כמעט טוב, ממש נהדר

בינוניות ומצוינות הן לא מה שחשבנו. אנחנו לכודים בתדמיות של הצלחה, ומשלמים את המחיר. איך ניחלץ מכך, לטובת חיים טובים ומספקים?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

ראיתי את זה מתרחש פעם אחר פעם. המשקיע שמכר את החברה שלו תמורת מיליארד דולר – והתחיל לשכב באופן סידרתי עם כל העוזרות שלו, פירק את המשפחה וגרם לילדיו הנטושים להתמכר לאלכוהול, וכעת הוא מתאבל ומיואש. היורש שהפך את הנכסים המשפחתיים להון עצום, קנה אחוזות ענקיות בפריז ובלונדון ועד מהרה ניתק ממשפחתו, ניתק קשר עם חבריו ומצא את עצמו לבד, מכור לקוקאין, מרוקן וכועס. המפורסם ההוא שקיבל מיליונים תמורת הספר שכתב, והפך לסוג של מפלצת שטרפה את כל אהוביה – ועכשיו הוא שואל את עצמו מה השתבש בחייו. פעם אחר פעם.

אנחנו נוהגים לשייך הצלחה להישגים, ובינוניות לחוסר הישגים. אבל האם ככה זה באמת בחיים?

למה זה קורה? משהו משובש במיתולוגיה של ההצלחה. משובש מאוד. אנחנו נוהגים לשייך הצלחה להישגים, ובינוניות לחוסר הישגים. אבל האם ככה זה באמת בחיים?

התוצאה של התיאוריה הקטנה הזו היא, בדרך כלל, וכצפוי, כל מה שתיארתי בהתחלה: הישגים מעניקים לנו רשות להפוך לאנשים איומים – כי, היי, אני כבר לא אחד הכלומניקים הבינוניים האלה! – ואנחנו כל כך נפוחים מגאווה והיבריס, שדי מהר אנחנו מטילים פצצות גרעין רגשיות של יהירות, חוסר אכפתיות וצביעות, על החיים שעבדנו קשה כל כך כדי להשיג. בום, טראח. התמוטטות.

במונחי החיים שלנו, בינוניות ומצוינות אינן יכולות להיות מה שנדמה לנו שהן, נכון? אז בואו נחשוב על זה ביחד: מהן בכלל בינוניות ומצוינות?

זה לא שאני רוצה לנסח פה דרשה. יש לא מעט מחקרים שמהם עולה כי ככל שאנשים מתעשרים ומקבלים יותר כוח, כך הם מאבדים אמפתיה, חמלה, הכרת תודה וכדומה. כאילו שההישגים עולים לנו במחיר הלב והנפש. אנחנו מאבדים את מערכות היחסים שלנו, את המשפחות, האפשרויות, את עצמנו. את האושר, הביטחון, השייכות, הכבוד העצמי.  אבל זה מה שחשוב – על זה רצינו מראש לשמור ולהגן, את זה רצינו לפתח, לא?

אנשים מוצאים את עצמם במין מלכודת. הם אינם מסוגלים לקבל את הכול: תהילה, כוח-על, עושר מדהים – וגם אהבה, כבוד, אינטימיות, קרבה וחיים ראויים

אנשים מוצאים את עצמם במין מלכודת. הם אינם מסוגלים לקבל את הכול: תהילה, כוח-על, עושר מדהים – וגם אהבה, כבוד, אינטימיות, קרבה וחיים ראויים. ולא רק בתקופה שלנו. הממצאים בשטח מעידים בבירור על כך שכדי להשיג את הראשונים אנחנו מוותרים על האחרונים. על זה בדיוק דיברו כל הנביאים והחכמים בהיסטוריה. אנחנו יכולים רק לשאוף למצוא את נקודת האיזון.

מרצדס, AMG GTS

סמל הצלחה ברחובות ציריך. תצלום: מייק שניידר

שימו לב עד כמה מנוגד שקלול התמורות הזה למיתוסים של תקופתנו: לא להסתפק בפחות משלמות, רק החזקים והעשירים יכולים להיות מאושרים, רק אם תהיו חלק מהם תוכלו להגיע לסיפוק. אנחנו בזים לבינוניות ובורחים ממנה כמו מאש. אבל...

