להשתחרר מן השפע

אני מצמצמת את סגנון חיי.
המשמעות בפועל היא:
שאני מוכרת את הבית שלי מפני ש- 288 מ"ר הם שטח גדול מדי עבור אדם אחד וכלב בולדוג צרפתי. אני מחפשת משהו קטן יותר, אני מתכוונת להקטין את המשכנתא שלי ב-50% לפחות. ואני עומדת למסור רבים מהדברים שהייתי "חייבת" שיהיו לי וככל הנראה לא הייתי זקוקה להם מלכתחילה ולבטח לא אזדקק להם בעתיד.
אם חושבים על כך יתכן שגם זה קשור: אני בשלב בחיים שבו אני מוכנה לחכות שסרטים חדשים יגיעו לנטפליקס. אני מסתפקת בהצגות תיאטרון מהשנה שעברה. כשאני רואה ספר שאני מעוניינת בו אני בודקת אם הוא ישנו בספרייה, ורק אם הוא חסר בה ארשה לעצמי לקנות אותו כי בכל זאת יש גבול.
"מדוע לא עשינו זאת לפני שנים?" שאלה אותי לאחרונה חברה שלי. היא נוקטת תכנית צמצומים דומה.
"מפני שלא היינו מוכנים", אמרתי לה.
"כן" היא הנהנה.
"היו לנו כל מיני מחשבות לגבי החיים שלנו, כיצד הם צריכים להראות ומה מגיע לנו כשאנחנו עובדים קשה כל כך ומה המשמעות של הצלחה אם לא היכולת לקנות הרבה דברים", אמרתי.
היא הנהנה ואני הנהנתי גם כן.
היא נאנחה ואני נאנחתי גם כן.
ואז אמרתי, "את יודעת מה? הפסקנו להזדקק לשפע. השפע עולה על גדותיו".
ברגע שאמרתי את זה חשבתי לעצמי, וואו. אני חייבת לכתוב את זה. יש בכך לא מעט אמת. לכי רחוק יותר, תתעמקי. תחקרי, מַגֶלן, צאי לדרך.

אז אני מנקה את הארונות והמגירות שלי ומכינה את ביתי למכירה. בעודי מסדרת ומיישרת אני מהרהרת בעניין השפע.
וזה מה שצף ועולה.
"תאכלו! יש ילדים רעבים באפריקה".
האם אתם זוכרים את האמירה הזו? הדרישה לצרוך כמויות גדולות מפני שישנם ילדים שאינם בני מזל ואין להם דבר פרט לכמה פקעות ושורשים רקובים.
הרעיון היה פשוט. צרוך יותר מפני שאתה יכול. בזבז בהגזמה כי החלופה איומה מכדי לחשוב עליה והיא נראית כמו כישלון.
כמה שיותר, יותר טוב. עשה כל שביכולתך כדי להדוף את שד המחסור הגדול והנורא. אכול יותר, רכוש יותר, בזבז יותר, שתה יותר, קנה יותר.
לכן האות והסימן להצלחה הוא – כמה שיותר. הרבה הרבה יותר. מי שיהיו לו הכי הרבה צעצועים כשימות...
כך בכל אופן נרמז לנו.
אך מה אם המחסור אינו ההפך משפע? מה אם ההפך משפע היא דַיוּת? הסדר יתהפך:
אכול עד שתשבע ותן את השאר למי שחסר לו. שאף לאיזון.
אני מניחה שזה הדבר שאנו, בני דור הבייבי בום, מתחילים להבין. אנו מגיעים לסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים לחיינו, וחלקנו (אני מקווה שרבים מאתנו), מתעוררים למציאות שבה איננו זקוקים לשפע. למעשה, השפע אינו מעניק משמעות לחיינו. המשמעות היחידה שלו, לבד משפע של אהבה, הוא רק זה: ככל שיש לך יותר דברים כך תתקשה לזוז.
הדבר מחזיר אותי לסיבה ש-288 מ"ר הם שפע של מקום עבור אדם אחד וכלב קטן, ולסיבה שאני עוברת דירה ומצמצת את סגנון החיים שלי.
כאשר אנו מוותרים ומסתפקים בפחות, כאשר אנחנו מרפים, כאשר אנו משחררים את הכל, או לפחות חלק ניכר ממנו, אנו זוכים חירות ותחושת קלילות.
הקלות הפשוטה והנסבלת של הקיום.

