כשהשוד נגמר בצחוק

נתחים גדולים מחיינו מתועדים בווידאו וזמינים ברשת. כך החל עידן חדש בחקר ההתנהגות האנושית. התגליות הראשונות כבר כאן, ואיתן עוד ועוד שאלות
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

בסרטון יוטיוב משנת 2012, שמראה ניסיון שוד בקליפורניה, מתרחשת סצנה מוזרה.

שני שודדים נכנסים למינימרקט בעיירה ריברבנק (Riverbank). אחד נושא רובה סער גדול, קלשניקוב. כשהפקיד מאחורי הדלפק רואה אותם, הוא מרים את ידיו. אך בעיני בעל העסק, כלי הנשק נראה גדול באורח מגוחך, והוא פוסע באגביות עד לשודדים בעודו צוחק. כתפיו רפויות והוא מפנה את כפות ידיו כלפי מעלה, כמו שואל אותם האם הם רציניים. שני הפושעים נדהמים למראה האיש הזקן הצוחק עליהם. אחד מהם בורח, בעוד שחברו, האוחז בקלשניקוב, קופא, ועד מהרה הוא נלפת ולאחר מכן נעצר בידי המשטרה. הצמד שדד חנויות רבות קודם לכן.

ניתוח של סרטוני וידאו ממערכות טלוויזיה במעגל סגור, מטלפונים ניידים או ממצלמות גוף אשר מועלים ליוטיוב מספק תובנות ממקור ראשון ביחס למגוון מצבים הדומים למצב שתואר כאן. ומספר הסרטונים הללו גדול מאוד. ב-2013, 31 אחוז מהמשתמשים באינטרנט העלו קטע וידאו לאתר אינטרנט. רק ביוטיוב מועלות יותר מ-300 שעות של וידאו מדי דקה. רבים מהקטעים הללו מתעדים את ההתנהגות שלנו בחתונות, בקונצרטים, בהפגנות ובמהלך מהפכות ואסונות טבע למיניהם. ככל שיותר סוגים של אירועים מתועדים והסרטונים המתארים אותם מועלים לרשת, כך נסדקים מיני עכבות וטאבו, החל בסרטונים של לידות ועד למעשי רצח המשודרים בזמן אמת.

בעוד שחלק מהתופעות הללו בהחלט מעוררות מחלוקת, אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל המדעי שיש בהם כדי לסייע לנו להבין כיצד מתרחשים החיים החברתיים. המאגר הגדל תמיד של הסרטונים עשוי להיות בעל השלכות מרחיקות לכת להבנתנו את ההתנהגות האנושית.

מצלמות אבטחה, טלוויזיה במעגל סגור, CCTV

מבט מלמעלה, טורונטו, קנדה. תצלום: מת'יו הנרי

היסטורית, חוקרים נאלצו להסתמך במידה רבה ביותר על ראיונות, על ניסויים במעבדה ועל מעקב אחר משתתפים בניסויים כדי לחקור את ההתנהגות האנושית. לכל אחת מהגישות הללו יתרונות משלה, אך כולן ניצבות מול אתגרים מהותיים כשהן מיושמות כדי לחקור באורח מפורט פעולות בחיים הממשיים. דיווחים של עדי ראייה עלולים להיות פגומים ביותר. אפילו זיכרונות מדויקים מיטשטשים. אנשים נוטים להתנהג אחרת כשחוקרים צופים במה שהם עושים בחיים האמיתיים שלהם. הבעיות הללו גורמות לכך שמאגר הווידאו של המאה ה-21 יכול לשנות את התמונה באורח מהותי.

כיצד נע המון הנתון בפניקה? כיצד מתפתחת מהפכה? מה אנשים באמת עושים במהלך אסון טבע?

סרטונים יכולים לספק תשובות לשאלות חשובות. מה תורם לשיחות חיוביות, למשא ומתן מוצלח או לקסם של דמות ציבורית? אילו סוגים של דינמיקת מצבים מאפשרים לקבוצות לתפקד היטב ביחד, בין אם מדובר בעולם העסקים, הספורט, השיטור או האמנויות? לווידאו יש עוצמה מיוחדת כשהוא קולט אירועים נדירים שלא ראינו בעבר. כיצד נע המון הנתון בפניקה? כיצד מתפתחת מהפכה? מה אנשים באמת עושים במהלך אסון טבע?

אירועים המתועדים בווידאו יכולים להיבחן פעם אחר פעם, במהירות איטית ואפילו תמונה אחר תמונה, תוך בחינה של כל פרט שעשוי להיות רלוונטי למצב: תקשורת מילולית ולא-מילולית, תנועותיו של אדם, שדה הראייה למיניו, השימושים במרחב, אינטראקציות, החלפת מבטים קצרים, מחוות גופניות, הבעות פנים ותנוחות גוף. קטעי וידאו כאלו יכולים להיות נגישים לרבים באמצעות אתרים כמו יוטיוב או LiveLeak אשר משתמשים בתוכן שנוצר על ידי המשתמשים, או באמצעות אתרים המציעים סטרימינג בשידור חי, כמו GeoCam.

