לא חשוב מי נמצא בשלטון

זה לא הימין, זה לא השמאל, זאת לא התקשורת וגם לא האינטרנט: המוח האנושי פשוט אינו בנוי לממשל עצמי או לדמוקרטיה
X זמן קריאה משוער: 9 דקות

הכול התנהל כרגיל. אנשי האקדמיה שהגיעו באותו קיץ לליסבון למפגש השנתי של האגודה הבינלאומי של הפסיכולוגים הפוליטיים האזינו בנימוס במשך ארבעה ימים, והנהנו בעוד עמיתיהם עולים לדוכן ומציגים מאמרים על כל נושא, החל מעלייה אדירה במספר תיאוריות הקונספירציה וכלה בפריחתם של משטרים סמכותניים.

ואז, מצב הרוח השתנה. כאחד מן הוותיקים והמוכרים במקצוע, שון רוזנברג בן ה-68, החל את הרצאתו, אנשים בקהל, שמנה כמאה איש, החלו נעים באי נוחות בכיסאותיהם. הם החלו לוחשים דברים באוזני חבריהם, בקול רם. שלוש נשים שישבו לידי בשורה הכמעט אחרונה, החלו מדברות בקול רם ועצבני כל כך שלרגע קשה היה לי לשמוע את דבריו של רוזנברג.

מה גרם למהומה? רוזנברג, מרצה באוניברסיטת קליפורניה בארוויין, תקף את ההנחה המקובלת בנוגע לאמריקה והמערב. מה הוא אמר? הדמוקרטיה מכלה את עצמה – לדבריו – והיא לא תחזיק מעמד.

דמוקרטיה זו עבודה קשה. וה״אליטות״ בחברה – מומחים ודמויות ציבוריות שעוזרים למי שסביבם להתמודד עם האחריות הכבדה המלווה את השלטון העצמי – נדחקו באורח משמעותי לשוליים

על אף שמבקרי הנשיא דונלד טראמפ היו מעדיפים להאשים אותו בתחלואיה של ארצות הברית, רוזנברג אומר כי הנשיא אינו הגורם שיביא לנפילת הדמוקרטיה – אף שמתקפותיו הפופוליסטיות המצליחות נגד מהגרים הן מתסמיניה של קריסת הדמוקרטיה.

אנחנו אשמים, אמר רוזנברג. אנחנו, כלומר, ״אנחנו העם״.

דמוקרטיה זו עבודה קשה. וה״אליטות״ בחברה – מומחים ודמויות ציבוריות שעוזרים למי שסביבם להתמודד עם האחריות הכבדה המלווה את השלטון העצמי – נדחקו באורח משמעותי לשוליים, האזרחים התגלו כמי שאינם מסוגלים, קוגניטיבית ורגשית, לנהל דמוקרטיה כראוי. כתוצאה מכל, המרכז התמוטט, ומיליוני מצביעים מתוסכלים וחדורי חרדה פנו במר-ייאושם לפופוליסטים הימניים.

מה הוא צופה? ״בדמוקרטיות מבוססות כמו ארצות הברית, ממשל דמוקרטי ימשיך להתדרדר עד שלבסוף ייפול״.

טראמפ

הוא לא הבעיה וגם לא הסיבה. תצלום: איזבל בלנשמן

המחצית השנייה של המאה ה-20 הייתה תור הזהב של הדמוקרטיה. על פי סקר שנערך ב-1945 היו בעולם כולו רק 12 דמוקרטיות. בסוף המאה ה-20 היו כבר 87 דמוקרטיות. אבל אז חל המהפך הגדול: בעשור השני של המאה ה-21, המעבר לדמוקרטיה הופסק פתאום באורח מבשר רעות – והתהפך.

פוליטיקאים פופוליסטיים מן הימין תפסו את השלטון, או איימו לעשות זאת, בפולין, הונגריה, צרפת, בריטניה, איטליה, ברזיל וארה״ב. כפי שרוזנברג מציין: ״על פי חלק מן הסקרים, שיעור המצביעים לפופוליסטים הימניים באירופה כולה גדל ביותר מפי שלושה, מ-4% בשנת 1998, לכ-13% בשנת 2018״. בגרמניה הקול הימני-פופוליסטי גדל גם אחרי שהמשבר הכלכלי הגדול הגיע לקיצו, ואחרי שזרם הפליטים שהגיעו למדינה שכך.

שלושה עשורים בלבד לאחר שנשמעו הצהרות בדבר ״קץ ההיסטוריה״ יתכן כי הדמוקרטיה מתקרבת לקיצה. וזו אינה אמירתם של דמגוגים בלבד. כך טוען גם אחד מחלוצי המחקר בתחום מדעי החברה, איש הממסד, המעז לחזות את סופה של הדמוקרטיה המוכרת לנו.

