אוכלים סלואו פוד ולובשים כותנה מקומית? הגיע הזמן שתכניסו את ההוגנות לתחום נוסף בחיים שלכם: טלפונים סלולריים
X זמן קריאה משוער: 2 דקות
האייפון שלי הולך וקטן. ככה נדמה לי בכל אופן, בזכות תיאוריית היחסות של המכשירים, שלפיה ככל שהטלפונים של הסובבים אתכם נעשים גדולים יותר, כך שלכם מתכווצים. דבקתי במודל הנוכחי שלי מסיבות מעשיות ומוסריות, יותר מאשר כלכליות (אם אאריך את החוזה שלי, אני יכול לקבל מכשיר חדש תמורת סכום צנוע). ראשית, הטלפון הנוכחי שלי עובד מצוין, חוץ מבאג מעצבן שבגללו אני ממשיך לקבל אימיילים למרות רצוני. דבר מטריד יותר הוא התחושה, שקשה יותר ויותר להימלט ממנה, שאם ארכוש טלפון חדש רק כי אני יכול, אתרום לסבלם של האנשים שמייצרים אותם.
מעולם לא היה קל יותר להיות הן "אדם טוב" והן "צרכן טוב". אני יכול לפגוש את האנשים שמגדלים את המזון שלי, לאכול במסעדות שמשלמות לעובדיהן שכר הוגן, לקנות בגדים שיוצרו בייצור הוגן, ולהשתדל לתמוך בחברות שהמדיניות הסביבתית שלהן הולמת את שלי. צריכה מודעת הפכה לחלק טבעי בתחומים רבים בחיי – אבל זה עדיין קשה מדי כשמגיעים לטכנולוגיה.
נזכרתי בזה כשעקבתי אחרי קמפיין המימון לסרט התיעודי Who Pays the Price? The Human Cost of Electronics (מי משלם את המחיר? העלות האנושית של האלקטרוניקה). המכשירים המופלאים הללו, שאנו כה תלויים בהם, חושפים עובדים בעולם המתפתח למצבים ולכימיקלים שמובילים ללוקמיה ולהתאבדות. הלחץ הציבורי הגובר אמנם גרם לאפל להוביל מהלך להפסקת השימוש בחומרים המזיקים ביותר, כמו בנזין והקסאן, אבל התנאים השוררים בסביבות הייצור של מוצרים טכנולוגיים עדיין מבישים.
לפי Who Pays the Price?, אילו היינו משלמים רק דולר אחד יותר למכשיר, לא היה צורך בכימיקלים מזיקים בתהליך הייצור של סמטרפונים חדשים. אין ספק שזה משהו שאנחנו יכולים לעמוד בו. אז מה יידרש כדי לחולל את השינוי הזה?
הרחבת הזחיחות. אם היפסטרים יכולים להפוך בגדים של נפחים או של ספרנים מ-1940 למגניבים, אולי הם יכולים גם להפוך טלפונים ניידים בני שלוש שנים לצו האופנה החדש? האם אפשר לשכור את משווקי הקייל כדי שיפעילו את הקסם שלהם על מכשירי אלקטרוניקה נטולי-אכזריות?
לספק השראה למשקיעים אקטיביסטים. התואר "משקיע אקטיביסט" יכולה להיות יותר מסתם שודד שמחכה לעוט על השלל המהיר הבא. מישהו צריך להפוך את הביטוי הזה ליותר מאוקסימורון. למשל המשקיעים.
לאמץ את כוח הסוגסטיה. אנחנו נותנים לנהגי מונית יותר כסף כשבמוניות יש מסכים שמציעים לנו לעשות זאת. אם ככה, תוך כדי הזמנה מראש של טלפונים חדשים צריכה להופיע הודעה שתדחק בנו "להוסיף חמישה דולרים כמחווה של הגינות בסיסית, למען השם!"
סטיקרים! משווקים ולקוחות אוהבים אותם, אז אם עובדי המפעל שמייצרים טלפון מסוים זוכים להיחשף ליותר מעשרים דקות של אור יום, בואו נאשר ליצרן להוסיף לאריזה איזה סמיילי קטן!
להאט. כשיכולתי לבחור בין אייפון 6 לאייפון 6 פלוס, גיליתי שהכי קל לי לבחור באייפון שכבר יש לי. הרבה פחות שלטי פרסומת ופרסומות טלוויזיה עם ג'ימי פאלון וג'סטין טימברלייק גיבו את הבחירה שלי, אבל בזכותה התפנה לי מקום בראש להחלטות חשובות יותר. כמו אם לקנות אפרסמון או רימון בשוק האיכרים.
פורסם במקור על-ידי ברטונד ת'רסטון ב-Fast Company. ת'רסטון הוא מחבר רב-המכר של הניו יורק טיימס How to Be Black and CEO, ואחד ממייסדיו של Cultivated Wit, משרד פרסום שמשלב בין הומור, עיצוב וטכנולוגיה.
תגובות פייסבוק
חי ומת
קשה מאוד להשוות בין שפות. כמו כל פעולה של השוואה, גם השוואה בין שפות נבחנת במה שהיא מניבה, אם בכלל. אם אנו מסתכלים ביחד על שתי שפות או יותר, נראה מיד הבדלים, גם בין שפות קרובות מבחינת היסטורית. כשאנו מנסים להפעיל מבט משווה, אנו מגלים עד מהרה שפרטי ההבדלים מציירים תמונה רחבה. למשל, מערכות זמנים של שתי שפות, אפילו קרובות, לעולם יציבו בפנינו אתגרים גדולים. דוברי העברית הצעירים שמתחילים ללמוד אנגלית, נתקלים במכשלה המשמעותית בבואם להבין את הזמן המכונה Present Simple, שאינו פשוט ולא פעם אינו הווה: I live, אינו מציין בדיוק משהו שקורה בהווה, ב"כעת" של הדובר. והפשטות המדוברת אינה מכוונת, בשמו של המונח, לפשטות במשמעות ובשימוש אלא אולי, לכל היותר בצורה.