אם שקלול התמורות הזה אמיתי כמו שכולנו חושבים, אז הבינונית היא בוודאי משהו עמוק יותר מכפי שאנחנו מניחים. היא לא רק הכישלון להגיע להישגים המובילים לפרסום ועושר – בינונית היא גם המצב שבו אנחנו נשחקים על ידם, ומאבדים את מה שחשוב יותר מכל: את האנשים שאנחנו אוהבים, את תחושת המקום שלנו בעולם, ואת תחושת העצמי שלנו. האשליות שלנו מהפנטות אותנו ואנחנו מאבדים את כל מה שרצינו מלכתחילה. זוהי הבינוניות האמיתית, זו שגורמת לנו להיות הממוצע הצפוי, הנפוץ, נכון?

כשמבינים לעומק את שקלול התמורה הזה בין עושר ואנושיות, מבינים שגם המצוינות אינה יכולה להיות מה שנדמה לנו שהיא. היא לא יכולה להיות רק הישגים שמניבים פרסום, עושר, כוח וממון. רבים עשו זאת, וזה לא כל כך מיוחד או נפלא. מצוינות אמיתית היא להשיג את כל אלה, בלי להניח לכל זה לסחרר אתכם או לקלקל אתכם ולשחוק את כל מה שבאמת טוב בכם, את היכולת לאהוב ולהתייחס ולדעת ולהתחבר. מצוינות אמיתית אינה נמדדת רק בגוף ובנפש – היא מצוינות מוסרית, זו שהיוונים כינו בשם arete, מצוינות של הלב והנשמה. למה? תכף נגיע לזה.

לא משנה כמה הישגים נשיג, עלינו להבין שהסיפוק והבשלות נובעים מכל מה שפשוט וצנוע, בלי מחוות גדולות, כי אחרת נתדרדר, מיד נחזור למקום שממנו התחלנו

ראשית, אני רוצה שתראו כמה זה מצחיק. הטרגדיה הופכת לאירוניה והאירוניה הטראגית של בני האדם היא זו: לא משנה כמה הישגים נשיג, עלינו להבין שהסיפוק והבשלות נובעים מכל מה שפשוט וצנוע, בלי מחוות גדולות, כי אחרת נתדרדר, מיד נחזור למקום שממנו התחלנו. מה היה בכלל הטעם להשיג את כל הפרסום וההון האלה? האמת היא שאין טעם. אלה דברים שאנחנו מנסים למלא באמצעותם את החלל החסר בתוכנו – החסרים, החללים שנובעים מהיעדר אהבה, כבוד, אכפתיות, עדינות, מודעות עצמית. אנחנו מקווים שהפרסום, העושר והאפשרויות יעניקו לנו את אלה – אבל הם לא יכולים – הם רק מעמיקים את החוסר. אז איך נמלא את החסרים הללו? רק באמצעות האומץ להישאר במקום שבו נמצאנו מלכתחילה. מלכוד 22. אתם כבר מבחינים באירוניה הטרגית שלנו?

"החיים הטובים ביותר" שלנו הם לא מה שנדמה לנו שהם. אלה הם החיים הכמעט טובים שלנו – לפחות במונחים המעוותים של התקופה הנוכחית. אבל החיים הכמעט טובים שלנו, הם החיים היפים מכל. הם החיים המלאים באהבה, אושר, אמת ואינטימיות. לעולם לא תהיה משמעות לבעלות על חפצים מנקרי עיניים, הם תמיד יהיו יקרים מדיי. וורן באפט יודע את זה. ולכן אין רווח אמיתי במה שנאמר לנו – נדרש מאיתנו, מצווה עלינו – לעשות, לצבור עוד ועוד הון, כוח, ממון, כי אלה עולים לנו במחיר אנושי גדול מכפי שאנחנו מרוויחים. אם אנחנו נדרשים להעדיף בית קטן על פני אחוזה מפוארת, כדי שהילדים שלנו יריבו פחות על הירושה, אז כדאי לנו לשאוף מראש לחיים פשוטים וצנועים ולבחור מראש בית קטן, לא?

סירה, אגם, שיט, קנדה

סמל לשלווה ופשטות, באגם אונטריו. תצלום: ג'ף אייזק

אני לא מדבר על "התפשרות" על חיים צנועים ו"בינוניים", כפי שנאמר לנו לעתים קרובות. אם אתם מבינים באמת את מה שאמרתי עד כה, תבינו שהחיים הפשוטים והצנועים עדיפים – הם מלאים ביותר אהבה, קשרים, התחשבות, אמת ויופי, ולכן איך הם יכולים להיות "בינוניים"? כי הם לא נוצצים ומפתים? באמת? האם ברגע של אהבה אמיתית אין יותר תשוקה מבמאות דייטים גרועים? אתם מבינים על מה אני מדבר.