בואו נריע לדיויד בואי ואלן ריקמן. שניהם מתו בהפרש של 48 שעות זה מזה והם מתו צעירים יחסית. המוות שלהם היכה אותי בתדהמה וגרם לי לעצור ולומר לעצמי, וואו, הגיע הזמן לכמה שינויים ומיד.
חשבו על הדברים מחדש, צמצמו, הקטינו. היו קלילים יותר, חופשיים יותר, מחוברים יותר לאהבה מאשר לחפצים. היו קשובים יותר לגוף שלכם, לטבע. שמרו על בריאותכם, טפלו בגוף שלכם, טפחו והזינו אותו. הרחיקו מכם את הדברים הרעים. אפשרו לעצמכם לנוע ולרקוד גם אם קשה לכם ואתם רוקדים מאוד מאוד גרוע.
אינני מתכוונת לכך שצריך לקבץ נדבות, או להתגלגל חלילה לעוני. ברור שלא.
בשום צורה ואופן אינני מייפה או עושה רומנטיזציה לחיי עוני – הרעב, חסרי הבית, חסרי כל – המצב של העניים שונה ומחריד והם זקוקים לאמפתיה ולעזרה שלנו.
צמצום סגנון החיים מאפשר לי לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמי – האם אני זקוקה לכל זה?
האם אני רוצה את כל זה? ואם כן, מדוע? כיצד ייראו החיים שלי ללא כל זה? איך ארגיש עם עצמי אם לא יהיה לי כל זה? כיצד ארגיש אם אוותר על כל זה?
איך ארגיש אם ארקוד ממש ממש גרוע?
זה מה שקורה לי כעת כשאני בת 60 ורואה כבר את הסוף. אמנם אני רק בת 57 אבל בפעם האחרונה שבדקתי שלוש שנים עברו תוך 11 דקות... היום אינני זקוקה לכל כך הרבה אור בקצה המנהרה, רק את הכמות ההכרחית ובמידה מספקת.
למען הפרוטוקול אני רוצה לציין שהבולדוג הצרפתי אינו מסכים עם התכנית האסטרטגית שלי. וזה בסדר מבחינתי. הוא מעדיף שפע: שפע במזון כלבים ושפע של אהבה. יהיה לו הרבה משניהם בבית הקטן יותר. למעשה יהיה שם בהחלט שפע.

 

איימי סלווין (Amy Selwyn) היא סופרת המגדירה את עצמה כמי שחיה בצומת בין אמת ואהבה

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי איימי סֶלווין.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על להשתחרר מן השפע

02
מרגלית

אמה סלאווין. כשאמרו לנו "תאכלו, יש ילדים רעבים באפריקה" לא התכוונו לאכול ולצרוך מה שיותר, אלא לסיים את מה שיש בצלחת ולא להעמיס עליה יותר ממה שצריך ( כל אחד לפי צרכיו האמיתיים) . זאת היתה אחת מהדרכים להסביר לנו הילדים לכבד ולהוקיר את מה שיש בצלחתינו לעומת המחסור הקשה שחווים ילדים/אנשים במקומות אחרים בעולם.
ובעיני יש הבדל בין שפע לתאוותנות. אני מאחלת לך הצלחה רבה בתהליך הצמצום. ושפע רב . בכל מקרה עצם המחשבות ותובנות שמובילות לתהליך שכזה מזכך משהו בפנימיות שלנו וזה נהדר.

03
רן ישראלי

מאמרים "מטיפים" כאלה או אחרים, גם אם הם נכתבים ע"י סופרת צרפתייה שחייה הן בצומת כלשהיא ושצמצמה את מהותה הפיסית מבית של 280 מ"ר ל140 (עם כלבה כמובן) מעלים את השאלה מה הגבול הדק בין מאמר אינטלקטואלי לאוסף של אנקדוטות דביק חסר תוחלת. באותה מידה הייתי יכול לפרסם מאמר של מטיף דתי, מכור ספורטיבי או דיאטן טבעוני ותוהה איזה ערך יהיה להם.
אם כבר, וגם כדי לא להישמע מתוסכל מידי, אני תמיד מציע לכתוב / לחפש / לתרגם את המאמרים שמתארים את החוויה האישית של הכותב והחוויה הפנימית שהוא עובר על פני משפטים כמו "חשבו על הדברים מחדש..." חשבנו... וכנראה שהמאמר הזה מיותר....

04
דפנה

288 מ"ר לאישה וכלב? זה לא שפע, זה טירוף. אני לא חושבת שהיא יודעת מה זה צמצום.
אלכסון היקרים, למה אתם מפרסמים כתבה כ"כ לא רלוונטית [עבורנו, שלא חיים בלה-לה-לנד]?

    05
    בילב בן גרב

    כן, די מדהים שבמונחים של מטר לאדם אני וזוגתי חיים בצפיפות גדולה פי עשר. ואנחנו עצמנו ברי מזל עד קצה הציפורן בכל המובנים כולם. קצת תלוש ה 288 הזה.

06
דנית

שפע אינו רע כשלעצמו. שפע אושר, שפע אהבה, שפע ידע...
מה שצריך להיפטר ממנו הם הבזבוז והחומרנות.
כמי שעברה מחיי ההייטק עם המשכורת והבזבוז שהולך איתה, לעבודה בתרגום ולחיים צנועים יותר אך מאושרים יותר, אני מבינה בדיוק למה היא מתכוונת.

אהבתי.
מסכים לכל מילה. אלא מה, בכדי להתחבר לטבע, לטפל בגוף ושאר הדברים, נדרש קודם כל לאפשר זאת מבחינה כלכלית, אחרת האדם עסוק כל היום במלחמת השרדות קיומית וגם כאשר הגיע לרווחה כלכלית עסוק האדם בשימור המצב. לא פשוט לישם אצת הרעיונות המצויינים האלה אולי בגיל הפנסייה כשהמצב הבריאותי תקין.