בדומה, לומדי עברית צריכים להתמודד עם משפטי "יש" ו"אין", ובוודאי עולה בליבם השאלה מה הם בדיוק האלמנטים המשונים הללו, "יש" ו"אין". פעלים? לא. שמות עצם? לא בהקשרים הנוגעים למשפטי קיום, על אף שיש שמות עצם "יש" ו"אין", וכל סטודנט מתחיל לפילוסופיה נתקל בכך שפרמנידס, על פי ספרי הלימוד בעברית, אמר או התכוון לקבוע ש"היש ישנו והאין איננו" – משפט שאולי מוטב היה לנסחו אחרת, כי "יש" ו"ישנו" אינם מציינים בדיוק את אותו הדבר.
הקשיים הללו אינם מייחדים את השפה העברית, כפי שהקושי שהבאתי קודם לכן כאן אינו מייחד את השפה האנגלית דווקא. זהו הקושי של שפות בכלל, וכל אחת היא עולם בפני עצמו. דרכי הביטוי מיוחדות לכל שפה, והן בדיוק מה שיש ללמוד, ומה שמעניין וקשה להשוות.
כך קרה למשל, לא מזמן, כשמישהי אמרה לי בספרדית, מעלה מזיכרונותיה, שהיא הביטה באדם זקן וחשבה "Se está muriendo", משפט שנוכל לומר אותו היטב באנגלית: "He is dying". כלומר, היא הבחינה שהאדם נמצא בתהליך שעתיד להוביל למותו, ולא בתוך זמן רב. המשפטים, בספרדית ובאנגלית, מציינים את התהליך המתרחש, ואת העובדה שהוא מתרחש בהווה, מבחינת הדוברת. ואיך נאמר זאת בעברית?
נצטרך לקחת את האלמנט "מת" ולנסות להשתמש בו. אלא שמערכת הזמנים העברית אינה נותנת לנו אפשרויות רבות בעניין הזה. "הוא מת" פירושו שהוא כבר מת; שהוא מת בעבר; וגם הוא נמצא בתהליך של הגעה למצב של מוות. בעברית נאמר בהקשרים הללו גם "הוא גוסס", אלא שגסיסה היא דבר ספציפי יותר, כמעט נתון להגדרה רפואית-מדעית, והיא אינה מבטאת את He is dying כקביעה כללית, לא ככזאת שאומרת שעלינו למהר להגיע לבית החולים כי מי שנאמר עליו הדבר נמצא בסכנה מיידית, ספציפית, ודאית.
דומה המצב כשאנו רוצים לומר "He lives" או "He is living". ובאנגלית מצבנו נעשה מעודן ומורכב עוד יותר נוכח שאפשרות לומר "He is alive". הראשון מתייחס למצב הביולוגי-רפואי או לכך שאדם חי במקום מסוים. השני מתייחס למגורים, לקיום של חיים, להימצאות של מכלול החיים במצב פעיל ובמקום מסוים. ואילו השלישי אומר שהוא במצב שאינו מצב של מוות. כמו תמיד בשפה, ההקשר קובע הכול. ההקשר הוא מארג רחב שבו נמצא מידע נוסף, שעולה מתוך הסיפור, מתוך מיקומה של האמירה וגם משלל סימנים לשוניים שיימצאו סביב: שמות תואר, ביטויי זמן ומקום ועוד.
ואיך נאמר את כל זה בעברית? "הוא חי"; "הוא בחיים". כל דובר או דוברת של עברית יוכלו כעת לאפיין את המשמעויות, את ההבדלים ואת הדקויות, כמו שעשיתי בקצרה בפסקה הקודמת. אך מעבר לכך נוכל גם לשאול מה הם האלמנטים הללו, "מת" ו"חי"? מבחינות מסוימות הם דומים לפעלים, ומבחינות אחרות הם נראים כמו פרטיציפים (צורות בינוני, בלשון בית הספר). הם מציינים מצב. קשה לשבץ אותם בקטגוריות השגרתיות של השפה כפי שאנו לומדים אותה במערכת החינוך. כמו "יש" ו"אין", גם "חי" ו"מת" מציבים אתגר בפני הלומדים וגם אתגר בפני מי שמתארים את השפה. לא פחות מכך, הם מקשים עלינו לעשות השוואות פשוטות ומיידיות עם שפות אחרות. במציאות הלשונית, נוכל להבין מה נאמר בדיוק במשפטים שמשתמשים ב"יש", "אין", "חי" ו"מת" בעזרת הסביבה, בעזרת ביטויי זמן ומקום ותארים למיניהם. ההיסמכות הזאת על מרקם רחב של טקסט מקשה עוד יותר על השוואות מכניות, על העברת חץ של הקבלה בין שפות. וטוב שכך: שהרי זאת תזכורת נוספת למורכבות האדירה, המופלאה, המאתגרת של כל שפה בפני עצמה, ושל תופעת השפה האנושית בכלל, מחיינו ועד מותנו, עם כל היש והאין שיש בכל שפה שאנו ניגשים אליה.
על קוצר החיים
לוקיוס אנאיוס סנקהרוב בני האדם, פָּאוּלינוּס, מלינים על רשעותו של הטבע: על כך שאנו...
X 6 דקות
איך אפשר בלי רעלה
הילאל איסלרכפייה או בחירה? הגנה ומרחב פרטי או רודנות של הגברים השולטים? צעירה...
X 7 דקות