מספר המדינות הגדולות בעולם המקיימות משטר דמוקרטי כמו-מערבי ימשיך להצטמק, ואלה שייוותרו דמוקרטיות יהפכו לקליפה ריקה, ואת מקומה של הדמוקרטיה יתפסו ממשלות ימין פופוליסטיות שמציעות לבוחרים תשובות פשוטת לשאלות מורכבות

אם הדברים יתרחשו כפי שהוא צופה זאת, רוזנברג, הנושא תארים מאוניברסיטאות ייל, אוקספורד והרוורד עשוי להתגלות כאיש מדעי החברה החשוב בתקופתנו. הוא סבור כי בעשורים הקרובים, מספר המדינות הגדולות בעולם המקיימות משטר דמוקרטי כמו-מערבי ימשיך להצטמק, ואלה שייוותרו דמוקרטיות יהפכו לקליפה ריקה. את מקומה של הדמוקרטיה, אומר רוזנברג, יתפסו ממשלות ימין פופוליסטיות שמציעות לבוחרים תשובות פשוטת לשאלות מורכבות.

וכאן מצוי לבו של הטיעון: דמוקרטיה זו עבודה קשה והיא תובעת הרבה ממי שלוקחים בה חלק. היא דורשת מאנשים לכבד את מי שיש להם דעות אחרות משלהם, ואת מי שלא נראים כמותם. היא מבקשת מאזרחים להצליח לברור את שפע המידע ולהפריד בין טוב לרע, בין אמת לשקר. היא תובעת התחשבות, משמעת והיגיון.

לרוע המזל, האבולוציה לא העדיפה את יישומן של תכונות אלה בהקשר של דמוקרטיית המונים מודרנית. רוזנברג, המצטט שפע מחקרים בתחום הפסיכולוגיה, ממצאים שכבר הפכו מוכרים למדי, טוען כי בני האדם אינם חושבים בהיגיון. הטיות מסוגים שונים מטות את מוחנו ברמה הבסיסית ביותר. למשל, גזענות מתעוררת בקלות אצל לבנים, שלא במודע, למראה תמונה של גבר שחור לבוש קפוצ׳ון. אנחנו מתעלמים מראיות כשהן אינן תואמות את מטרותינו, ומעדיפים מידע שמאשש את הטיותינו. לפעמים אנחנו נאחזים בעיקשות מכופלת בדעותינו כשאומרים לנו שאנחנו טועים. וכן הלאה.

המוח שלנו, לדברי רוזנברג, הורג את הדמוקרטיה המודרנית. בני אדם פשוט אינם בנויים לכך.

קפוצ'ון שחור

איום שחור או איום לבן? המדע יודע מה יתעורר אצלנו. תצלום: ג'ון בקלמן

כבר יותר מאלפיים שנה, מאז אפלטון, יש מי שאנשים אומרים כי הדמוקרטיה אינה ניתנת למימוש מעשי. האבות המייסדים של ארה״ב חששו מספיק כדי להותיר בידי העם רק מחצית מחלקו האחד של הממשל הפדרלי. ועם זאת, במשך מאתיים שנה, הדמוקרטיה בארה״ב המשיכה להתנהל בלי להשמיד את עצמה.

הסיבה לשגשוגם הנוכחי של הפופוליסטים הימניים היא כי ה״אליטות״ מאבדות שליטה במוסדות שנהגו, באורח מסורתי, להציל את בני האדם מן הדחפים הכי לא דמוקרטיים שלהם

אז למה רוזנברג – שקנה את פרסומו בשנות השמונים במחקר שהראה בבירור כי מצביעים רבים בוחרים מועמדים על פי מראם – צופה כעת את סופה של הדמוקרטיה?

הוא הגיע למסקנה כי הסיבה לשגשוגם הנוכחי של הפופוליסטים הימניים היא כי ה״אליטות״ מאבדות שליטה במוסדות שנהגו, באורח מסורתי, להציל את בני האדם מן הדחפים הכי לא דמוקרטיים שלהם. כשמתאפשר לאנשים לקבל החלטות פוליטיות בעצמם, הם נמשכים אל הפתרונות הפשוטים שהימנים הפופוליסטיים בכל העולם מציעים: תערובת קטלנית של שנאת זרים, גזענות וסמכותניות.