מה בדיוק מאפשרים לנו קטעי וידאו כאלו לראות שלא יכולנו לראות קודם לכן?

ניקח כדוגמה את נושא שוד החנויות הקמעונאיות.

אם אדם עטוי מסכה נכנס לחנות ומכוון נשק לעבר העובד, המצב ברור: מדובר בשוד. אפילו עובדים שלא היו מימיהם בשוד יודעים במה מדובר כשמישהו נכנס לחנות ובידו כלי ירי. רוב העובדים אכן חוששים לחייהם במהלך שוד, ורבים סובלים בעקבות זאת מהפרעת דחק פוסט-טראומטי. אך מחקרים שנעשו לפני עשרות שנים בידי הקרימינולוג דייויד לקנביל (David Luckenbill) וכן על ידי צ'רלס וולפורד (Charles Wellford) ועמיתיו, הראו שכשליש מן העובדים הנקלעים לשוד במקום עבודתם אינם נשמעים להוראות, ומקרי שוד רבים נוחלים כישלון. כיצד יתכן דבר כזה?

עין, מבט, צעצוע, עין פלסטיק

לעין יש ציפיות משלה. תצלום: Erwin

כיום, קטעי הווידאו מראים שהמפתח לפתרון התעלומה עשוי להימצא בדינמיקת המצבים של השוד. קטעי וידאו ממצלמות במעגל סגור שהועלו לרשת, מראים לנו שבאותם מקרים שבהם השודד מצליח להשיג את הכסף, שני הצדדים המעורבים פועלים על פי ריטואל של שוד ובהתאם לתפקידיהם המוכתבים – המבצע הבטוח בעצמו, הכעוס והמסוכן, ומולו העובד המפוחד והכנוע.

אם אחד המעורבים אינו מפגין את ההתנהגות המיוחסת לתפקידו ומפר את הגדרת הדמות, הריטואל קורס

אך אם אחד המעורבים אינו מפגין את ההתנהגות המיוחסת לתפקידו ומפר את הגדרת הדמות, הריטואל קורס. הוא יכול לקרוס כתוצאה מפעולות זעירות מצד המבצע, אפילו בשל תנועות שבקושי אפשר להבחין בהן, כמו מעידה קצרצרה. ואם המבצעים נתפשים כמי שאינם מקיימים את הגדרת הדמות, קטעי הווידאו מראים שהעובדים מפסיקים "להאמין" להם שהם אכן שודדים מסוכנים.

יתרה מכך, הם מנסים להבין את ההיגיון של המצב הבלתי-צפוי ולהגיב להתנהגות הבלתי רגילה של הפושע. הם מתאימים את פעולותיהם לתפקיד חדש שמתאים להתנהגות, וכך גם הם זונחים את הדמות המוכתבת מראש, דמותו של הנשדד המבוהל. כשנראה שהפושע מהסס, העובד עשוי ליטול את התפקיד הדומיננטי, כמו במקרה שוד בקליפורניה שבו עובדת גרמה לשודד הססן להמתין – ובכך השעתה פיזית את השוד – כשאמרה בטון של חוסר שביעות רצון שהיא עסוקה בשיחת טלפון. בשוד בחנות בפלורידה, שהועלה לרשת על ידי הניו יורק פוסט, קולו של השודד החמוש מסגיר עצב על כך שהוא מבצע את פשע. הוא בקושי מביט בעיני קורבנו. כתוצאה מכך, העובד מפסיק להתנהג כקורבן שוד אחוז בהלה, ומתחיל לעודד אותו. הם משוחחים על ישו ודנים בפתרונות אפשריים לצרות הכלכליות של השודד. בסופו של דבר השודד עוזב את המקום בלי הכסף.

בכל המקרים הללו, אנו רואים כיצד עובדים אוזרים ביטחון, ומתנגדים. הדבר קורה אפילו כשהפושעים שומטים את תפקידם לשבריר של שנייה, וללא קשר למינו של העובד הנשדד, לרמת הניסיון של הפושע או לשאלה האם הפושע נראה בעל יכולת גופנית העולה על זאת של העובד. עובדים מבוגרים בשנים צוחקים ולופתים שודדים חמושים, כמו בשוד במינימרקט בריברבנק, או שפושעים חמושים, שגם נראים חזקים גופנית, מועדים או מהססים לרגע, ועובדות קטנות גוף תוקפות אותם בביטחון ומכות אותם עד שהם נמלטים.

