לגדול בלי חיסונים

הייתה לי הילדות הכי בריאה שאפשר לדמיין – ובכל זאת הייתי חולה כל הזמן
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

גדלתי בשנות השבעים לאמא חולת בריאות: לא חוסנתי, גדלתי על אוכל הכי בריא שרק אפשר – בלי סוכר בשנה הראשונה לחיי, הנקה במשך יותר משנה, ירקות אורגניים בגידול עצמי, חלב לא מפוסטר, בלי מונוסודיום גלוטמט, בלי תוספי מזון, בלי אספרטיים. אמא שלי השתמשה בהומאופתיה, ארומתרפיה, אוסטאופתיה; לקחנו תוספים של ויטמין סי, אכינצאה ושמן כבד של דג קוד על בסיס יומיומי.

סגנון החיים שלי היה פעיל; גדלתי סמוך לחווה באזור האגמים של אנגליה, הלכתי לכל מקום ברגל, עסקתי בפעילות גופנית ורקדתי פעמיים בשבוע, שתיתי המון מים. לא הרשו לי לשתות משקאות ממותקים; אפילו המיץ הטרי ששתיתי נמהל במים כדי להגן על השיניים שלי, ומתתי שבתיק האוכל שלי יהיו מדי פעם לחם לבן רגיל מהמכולת ועוגיות במקום פירות, כמו אצל כל שאר הילדים.

אכלנו בשר (אורגני מקומי) אולי פעם או פעמיים בשבוע, ואמא ואבא שלי הכינו הכול בעצמם – עד היום לא יצא לי לטעום את הפנקייקים הפריכים של פינדס, וצ'יפס שנאפו בתנור זכינו לאכול רק כשבאו לאמא ואבא חברים, וקיבלנו "פינוק".

למרות סגנון החיים הבריא הזה, חליתי בחצבת, חזרת, אדמת, דלקת נגיפית של קרום המוח, שנית, שעלת, דלקת שקדים פעם בשנה, ואבעבועות רוח. בשנות העשרים שלי נדבקתי בפפילומה טרום-סרטנית ובמשך שישה חודשים מחיי תהיתי איך אבשר לשני ילדיי, שהיו אז בני פחות משבע, שיכול להיות שלאמא יש סרטן, עד שהגידול הוסר בהצלחה.

אז החששות של מתנגדי החיסונים ש"אנחנו מעקרים את מערכת החיסון הטבעית שלנו" לא ממש עובדים עליי. איך יכול להיות שלמרות הילדות הטבעית שלי ואוכל הבריאות הנפלא שאכלתי, הייתי כל כך חולה כל הזמן?

אמא שלי הייתה שמה בכיס הקטן את רוב החברים הניו אייג'ים שלי היום. היא לא שתתה, לא עישנה, לא עשתה סמים וכמובן שלא הרשתה לנו לראות כל מה שרצינו בטלוויזיה או לנעול נעלי פלסטיק או משהו בסגנון. היא חיה רפואה אלטרנטיבית. ואתם יודעים מה? אני שמחה שהיא הקפידה שנאכל אוכל בריא כזה. אני שמחה שהיא דאגה לנו באופן הזה.

אבל זה פשוט לא מנע ממני לחלות במחלות ילדים.

שני ילדיי המחוסנים, לעומת זאת, כמעט מעולם לא חלו, קיבלו אנטיביוטיקה אולי פעמיים בחייהם, אם בכלל. לא כמו אמא שלהם. חליתי במחלות רבות שהצריכו טיפול באנטיביוטיקה. בגיל 21 פיתחתי דלקת שקדים מוגלתית עמידה לפניצילין – אתם יודעים, המחלה העתיקה ההיא שאומרים שהרגה את המלכה אליזבת הראשונה ושכמעט נעלמה מן העולם תודות לשימוש באנטיביוטיקה.

