למה לאהוב?

השאלה הגדולה היא זאת: מדוע עלינו לאהוב?

מתחת לזרמי הזעף של הלאומנות, הפשיזם, ההידרדרות, העמידה במקום, השבר, עומדים המים הגדולים, העמוקים והאפלים הללו. כל אלו הם זרמים שטחיים, הנקבעים על ידי העומק והעוצמה של תשובתנו לשאלה.

ומה היא התשובה?

התשובה של העידן הפרה-מודרני הנוצרי הייתה: עלינו לאהוב כדי לזכות בגאולה. אם לא נאהב בחיים האלו, ממתין לנו נצח של כאב. האהבה נכפתה עלינו באמצעות הצדק האלוהי.

המודרניות הביאה איתה את החירות, מתנה שהיא גם קללה. אך תשובתה של החירות פשוטה – ופשטנית – כמו התשובה הפרה-מודרנית. עלינו לאהוב כדי להיות מאושרים בחיים האלו, ולא מקוללים בחיים שלאחר המוות.

התשובה לא מתאימה. עידן הנקמה שאנו חיים בו הוא תוצאה ישירה של אי-ההתאמה הזאת. וכעת אנו מתמודדים עם הפירות המרים של חוסר ההיגיון האנושי.

לומר שעלינו לאהוב כדי להיות מאושרים הוא טעות משלוש בחינות.

ראשית, זוהי סתירה עצמית. אהבה היא נתינה, לא לקיחה, לא אחיזה, לא הזדמנות לחמדנות. ולכן, אהבה שמטרתה אנוכית אינה אהבה כלל.

שנית, כיוון שזוהי סתירה עצמית, גישה כזאת לוכדת אותנו בתוך האגו שלנו. כיוון שכל העניין באהבה כזאת הוא העצמי ולא האחר, אנו הופכים לנרקיסיסטים קטנים. אנחנו חושבים שלעשות ניתוח מתיחת פנים או לקנות איזשהו פריט צריכה יקר משמעם לאהוב את עצמנו. אבל אלו בדיוק סימנים לכך שאיננו פועלים מתוך החסד שבאהבה.

שלישית, כדי לפייס את האגו, שהוא העניין באהבה המתעתעת הזאת, אני משפילים את עצמנו ככל שנדרש. אנחנו הופכים למקיאבליים קטנים, לסוציופתים, וגורמים לפגיעות קטנות כשהדבר מתאפשר לנו, והכול כדי לזכות במושאים שאנו חושקים בהם – ואת זה אנחנו מכנים בשם אהבה.

שלושת הכשלים הם למעשה אלו: אינדיבידואליזם, מטריאליזם ורציונליזם. התשובה לפיה עלינו לאהוב כדי להיות מאושרים מובילה אותנו לשם, ובאורח בלתי נמנע. כשאנחנו מחשבים את המסלול שלנו כדי להגיע לסיפוק עצמי, אנחנו מביאים להתפוררות העולם שבנינו ברוב קפידה.

לאהבה אין כל קשר לכך. היא לא נועדה לגרום לנו לאושר, לגרום לנו להיות מסופקים מעצמנו, להרגיש מנצחים. והיא גם לא קיימת כדי להציל אותנו מהתופת של העולם הבא, מקדירת הזפת המבעבעת ומלהבות שישרפו את בשרנו.

מדוע עלינו לאהוב? תשאלו כל ילד. תשאלו את הכוכבים שאין להם קץ. תשאלו נהר שוצף. התשובה ברורה ואמיתית, כי היא מצויה בכל דבר. והיא מצויה גם בכם.

עלינו לאהוב כיוון שלכך נועדנו. ואין זה רק הטבע האמיתי ביותר שלנו. זהו הטבע האמיתי של הבריאה עצמה. עד לפרט האחרון. העץ מעניק מחסה לעשב. העשב מגן על הקרקע. הקרקע אוצרת את המים. השמיים שולחים את הגשם. האוקיינוס מתמסר לשמיים.

כל אלו הם אהבה. אהבה אמתית וטהורה יותר משלכם או שלי. ככל שאנו מתרחקים מן הטבע, מן המהות, מן המטרה, כך אנו נעשים יותר מכוערים וגרוטסקיים. כשאנו קרובים לטבע שלנו, יש יופי, חן, דממה, אמת ותחושה שאנו בבית בחיים האלו, בעולם ובקיום האלו.

אני מניח שלא תאהבו את התשובה שלי. משהו בכם יוצא נגדה, דוחה אותה, חש כעס בגללה. תודו בכך. מדוע? כי אתם חושבים באמצעות השכל, והשכל דוחה את האהבה מן הסוג הזה. בדיוק כיוון שהאהבה הזאת הופכת את השכל למשרת ולא לאדון.

אהבה היא חוסר-היגיון וראייה טהורה. כל החן והיופי שלה מתחילים בכך.

בכל מקום שיש בו שכל, אין אהבה.

וזאת בדיוק השגיאה שהמין האנושי ממשיך לעשות. בין אם אנו פרה-מודרניים או פוסט-מודרניים, אנו עדיין מחפשים סיבות לאהוב. אבל עלינו לראות את הסיבה באהבה עצמה.

לכן בדיוק אנו כאן.

 

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תרגם במיוחד לאלכסון אדם הררי

תמונה ראשית: מתוך "הדלת הפתוחה", תצלום: hehaden

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומייר חק.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על למה לאהוב?