למה מתחילה הגזענות מוקדם?

ממתי אנחנו מתחילים להיות גזענים? פרופ' יארו דאנהם,  אחד הכוכבים העולים בשמי הפסיכולוגיה הקוגנטיבית, סיפק השבוע תחילתה של תשובה.

יארו, העומד בראש המכון לקוגנטיביות חברתית (העובר עם יארו מאוניברסיטת פרינסטון לאוניברסיטת ייל בימים אלה) חשף בסוף השבוע בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" ממצאים ראשונים של ניסוי רחב היקף של המכון, העתיד להתפרסם רשמית במהלך הקיץ. בניסוי התבקשו ילדים לבנים, בגילאי 3 עד 12, לזהות את הגזע של אנשים שתמונותיהם הוקרנו על מסך. התמונות עובדו על ידי מחשב כדי שלא ניתן יהיה לקבוע את צבע עורם או את הגזע של המצולמים.

במחצית מהצילומים נראו אנשים זועמים; בשאר הצילומים נראו המצולמים מחייכים או צוחקים.

הזיהוי של הגזע היה חד משמעי: הרוב המוחלט של הילדים הלבנים זיהה את האנשים הזועמים כשחורים, ואת האנשים המחייכים כלבנים. לא נמצא הבדל בקטגוריות הגיל השונות: ילדים בני שלוש שפטו את ההבדל בין הגזעים עם אותן דיעות קדומות של ילדים בני 12. למעשה, תוצאותיהם של ילדים בני 4-3 לא היו שונות משמעותית מאשר התוצאות של אותו הניסוי בקרב מבוגרים.

האם יש משהו בדימוי של השחורים אשר מחלחל לתודעתנו כבר בגיל צעיר? דאנהם חזר על הניסוי, והפעם ביקש מהילדים להבחין בין מצולמים לבנים למצולמים ממוצא אסיאתי. שוב, הילדים הלבנים חיברו בין הזר לפרצופים הכועסים.

אותו הניסוי עם ילדים שחורים הניב הפתעה: הילדים היו מאוזנים לגמרי בהחלטה על הגזע, והעניקו לשני הגזעים שיעור של 50% בפנים הכעוסות והחייכניות. החוקרים סבורים שנתון זה מלמד על עומק המסר הכפול שהם מקבלים מהחברה: מצד אחד הם יודעים שהם עצמם שייכים לגזע השחור, בדיוק כמו שהילדים הלבנים ידעו שהם שייכים לגזע הלבן; אבל מצד שני, הם גם ידעו שלגזע הלבן יש סטטוס חברתי גבוה יותר, וזאת כבר בגילם הצעיר.

ילדים מתחילים לזהות איפיוני גזע מגיל ארבע, ולמעשה מהבדיקה המקדמית עלה שהילדים הלבנים לא תמיד ידעו לזהות בני גזע אסיאתי, למשל; הדבר היחיד שהם ידעו הוא לשייך פרצופים לא נעימים לגזע אחר.

בניסוי אחר, שתוצאותיו התפרסמו השבוע והמשיב במידה רבה על השאלות שמעלה הניסוי של דאנהם, ביקשה פרופ' לארה מייסטר מאוניברסיטת לונדון לבחון יחס לגזע בעקבות אשליה של החלפת גזע בקרב הנבחנים. לשם כך היא השתמשה באשליה של יד מגומי, תעתוע מוח קלאסי שעמד בבסיס המחקרים על התאמת פרוטזות: הנבחן מכוסה בבד שחור מהכתפיים ומטה, וליד המקום המשוער של יד שמאל, שאותה הנבחן אינו רואה, מונחת יד מגומי. כאשר החוקר נוגע בו-זמנית ביד מגומי וביד המוסתרת, הנבחן חש בטעות שהיד מגומי היא-היא היד שלו.

לארה מייסטר

לארה מייסטר

החידוש של פרופ' מייסטר היה להניח יד מגומי שחורה ליד נבחנים לבנים. כעבור כמה דקות הכנה, רוב הנבחנים זיהו את היד השחורה כאילו יכלה זו להיות ידם שלהם. מבחן דיעות קדומות שהועבר ל-69 סטודנטים לבנים הניב את הוצאות הצפויות: לרובם היתה דיעה קדומה נגד אנשים שחורים. אולם כאשר הם חזרו על המבחן תחת אשליית היד מגומי, ירדה הנטייה הגזענית שלהם בחצי.

התוצאות, אשר התפרסמו בכתב-העת המדעי Cognition, מחזקות את ההשערה שגזענות אינה רק אפקט של סוציאליזציה, אלא קשורה קשר עמוק בדחיית האחר, דחייה שניתן להשפיע עליה כבר מגיל צעיר. "זה אמנם לא מלחמת הכל בכול," אמר פרופ' דאנהם לרשת הרדיו הציבורית NPR, "אבל זה בהחלט מצטייר כמלחמת הם נגד אנחנו".

מקורות:המחקר של פרופ' לארה מייסטר המחקר של פרופ' יארו דאנהםהראיון עם פרופ' דאנהם בוול סטריט ג'ורנל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

2 תגובות על למה מתחילה הגזענות מוקדם?

02
ד.

השאלה איננה מדוע הגזענות מתחילה מוקדם, אלא מדוע איננה מסתיימת בהקדם.
תפיסה המחלקת את העולם ל"אנחנו" ו"הם" בחלוקה דיכוטומית, היא התפיסה הפשוטה ביותר. איך אמורה להתחיל התפתחות תפיסת-העולם אצל ילדים אם לא מן הפשוט אל המורכב?

לעומת זאת תפיסה לא גזענית היא תפיסה מורכבת של העולם המניחה מקום לחלוקות רבות, משתנות וגמישות. למרבה הצער לא הרבה אנשים מגיעים למצב שבו הם יכולים לתפוס כך את העולם, למשל להבין שאדם הנראה מתלבש ומתנהג באופן נורמטיבי אינה אומרת שהוא "טוב" ותמיד נוהג כראוי, והעובדה שאדם לא נראה, לא מתלבש ולא מתנהג באופן נורמטיבי אינה אומרת שהוא "רע" ותמיד מתנהג לא כראוי.

מה שאומר שהתפתחותם המנטלית של אנשים רבים נעצרת בשלב מוקדם מדי. מכל מיני סיבות הם מוכרזים כ"מבוגרים" על פי גילם הכרונולוגי ולא על פי יכולתם להבחין בדקויות ובניואנסים, בגוונים ובצללים, ומצד שני במכנים המשותפים ובמבני-העל של אותם ניואנסים שונים.

הכיוון היחיד לתקן מצב זה היא ההכרה שלא כולנו שווים גם אם החלטנו שאנו שווים-לפני-החוק. יש אנשים חכמים יותר וחכמים פחות בכל קנה מידה שנבחן, וקנה המידה הרלוונטי מבחינה חברתית הוא - מי האדם הניחן ביותר תבונה, יותר יכולת להכלת השונה, יותר שלווה פנימית, יחסי-אנוש טובים יותר, סבלנות רבה יותר, גמישות רבה יותר וכדומה. לא כולנו שווים. ככל שהבחירה בידינו - הבה נבחר בטובים להוביל את החברה ולא בתוקפנים, בתחרותיים, בדורסניים ובאנוכיים.