הילדים שלי לא חלו באף מחלת ילדות חוץ מאבעבועות רוח, ששניהם נדבקו בה כשעוד היו תינוקות יונקים. גם הם גדלו על אוכל בריא, ירקות אורגנים בגידול עצמי וכו'. לא הייתי קשוחה כמו אמא שלי, אבל שניהם בריאים בהרבה משהייתי אי פעם.

אני לא יכולה שלא לתהות לגבי הטענה שסיבוכים ממחלות ילדות הם נדירים ביותר, אבל "נזקי חיסונים" הם עניין נפוץ. אם זה נכון, אני מתקשה להבין למה מספר האנשים שאני מכירה שסבלו מסיבוכים של מחלות ילדים ניתנות למניעה גדול בהרבה מאשר מספר האנשים שהכרתי אי פעם שסבלו מסיבוכים בעקבות חיסונים. יש לי חברים שאיבדו את שמיעתם כתוצאה מחצבת. יש לי חבר עם ראייה פגומה כתוצאה מאדמת שנדבק בה ברחם אמו. האקס שלי קיבל דלקת ריאות בעקבות אבעבועות רוח. אח של חבר מת מדלקת קרום המוח.

אסור לקבל החלטות בהסתמך על ראיות אנקדוטליות; אולם כשאין די בעובדות ובמדע מבוסס ראיות כדי להשפיע על דעתם של אנשים לגבי חיסונים, אז על כך אני מבססת את דבריי. אחרי הכול, מתנגדי החיסונים הם אלה שנוהגים להשתמש באנדקוטות: "זה הניסיון הפרטי שלי." אז הניסיון הפרטי שלי גורם לי לחסן את הילדים שלי ואת עצמי. התחסנתי לא מזמן נגד שפעת, ולקחתי חיסון דחף נגד שעלת כדי להגן על בני כשהיה ברחם. החיסוניות הטבעית שלי  - שהתפתחה בעקבות השעלת שלקיתי בה בגיל חמש – לא הייתה מספיקה כדי להגן עליו מרגע שנולד.

אני יכולה להבין במידת-מה את צורת המחשבה של ההורים המתנגדים לחיסונים. בשנות התשעים, כאמא בת תשע עשרה שהייתה מבוהלת מהעולם שבו היא מגדלת את ילדה, למדתי הומאופתיה, צמחי מרפא וארומתרפיה; האמנתי במלאכים, כישוף, מגידי עתידות, מעגלי תבואה, חייזרים בנאסקה, מלחים ג'ינג'ים ענקים שחלקו את הידע שלהם עם האצטקים, האינקה והמצרים, וגם שרוח הקודש העניקה לי איכשהו כוחות ריפוי באופן אישי. שילמתי סכומים נכבדים כדי שיקראו את ההילה שלי, וסיננתי את הפלואוריד ממי השתייה. העדפתי לחוות רגרסיות לחיי הקודמים מאשר לקחת נוגדי דיכאון. התייעצתי בקלפי טארוט בקבלת החלטות על בסיס יומיומי. גידלתי את כל הירקות שלי בעצמי והכנתי לעצמי תרופות על בסיס צמחי מרפא.

הייתי כל כך רוחנית עד שפשוט התמוטטתי. מצבי השתפר רק כשהשתלטתי על המחשבות הפרנואידיות האלה ועל פחדיי מהעולם שמסביבי, והתחלתי לחשוב באופן אובייקטיבי וביקורתי. כשהפסקתי לקחת גלולות סוכר לטיפול בכל מחלה והתחלתי לבקר אצל רופאים, התחלתי לפרוח הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית.

אם אתם חושבים שהמערכת החיסונית של ילדכם חזקה מספיק כדי להתמודד עם מחלות שאפשר למנוע בעזרת חיסון, אז היא חזקה מספיק כדי להילחם בכמויות הזעירות של פתוגנים מתים או מוחלשים שנמצאים בכל אחד מהחיסונים.

אבל לא כל מי שמסביבכם חזק מספיק, ולא לכולם יש ברירה, לא כולם יכולים להילחם במחלות האלה, ולא כולם יכולים להתחסן. אם יש לכם ילד בריא, אז הילד הבריא שלכם יכול להתמודד עם חיסונים לטובת הילדים שאינם בריאים ואינם יכולים.

