כשהבטן יודעת

הגוף והשכל מדברים זה עם זה ומפענחים את העולם. כיצד הם עושים זאת?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

קרה שנבהלתם מכך שמישהו פתאום דיבר איתכם כשחשבתם שאתם לבד? גם אם הם התנצלו על כך שהפתיעו אתכם, הלב שלכם המשיך להלום בכוח, והתחושה הייתה ברורה מאוד. אבל איזו מין חוויה זו, ומה היא מלמדת אותנו על היחסים בין הלב והמוח?

כשאנו חושבים על החושים, אנו נוטים לחשוב על ראייה ושמיעה, טעם וריח. אולם אלה נחשבים לחושים המקבלים גירוי מבחוץ ואומרים לנו משהו על העולם שמחוץ לנו. לעומתם, חוש הקולט מידע מבפנים, מספר לנו על התחושות הפנימיות של גופנו, כמו פעימות הלב, פרפרים בבטן או תחושת רעב.

היופי שבחישה הפנימית הוא שהרגשות, המחשבות והתפישות שלנו גם הן מושפעות מן האינטראקציה הדינמית בין הגוף והנפש

המוח מייצג, משלב ומעניק קדימות למידע המתקבל מתוך הגוף. המידע הזה מועבר אליו באמצעות נתיבים עצביים והורמונליים (כלומר באמצעות הדם). חישת המצב הפנימי של הגוף היא חלק מן ההדדיות של פעולה-תגובה בין הגוף והמוח: היא שומרת על הומאוסטזיס, על האיזון הגופני בנדרש להישרדותנו. היא מעירה מניעים חשובים כמו רעב וצמא והיא מייצגת את התחושות הגופניות כמו התמלאות השלפוחית. אבל זה לא הכול, וכאן טמון היופי שבחישה הפנימית, משום שהרגשות, המחשבות והתפישות שלנו גם הן מושפעות מן האינטראקציה הדינמית בין הגוף והנפש.

עיצוב החוויה הרגשית על ידי הפיזיולוגיה הפנימית של הגוף זוהה מזמן. הפילוסוף האמריקני ויליאם ג'יימס טען כבר ב-1892 כי ההיבטים המנטליים של רגש, "מצבי התחושה", הם תוצר של הפיזיולוגיה. הוא הפך את כיוון הסיבתיות האינטואיטיבי, וטען כי השינויים הגופניים עצמם הם שמעוררים את המצב הרגשי: הלב שלנו אינו הולם משום שאנחנו פוחדים. הפחד נובע מן הלב הפועם. ניסויים שנערכו לאחרונה מצביעים כל כך שייצוגים עצביים ומנטליים של תחושות גוף פנימיות הם חלק בלתי נפרד מחוויית הרגשות. מי שניחנו בחישה פנימית רגישה, נוטים לחוות רגשות בעוצמה רבה יותר. האינסולה הקדמית הוא אזור חשוב במוח המעבד גם רגשות וגם אותות גופניים פנימיים, ויש לו כנראה תפקיד מהותי בעיבוד תחושות גוף פנימיות למידע המניע חוויות רגשיות. אנשים בעלי חישה פנימית מוגברת מפגינים פעילות רבה יותר באזור זה במהלך עיבוד האותות הפנימיים וצפיפות גדולה יותר של חומר אפור באזור זה של המוח.

