לבנות את היער הטוב ביותר

למה לקחת את המומחים הטובים ביותר, את בעלי המקצוע המעולים ביותר, הוא מתכון לאחידות, בינונית ודריכה במקום?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

במסגרת לימודיי לתואר שני במתמטיקה באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, למדתי קורס בלוגיקה אצל דייוויד גריפית' Griffeath)). זה היה שיעור כיפי. גריפית' התייחס לבעיות בצורה משעשעת ופתוחה. למרבה העונג, כעשור לאחר מכן, נתקלתי בו בכינוס שהוקדש למודלים של תנועה. במהלך הרצאה על מודלים חישוביים של פקקי תנועה הוא הניף את ידו. תהיתי מה גריפית' –  מתמטיקאי ולוגיקן –  יאמר על פקקי תנועה. הוא לא אכזב. ללא שמץ של התלהבות בקולו, הוא אמר: "אם אתם מדמים פקקי תנועה, אתם צריכים לעקוב אחרי הלא-מכוניות".

כצפוי במקרים שבהם מישהו מעלה רעיון בלתי צפוי, כזה שמרגע שנאמר הוא נראה לכולם מובן מאליו, התגובה הייתה דממה מלאה תימהון, המפנה את מקומה להנהונים וחיוכים. לא צריך היה לומר מילה נוספת.

האבחנה של גריפית' הייתה מבריקה. במהלך פקק תנועה, מרבית המקום בכביש תפוס על ידי מכוניות. הדמיה של כל מכונית תופסת המון זיכרון. לעומת זאת, מעקב אחר המקומות הריקים, ינצל פחות זיכרון –  למעשה, שום זיכרון שהוא. ויותר מזה, יתכן כי יהיה קל בהרבה לנתח את הדינמיקה שבין הלא-מכוניות.

גרסאות של הסיפור הזה צצות ללא הרף בכנסים אקדמיים, במעבדות מחקר או בפגישות של מעצבי מדיניות, בקבוצות של מעצבים ובמפגשי סיעור מוחות אסטרטגיים. יש להן שלושה מאפיינים משותפים. ראשית, מדובר בבעיות מורכבות: הן עוסקות בהקשרים רבי ממדים שקשה להסבירם, לתרגם אותם למונחים הנדסיים, לפתחם ולצפות אותם. שנית, הרעיונות פורצי הדרך אינם צצים במטה קסם, וגם לא נבנים מחדש בנפרד לגמרי ממה שנעשה עד אז. הם מבוססים על רעיון, תובנה, תכסיס או כלל קיימים, והם משתמשים בהם בדרך חדשנית, או שהם משלבים בין רעיונות –  כמו פריצת הדרך של אפל, שהציגה שימוש חדש לגמרי בטכנולוגיית מסך המגע. במקרה של גריפית', הוא השתמש במושג מתורת המידע, עקרון אורך התיאור המינימלי. התיאור "אין ל" משתמש בפחות מילים מהתיאור "אבגדהוזחטיכמנסעפצקרשת". עלי להוסיף כי רעיונות חדשים כאלה מביאים על פי רוב תועלת מועטה בלבד, אך עשויה להיות להם השפעה מצטברת גדולה. התקדמות מתרחשת באמצעות סדרה של צעדים קטנים לא פחות מאשר באמצעות זינוקים עצומים.

שלישית, רעיונות כאלה נולדים במסגרת של קבוצה. מישהי מציגה את הבעיה מזווית הראיה שלה, מתארת את גישתה למציאת פתרון או לזיהוי הקשיים, ואדם אחר מציע הצעה או יודע כיצד לעקוף את הבעיה. מדען המחשב המנוח ג'ון הולנד (Holland) נהג לשאול: "האם חשבתם על זה כעל תהליך מרקוב, שיש בו סדרה של מצבים ומעברים בין מצבים כאלה?" שאלה כזו מכריחה את מציג הבעיה להגדיר מצבים. לעתים קרובות די בכך כדי להוביל לתובנה.