הייתי רוצה לבקש ממתנגדי החיסונים להתייחס לילדיהם בחמלה ומתוך אחריות לסביבתם. הייתי רוצה לבקש מהם שלא ילמדו את ילדיהם לחשוב רק עצמם ולפחד מהעולם שבו הם חיים ומהאנשים שסביבם. (וללמד אותם לאהוב אנשים על הספקטרום האוטיסטי או כל לקות שקשורה לכאורה לחיסונים – ולא לסמן אותם כפגומים).

והכי חשוב, אני רוצה שכל מתנגדי החיסונים יבינו שלחשוף ילדים במודע למחלות זה מעשה אכזרי. אפילו ללא סיבוכים, המחלות האלה אינן בדיוק דבר נעים. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני לא נהנית לראות ילד סובל, אפילו אם זה מסתם התקררות או ממכה בברך. אם מעולם לא חליתם במחלות האלה, אינכם יודעים כמה הן איומות. אני יודעת. כאב, אי נוחות, חוסר יכולת לנשום או לאכול או לבלוע, חום וסיוטים, גירודים בכל הגוף שהם כל כך חזקים עד שאינכם יכולים לסבול אפילו את מגע המצעים, איבוד משקל קיצוני שפוגם בהליכה שלכם, שלשול שמשאיר אתכם שרועים על רצפת חדר האמבטיה, אובדן שעות עבודה ללא תשלום להורים, הסגר, היעדרות מבית הספר, החמצת מסיבות, דאגה, לילות ללא שינה, זיעה, דמעות, דם, ביקורים ליליים בחדר מיון, הזמן שביליתם בישיבה בחדר ההמתנה לרופא לבדכם, כי אף אחד לא מוכן לשבת לידכם – ובצדק – כי הם מפחדים מהכתמים שמכסים לכם את הפרצוף.

אם לא חוסנתם ובכל זאת לא חליתם במחלות ילדות, היה לכם מזל. זה לא היה יכול לקרות בלעדינו, המתחסנים. כשאחוזי המתחסנים יתחילו לרדת, הירידה בחסינות העדר תשאיר את הילדים שלכם בלתי מוגנים. ככל שתמירו יותר אנשים לגישת האנטי-חיסונים שלכם, כך המזל הזה יאזל מהר יותר.

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

איימי פרקר היא אמא בת שלושים ושבע לשני בני נוער ולתינוק. היא גדלה באזור הכפרי השלו של אזור האגמים של אנגליה, בתם  של שני הורים בעלי מודעות גבוהה לבריאות – אמן ומורה לבלט. כיום היא מתגוררת בחוף פלייד ומלמדת פסנתר ושירה. איימי מעבירה סדנאות יצירה לילדים ולמבוגרים. מאמרה הופיע במקור ב-Voices for Vaccines.

 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי איימי פרקר, Slate.
§ מחשבה |
- דימוי שערהרבה חרדה, מעט עובדות. צילום: מאראט סוריקה, ״גטי״


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

96 תגובות על לגדול בלי חיסונים

01
גיימס בונד

קרן, מדובר בשתי נשים שונות לחלוטין. מתנגדי החיסונים מצאו אחות שעובדת עבור ה cdc שגם לה קוראים איימי פארקר ובנו תאורית קונספירציה מופרכת במיוחד. מצורף לינק שמסביר את הנושא עם תמונות שתי הנשים. האם נראה לך שה cdc כל כך טיפשים שאם היו רוצים להפיץ מאמר תחת התחזות היו בוחרים בשם האמיתי של המתחזה?

https://thepoxesblog.wordpress.com/2014/01/07/the-boston-bombings-and-anti-vaxxers/

02
לימור גינזבורג

עצם זה שמישהי לא חוסנה, לא אומר שהיא לא תחלה במחלות ילדות, ואין לה שום יכולת להוכיח שלו הייתה מחוסנת זה היה נמנע ממנה, או שמצבה לא היה יותר גרוע. אני חליתי בכל מחלות הילדות, זה לא היה נורא כלל, חום, תסימינים, נגמר. כנראה זה רק חיזק לי את מערכת החיסון, כי טפו, אני כמעט ולא חולה כאדם מבוגר. לעומת נזקי חיסונים הידועים לי שאללה יסתור. משהו שלא הייתם מאחלים לילד שלכם.

