לא סתם אסור

למה מעשים לא מוסריים נראים לנו בלתי-אפשריים?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

נניח שאתם בדרך לשדה התעופה כדי לתפוס טיסה, אבל המכונית שלכם מתקלקלת. חלק מהפעולות שמיד תשקלו לבצע ברורות מאליהן: אתם עשויים לנסות להתקשר לחבר, לחפש מונית או להזמין כרטיס לטיסה מאוחרת יותר. אם כל זה לא מצליח, אתם עשויים לשקול משהו הרבה פחות מובן מאליו כמו למצוא תחבורה ציבורית או להזמין גרר שייקח אתכם לשדה התעופה. אבל הנה אפשרות שעליה בוודאי לא חשבתם מעולם: אתם יכולים לקחת מונית ולא לשלם לנהג כשתגיעו לשדה התעופה. למה לא חשבתם על זה? אחרי הכול, זאת דרך די בטוחה להגיע לשדה התעופה בזמן והיא בוודאי זולה יותר מגרירת המכונית.

אז מה באמת מסביר למה כלל לא שקלתם את האפשרות לנסוע במונית אבל לא לשלם?

תשובה מתבקשת אחת היא שאינכם שוקלים אפשרות כזו כי אתם אנשים טובים מבחינה מוסרית, ואתם לא מתנהגים ככה. אבל ישנן לפחות עוד שתי סיבות שבגללן זו אינה התשובה המשכנעת לשאלה, גם אם אתם אכן אנשים טובים מבחינה מוסרית. ראשית, המוסריות שלכם אולי מסבירה מדוע לא הייתם בוחרים להתנהג כך, אבל לא את העובדה שהפתרון הזה כלל לא עלה בדעתכם. אחרי הכול, אופי מוסרי אינו אמור למנוע מכם להודות שישנה דרך להגיע לשדה התעופה, גם אם אין לכם כוונה לבחור בה. ושנית, נדמה שבאותה מידה לא הייתם מציעים את האפשרות הזו גם לאדם אחר הנמצא באותו מצב – אפילו לאדם שאין לכם מושג מהי רמתו המוסרית.

אז מה באמת מסביר למה כלל לא שקלתם את האפשרות לנסוע במונית אבל לא לשלם? הנה הצעה שונה לחלוטין: לפני שהעליתי את הרעיון הזה, לא חשבתם שזה בכלל אפשרי. ההסבר הזה בוודאי נראה לכם קיצוני מדי, אבל שימו לב: אני לא טוען שכעת אתם לא חושבים שזה אפשרי. אני טוען שלא חשבתם שזה מעשה אפשרי, לפני שהעליתי את ההצעה.

קחו למשל סדרת מחקרים שביצעתי עם עמיתי פירי קושמן (Cushman) באוניברסיטת הארוורד. במחקרים אלה, המשתתפים נתבקשו לקרוא סיפורים קצרים שבהם אנשים התמודדו עם שורה של בעיות (כמו מכונית שהתקלקלה בדרך לשדה התעופה). לאחר מכן הם נתבקשו להחליט מה אפשר או אי אפשר לעשות במצב כזה. מחצית מן המשתתפים נתבקשו לקבל החלטות במהירות רבה, בערך בתוך שנייה, כך שלא היה להם זמן להרהר והם נאלצו להסתמך על צורת החשיבה המקובלת שלהם בנוגע למה שהוא אפשרי. יתר המשתתפים נתבקשו להרהר לפני שיחליטו מה בר ביצוע. לאחר מכן נשאלו שתי הקבוצות שאלות בנוגע לאפשרויות שונות, שחלקן שגרתיות לגמרי (כמו להזמין מונית), ואחרות בלתי מוסריות (כמו להזמין מונית ולא לשלם).

בדקנו את תגובות המשתתפים במחקר כדי להבין איך השתנתה התפישה שלהם בנוגע למה אפשרי ומה בלתי אפשרי כשנתבקשו לענות במהירות, לעומת המקרים שבהם ניתן להם זמן לשקול את התשובות. בכל הקשור לפעולות השגרתיות, לא היה הבדל ממשי: אנשים ראו בפעולות יומיומיות מעשה אפשרי בין אם ענו במהירות ובין אם ענו לאחר שיקול דעת. עם זאת, בכל הנוגע לפעולות לא מוסריות, ההבדל היה בולט מאוד. כשהמשתתפים הרהרו לפני שענו, הם בדרך כלל החליטו שפעולות כאלה אכן אפשריות. לעומת זאת, כשנתבקשו לענות במהירות, כמעט ב-40 אחוזים מהמקרים, הם סברו שמדובר בפתרונות שאינם ניתנים לביצוע. מכאן עולה כי לפני שניתן להם זמן לחשוב על המעשים הללו לעומק, הם בכלל לא ראו בהם מעשים אפשריים. בנוסף, השווינו את המעשים המוצעים למעשים שאינם סבירים מבחינה סטטיסטית, אבל אינם בלתי מוסריים (למשל: לשכנע את שדה התעופה לדחות את הטיסה) וגילינו שהתופעה הזו ייחודית למעשים לא מוסריים, ולכן אינה ניתנת להסבר באמצעות הסתברות בלבד.

