כמה טוב להתנצל

גם אם הדורות הנוכחים אינם אשמים במעשי אבותיהם, התנצלות כנה וברורה מועילה לנפגעים ומאחה את החברה כולה
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

לאחרונה, פסלים וסמלים מעוררי מחלוקת ברחבי ארצות הברית שמעלים על נס את האידיאלים של עליונות הגזע הלבן מבית מדרשו של העבר של קונפדרציית מדינות הדרום, הוסרו על ידי מפגינים מתוסכלים וכן על ידי מוסדות שהנושא החל להטריד אותם, מתוך מוכנות לשינוי בשיח הציבורי. מבחינות רבות, השינוי הזה איחר מאוד לבוא, אך יש מי שמביטים בו בחוסר הסכמה, מתוך דאגה שמא הפעולות המהירות הללו מצביעות על מחיקה הנובעת מתקינות פוליטית או הכחשה של תולדות מלחמת האזרחים של ארצות הברית, לטוב או לרע. הדבר קורה על אף שבמקרים רבים לפסלים עצמם אין היסטוריה ארוכה בכלל, ועל אף שהם ציינו נקודת מבט מיושנת, ובמקרים מסוימים גזענית בעליל, שמטשטשת את עוצמתו של כתם העבדות בסיפורה של ארה"ב.

כפי שמציין ההיסטוריון רוברט ר' וויינת' (Weyeneth), בכל האמור בעוולות היסטוריות ארוכות ימים שנעשו באנשים חפים מפשע, יתכן שהסרת סמלי הדיכוי הללו אינה העלמה של ההיסטוריה, אלא פשוט צורה אחת של התנצלות היסטורית שהאומה יכולה לבחור בה, דרך שבה ההווה יכול להתנצל על העבר, בדרך להתפייסות. "חברות מוצאות עצמן כיום נאלצות להתעמת עם העבר שלהן במלוא משמעותו", כותב וויינת', "לשאול שאלות חדשות ביחס אליו, ולכתוב מחדש את הסיפור 'שכולנו למדנו מאז שהיינו ילדים'".

מדינות יכולות לעשות צעדים רבים כדי להתנצל על עוולות היסטוריות. אך האם התנצלות רשמית היא בכלל דבר שנדרש אי-פעם?

מדינות יכולות לעשות צעדים רבים כדי להתנצל על עוולות היסטוריות. אך האם התנצלות רשמית היא בכלל דבר שנדרש אי-פעם? אפשר להסיר פסלים ישנים, ואפשר להקים פסלים חדשים. אנדרטאות זיכרון, לוחות זיכרון וציון של חגים כמו Juneteenth בארה"ב, יכולים כולם ליצור מקום ומודעוּת, כדי שהאומה תוכל לספר סיפור שלם יותר על אודות עברה. שינוי שמותיהם של מקומות ושל נקודות גיאוגרפיות חשובות ומוכרות יכול לשקף בצורה טובה יותר את מה שקרה באמת. למשל, האנדרטה הלאומית לאתר הקרב של קאסטר במונטנה הוקדשה רק לזכר הגנרל שהובס על ידי בני הסיו והשיין ב-1876, עד שב-1991 שונה שמה ל"אנדרטה הלאומית לקרב ליטל ביגהרון". הסוגייה שנדונה רבות, שאלת הפיצויים וההסדרים המשפטיים, יכולה גם היא לסייע לתהליך ההחלמה, כפי שכותבת חוקרת מדעי המדינה אנג'ליק מ' דייוויס.

ג'פרסון דייוויס, רוברט אי. לי, סטונוול ג'קסון, הקונפדרציה, אנדרטה, אטלנטה

גיבורי הקונפדרציה - ג'פרסון דייוויס, רוברט אי. לי וסטונוול ג'קסון - מונצחים באנדרטה ב-Stone Mountain, ליד אטלנטה. תצלום: פיטר קמינסקי.

אך כאשר אומה מתמודדת עם היסטוריה מלאת כאב, מה נדרש ומה מספיק?

כאשר מנהיג של מדינה אומר פשוט את המלים "אני מצטער" או "אני מתנצל" יכולה להיות לכך השפעה גדולה בהרבה מהסרתם של פסלים

מה שרבים אינם מבינים הוא, שכאשר מנהיג של מדינה אומר פשוט את המלים "אני מצטער" או "אני מתנצל" יכולה להיות לכך השפעה גדולה בהרבה מהסרתם של פסלים. לפי וויינת', "כשממשלת אוסטרליה הציעה חבילת סיוע של 41 מיליון דולר כדי לפצות את 'הדור הגנוב' [ילדים אבוריג'ינים שנלקחו בכוח ממשפחותיהם על ידי ממשלות אוסטרליה, החל ב-1905 ועד שנות ה-70 של המאה העשרים], אבוריג'ינים מסוימים קבעו שההצעה 'פגומה במהותה', כיוון שהממשלה סירבה גם להתנצל". אפשר לראות בהתנצלות מלים ותו-לא, אך במקרים רבים, עבור מי שנעשה להם עוול, אי אפשר לתקן פגיעות היסטוריות רחבות היקף ללא התנצלות.

