למה הן עדיין מרוויחות פחות?

הפער בין השכר הממוצע של גברים ונשים הצטמצם באורח ניכר בארבעת העשורים האחרונים. בארצות הברית, בשנת 1976 הגבר הממוצע הרוויח 80 אחוז יותר מהאישה הממוצעת; בשנת 2019 הפער הזה ירד ל-33 אחוז. יחד עם זאת, מסיבות שנותרו לא ברורות במשך זמן רב, קצב צמצום הפער הואט מאוד החל בסוף שנות התשעים, ופער השכר נותר במקומו עד עצם היום הזה.

לניקולה ביאנקי (Bianchi), פרופסור לאסטרטגיה בבית הספר "קלוג", הייתה תחושה שהסבר חלקי להאטה המסתורית הזאת יכול להימצא בתופעה שנראית נפרדת: הסבירות הגוברת שעובדים מבוגרים יותר יישארו במשרות בשכר גבוה.

במחקר קודם, ביאנקי העמיק לחקור כיצד המגמה הזאת המערבת עובדים מבוגרים יותר משפיעה על הצעירים יותר. המחקר שלו גילה שמאז ראשית המאה ה-21, האפשרויות של עובדים צעירים יותר פחתו בהשוואה לאלו של עובדים מבוגרים יותר, כשפחות סביר שעובדים צעירים יותר יזכו לקידום ויעברו למשרות בשכר הגבוה, למשל, לעומת מצבם של עמיתיהם המבוגרים כשהללו היו באותו גיל.

"חשדנו שהדינמיקה שמצמצמת את ההזדמנויות של עובדים צעירים יותר עשויה גם להסביר חלק ניכר מהמגמה בפער השכר", אומר ביאנקי.

מה הקשר בין הזדקנותו של כוח העבודה ובין פער השכר?

ככל שעובדים מבוגרים יותר תפסו עמדות מתגמלות יותר בכוח העבודה בארבעים השנים האחרונות, גברים צעירים – שיש להם תמיד סיכוי טוב יותר מאשר לנשים צעירות לקבל תפקידים מתגמלים יותר – מצאו את עצמם מודרים מהעמדות הבכירות בחברות ולכן הם מרוויחים פחות. התופעה הזאת מצידה הפחיתה את פער השכר, אבל רק עד לנקודה מסוימת

ביאנקי שיער שהדחיפה לעבר שכר שוויוני יותר בארבעים השנים האחרונות אינה מניבה רווח לנשים, אלא יותר הפסד לגברים. ככל שעובדים מבוגרים יותר תפסו עמדות מתגמלות יותר בכוח העבודה בארבעים השנים האחרונות, גברים צעירים – שיש להם תמיד סיכוי טוב יותר מאשר לנשים צעירות לקבל תפקידים מתגמלים יותר – מצאו את עצמם מודרים מהעמדות הבכירות בחברות ולכן הם מרוויחים פחות. התופעה הזאת מצידה הפחיתה את פער השכר, אבל רק עד לנקודה מסוימת.

במאמר אקדמי חדש, זה בדיוק הסיפור שמתגלה. יחד עם מחברים שותפים, חיימה ארייאנו-בובר (Arellano-Bover) מאוניברסיטת ייל, סלווטורה לטאנציו (Lattanzio) מהבנק של איטליה ומתאו פרדיזי (Paradisi) ממכון איינאודי לכלכלה ולפיננסים, ביאנקי הרחיב את המודל התאורטי של שוק העבודה ששימש במחקר הקודם שלו שעסק בדמוגרפיה ובגיל כך שהוא יכלול גם מגדר. החוקרים השוו אז את תוצאות המודל לתופעות שהתגלות בנתונים מפורטים על שוק העבודה בארצות הברית, איטליה, קנדה והממלכה המאוחדת.

החוקרים מראים שככל שהפער המגדרי בשכר התכווץ בדור האחרון של העובדים, פחות או יותר, הוא התכווץ בצורה ספציפית: בעיקר בקרב עובדים צעירים יותר שמצטרפים לכוח העבודה, ולא על פני קריירות שנמשכות כל החיים. במילים אחרות, אישה צעירה שנכנסה לכוח העבודה ב-1990 אולי נעה קרוב יותר לשוויון בשכר לעומת עמיתיה הגברים מאשר אישה צעירה שהחלה לעבוד במשרתה הראשונה ב-1980 – אך עבור שתי הנשים, ההבדל הממוצע בין השכר שלהן ובין השכר של גברים בגילן לא ישתפר לאורך הקריירה שלהם (חלקית, אולי, בגלל שדרישות הנוגעות לטיפול בילדים עדיין נופלות בחלקן של נשים באורח שאינו פרופורציוני).

יתרה מכך, ביאנקי וחבריו למחקר מראים שמאז תחילת המאה ה-21, המצטרפים החדשים ביותר לכוח העבודה אינם רואים הצטמצמות כזאת בפער השכר בין המגדרים. מאז, כל סגירה של פער מגדרי בשכר נובעת בעיקר מפרישתם של עובדים מבוגרים יותר – שהבדלי השכר אצלם היו עוד יותר גדולים.

תשומת הלב לגורמים הללו שאכן מניעים את הפערים בשכר מביאה לתחזית שביאניק מודה שהיא מאכזבת: "איננו יכולים לחזות שהפער המגדרי אכן ייסגר, אם מצב הדברים לא ישתנה", הוא אומר.

