למה אנשים אוהבים לצפות בים?

אתמול, בבוקר שבת, הים בתל אביב היה ריק ממתרחצים באופן יחסי לעונה. נראה שרבים שעו להמלצות שלא להתקבץ על החוף בימים אלה, אבל היו בכל זאת כאלה שבאו: תיירים אבודים לצד מכורים לים, עם כסאות הנוח, השמשייה והצידנית. שום דבר לא יגרום להם לוותר על שבת בבוקר בים. קולות נפץ שנשמעו מכיוון דרום הפרו את השלווה רק לרגע, אבל הזכירו גם שלא רחוק מאיתנו יש אנשים שבשבילם הים הוא זיכרון רחוק, או רק חלום.

ולמה זה הים שמעסיק את חלומותיהם של בני אדם, כפי הנראה, בכל מקום שהוא? מדוע הידיעה שילד "מעולם לא ראה את הים" מעלה מיד לחלוחית בעינינו? מדוע החליטו נשים ישראליות לפני כמה שנים לעבור על החוק ולהסיע פלסטיניות "לראות את הים", וארגון אחר שם לו למטרה להעניק לכל ילד פלסטיני הזדמנות לטבול בים פעם בחיים? "נוף לים" מעלה את ערכה של דירה בעשרות אחוזים; מסעדות חוף איומות בכל רחבי העולם מוכיחות שלאנשים פחות משנה מה יש להם בצלחת כל עוד יש להם כחול מול העיניים, והם עוד מוכנים לשלם על זה יותר. בוודאי יש אנשים שרוצים לראות את ההימלאיה או את הסהרה לפני מותם, אבל אף אחד מהמקומות המרשימים האלה לא יוכל לנצח את הים כיעד אחרון, כפי שיוכיחו גם עשרות אם לא מאות סרטים שכותרות הסיום שלהם רצות על רקע גלים וחוף שומם.

השאלות האלה הטרידו את הביולוג הימי ד"ר וואלאס ג'יי ניקולס, שהקים עמותה לחקר הקשר בין הים לבין המוח שלנו, ומפרסם את ספרו "המוח הכחול" (Blue Mind) בימים האלה. התזה שלו, שטוענת בין השאר שהמוח שלנו מגיב לצבע כחול באופן אחר, מצטרפת לממצאים המעידים על כך כי מצב הרוח של אנשים שנחשפים לסביבה כחולה משתפר, בהשוואה לסביבה ירוקה, סביבה עירונית או קיר לבן.

כחול הוא הצבע שרוב האנשים מקשרים עם מילים כמו "רגוע", ולפי הטענות עצם החשיפה אליו מגבירה יצירתיות. הטענות האלה מעניינות לאור המעמד השנוי במחלוקת שיש לצבע הכחול בהיסטוריה, כפי שהיא משתקפת בספרות ובשפה: כידוע אין כחול בתנ"ך וגם לא אצל הומרוס, שמדמה את הים דווקא ליין, כך שלפי קו המחשבה הזה, כחול ככל הנראה השפיע עלינו בעברנו הקדום גם בלי שידענו שהוא כחול.

אם הוא תמיד השפיע עלינו כך, כמובן. הים בלי ספק תמיד ריתק את בני האדם, אבל גם הפחיד אותם לא מעט. גם היוונים, שכפי שאמר אפלטון חיו סביב הים כמו צפרדעים סביב בריכה, לא התעלמו מהסכנה שבו והתייחסו לשייט על פניו כאל מעין חטא קדמון. הים הוא מקור מזון, הוא מקום להתרחץ בו ואפשר לשוט עליו, לקיים באמצעותו מסחר ולהגדיר דרכו מדינות, אבל הוא בלתי ידוע ובלתי צפוי. מתרחצים  נוהרים אליו מטעמי בריאות – הרכב האוויר והמים, השמש והחול – אבל לעתים העדיפו שוחרי הבריאות דווקא את אויר ההרים הצח והיבש והתרחקו מהלחות המזיקה - כפי שמוכיחה תל אביב, אפשר אפילו לבנות עיר על הים בלי לראות את הים כלל.

מחקר אחר שניסה לבודד את הגורמים המיטיבים בים התבסס על תוצאותיו של ניסוי שהראה שכשאנשים התבקשו לדווש על אופניים כמה שרצו, אנשים מאושרים יותר דיוושו למשך זמן ארוך יותר. החוקרים מאוניברסיטת אקסטר חשפו מתנדבים שדיוושו על אופני ספורט בחדר נטול חלונות לשחזורים של מרכיבים שונים של הים. בניסוי שלהם דווקא לרחש הגלים הייתה השפעה אפקטיבית במיוחד (לא דווח מה מרגיע יותר, רעש הגלים של ים סוער או רחש הים שמשיק בשקט לאבנים על החוף).

אלא שאף אחד מהניסויים האלה לא יכול לומר לנו אם הים משפיע עלינו לטובה כי הוא כחול והרחש שלו נעים, או שהרחש הזה נעים כי הוא רחש הים, וכחול מרגיע אותנו כי הוא צבע הים. אולי הים מרגיע אותנו כי הוא מרחב פתוח שגם אם יש בו גבולות, איננו יכולים לראות אותם; כמו השמיים, נחמתם של אלה שאינם זוכים לראות את הים.