לא בני תרבות

מהי אדיבות? מהי דרך ארץ? אם הן מגדירות את הקהילה האנושית שלנו, אולי עלינו להקיא מתוכה את מי שמבקשים להחריב אותה ואת ערכיה?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

אדיבות. דרך ארץ. מה שנקרא באנגלית civility. מה זה, בעצם? האם מדובר רק בלהיות נחמדים ולהתנהג יפה לאנשים, אולי מבעד לשיניים חשוקות – אפילו כשאותם אנשים הם אולי מי שכולאים ילדים במחנות ריכוז בדרום ארצות הברית?

ברור שלא. הכוונה להיפך הגמור – אבל עוד אגיע לכך. דרך ארץ, אדיבות, civility, היא קרוב לוודאי המשימה המכרעת ביותר שניצבת בפנינו. אלא שנראה שאיננו חיים עוד בחברה מתורבתת ביותר, חברה שהיא civilized. הסיבה לכך היא שאני חושב שרבים מאיתנו, אולי רובנו, איננו יודעים בדיוק מה היא אותה civility, אותה דרך ארץ ודרך של אדיבות, ואנחנו טועים לחשוב שהיא חולשה, פחדנות, חנפנות ודאגה לאינטרסים הצרים שלנו בלבד.

אז תנו לי להסביר את העניין. דרך אחת לחשוב על כך היא כמובן באמצעות פרדוקס הסובלנות של מרקוזה - לפיו הדבר האחר שאיננו יכולים לסבול הוא חוסר-סובלנות. אך במאמר הקצר הזה, אני רוצה להעמיק מעט יותר מכך.

בארה"ב, "civility" פירושו בערך כך: להיות חנפים למי שנמצאים מעליכם בהיררכיה, ולהיות אכזריים כלפי מי שמתחתיכם. יש לכם ספק בכך? מדוע, אם כן, הקריאות ל"דרך ארץ", ל"civility" מגיעות תמיד מלמעלה, ולא מלמטה? אלו שבראש ההיררכיה אומרים למי שנמצאים מתחתם: "תיזהרו! אתם לא מספיק חנפים, ואם לא תנהגו כך כלפינו, מי ינהג כך כלפיכם? כל ההיררכיה עלולה להתמוטט!"

אלו בסך הכול משחקים של כוח, כוח שוחק. אבל דבר מכל זאת אינו דרך ארץ, אינו civility.

מה קושר יחד את ה-civitas? מערכת ערכים בסיסית – דברים שאנחנו מבקשים שכולם יאחזו בהם יחד, דברים שמגדירים את טובת הכלל

במקור, "civility" פירושו להיות "civilized", כך שאדם יוכל למלא את חובתו לתרבות. לא במובן הקולוניאלי. אלא במובן פשוט ואמיתי יותר. ה-civitasהיא קהילה השייכות האנושית. היא מה שאנחנו מנסים להשיב לחיים באמצעות "civility" וציוויליזציה, וכל הקשור בהן. מה קושר יחד את ה-civitas? מערכת ערכים בסיסית – דברים שאנחנו מבקשים שכולם יאחזו בהם יחד, דברים שמגדירים את טובת הכלל. ומהם הערכים הללו? אסכם אותם בפשטות: חירות, אמת, צדק ושוויון.

(אתם יכולים כמובן להוסיף פריטים לרשימה, ככל שתמצאו לנכון. רבים הוסיפו, למשל, יופי, טוּב, חמלה וכן הלאה. אך ארבעת הערכים שציינתי הם ערכי הליבה של בן תרבות, של חברת מתורבתת, של מחשבה מתורבתת. מדוע? כי בלי כל אחד מהארבעה, אין לאחרים משמעות של ממש. חירות ללא אמת היא טירוף. צדק ללא שוויון הוא מוטה, חד-צדדי. וכן הלאה. אך ארבעת ערכי הליבה היסודיים אינם העניין עצמו – אלא שהם ערכים אמיתיים, לא חוסר-ערכים, לא אנטי-ערכים, כמו למשל רצח ואונס. כלומר מדובר בדברים שאנחנו באמת רוצים לחלוק כולנו יחד, כולל ביחס לעצמנו).