    03
    שני

    לימור,
    אם היא הייתה מחוסנת מפני חזרת, חצבת, אדמת ודלקת נגיפית של קרום המוח אז היא לא הייתה חולה במחלות הללו. בוודאי שיש דרך להוכיח זאת, באמצעות העובדה הפשוטה שרמת התחלואה החלה לרדת בצורה דרסטית מתחילת מתן החיסונים לכלל האוכלוסיה.
    "נזקי החיסונים שידועים לך": מאין ידועים לך? מהם מקורות המידע שלך? פוסטים ויראליים בפייסבוק? אנשים שמצטטים "מחקרים רבים שמראים..." מציעה לך לפתוח google schoalr ולמצוא בעצמך את כל אותם המאמרים.
    ואני? אני מאחלת לילדים שלי שלא יחלקו את אותו גן/כיתה עם ילדים לא מחוסנים, שמצד אחד נהנים מהעובדה שמרבית האוכלוסיה מחוסנת, אך בה בעת, מסכנים את שאר הילדים (למקרה שתהית: חיסון שניתן לילד מוריד משמעותית את סיכויו לחלות במחלה מסוימת, אך לא מוריד אותו לאפס. אם כלל הילדים סביבו מחוסנים גם הם, אזי הסיכוי שמישהו מהם יחלה שואף לאפס, בעוד שנוכחות של ילדים לא מחוסנים מעלה את הסיכוי הזה).

05
דרדס פסיבי

סוף סוף כתבה שמספרת את האמת מהצד האנושי. את אלפי המתים מדלקת קרום המוח, משעלת, מאבעבועות שחורות ושאר מחלות כבר לא ניתן לצערנו לראיין.

ולכל אלו שלא חיסנו את ילדיהם והם גדלו ללא מחלות... הסכנה האמיתית היא לנכדים. אם גם הם יגדלו ללא חיסונים, ויקבלו חלילה שעלת, ההורים הלא-מחוסנים שינסו לטפל בהם יחטפו גם הם את המחלה ולא יוכלו לטפל בילדיהם החולים. וגם אם הגוף שלהם יתגבר על המחלה, הרי שהילדים האלה, הנכדים שלכם, ימותו ללא טיפול. מקווה עבורכם שבאותו הרגע לכם, מהדור שכן חוסן בידי הוריו, יהיה מספיק כוח לקום ולטפל במשפחתכם כולה.

06
אלה

כשהיא אומרת: "למרות סגנון החיים הבריא הזה, חליתי בחצבת, חזרת, אדמת, דלקת נגיפית של קרום המוח, שנית, שעלת, דלקת שקדים פעם בשנה, ואבעבועות רוח". אז 5 מתוך 7 המחלות כאן הן מחלות ילדות, וזה פשוט אדיוטי לקרוא לאדם שחולה בהם :חולני. חולים בזה פעם אחת זהו. דלקת שקדים? פעם בשנה? סבבה. כתבה ממש לא על רמה, ובהחלט לא אינטילגנטית. משהו כאן נראה לי מכור מראש.

    07
    שני

    "אז 5 מתוך 7 המחלות כאן הן מחלות ילדות, וזה פשוט אדיוטי לקרוא לאדם שחולה בהם :חולני. חולים בזה פעם אחת זהו."
    מה רצית להגיד?
    את מבינה שהמחלות הללו עלולות להיות קטלניות ולהרוג את הילד? כן, אין ספק שבמקרה הזה מספיק לחלות בהן פעם אחת...