הקשר בין מגדר וגיל

מחקרים קודמים שעסקו בפער מגדרי בשכר – בעיקר על ידי הכלכלנית קלאודיה גולדין (Goldin), שזכתה בפרס נובל לכלכלה לשנת 2023 על עבודתה בתחום הזה – הראו כיצד הפער התכווץ על פני הזמן בעיקר עבור קבוצות חדשות של עובדים ולא על פני קריירות שנמשכות כל החיים.

יחד עם זאת, נראה כי ביאנקי ושותפיו הם הראשונים שקושרים את התבנית הזאת לדינמיקה המתקיימת בין עובדים מבוגרים ועובדים צעירים.

החוקרים השתמשו בנתונים מנהליים ובנתוני סקרים שכללו יותר מ-376 מיליון בדיקות של עובדים בין הגילים 25 ו-64 מארבע ארצות שמתאפיינות בהכנסה גבוהה. החוקרים התמקדו בשאלה היכן מדורגים גברים ונשים בני 25 על פני הזמן מבחינת שכר ביחס לכלל העובדים. אך בניגוד לדעה המקובלת לפיה ההכנסה היחסית של נשים צעירות עלתה לעבר הכנסתם של גברים צעירים בהתפלגויות הללו על פני הזמן, הם הבחינו דווקא שלמעשה, ,שכר הגברים הצעירים יורד לעבר שוויון עם שכר הנשים הצעירות. בארצות הברית, למשל, הדירוג הממוצע של גברים בני 25 נפל מהאחוזון החמישים בכלל התפלגות השכר ב-1976 לאחוזון השלושים ותשעה ב-1995, בעוד שמצבן של נשים בנות 25 נותר יציב בסביבות האחוזון השלושים על פני אותה תקופה. מאז אמצע שנות התשעים, המיקומים הללו נותרו קבועים למדי, כשגבר ממוצע בן 25 עדיין מדורג קרוב לאחוזון השלושים ותשעה בהתפלגות השכר והאישה הממוצעת בת ה-25 עדיין מדורגת סביב האחוזון השלושים.

מה שמצמצם את הפער המגדרי לאחר אמצע שנות ה-90 אינו כניסתן של קבוצות עובדים חדשים עם פערים קטנים יותר, אלא פשוט יציאתן משוק העבודה של קבוצות עובדים מבוגרות יותר, שבקרבן נטו להיות פערים הרבה יותר גדולים

"בנקודה הזאת, אין הרבה מרחב [לאור הנוכחות הגוברת של עובדים מבוגרים יותר בדרגות השכר הגבוהות ביותר] לקבוצות של עובדים צעירים יותר לצמצם את הפער המגדרי", מציין ביאנקי. "כך שמה שמצמצם את הפער המגדרי לאחר אמצע שנות ה-90 אינו כניסתן של קבוצות עובדים חדשים עם פערים קטנים יותר, אלא פשוט יציאתן משוק העבודה של קבוצות עובדים מבוגרות יותר, שבקרבן נטו להיות פערים הרבה יותר גדולים".

אך מדוע הפער בין גברים ונשים בקבוצות עובדים צעירות יותר נתקע במצב הנוכחי? ביאנקי אומר שהדבר קשור לבחירות שנעשות לפני הכניסה לכוח העבודה – ספציפית, הבחירה בתחום הלימוד העיקרי בקולג'. ביאנקי וחבריו למחקר ניתחו את נתוני הסקר האמריקני של קהילת העובדים בארה״ב כדי לחזות את השכר השבועי הממוצע לבוגרי קולג' על פי תחום הלימוד העיקרי שלהם וקבעו שהשכר שמנובא על ידי תחום הלימוד העיקרי אחראי לכ-80 אחוז מהפער המגדרי בשכר שנותר בעינו מאז אמצע שנות התשעים בקרב בוגרי קולג'.

במילים אחרות, גברים צעירים ונשים צעירות נמשכים (או נדחפים) לתחומים שונים כשהם בוחרים את תחומי ההתמחות בלימודיהם, כשגברים נוטים הרבה יותר להתמחות בנושאים מניבי רווח כמו מדעי הטבע, פיזיקה, מתמטיקה, מדעי המחשב והנדסה.

הגיע הזמן למנוף חדש: לכוון נשים לתחומים שבהם השכר גבוה יותר או להעלות את השכר בסקטורים שבהם סביר במיוחד שהן תעבודנה

סיבות לאופטימיות

על אף שהמגמות שנחשפו על ידי צוות החוקרים אינן מראות רווחים רבים לנשים מאז שנות התשעים, ביאנקי עומד על כך שהממצאים גם נותנים סיבה לאופטימיות.

מבט מהיר על הנטייה שמסתמנת בפער המגדרי בשכר בארבעים השנים האחרונות מצביע על כך שקווי מדיניות שפעלו בתחילה כדי לבטל את הפער הזה הפסיקו להיות יעילים. אך אולי הם לא היו יעילים מעולם – והגיע הזמן לקבל זאת ולחפש מנופים חדשים. יתכן כי פרושו שכדאי לכוון נשים לתחומים שבהם השכר גבוה יותר או להעלות את השכר בסקטורים שבהם סביר במיוחד שהן תעבודנה.

"יש הרבה פוטנציאל לא מנוצל לשיפור מצבן של נשים צעירות, כיוון שנראה מה שעשינו עד כה לא הצליח במיוחד", אומר ביאנקי.

קייטי גילברט (Gilbert) היא כותבת עצמאית מפילדלפיה.המאמר התפרסם במקור בכתב עת של בית הספר למנהל Kellog באוניברסיטת Northwestern.

Previously published in Kellogg Insight. Reprinted with permission of the Kellogg School of Management

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: מפתחות לא שווים. תצלום: מאט ארץ, unsplash.comPhoto by Matt Artz on Unsplash