עגבניות, עגבניות שרי, קערה, כפפות, ידיים

ביחד. לתת ולקבל מתוך אמון וכוונה טובה. תצלום: איליין קסאפ

לא, אי-אפשר להתקפל ולהסיט את המבט כשאדם פוגעני, איזשהו בריון, דוחף מישהו ברשעות

ובכן, להיות civilized, כלומר חברים ב-civitas, קהילת השייכות האנושית, אין פירושו רק "להאמין" בערכים הללו. לא, אי-אפשר להתקפל ולהסיט את המבט כשאדם פוגעני, איזשהו בריון, דוחף מישהו ברשעות. משמעות היותו של אדם civilized  היא שהוא מבטא את הערכים הללו. מגלם אותם. חי אותם. מדוע? לא רק כדי להיראות civilized, כלומר לא כדי שיכבדו ויעריכו אותנו וכן הלאה. אלא כדי שאנחנו עצמנו נַקנה את הערכים הללו, כלומר שאנחנו נתרבת.

וכך אנו שבים, לאחר סיבוב שלם, למונח "civility". היא בדיוק ההיפך מהחובה להיות חנפים כלפי גזענים, פשיסטים ופושעי מלחמה באשר הם. האמת דורשת שנכנה אותם בשמם. הצדק דורש שנעשה זאת למען מי שנפגעו מידיהם. החירות דורשת שנעשה זאת למען חירותנו שלנו. והשוויון דורש מאיתנו לקרוא להם בשמם לטובת כולם. כך אנו מתחילים לתרבת אותם – או לפחות מתחילים להגן על קהילת השייכות האנושית עד שגם הם יהיו מתורבתים. Civilized.

אתם רואים עד כמה הרעיון פשוט? ואתם רואים עד כמה הוא שונה מהרעיון האמריקני המטופש לפיו צריך להיות נחמדים כלפי אנשים רעים? למעשה, מדובר בחובה המוטלת עלינו לעולם לא להיות מוגי-לב, אלא להיות אמיצים דיינו כדי להתייצב מול בריונים, מול אנשים פוגעניים ומול רודנים – שאם לא כן לא תהיה כלל civitas, לא תהיה טובת הכלל, לא תהיה קהילת שייכות אנושית. במצב כזה יהיו רק מי שניטל מהם צלם אנוש, ויהיו גם אדוניהם, כמובן.

בואו נעשה עוד צעד או שניים קדימה. בואו נאמר שיום אחד, רודן, אדם פוגעני או פושע מלחמה נכנס למאפייה הקטנה שאתם מנהלים, ומבקש קרואסון. נגיד, אישה שפגעה ברבים, למשל בילדים קטנים. מה הדבר ה"מתורבת" לעשות? כבר קבענו שלכנות אותם בשמם הוא מעשה נכון, civilized. אבל האם עלינו לסרב לשרת אותם? להעיף אותם מהמקום? האם זה מתורבת, האם זאת דרך ארץ, האם זה מעשה civil?

ברור שכן. בואו נשתמש לשם כך בארבעת הערכים שלנו. החירות דורשת מכם לסלק אנשים כאלה מן המקום, כי אם לא תעשו כן, הם עלולים לצבור כוח רב יותר, ולהגביל גם את הזכויות שלכם. גם השוויון דורש שתסלקו אותם – אמנם אתם עשויים לחשוב ש"יש להתייחס לכל בני האדם באופן שווה" – אבל הבעיה היא שהם עצמם אינם מתייחסים לאחרים כאל שווים, וכך הם מהווים איום על ערך השוויון עצמו. הצדק דורש מכם להימנע מלשרת אותם, למען כל מי שהם פגעו בו. מדוע שהם ייהנו מפירות עמלכם? וגם האמת דורשת זאת – כי אם אתם נוהגים בכניעות כלפי רודן, ומתייחסים אליו כאל חבר ב-civitas, אתם פועלים ללא יושרה.

ובכן, אם אתם אמיצים די הצורך כדי לסלק אדם כזה מלפניכם, מה אתם עושים, בעצם? האם אתם בעצם יורדים לרמתו? האם אתם אנשים אכזריים, איומים ונוראים, בדיוק כמותו? ברור שלא.

על ידי כך שאתם דוחים אדם כזה, אתם מתרבתים את מי? את כולם. אתם מלמדים אותם שערכי ה-civitas מושלים, שהם קודמים, תמיד ובכל מקום. לפני כסף, לפני רודנים, לפני עסקי-חליפין קטנים, לפני חנופה. וכך, בזכות העובדה שאתם מלמדים אותם מה המשמעות, הכוח ומהטרה של הערכים הללו, אתם גם אומרים להם: "זוהי המשמעות של היות אדם בן-תרבות, civilized. ואתם אינכם כאלו. כשתהיו, בבקשה, תחזרו לכאן. אז ורק אז תהיו חברים בקהילת ההשתייכות האנושית".