חישה, עץ, פריחהת דובדבן, ילדה, דובי, ורוד

חישה בגוף, חישה בנפש. תצלום: קרל פרדריקסון

אז מהי חישה פנימית מוגברת? ישנם אנשים שתחושות הגוף הפנימיות שלהם מדויקות משל אחרים. רובנו אולי מודעים להלמות הלב שלנו כשאנחנו נבהלים או כשאנחנו רצים לאוטובוס, אבל לא כולם יכולים לחוש במדויק בהלמות לבם במצב מנוחה. ניתן לבחון את מידת הדיוק של החישה הפנימית, במעבדה; אנחנו עוקבים אחר אותות ומודדים באיזה דיוק ניתן לזהות אותם. בעבר, המחקר התמקד בלב, משום שקל מאוד לעקוב אחר האותות הנבדלים שעולים ממנו. למשל, ניסוי אופייני עשוי לכלול הצגה של גירויים חיצוניים (למשל, צליל) שתואמים את קצב הלב, כל שכל צליל ("ביפ") מושמע בעקבות פעימת לב, או בין פעימות לב. המשתתפים מצהירים האם הקולות מסונכרנים או אינם תואמים את קצב פעימות לבם. הדיוק של ההבחנה הפנימית של כל אחד מהם מעידה על חדות החישה שלהם.

אפשר גם למדוד מדדים סובייקטיביים הבוחנים עד כמה אנשים חושבים שהם מדייקים באיתור התחושות הפנימיות בגופם, באמצעות שאלונים וצורות דיווח אחרות. מחקריי שלי מראים כי אנשים יכולים לדייק מאוד בקליטת החישה הפנימית שלהם (כלומר הם מצטיינים במבחני התפישה של פעימות הלב) בלי להיות מודעים לכך. כך אותות של חישה פנימית יכולים להדריך ולידע מבלי לחדור ממש למודעות.

דפוסים של פעימות לב קשורים גם למצבים כמו ציפייה. כשאנו מחכים שמשהו יקרה קצב הלב שלנו עלול להאט. הדבר עשוי לעזור לגוף ולמוח להיכנס למצב של הכנה לפעולה

ניתן לחקור הבדלים אישיים בחישה הפנימית גם תוך שימוש בשיטות של דימות מוחי, כמו מעקב אחר אותות המגיעים מאברי חישה (למשל, פוטנציאל חשמלי שמקורו בפעימות לב, ובא לידי ביטוי באות EEG). דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) מאפשר גם הוא לבדוק אילו אזורים במוח פעילים יותר כשאנחנו מתמקדים באות של חישה פנימית (למשל, הלב) לעומת גירוי חישה חיצוני (למשל, צליל הנשמע מבחוץ).

הלב שלנו אינו פועם בקצב קבוע, ואף שאנו מבחינים בכך כשהוא מאיץ את פעימותיו כשאנו מפחדים או עוסקים בפעילות גופנית, אנחנו לא תמיד מבינים את מורכבת השינויים לאורך זמן שעומדים מאחורי קצב הלב. למשל, דפוסים של פעימות לב קשורים גם למצבים כמו ציפייה. כשאנו מחכים שמשהו יקרה קצב הלב שלנו עלול להאט: זה קורה למשל בעמידה ברמזור, כשאנחנו מחכים לאור הירוק. ההשפעות הללו של הציפייה עשויות לעזור לגוף ולמוח להיכנס למצב של הכנה לפעולה, ומאירים את חשיבותם של אותות גוף פנימיים.

רצה, אישה רצה, אתלטית

ריצה, פעימות לב, חישה, מודעות. תצלום: קינו אל

הגוף שלנו לא מספר לנו רק על רגשותינו שלנו, הוא גם מגיב לשמחה, כאב ועצב אצל אחרים. הלב שלנו עשוי להאיץ את קצב פעימותיו כשאדם אהוב חווה פחד