צמיחתם של צוותים –  מרבית המחקר האקדמי נעשה כיום בצוותים, וכך גם מרבית ההשקעות ואפילו מרבית כתיבת הלהיטים (לפחות אלו שהם שירים טובים) –  מצביעה על המורכבות ההולכת וגדלה של עולמנו. נהגנו לבנות כבישים מנקודה א' לב'. כעת אנחנו בונים תשתית תחבורה שיש לה השפעות סביבתיות, חברתיות, כלכליות ופוליטיות.

המורכבות של בעיות מודרניות מונעת תכופות מאדם יחיד להבין אותן

המורכבות של בעיות מודרניות מונעת תכופות מאדם יחיד להבין אותן. גורמים התורמים לעלייה בשיעור הסובלים מהשמנה חולנית, למשל, כוללים מערכות תחבורה ותשתית, תקשורת, מזון מהיר, שינוי בערכים חברתיים, הביולוגיה של האדם וגורמים פסיכולוגיים. תכנון של נושאת מטוסים, אם ניקח דוגמה אחרת, תובע ידע בהנדסת גרעין, תכנון כלי שיט, תורת המתכות, הידרו-דינמיקה, מערכות מידע, פרוטוקולים צבאיים, תורת לחימה מודרנית וגם, בהתחשב במשך הזמן הארוך של בנייתה, יכולת לחזות את מערכות כלי הנשק העתידיים.

רב-תחומית, בין-תחומית, מורכבת להדהים: נושאת מטוסים. תצלום: מייקל אפונסו

האופי הרב ממדי, או הרב שכבתי, של בעיות מורכבות גם חותר תחת עקרונות המריטוקרטיה: הרעיון שלפיו יש למנות לתפקיד את "האדם הטוב ביותר". האדם הטוב ביותר אינו קיים. כשחברה ביו-טכנולוגית גדולה בונה צוות למחקר בתחום האונקולוגיה, היא אינה עורכת למועמדים מבחן אמריקני ומציעה את העבודה למי שקיבלו ציונים הכי גבוהים, וגם לא למי שזוכים לניקוד גבוה במטלות מבחן שונות. חברה כזו תחפש גיוון ושונות. היא תבנה צוות של אנשים בעלי ידע בתחומים מגוונים, בעלי כלים שונים וכישורי ניתוח שונים. הצוות יכלול כנראה מתמטיקאים (אם כי לא לוגיקנים כמו גריפית'). והמתמטיקאים ילמדו, כנראה, מערכות דינמיות ומשוואות דיפרנציאליות.

אפילו בתחום הידע, אין מבחן או קריטריון שניתן ליישם כלפי יחיד אשר יניב את הצוות הטוב ביותר

המאמינים במריטוקרטיה אולי יחשבו שצוותים צריכים להיות מגוונים אבל יטענו שיש להחיל את העיקרון המריטוקרטי על כל תחום, כך שהצוות יכלול את המתמטיקאים "הכי טובים", את האונקולוגים "הכי טובים" ואת הביו-סטטיסטיקאים "הכי טובים" בנמצא.

לעמדה כזו ישנן מספר מגרעות. אפילו בתחום הידע, אין מבחן או קריטריון שניתן ליישם כלפי יחיד אשר יניב את הצוות הטוב ביותר. כל אחד מן התחומים הללו עמוק ורחב כל כך שאין לו מבחן יחיד. חשבו על תחום הנוירוכירורגיה. יותר מ-50 אלף מאמרים מתפרסמים מדי שנה והם עוסקים במגוון של טכניקות, תחומי מחקר ורמות ניתוח החל במולקולות וסינפסות וכלה ברשתות של נוירונים. בהתחשב במורכות בזו, כל ניסיון לדרג קבוצה של נוירוכירורגים מהטוב ביותר עד לגרוע ביותר, כאילו הם מתחרים בשחיית פרפר למרחק 50 מטרים, תיכשל בהכרח. לעומת זאת, בהינתן מטלה מסיומת והרכב מסוים של צוות, יתכן מאוד כי מדען אחד יוכל לתרום יותר ממדען אחר. הבחירה האופטימלית היא תלוית הקשר. צוותים אופטימליים הם צוותים מגוונים.