האליטות, כפי שמגדיר זאת רוזנברג, הם אותם אנשים שבידם הכוח בצמרת הפירמידה הכלכלית, פוליטית ואינטלקטואלית, אשר להם ישנה ״מוטיבציה לתמוך בתרבות הדמוקרטית וגם את המוסדות והכוח לעשות זאת בצורה משמעותית״. בהיותם, בין השאר, סנטורים, עיתונאים, מרצים, שופטים ובעלי תפקידים בכירים בממשל, אנשי האליטות שלטו מסורתית בשיח הציבורי ובמוסדות האמריקניים – וכך גם עזרו לעם להבין את חשיבות הערכים הדמוקרטיים. אך היום הדבר משתנה. הודות לרשתות החברתיות ולטכנולוגיות חדשות, כל מי שיש לו גישה לרשת יכול לפרסם בלוג ולמשוך תשומת לב למטרה שבה הוא מאמין – גם אם זו עולה מתוך קונספירציה ומבוססת על טענות שקריות, כמו השקר שלפיו הילרי קלינטון ניהלה רשת של פדופילים ממרתף של פיצרייה בוושינגטון – שקר שהוביל לירי.

בעוד האליטות הצליחו, רשמית, להזים תאוריות קונספירציה ולהצביע על חוסר העקביות של הפופוליסטים, היום מספר האזרחים המתייחסים ברצינות לאליטות הולך ופוחת. מאחר שאנשים מתעדכנים בחדשות ברשתות חברתיות ולא באמצעות כלי תקשורת ותיקים ומבוססים, הולכת וגדלה תפוצת הפייק-ניוז. על פי הערכה, עשרה מיליון בני אדם ראו בפייסבוק את הטענה השקרית שלפיה האפיפיור פרנציסקוס הכריז כי הוא תומך בטראמפ בבחירות של שנת 2016. משום שרבים כל כך חיים בבועת חדשות שיצרו בעצמם, רבים בוודאי האמינו לכך. זו הייתה הידיעה שזכתה למספר השיתופים הרב ביותר בפייסבוק בשלושת החודשים שקדמו לבחירות ההן, כך מדווחים חוקרים.

למרבה האירוניה, דווקא התרחבות הדמוקרטיה – בסיוע הרשתות החברתיות והאינטרנט, שם המידע זורם בחופשיות רבה יותר מאי פעם – היא שערערה את יסודות ההתנהלות הפוליטית שלנו, והיא המובילה אותנו לעבר סמכותניות. רוזנברג טוען כי האליטות מנעו מאז ומתמיד מן החברה להפוך לדמוקרטיה בלתי מרוסנת. ״הסמכות האוליגרכית ׳הדמוקרטית׳ שלהן״, או ה״שליטה הדמוקרטית״ שלהן ריסנה עד כה את הדחפים הסמכותניים של ההמון.

פופוליזם ימני הוא כמו צמר גפן מסוכר. בעוד הדמוקרטיה תובעת מאיתנו להשלים עם העובדה שעלינו לחלוק את ארצנו עם אנשים שחושבים ונראים אחרת מאיתנו, הפופוליזם הימני מציע פיצוי מתוק ומידי. תשכחו מתקינות פוליטית. אתם יכולים להרגיש מה שמתחשק לכם כלפי אנשים משבטים אחרים

בניגוד לתביעות הנוקשות של הדמוקרטיה, הדורשת סובלנות כלפי השונות והפשרה, פופוליזם ימני הוא כמו צמר גפן מסוכר. בעוד הדמוקרטיה תובעת מאיתנו להשלים עם העובדה שעלינו לחלוק את ארצנו עם אנשים שחושבים ונראים אחרת מאיתנו, הפופוליזם הימני מציע פיצוי מתוק ומידי. תשכחו מתקינות פוליטית. אתם יכולים להרגיש מה שמתחשק לכם כלפי אנשים משבטים אחרים.

פופוליסטים ימניים לא חייבים להיות הגיוניים. הם יכולים להאשים מהגרים בגזל משרות מן האמריקנים ובו זמנית לטעון כי אותם אנשים ממש הם עצלנים ובטלנים שאינם עובדים וסוחטים את שירותי הרווחה. לתומכי הפופוליסטים חשוב רק שכעת יש להם אויב שאותו ניתן להאשים בתחושת חוסר התוחלת שלהם.

ושלא כמו הדמוקרטיה, המציבה דרישות רבות, הפופוליסטים דורשים רק דבר אחד. הם מתעקשים בתביעתם לנאמנות. והנאמנות פירושה כניעה לחזון הלאומני הפופוליסטי. אבל זו אינה מטלה אלא יתרון. קל יותר להישבע אמונים למנהיג סמכותני מאשר לבצע את העבודה הקשה של חשיבה עצמאית שאותה תובעת הדמוקרטיה.

״מרבית האמריקנים בדרך כלל אינם מסוגלים להבין או להעריך כראוי את התרבות הדמוקרטית, את מוסדותיה, את הפרקטיקות שלה ואת מעמדם כאזרחים״, סיכם רוזנברג. ״וכשהם נדרשים לעשות זאת, הם מפרשים את מה שנתבע מהם בצורות מעוותות ולא מתאימות. כתוצאה מכך הם מתקשרים באורח שמערער את תפקוד המוסדות הדמוקרטיים ואת משמעות הפרקטיקה והערכים הדמוקרטיים״.