מצוינות אינה נמדדת בהישגים – היא הענווה והפשטות שמאפשרות לראות את ההישגים בפרספקטיבה ראויה, כאמצעים ולא כתכליות

זה לא אומר שאין טעם להגיע להישגים. ברור שיש. אם אתם מסוגלים, אתם צריכים לשנות את העולם בדרכים חיוביות ודרמטיות. רק אל תניחו לזה לעלות לכם לראש – והבעיה היא שזה בטח יקרה: ככל שתצליחו, כך יש חשש שתשלמו מחיר גבוה יותר. בינוניות אינה היעדר הישגים – היא מה שעולה לכם לראש בעקבות ההישגים. ומצוינות אינה נמדדת בהישגים – היא הענווה והפשטות שמאפשרות לראות את ההישגים בפרספקטיבה ראויה, כאמצעים ולא כתכליות. שהופכים את החיים לראויים.

בינוניות ומצוינות אינן מה שסיפרו לנו שהן. אלה דברים עמוקים והרבה פחות מובחנים: נוכחות או היעדר ענווה ופשטות. בינוניות היא הסתפקות במחיר הבלתי נמנע של התהילה והעושר, מבלי להישאר נטועים בקרקע ותוך התמסרות להיבריס. ומצוינות אמיתית פירושה להרשות לעצמכם לחיות בצניעות ובפשטות, לשים לב לאופן שבו אתם מתנהלים כדי לא להישחק מבפנים על ידי אותם הישגים.

כך שבאורח פרדוקסלי, בינוניות פירושה היעדר האומץ והחוכמה לחיות בפשטות ובצניעות, ולבחור את הבית הקטן כבית, מלא חמימות ואור ואהבה, על פני האחוזה המרשימה שאינה יותר מפרס מנקר עיניים. ומצוינות אמיתית היא היכולת לעשות את זה בדיוק – להישאר, באופן פרדוקסלי, צנוע ופשוט ואמיתי, לבחור את חולצת הכותנה על פני חליפת המשי, למרות העושר והתהילה. וזה האתגר האמיתי מכל שעומד מולנו, בני האדם הקטנים, השבריריים והנואשים.

בעיניי, לפחות יש אושר גדול בידיעה הזאת. לא חייבים להפוך לאל כדי למצוא אושר. כל מה שצריך זה להיות עצמנו, שברירים וזעירים כמו הגשם, הרוח והכוכבים – ומתנות החיים יוענקו לנו באופן טבעי, ממש כמו שהגשם מגיע בטבעיות אל האדמה, וממש כמו שהרוח מוצאת בטבעיות את הים. אנחנו מוצאים את האושר הגדול ביותר בענווה ובפשטות ורק בהן. יש באמת הזו יופי עצום, סימטריה מושלמת של חוסר שלמות, לא?

 

אנחנו שוב כאן....

...יש לנו בקשה. "אלכסון" ניתן לכם חינם. כתב העת הוא מקום של קריאה שקטה וטיפוח של אנושיות, מפלט מן החום והרעש. לכן החלטנו שלא יהיו ב"אלכסון" פרסומות או הודעות חסות. הפקת כתב עת כזה דורשת השקעה רבה של עבודה וכסף. לכן אנו זקוקים לכם: בואו, תמכו באלכסון והבטיחו את הקיימות של כתב העת.

לתמוך באלכסון

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם שלספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "כדורסל", תצלום: אלין דה נדאי, unsplash.com

Photo by Aline de Nadai on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומייר חק.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על כמעט טוב, ממש נהדר

    03
    דבורה אשר תחת התומר

    עוד קפיטליסט צר אופקים ומקובע דרך. המאמר באמת שטחי למדי וחוזר על תובנות דורות רבים כמו"איזהו העשיר -השמח בחלקו" אבל מכאן ועד הגדרתו כ"מתנשא",נו ,אולי דווקא התגובה" מתנשאת" ?

06
Mosheshy

מקסים.
מזדהה עם הכתוב.
אחת שאני מתעב (היא בדיוק מתאימה לתיאורים השליליים המתוארים למעלה ) כינתה אותי...
כלומניק
סדרתי. :)
אשראי שזכיתי.