כשהים בניגריה עולה על גדותיו

השינויים באקלים, פערי ההזדמנויות ויצר ההישרדות מלמדים שההגירה ההמונית היא בלתי נמנעת. צריך להתייחס אליה כאל תופעת טבע הנוגעת לכולנו
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

ככל שמספר המהגרים גדל והולך, תנודות אוכלוסין מסתמנות כאתגר כלל עולמי עצום שיש לו השלכות הרסניות. דיונים אינסופיים על זכויות ההגירה לא הצליחו להניב אפילו רמז קלוש לפתרון שיתקבל על כל הצדדים. גישה אלטרנטיבית עשויה להיות התחשבות בחוק יסוד בסיסי מעולם הכימיה. זו עשויה להישמע כמו פשטנות יתר, אולם יכול להיות שניתן לראות את זרם האוכלוסיות כמקבילה האנושית לתהליך האוסמוזה.

בתיכון למדנו שבמיכל מים המחולק לשני חצאים על ידי קרום חדיר למחצה, הבדלים בריכוזי מלח מביאים לכך שמים מחלחלים מהצד הדליל יותר לצד המרוכז. ככל שההפרש בריכוז הנוזלים גבוה, בין אם מדובר במולקולת מלח או בחלבון פלזמה מורכב, כך גדל הכוח להשוות בין הריכוזים.

זרימת האוכלוסייה ממדינה למדינה תהיה פונקציה ישירה של הפערים בין זמינות של סחורות, הזדמנויות ותקווה

עכשיו נדמיין את העולם לכלי קיבול עצום המחולק למספר מכלים קטנים יותר (מדינות), המופרדות זו מזו על ידי קרומים חדירים למחצה (גבולות). במקום מלח נספק לכל מיכל כמויות שונות של מזון, מחסה ושירותים חיוניים. בתרחיש זה, זרימת האוכלוסייה ממדינה למדינה תהיה פונקציה ישירה של הפערים בין זמינות של סחורות, הזדמנויות ותקווה.

תנודות אוכלוסין אלו אינן רק דילמה מוסרית או מטאפיזית שניתן לפתור אותה ברמה של 'אנחנו' לעומת 'הם'. העניין אינו זכות הבעלות על קרקעות, אכיפת גבולות, או השווי היחסי של אנשים פרטיים לעומת קבוצות. במקום זאת, חייבים להתייחס ללחצים הדוחפים הגירה כאמיתיים ובלתי נמנעים כמו תגובות כימיות; מנקודת מבט זאת, הקטנת הפערים תהיה הפיתרון היחיד האפשרי לטווח ארוך.

למרבה הצער, רוב קובעי המדיניות מתמקדים בדרכים להנציח את חוסר האיזון בצורה הטובה ביותר. התגובה המיידית והפופולרית היא להגביר את חוסר החדירות של הקרומים המפרידים בין מדינות. אולם חיזוק ביטחון הגבולות או הקמת חומות בצורות לכאורה אינו מביא בחשבון את הכוח העצום של הייאוש. כפי שכתבה המשוררת הבריטית-סומלית וארסן שייר: ״אף אחת לא עוזבת בית / אלא אם הבית הוא לוע של כריש״ (כאן בתרגום רעות בן יעקב).

כבר מזמן אפשר היה לחזות את משבר ההגירה הנוכחי (ואולי גם לטפל בו טוב יותר) על ידי הכרה בכך שבנוסף לפערים סוציו-אקונומיים הנפיצים, תזוזות אוכלוסין עתידיות יהיו מונעות על ידי שתי מגמות מואצות: שיעורי ילודה גבוהים פי כמה לעומת אזורים פחות עשירים בעולם, וההגירה החוצה הממשמשת ובאה מאזורים המושפעים ביותר משינויי אקלים. 

ניגריה, סירה, דיג, הגירה

תושבי ניגריה מחפשים מזלם בים: מזון, הגירה, עתיד טוב יותר. תצלום: הבילה מזוואג'ה

גידול האוכלוסייה התנהל באיטיות רבה בתקופות מוקדמות יותר כתוצאה ממלחמה, רעב ומחלות. חלפו 700 שנים (מתחילת המאה ה-9 לספירה ועד אמצע המאה ה-16) עד שאוכלוסיית העולם הוכפלה מ-250 מיליון ל-500 מיליון. עם זאת, באמצע המאה ה-20 נדרשו לאוכלוסייה פחות מ-40 שנה כדי לגדול מ-2.5 מיליארד לחמישה מיליארד בני אדם – קצב צמיחה של קצת יותר משני אחוזים בשנה.

מדינות עם אוכלוסיות צעירות מאוד מגיעות לסף פיתוח גבוה רק לעיתים נדירות: 90 אחוז מהעוני הגלובלי מתרכז במדינות עם אוכלוסיות צעירות הצומחות במהירות

למרבה המזל, שיעורי צמיחה מהירים כאלו הגיעו לשיאם בתחילת שנות השישים; לרוע המזל, הירידה בשיעור הגידול באוכלוסייה בחצי המאה האחרונה לא הייתה אחידה. דוגמאות קיצוניות ביותר הן למשל מדינות רבות באירופה, שבהן שיעור הריבוי הטבעי הוא כעת שלילי (למעט עלייה עקב הגירה), לעומת נתונים משנת 2017, המצביעים על כך שביבשת אפריקה, מדרום לסהרה, ישנו גידול באוכלוסייה בשיעור של 2.7 אחוזים בשנה. בקצב זה, בעשור הקרוב, תהיה עלייה נוספת של 30 אחוז ב"שיפוע האוסמוטי" המתאר את הפער בין מרבית אפריקה למערב אירופה. הפערים בחצי הכדור המערבי פחותים במידה ניכרת, אך הם עדיין משמעותיים. בעוד ששיעורי הילודה בארצות הברית ובקנדה נמצאים מתחת לרמת התחלופה (שני ילדים לשני הורים), בשנת 2017 שיעור הצמיחה בדרום אמריקה ובאיים הקריביים היה בערך אחוז אחד.