הצבעה, הצבעתי, דמוקרטיה

גם אני, גם אתה, גם את - וזה לא מספיק. תצלום: פרקר ג'ונסון

השמרנים כבר אינם מסתירים את נטיותיהם לסמכותנות ומאז היבחרו של טראמפ לנשיאות, מורים הבחינו בעלייה במקרי בריונות

עלי להבהיר כי הלחישות הרמות בקהל בליסבון לא עלו בתגובה לפסימיות של רוזנברג. אחרי הכול, זו הייתה פגישה של פסיכולוגים פוליטיים – קבוצה שמתמקדת בפגמים בחשיבתם של מצביעים ובהפרות של נורמות דמוקרטיות. בכנס, אריאל מלקה (Malka) הציג ראיות לכך שהשמרנים כבר אינם מסתירים את נטיותיהם לסמכותנות. בריאן שייפר (Shaffer) הציג נתונים סטטיסטיים לפיהם מאז היבחרו של טראמפ לנשיאות, מורים הבחינו בעלייה במקרי בריונות. אנדריאס זיק  (Zick) ציין כי בגרמניה נרשמה עלייה דרמטית בפשעים על רקע גזעני אחרי שמיליון מהגרים הורשו להיכנס למדינה.

מה שעורר את הקהל היה שרוזנברג חרג מן הפסימיזם אל עבר התבוסתנות. מה שעצבן את הקהל היה שהוא הפגין סוג של כבוד כלפי אליטות שכבר אינו מקובל בחוגי האקדמיה. כשנשאל על כך, הוא מיהר להתעקש שלא התכוון להוציא את עצמו מכלל בני האדם, הסובלים ממגבלות קוגניטיביות ורגשיות. הוא הסכים להודות כי המחקר בתחום הפסיכולוגיה מראה כי כולנו לא רציונאליים, ובכלל זה פרופסורים! אבל לא ברור אם הוא שכנע את הקהל שדבריו כנים. והקהל, כנראה, חש אי נוחות.

היו בליסבון רגעים פחות לא נוחים. בכנס הוענק פרס לג׳ורג׳ מרקוס (Marcus), ממייסדי התחום, אשר הקדיש את חייו המקצועיים לתאוריה האופטימית שלפיה בני אדם נוטים להתאים את רעיונותיהם לעולם כפי שהוא ולא כפי שהיו רוצים שיהיה – ממש כפי שהדמוקרטיה תובעת.

אבל זה אינו זמן לאופטימיות, נכון? ההתרחשויות ברחבי תבל מעידות על כך שהימין הקיצוני בעלייה. ובכל הנוגע לארצות הברית, הבעיה עשויה להיות רחבה מאדם אחד בלבד. הליברלים מתפללים לתום כהונתו של טראמפ כנשיא, אבל אם רוזנברג צודק, הדמוקרטיה תוסיף להיות מאוימת בלי קשר למי שנמצא בשלטון.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ריק שנקמן (Shenkman) הוא מייסד ״רשת חדשות ההיסטוריה״ של אוניברסיטת ג׳ורג׳ וושינגטון, ומחבר הספר Political Animals: How Our Stone-Age Brain Gets in the Way of Smart Politics.

Reprinted by permission of POLITICO LLC - Copyright 2019 POLITICO LLC

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: בניין ה"קפיטוליו", משכן האסיפה הלאומית, הוואנה, קובה. תצלום: ריקרדו טמאיו, unsplash.com

Photo by Ricardo Tamayo on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ריק שנקמן, Politico.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על לא חשוב מי נמצא בשלטון

01
משה

בדיוק ההפך - פייק ניוז היה נפוץ הרבה יותר בעבר, לפני הרשתות החברתיות, כשאנשים לא יכלו לבדוק ולהשוות. תיאוריות קונספירציה הן נפוצות פחות כיום בהשוואה לעבר, לא נפוצות יותר. האליטות שאיבדו את מעמדן איבדו אותו בצדק.

כפי שמוזכר במאמר, הטיעון שהציבור הרחב אינו יכול או אינו ראוי למשול היא טענה אליטיסטית קלאסית.

החידוש המודרני הוא השימוש בשם "דמוקרטיה" כדי לכנות את שלטון האליטות ולקונן על המיאוס שהציבור חש כלפי שלטון האליטות כקינה על מות הדמוקרטיה. נראה ש-2,500 שנה של התפתחות אינטלקטואלית אינטנסיבית היו נחוצות על מנת לפתח את היכולת להציג בכובד ראש רעיונות שהם במפורש סתירה מושגית.