and school performance of children living in an urban area: A cross-sectional population-based study. Journal of Urban Health, 91(2), 256–271. https://doi.org/10.1007/s11524-013-9843-6 

Young, D., Tuvblad, C., Li, L., Wu, J., Lurmann, F., Franklin, M., Berhane, K., McConnell, R., Wu, A.H., Baker, L.A., & Chen, J. (2016). Environmental determinants of aggression in adolescents: Role of urban neighborhood greenspace. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 55(7), 591-601,
https://doi.org/10.1016/j.jaac.2016.05.002 

Zhang, B., & Navejar, R. (2018). Effects of ambient noise on the measurement of mathematics achievement for urban high school students. Urban Education, 53(10), 1195–1209. https://doi.org/10.1177/0042085915613555  

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תרגמה במיוחד לאלכסון: דפנה לוי

תמונה ראשית: דובי, כל מה שצריך. תצלום: בארט וורד, unsplash.com

Photo by Barrett Ward on Unsplash