ופתאום, אנחנו מתחילים להבין למה בכל פעם ששכניו של רוצח סדרתי מתראיינים, הם חוזרים שוב ושוב על הטענה שהם אינם מסוגלים להאמין שהשכן שלהם באמת הרג אנשים רבים

בסדרה אחרת של מחקרים דומים, סיפרנו למשתתפים על אדם שנזקק לאלף דולר בהתראה קצרה בלבד, אבל מתלבט איך להשיג את הכסף. הפעם, במקום להציג בפני המשתתפים פעולות מסוימות ולשאול האם הם חושבים שהן בנות ביצוע, פשוט שאלנו אותם מה האדם הזה יכול לעשות (או מה הוא יעשה) במצב כזה. אחרי שהם הציעו תשובה אחת, ביקשנו מהם תשובה שונה ולאחריה עוד אחת ועוד אחת, עד שהציעו לפחות חמישה פתרונות. את כל הפתרונות הללו הצגנו בפני המשתתפים האחרים ושאלנו אותם עד כמה מוסרי יהיה לבחור בכל פתרון כזה. אף שהמטלה הייתה שונה למדי, תגובותיהם של המשתתפים סיפרו סיפור דומה מאוד: אנשים שקלו רק לעתים נדירות את האפשרות שהאיש יעשה מעשה לא מוסרי, וכשכן שקלו זאת, זה קרה רק אחרי שהוכרחו לחשוב לעומק על פעולות אחרות שאותו אדם עשוי לנקוט במצב כזה.

מרגע ששמים לב לטענה המרכזית העולה מן המחקרים הללו, לא קשה לשים לב לכך שצורת החשיבה הזו מחלחלת לרבים מתחומי החיים שלנו. כשאתם רואים מישהו עבר באור אדום, טבעי שתחשבו: "רגע, אתה לא יכול לעשות את זה!" ואני לא מתכוון רק לכך שמדובר במעשה שאינו ראוי. אחרת הייתי אומר: "רגע, אתה לא אמור לעשות את זה!" למעשה, אנחנו מתכוונים לכך שזה באמת מעשה בלתי אפשרי.

ופתאום, אנחנו מתחילים להבין למה בכל פעם ששכניו של רוצח סדרתי מתראיינים, הם חוזרים שוב ושוב על הטענה שהם אינם מסוגלים להאמין שהשכן שלהם באמת הרג אנשים רבים. או למה כשאנחנו שומעים על מעשה מחריד שבוצע במדינה זרה, התגובה הראשונה שלנו היא חוסר אמון ולאו דווקא התקוממות. מעשים בלתי מוסריים נראים לנו, לעתים קרובות, לא סתם רעים או לא רצויים – אלא, בעצם, בלתי אפשריים.

במקום לחשוב שזה משונה או טיפשי שלעתים קרובות אנחנו עיוורים לאפשרות של מעשים לא מוסריים, חשוב להבין שיש בזה, בעצם, מן הטוב. חשבו על החלופה: בכל מגע שלכם עם אדם אחר, הייתם חושבים על האפשרות שהוא ישקר לכם בכוונה, יגנוב מכם או יפגע בכם. זה לא יגרום לכם להיות יותר רציונליים או יותר תפקודיים. זה פשוט יגרום לכם קושי לבטוח, לתכנן תוכניות או ליצור קשר עם אחרים ברמה הכי בסיסית. לכן, אף שלעיוורון לאפשרותם של מעשים בלתי מוסריים יש בוודאי מחיר, סביר להניח שהוא זעיר מן היתרונות של האפשרות ליצור קשרים מועילים עם בני אדם אחרים.

 

ג'ונתן פיליפס (Phillips) הוא חוקר מוח השוקד על מחקר פוסט-דוקטורט במעבדת המחקר לפסיכולוגיה מוסרית באוניברסיטת הארוורד.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "נעול", תצלום: montillon.a

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ונתן פיליפס, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על לא סתם אסור

01
אביחי אפטוב

מסביר נהדר איך ליברלים נאורים, שכל כך עסוקים בסולידריות ותחושת ביטחון בחברה יכולים להעלים עין לחלוטין מפונדמנטליסטים וטרוריסטים שבאים לקבל את תמיכתם.

03
דני

מאמר פשוט רע. מבולבל, מניח את המבוקש, מתורגם רע וגם לא נכון - יש מקומות בהם בהחלט נניח את האפשרות הלא מוסרית (שמישהו יגנוב מאתנו, יטריד אותנו מינית וכו') כאפשרות ראלית מאד.

04
אבי

מקרה שקרה
נוסע סירב לשלם בסיום נסיעה במונית.
שואל נהג המונית את הנוסע: כמה מהר אתה רץ למרחק 100 מטרים?
הנוסע מסתכל בזלזול בנהג ונוקב במספר השניות בו יצליח לגמוע את המרחק.
נהג המונית, מניח ידו על האקדח ואומר: יש לי משהו שרץ קצת יותר מהר ממך. נראה אותך יוצא מהמונית בלי לשלם.
האיש משלם, אומר תודה והולך לדרכו.
כל הנראה, המציאות היא שמכתיבה את ערכי המוסריות שלנו.

    05
    גיא

    תגובה קטנה שמנוסחת היטב והרסה (בצדק) כתבה שלמה, הפחד הקולקטיבי שיש מהעונש הוא זה שמכתיב לאדם את 'הערכים' שלו, וגם אם לא נרחיק לכת כמו שאבי חברנו תיאר, הרי יש מצלמות אבטחה בכל נמל תעופה וגם מאבטחים, במקרה שהנוסע לא ישלם מספיק שהנהג יצעק 'גנב' או משהו בסגנון כדי שמיידית יתנפלו עליו, כל אדם נורמלי היה מעדיף לשלם לנהג ולהימנע מהסתבכות שלא שווה חומש מהתשלום.