למלים "אני מצטער" יש כוח משונה. הן נראות פשוטות, אך הן יכולות להכיל מובנים מורכבים יותר, מובנים טעונים ולא נוחים, הרבה מעבר למה שנדמה לנו.

יש מי שעבורם עצם בחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארה״ב נראתה עוצמתית יותר, כמעין מעשה של התנצלות, לעומת כל התנצלות פורמלית במלים – ועם זאת, השלכות העבדות והאפליה הגזעית לא נעלמו. למעשה, דייוויס כותבת שכמועמד לנשיאות, אובמה התנגד ציבורית הן להתנצלות רשמית והן לפיצויים, ואמר: "אמרתי בעבר, ואומר שוב – שהפיצויים הטובים ביותר שאנו יכולים לתת הם בתי ספר טובים בלב הערים ומשרות למי שאינם מועסקים". אובמה ציין את יום השנה ה-150 ל-Juneteenth, בשנת 2015, בנאום שכלל מלים חזקות, אך דבר ממה שהוא אמר לא כלל התנצלות רשמית על העבדות, בשמה של המדינה.

לפני אובמה, נטען שביל קלינטון לא השמיע התנצלות רשמית בשל התנגדות שנשמעה בקרב הרוב הלבן. יתכן שיש מי שמאמינים שהתנצלויות רשמיות על עוולות היסטוריות הן רטוריקה מיותרת או חסרת משמעות, כיוון שבעיקרו של דבר, כפי שהביע זאת אזרח אחד שוויינת' מצטט: "אתה דורש מאנשים שלא עשו כל רע, להתנצל בפני אנשים שלא היו הקורבנות בפועל".

לעתים קרובות, בני-אדם מניחים שלמתנצלים יש תחושה כלשהי של אשמה ובושה – התנצלות עלולה להיות מעשה של השפלה, דבר שמקשה מאוד על רבים, ולא רק על מנהיגים, לומר שהם מצטערים ולקבל עליהם את האשמה בשמם של דורות עבר.

אם כך, מה באמת יכולה להיות ההשפעה של האמירה "אני מצטער"?

הבלשן רובין לאקוף (Lakoff) מסביר שהתנצלויות הן מרכיב בסיסי באינטראקציה החברתית שלנו, אף שהן יכולות לקבל משמעויות שונות. בחיי היומיום שלנו, יש להן מגוון תפקידים, "מהשפלה עצמית מוחלטת על מעשה רע, ועד לשימון מקובל של הגלגלים החברתיים, וגם להבעות של סימפתיה, ריכוך מראש בשל כוונה לנהוג בצורה לא נאותה, והפגנות פומביות פורמליות של מה שנחשב כעת ל'הרגשה הראויה'".

כדי שהתנצלויות יתקבלו כתקפות על ידי השומעים אותן, הן חייבות לכלול את המלים הנכונות, כלומר – את הביטוי הפשוט "אני מצטער", שמשמש ברוב המקרים, יחד עם "אני מתנצל"

בלשנים גילו שכדי שהתנצלויות יתקבלו כתקפות על ידי השומעים אותן, הן חייבות לכלול את המלים הנכונות המקושרות ל"פעולת הדיבור", כלומר – את הביטוי הפשוט "אני מצטער", שמשמש ברוב המקרים, יחד עם "אני מתנצל".

פעולות דיבור (Speech acts) הן מבעים שמשנים בפועל משהו ביחס לעולם, כמו כאשר מנהיג מכריז מלחמה או כשהמשטרה עוצרת אדם "בשם החוק". התנצלויות אמיתיות אינן שונות: הן נועדו לתקן עוולה, לתקן משהו שנשבר, להביע תחושה של חרטה. אך בניגוד לפעולות דיבור אחרות, אי-אפשר להפעיל התנצלות באמצעות המילה בלבד; התנצלויות הן גם תהליך חברתי של אמון. מי שבפניהם מתנצלים עשויים בסופו של דבר לא לקבל התנצלות שאינה כנה, אפשרות שממלאת תפקיד חשוב בבחינה של הצורות הרבות שעשויות להיות להתנצלויות. הדבר עשוי להיות עוד יותר מורכב כשמדובר בהתנצלויות רשמיות, שיכול להיות להן צד טכסי של מופע, שנועד להביע את חומרת העניין.