ברגע שהאשליה נשברת, נראה שהפושעים נענים לתפקידם החדש. הם יכלו לירות בעובד, לירות יריית אזהרה, או לצרוח ולצעוק. אך הם נוטים לקפוא במקום, לפתוח בשיחה, או להימלט. דינמיקה כזאת מציעה לחוקרים תובנות על האופן שבו תסריטים חברתיים רגילים קורסים. על ידי מחקר של התנהגות חברתית שמתועדת כיום בווידאו וזמינה ברשת, אנחנו יכולים ללמוד כיצד התסריטים הרגילים עובדים מלכתחילה, לאילו כללים הם נשמעים ועד כמה הם יציבים או שבריריים. קטעי הווידאו הללו מראים שלא זו בלבד שבני-אדם נסמכים על התסריטים הללו במהלך מקרי שוד, ומצפים שהשודדים יתנהגו באורח מסוים, אלא שהם מצפים שגם חברים, הורים, עמיתים לעבודה, טייסים ועובדים בחנויות יתנהגו באופן המצופה מהם לפי תפקידם.

הסוציולוגים הרולד גרפינלק (Harold Garfinkel) ורנדל קולינס (Randall Collins) הראו שכשתסריטים רגילים קורסים ואנשים מתנהגים שלא על פי התפקידים והדמויות הרגילים (בין אם פושע מתנהג כמו ילד קטן או הורה מתנהג כעמית לעבודה), אנחנו נוטים לחשוב שהמצב מוזר ושהאינטראקציות אינן מספקות ומבלבלות. אנחנו נוטים לאהוב פחות אנשים שאיתם איננו יכולים לגרום לתסריט רגיל לפעול באורח תקין – אפילו אם מדובר בלא יותר משיחה רגילה.

רחפן, וידאו

העתיד כבר כאן: מעקב, תיעוד, מחקר. תצלום: ויט האמר

השימוש בקטעי וידאו בני זמננו כדי לחקור התנהגויות חברתיות ותבניות מצבים כאלו נמצא עדיין בשלבי התפתחות. ההתקדמות בתחום התוכנה, חקר הנתונים והקידוד האוטומטי של קטעי וידאו עשויים, בתוך זמן קצר, לאפשר לאנשי מדעי החברה לחקור ולהשוות התרחשויות נוספות.

בה בעת, ההתפתחות של הטכנולוגיה גם מאפשרת לשנות או לזייף קטעי וידאו, ובקלות רבה. לכן יש לבדוק בקפידה קטעי וידאו שהועלו לרשת ולוודא שהם אמינים ומקוריים. למרבה המזל, גם תוכנות לבדיקת האמינות של קטעי וידאו מתפתחות במהירות.

יתרה מכך, במחקר המערב קטעי וידאו שנקלטו במצלמות במעגל סגור או בטלפונים ניידים, והועלו לרשת, עולים נושאים של אתיקה ופרטיות. יתכן שיקשה על חוקרים ליצור קשר עם מי שנקלטו במצלמות כדי לקבל את הסכמתם להיות מושאי מחקר. עניין זה עלול להיות בעייתי, במיוחד עם בסרטון נקלטה התנהגות מפלילה או מביכה. האם משמעות הדבר שאל לנו להשתמש במאגר הנתונים העצום שנעשה לנו זמין לאחרונה? כיצד נוכל לפתח מדיניות שתאפשר מחקר כזה וגם להגן על בני-האדם המופיעים בווידאו?

בעודנו מחפשים תשובות לשאלות הללו, סביר מאוד שמאגרי הווידאו של המאה ה-21 יחוללו מהפכה במחקר העוסק בדינמיקת מצבים, ואיתו גם בתובנות שלנו ביחס לחיים החברתיים.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

אן נסאוור (Ann Nassauer) היא פרופסור במחלקה לסוציולוגיה במכון ג'ון פ. קנדי באוניברסיטה החופשית של ברלין. העבודה שלה כוללת מחקר על השימוש בווידאו במאה ה-21 לצורך ניתוח מדעי.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

Published in Alaxon by special permission from Zócalo Public Square

תמונה ראשית: אקדח צעצוע. תצלום: Rawpixel, ב-unsplash.com

Photo by rawpixel on Unsplash

 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אן נסאוור, Zócalo.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על כשהשוד נגמר בצחוק

02
יעקב ישראל

מדהים ממש. חלק מההיתפתחות האנושית שלנו היא להפוך להיות אורגניזם חי משותף. שבו אנו כולנו לא מזהים את עצמינו כחלק נפרדים מהכלל אלא ככלל שנע ומיתפתח בעזרת כלל חלקיו.

03
דני

סרטוני היוטיוב היחידים שאני רואה הם של חתולים מסוגים ותעלולים שונים. זה חמוד אבל אי אפשר ללמוד מהם כלום על ההתנהגות האנושית. בעצם, אולי כן. אני מחכה למחקר שיסביר למה מעלים כל כך הרבה סרטוני חתולים ליוטיוב. זה כן יכול ללמד משהו על אנשים.