חובתנו המוסרית העליונה לקבוע את הגבולות הללו, ולהגן על קהילת ההשתייכות האנושית מפני מי שרוצים לפרק אותם, לפגוע בקהילה כולה

זוהי המשמעות האמיתית של דרך ארץ, של civility. לא בגילוי אדיבות לפשיסטים ולבריונים ולמי שפוגעים בזולתם ברשעות. אלא על ידי כך שאנו מתרבתים אותם, באומץ, בנחישות, בבהירות. המעשה קובע את גבולות הקהילה, קהילה ההשתייכות האנושית, ה-civitas. ואם הגבולות הללו אינם נקבעים, הרי שעד מהרה כל פרויקט הציוויליזציה מתפרק. לכן זוהי חובתנו המוסרית העליונה לקבוע את הגבולות הללו, ולהגן על קהילת ההשתייכות האנושית מפני מי שרוצים לפרק אותם, לפגוע בקהילה כולה.

וכך מסתבר ש-civility פירושו להגן, לטפח ולכבד את קהילת ההשתייכות האנושית. את כולה. מפני אלו שרוצים להחריב אותה. בדיוק על ידי סילוקם ממנה. סירוב להם בכל דרך העומדת בפניכם. אז ורק אז תגלמו ותממשו את הערכים המרכיבים את טובת הכלל, את ה-civitas, המאגדים יחד את קהילת ההשתייכות האנושית. אמת, חירות, צדק ושוויון. הם קודמים. הם מתרבתים את כולנו. לכן, לחיות אותם משמעו civility.

רק כשאנו מתרבתים אנו פועלים בדרך ארץ, באורח שהוא civil. ואם אנו חנפים כלפי פושעי מלחמה ורודנים, אנו הופכים אותם לאנושיים, ואת עצמנו לבלתי-אנושיים, ויחד איתנו את כל קהילת ההשתייכות האנושית. במעשים כאלו אנו מאפשרים את הכניסה לקהילה למי שאין לתת להם להשתייך, כיוון שכל רצונם הוא להחריב את הקהילה. וכך, כשאנו טועים ומחליפים civility במוגות-לב, אנו בוגדים ב-civitas.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם שלספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי.

תמונה ראשית: מקדש יווני חרב. תצלום: מישל הנדרסון, unsplash.com

Photo by Micheile Henderson on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומייר חק.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על לא בני תרבות

01
איל רן

הכל נכון ומועיל, רק שרצוי ביותר שלפני שאני מסלק את מי שמוחזק ככזה שפגע באחרים, תהיה בידי איזו אמת מידה אובייקטיבית שתסייע לוודא כי אני "מתרבת" מישהו שאכן פגע באחרים ולא קורבן תם וחף מאשם, וכן, כדי להשיג "תרבות" חייבים להותיר את הדלת פתוחה. עד מתי אסלק את אותו פוגע מחנותי, שנתיים לאחר שביצע את המעשים שיוחסו לו, 3 שנים, 10, 50? חייבת להיות נקודה, תלוית זמן, תלוית ריצוי עונש, תלוית פיצוי, וכו', שבה תינתן לכל אדם ההזדמנות לשוב לחברה ולפעול בה באופן "מתורבת", אחרת אנחנו רק יוצרים חברה מקבילה ומתחרה הפועלת לפי אמות מידה "בלתי מתורבתות", ובנוסף, מייצרים תמריץ חזק מדי שלא להתוודות מפני שתוצאות הוידוי יהיו חריפות מדי (ולגבי הענין האחרון אולי כבר חצינו מזמן את הרף הרצוי.

02
ע. עמית

המסר מאוד מבלבל ותמוה בעיני. אם הכותב מעודד לסלק מבית עסק אנשים שפשעו, מה המרחק ללינצ' שנעשה ברחוב למחבל? היכן ישנה התייחסות למערכת המשפט ולאכיפה? אני מסכימה שכאשר נראה פשע מבוצע הדבר המוסרי הוא להתערב, ולהבהיר שמעשה מסויים אינו מקובל. אם מערכת המשפט והצדק היא יעילה, וישנה אכיפה, האדם הפשוט אינו צריך להתלבט יותר מדי אם עליו להוקיע או לא להוקיע. הוא ירגיש בטחון יחסי שהחברה שבה הוא חי מתפקדת ותשמור עליו.