יתכן שהמנעד שעל פניו נפרשות ההתנצלויות, החל בדברי נימוס חסרי משמעות ממשית ועד לחרטה עמוקה המובעת באופן פורמלי, גורם לחלק מהציבור לא לתת אמון בהתנצלויות רשמיות ולראות בהן מעשים שאינם כנים או הכרחיים, בעוד שחלק אחר בציבור דורש לתקן עוולות. כשמנהיגים פוליטיים קשובים לרגשות הציבור, וכשהם אמפתיים לצער הציבור, ניסוח זהיר של התנצלות רשמית עשוי להיות בעל כוח סמלי רב, כצעד ראשון בטיפול בפצעים העמוקים שמדינה והעם סובלים מהם.

אוסטרליה קבעה את ה-National Sorry Day ("יום ההתנצלות הלאומי") הראשון שלה ב-1998, והדבר סייע להטות את דעת הקהל לטובת התנצלות רשמית של ממשלת אוסטרליה על המדיניות שלה, שכללה הוצאה בכוח של ילדים בני עמים ילידיים מחיק משפחותיהם. מי שהיה אז ראש הממשלה, ג'ון האוורד (Howard), עמד בסירובו העיקש להצטרף למיליוני אוסטרלים בבקשת מחילה מהקורבנות בשמה של האומה, שכן הוא האמין ש"הדורות העכשוויים אינם צריכים לשאת באחריות על מעשיהם של דורות העבר". שנתיים לאחר מכן, ממשלתו של האוורד אמנם קיבלה החלטה שהביעה "את צערה העמוק והכן", אך הצעה שהועלתה להשתמש במלה הפשוטה "סליחה" (sorry) לא זכתה ברוב קולות. הדבר מראה כמה גדולה המשמעות וכמה גדול המשקל הפרפורמטיבי שיכולים להיות למלים פשוטות כמו "סליחה" ו"להתנצל", בהשוואה לביטויים קלי-משקל יותר כמו "חרטה" (regret).

אבוריג'ינים, אמנות, אוסטרליה

לא שוכחים: אמנות אבוריג'ינית באוסטרליה. תצלום: מייקל קויימן.

רק עשור לאחר מכן, ב-2008, הממשלה הבאה, בראשותו של קווין ראד (Rudd), התנצלה באופן רשמי בפני הדורות הגנובים ובני משפחותיהם. במחקר קפדני של הנאום ההיסטורי הזה, הבלשנים מרתה אוגוסטינוס (Augoustinos), בריאן הייסטי (Hastie) ומוניק רייט (Wright) מראים כיצד מנהיג, באמצעות התנצלות פשוטה שאינה משתמעת לשתי פנים, תוך שימוש בשפה מכילה ומשתפת מהסוג הנכון ותוך קבלת אחריות, יכול לשנות את האופן שבו מדינה שלמה רואה קבוצה שפעם נדחקה לשוליים ונשללו ממנה זכויות.

"כעת הגיע הזמן שהאומה תפתח דף חדש בהיסטוריה של אוסטרליה על ידי תיקון עוולות העבר ובכך תנוע בביטחון אל העתיד.

אנו מתנצלים על החוקים ועל המדיניות של שורה ארוכה של פרלמנטים וממשלות, שגרמו לאחינו האוסטרלים צער עמוק, סבל ואובדן.

[...]

על הצער, הסבל והכאב של הדורות הגנובים הללו, של הצאצאים ושל המשפחות שלהם שנותרו מאחור, אנו מבקשים סליחה.

מן האימהות והאבות, האחים והאחיות, על ריסוקן של משפחות וקהילות, אנו מבקשים סליחה.

על הביזוי ועל ההשפלה שנגרמו בכך לעם גאה ולתרבות גאה, אנו מבקשים סליחה.

אנו, הפרלמנט של אוסטרליה, מבקשים מתוך כבוד שההתנצלות הזאת תתקבל ברוח שבה היא מובעת כחלק מהריפוי וההחלמה של האומה".

התנצלות כנה, מהלב, ברמה הלאומית, המבקשת מחילה מקורבנות חוסר הצדק, במקום לחלק את האוכלוסייה ל"אנחנו" ו"הם", יכולה להכיל את כולם, כשקורבנות העוול מוצגים מחדש כבני אדם

על ידי קבלת אשמה ואחריות מוסדית וקולקטיבית, במקום לבחור בהימנעות עיקשת, התנצלות סמלית כזאת יכולה אכן לתת מסגרת חדשה להיסטוריה של אומה ולאתחל אותה, תוך שהיא מאפשרת לאנשים לחוש רגשות קולקטיביים, אמפתיה וכבוד כלפי אלו שפעם הודרו מן הסיפור. התנצלות כנה, מהלב, ברמה הלאומית, המבקשת מחילה מקורבנות חוסר הצדק, במקום לחלק את האוכלוסייה ל"אנחנו" ו"הם", יכולה להכיל את כולם, כשקורבנות העוול מוצגים מחדש כבני אדם, השייכים לאותה הקהילה, עם אותה הזהות הלאומית.