אותות המגיעים מתוך הגוף עשויים להכיל שפע של מידע וכך גם לשמש ערוץ מידע המשפיע על קבלת החלטות. תחושת בטן או אינטואיציה במהלך משחק קלפים עשויה להנחות בזכות חישה פנימית. מאפיינים של הגוף (כמו קצב לב, מוליכות של העור) יכולים לאותת לנו אילו קלפים טובים (כלומר יכולים להוביל לתוצאה חיובית) אפילו בהיעדר ידע מודע לכך שהקלף טוב. כלומר, הלב "יודע" את מה שהמוח טרם הבין, והגישה לנתונים הללו של הגוף יכולה להדריך קבלת החלטות אינטואיטיבית לתוצאה טובה יותר. במחקרי שטח שלי בנושא, ביקרתי בבורסה של לונדון, כדי לעבוד אם ברוקרים המקבלים החלטות במהירויות שיא. הם טענו כי ההחלטות שלהם מתקבלות לעתים קרובות בהסתמך על תחושת בטן, כשהם מתמודדים עם זרימת מידע מהירה שהמוח המודע אינו יכול לעבד במלואה. עמיתי ואני הראנוכי הדיוק של החישה הפנימית ניכר במיוחד אצל אותם ברוקרים מנוסים, והאינסטינקטים שלהם אפשרו להם לחוש שינויים משמעותיים, רבי מידע, באותות הגוף הפנימיים שלהם.

ההבנה כי אותות גופניים מסוגלים להנחות את הרגשות ואת ההכרה מספקת מנגנוני חישה פנימיים שבאמצעותם ניתן לקטוע תהליכים כאלה. אלקסיתימיה, קושי ביכולת להבחין ולזהות רגשות, קשורה למידת דיוק נמוכה של החישה הפנימית. גם אצל אוטיסטים, שמתקשים לעתים קרובות להבין רגשות, החישה הפנימית לעתים קרובות אינה מדויקת. ייצוג עצבי של מאפייני גוף משתנה בקרב מי שיש להם הפרעת אישיות גבולית (המכונה לעתים גם בשם חוסר יציבות רגשית), והתערבויות שנועדו לעודד התמקדות בגוף, כמו קשיבוּת, התגלו כמסייעות להפחתה של רמת חרדה. הבנת טבעם של המנגנונים הללו בתוכנו פותחת דרכים אפשריות להבנה מעמיקה יותר ולהתערבויות ממוקדות.

הגוף שלנו לא מספר לנו רק על רגשותינו שלנו, הוא גם מגיב לשמחה, כאב ועצב אצל אחרים. הלב שלנו עשוי להאיץ את קצב פעימותיו כשאדם אהוב חווה פחד, והאישונים שלנו עשויים להתאים את עצמם לתבנית גופנית של עצב בתגובה לעצב של אחרים. אם תשימו לב לליבכם ולתגובות גופכם, הם יכולים לומר לכם איך אתם מרגישים ואפשר לכם להשתתף ברגשותיהם של אחרים. חישה פנימית עשויה להעמיק את רגשותינו שלנו, לקשור אותנו רגשית לאנשים שסביבנו ולהנחות את האינסטינקטים שלנו. רק כעת אנו לומדים עד כמה האופן שבו אנו חושבים ומרגישים נקבע על ידי אינטראקציה דינמית בין הגוף והמוח.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

שרה גרפינקל (Garfinkel) מלמדת פסיכיאטריה וחקר המוח באוניברסיטת סאסקס, אנגליה. מאמריה פורסמו ב-Harvard Review of Psychiatry ב- Brain: A Journal of Neurology ובכתבי עת נוספים.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: אדם חוצה רחוב. תצלום: איאן, unsplash.com

Photo by Ian on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי שרה גרפינקל, AEON.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על כשהבטן יודעת

01
דורי רכניץ

החושים שלנו אינם אלא תוצאה של אותם המולקולות של הרצון שלנו.
כח הרצון לקבל הזה, שרוי בכל הפרודות שבמציאות,ממנו נבראו ויצאו כל ד' הסוגים: דומם צומח חי מדבר.
וכאשר כל אותם הפרודות אינם אלא לעצמן בלבד, זהו כוח הבריאה, האגו שמושך לקבל לעצמו, וכל אחד מאתנו עם תכונותיו ויכולותיו.
ואם היינו משנים את צורת הרצון, צורת הפרודות, במקום לעצמן בצורה אנוכית, כלפי חוץ בהשפעה מחוצה לנו, אז גם גם תפיסת המציאות שלנו היתה משתנה והיינו מקבלים חושים נוספים על אלו הקיימים.