הוכחה לטענה הזו ניתן למצוא באופן שבו מאמרים ופטנטים המשלבים מגוון רעיונות מדורגים לעתים קרובות כבעלי השפעה רבה יותר. וגם במבנה של מה שמכונה "יער ההחלטות האקראיות", שהוא אלגוריתם משוכלל במיוחד של למידת מכונה. יערות אקראיים כוללים מגוון של "עצי" החלטות. בעת סיווג תמונות, כל עץ תורם את קולו: האם זו תמונה של שועל או של כלב? וההחלטה מתקבלת על פי משקל הרוב. יערות אקראיים משמשים למטרות רבות. הם מסוגלים לאתר הונאה בבנק ומחלות, להמליץ על מאווררי תקרה או לחזות התנהגות באתרי היכרויות מקוונים.

כשבונים יער, לא בוחרים את מיטב העצים משום שהם נוטים להכריע לטובות סיווגים דומים. עדיף גיוון. מתכנתים משיגים את הגיוון הזה באמצעות אימון של כל עץ בנתונים שונים, טכניקה הידועה בשם Bagging. הם גם "מעצימים" את היכולת הקוגניטיבית של היער באמצעות אימון העצים במקרים הקשים ביותר –  אלה שהיער טועה לגביהם כרגע. הדבר מבטיח מגוון גדול יותר ויערות מדויקים יותר.

עם זאת, הנטייה המוטעית להעדיף מריטוקרטיה נמשכת. תאגידים, עמותות, ממשלות, אוניברסיטאות ואפילו גני ילדים בוחנים, מדרגים ושוכרים את "הכי טובים". הדבר ממש מכשיל את האפשרות לבנות את הצוות הטוב יותר. דירוג אנשים על פי קריטריונים מקובלים יוצר הומוגניות. וכשהטיות מחלחלות פנימה, הצוות כולו נראה כמו מקבלי ההחלטות. לצוות כזה אין הרבה סיכוי לבצע פריצות דרך. כפי שאסטרו טלר (Teller) מנכ"ל X, יצרנית הטכנולוגיות העתידניות בתאגיד "אלפבית", חברת האם של "גוגל", אמר: "חשוב ביותר להעסיק אנשים בעלי נקודות מבט שונות לגמרי. אם רוצים לחקור את מה שטרם נחקר, לא מומלץ לעשות זאת באמצעות אנשים שנראים כמוך וחושבים כמוך". אנחנו חייבים לראות את היער.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

סקוט אי. פייג' (Scott E. Page) מלמד מערכות מורכבות, מדעי המדינה וכלכלה באוניברסיטת מישיגן, אן ארבור, וגם ב-Santa Fe Institute. ספרו האחרון The Diversity Bonus: How Great Teams Pay Off in the Knowledge Economy ראה אור ב-2017.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: שעועית. תצלום: מונקגוגי סמסון, unsplash.com

Photo by Monkgogi Samson on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי סקוט פייג', AEON.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על לבנות את היער הטוב ביותר

01
Rvc1

אני לא מבין את הסתירה בין מריטוקרטיה לבין גיוון רעיוני. מאוד הגיוני שמעסיק שיש לו מומחה בתחון מסויים או אם גישה מסויימת או ידע מסויים יחפש בעובד הבא תכונות שונות. אבל מן הסתם הוא ידרוש מהעובד החדש ידע מסויים וכישורים מסויימים ולא ייקח סתם אדם רנדומלי מהרחוב בשם מגוון דעות.

02
אלף

הסתירה אינה בין מריטוקרטיה לגיוון רעיוני, אלא באימוץ הגישה המריטוקרטית לבניית צוות יצירתי. כאשר איכות האינטראקציות בין אנשי הצוות היא המכריעה, אין בהכרח יתרון לציוות של הטובים ביותר בכל תחום.

    03
    rvc1

    לפי טענתך הרעיון הוא לא לבנות קבוצת כורסל עם חמש סנטרים לדוגמא? ברור שצריך גיוון ביכולות ורעיונות בתוך צוות, אני לא מבין איך זה סותר מריטוקרטיה בסופו של דבר אחרי שבחרת 4 אנשים לדוגמא תרצה לבחור את החמישי שהכי מתאים לצוות שלך. הכותב לא בחר לתקוף את הרעיןו של להעריך אנשים לפי הכישרונות והיכולות שלהם בטעות, זה לא ויכוח סמנטי.