כיצד קורה שהתנצלות פשוטה יכולה להפוך על פיהן הנחות שקנו להן שבת במשך דורות, בעוד שפתרונות מעשיים, כמו תמיכה חברתית רבה יותר ואפילו סיוע כספי, אינם מספיקים? הסמלים החד-ממדיים הללו, כמו פסלים ודגלים, יכולים לפנות את מקומם לסיפורים עשירים ושלמים יותר שמעניקים מקום טבעי לאמפתיה ולכבוד. התנצלות כנה ברמה הלאומית יכולה להפוך גיבורים שפעם הועלו על נס, כגון מנהיגי הקונפדרציה של מדינות הדרום בארה"ב, לרשעים, ולהפוך את המודרים שהיו פעם מושא לבוז, כגון העבדים וצאצאיהם, לבני אנוש שעמדו בסבל נורא ושרדו עוולות שאין לתאר. הדבר עשוי להיות צעד ראשון קטן, אך בלי מנהיג פוליטי שיתמודד עם העניין באורח ישיר, כמעשה רשמי, קשה יותר לאומה לאחות את קרעיה ולנוע קדימה.

התנצלויות שנראות ונשמעות באורח ברור כמו התנצלויות של אמת – אכן חשובות, כשהדבר חשוב למי שצריכים נואשות לשמוע אותן. לאותם אנשים שעצם אנושיותם נשללה פעם אחר פעם בסיפור קורותיה של אומה, איכשהו המלים הפשוטות "אנו מצטערים" עשויות לסייע בשיקום ובריפוי, ממש כמו תיקון פיזי של סמלים ופסלים בעייתיים.

מקורות:

The Power of Apology and the Process of Historical ReconciliationThe Public Historian, Vol. 23, No. 3 (Summer 2001), pp. 9-38University of California Press on behalf of the National Council on Public History
*
Apologizing for historical injustice: Emotion, truth and identity in political discourseDiscourse & Society, September 2011, Vol. 22, No. 5 (September 2011), pp. 507- 531Sage Publications, Ltd.

*

Interpreting Political Apologies: The Neglected Role of PerformancePolitical Psychology, JUNE 2015, Vol. 36, No. 3 (JUNE 2015), pp. 351-360International Society of Political Psychology

*

The pragmatics of political apologiesDiscourse & Society, NOVEMBER 2006, Vol. 17, No. 6 (NOVEMBER 2006), pp. 715- 737Sage Publications, Ltd.

*
Government Apologies for Historical InjusticesPolitical Psychology, April 2009, Vol. 30, No. 2, Political Reconciliation (April 2009), pp. 219-241International Society of Political Psychology

*
“Trust Me, I’m Sorry”: The Paradox of Public ApologyThe Monist, Vol. 98, No. 4, Trust and Democracy (October, 2015), pp. 441-456Oxford University Press

*Apologies, Reparations, and the Continuing Legacy of the European Slave Trade in the United StatesJournal of Black Studies, MAY 2014, Vol. 45, No. 4 (MAY 2014), pp. 271-286Sage Publications, Inc.

צ'י לו (Chi Luu) היא האחראית על תחום הבלשנות ב-JSTOR Daily. היא עוסקת בבלשנות חישובית וחוקרת את תחום עיבוד השפה הטבעית.

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Dailyכאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: לוח באתר זיכרון לג'ורג' פלויד, דרום מינאפוליס. תצלום: צ'אד דייוויס.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי צ'י לו, JSTOR Daily.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על כמה טוב להתנצל

01
ד"ר פנינית צפורי-בקנשטיין

אובמה הוא לא צאצא עבדים אלא בן לסטודנט אפריקאי באמריקה ורק תפס טרמפ על העבדות כדי לנצל את רגשות האשם של העם האמריקאי וכדי שיצביעו עבורו לנשיאות. כל סיפור אובמה הוא סיפור של צביעות של מועמד שגם היה כישלון מכל כיוון שבודקים את תרומתו ומעשיו. להסתמך על חוסר רצונו של אובמה בהתנצלות לאומית ממש מגוחך ודומה למצב שבו נותנים לחתול לשמור על השמנת. אובמה השתמש בשחורים כדי להבחר לנשיאות אבל מרגע שנבחר עשה הכל כדי לבדל עצמו מהם מתוך יוהרה התנשאות וזחיחות נרקסיסטית.