אפילו לשינויים של אחוזים בודדים יש השלכות רחבות היקף. מחקר דמוגרפי משנת 2009 מצביע על כך שמדינות עם אוכלוסיות צעירות מאוד מגיעות לסף פיתוח גבוה רק לעיתים נדירות. הממצא מבשר רעות: 90 אחוז מהעוני הגלובלי מתרכז במדינות עם אוכלוסיות צעירות הצומחות במהירות. אין פלא שהגירה רחבת היקף ממדינות עניות לאזורים עשירים יותר בעולם תהפוך לסממן קבוע בכלכלה העולמית העתידית. אם נוסיף את היחס ההפוך בין השכלה לשיעורי ילודה, נקבל מתכון מנצח לאסון כלכלי.

בואו נתבונן בניגריה שבה יש כ-200 מיליון תושבים ושיעור גידול שנתי באוכלוסייה של קרוב ל-3 אחוזים. הגיל החציוני של האוכלוסייה שם הוא פחות מ-18, ויותר מ-40 אחוז מהאוכלוסייה צעירה מגיל 15. על פי שגרירות ארה"ב בניגריה, למרות המאמצים המכוונים לשפר את ההזדמנויות החינוכיות במדינה, יותר משליש מהאוכלוסייה אינו יודע קרוא וכתוב. למספר רב של ילדים ובני נוער, בעלי כישורי אוריינות ויכולות חשיבה כמותיות נמוכים, יש סיכוי זעום להצטרף אי פעם לכוח העבודה הרשמי. בשנת 2050 ניגריה כבר תהיה בדרכה להיות המדינה השלישית המאוכלסת ביותר בעולם.

באזורים מסוימים בעולם הגבולות המדיניים יהפכו ללא רלוונטיים. אפשר לבנות חומה שתבלום 10,000 איש, 20,000 איש, מיליון איש, אבל לא 10 מיליון אנשים

וכאילו מספרים אלו אינם מספיק מפחידים, בואו נשקול את ההשפעה המצטברת של שינויי האקלים הקרובים על תנודות אוכלוסין. מדו"ח שחיברו ב-2018 91 מדענים מארבעים מדינו עבור ה-Intergovernmental Panel on Climate Change, ועדה של האו״ם העוסקת בשינויי אקלים, עולה כי עלייה של 2 מעלות צלזיוס מעל לרמות הטרום-תעשייתיות תביא "פינוי מואץ באופן שאינו פרופורציונלי" של אנשים מהאזורים הטרופיים. כפי שאחד ממחברי הדו"ח, ארומר רווי (Aromar Revi), אמר לניו יורק טיימס: ״באזורים מסוימים בעולם הגבולות המדיניים יהפכו ללא רלוונטיים. אפשר לבנות חומה שתבלום 10,000 איש, 20,000 איש, מיליון איש, אבל לא 10 מיליון אנשים". אף שבעבר חשבו שעליית טמפרטורה של 2 מעלות צלזיוס תביא להצפת רצועת החוף, תחריף בצורת ותגביר עוני, מודלים חישוביים חדשים של אקלים מראים שרבים משינויים אלה עלולים לקרות כבר אחרי התחממות של 1.5 מעלות צלזיוס. 

טיעונים לזכויותיהן של מדינות לשלוט בגבולותיהן הם צעד גדול בכיוון הלא נכון. עלינו לבחון היטב את הדינמיקה ההרסנית של אי השוויון. אם העובדה הפשוטה בכימיה הבסיסית הזאת (לפיה המים זורמים מן המקום המרוכז אל הדליל) אינה יכולה לחלחל למוחם הכמעט בלתי חדיר של קובעי המדיניות, ברוכים הבא לעולם של כאוס מתגבר.

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

רוברט א. ברטון (Robert A Burton) הוא נוירולוג. הוא עמד בראש המחלקה לחקר המוח של המרכז הרפואי ״Mount Zion״ של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנציסקו. ספרו האחרון משנת 2013 הוא A Skeptic's Guide to the Mind.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי ארנה רז.

תמונה ראשית: פסל סביבתי שבו כל דמות מייצגת מיליון פליטים: SOS מאת Ann Hirsch & Jeremy Angier בטורונטו, קנדה. תצלום  ג'יימס בהשטי: unsplash.com

Photo by James Beheshti on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי רוברט ברטון, AEON.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על כשהים בניגריה עולה על גדותיו

01
אזרח מהפרובינציה

כמה רעיונות ישנים ופשוטים : 1. לעצור את הילודה ע"י צווים ממשלתיים,בסין קצת הגזימו אבל זה בהחלט שיפר את המצב בצורה דרסטית. 2. למסות בחקיקה משותפת את העושר של העשירון העליון והשני בכל העולם כך שלא יוכלו למצוא "מקלטי הון". 3. להקים קרן עולמית לשיפור החינוך ומיגור האנאלפבתיות בעיקר בקרב הבנות.
ברור שאלה חלומות באספמיה בגלל איכותם העלובה של רוב מנהיגי העולם.